90,717
עריכות
דרישה/אורח חיים/תנב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | |||
{{ | {{עוגןד|ז"ל מהרי"ל דף|'''ז"ל''' מהרי"ל דף}} ה' סוף ע"א מנהג העולם כשמגעילין דפין ושלחנות פשוטין אז מניחין אודים או אבנים מלובנים ע"ג העצים קטנים או ע"ג אסכלא ומעמידין על הדפין ושלחנות כדי לערות עליהן הרותחין שלא יצטננו מן העירוי ויגעילו יפה ואז מקום הנחת האודים והאבנים חצצו ולא סליק שם דקולא דמיא לפיכך יזהר להסירן ולערות רותחין שם או חבירו יתפוס האוד בידו או האבן בצבת והוא ישפוך הרותחין על גביהן עכ"ל נלע"ד דל"ד קאמר דכשמניחין ע"ג אסכלא או ע"ג עצים קטנים דבלה"נ אפילו הניח האבן על השלחן עצמו לא סליק דיקולא דמיא במקום הנחת האבן ודוחק לומר דס"ל דהאבן עצמו יש בו כח להוציא הבלוע בשלחן משא"כ כשמונח ע"ג עצים קטנים דא"כ לדידן שמניחין האבן על השלחן עצמו למה לן לערות עליו רותחין ה"ל להעביר האבן המלובן על שטח השלחן וסגי בהכי אלא אורחא דמילתא נקט מהרי"ל דרגילין ליתנם ע"ג עצים קטנים או אבן כדי שלא ישרוף השלחן מאבן המלובן וכן דייק לשון מהרי"ל שכתב ואז מקום הנחת אבנים או האודים חוצצין ולא כתב שיחצצו מקום העצים קטנים וק"ל לכן גם לדידן צריכין ליזהר בזה מיהו נראה דבכל מקום שהגיעו הרותחין הנשפכים על האבן דשם א"צ להעביר האבן עליו דמן הדין ברותחין לחוד סגי כמו שמשמע מדברי מהרי"ל שם בעמוד שלפני זה ז"ל אכן דפין ושלחנות שהן פשוטים די להן בהגעלה ע"י עירוי אלא שנוטלים אבנים כדי שלא יתקררו הרותחין ע"י עירוי ומה ששופכין על האבנים המלובנים כל המים היורדים מן האבנים מחשב ככלי ראשון גופא כיון שאין נצוק אלא מיד יורד מהן ע"פ שטח הדף ושלחן וא"כ למה לן להעביר האבן עליו ואדרבה מזה יתקרר האבן למטה שכבר המים נתקררו קצת ובמקום שלא באו שם מים רותחין בשעת שפיכה על האבן שם חוזרין ונותנין האבן וחוזרין ושופכין עליו רותחין. ונראה מה שהחמיר מהרי"ל שם לערות דוקא מכלי ראשון כו' ע"ש זהו דוקא במגעיל ע"י עירוי בלא אבנים כדמשמע מלשונו שם דמזה מיירי אבל לדידי שמגעילין ע"י אבנים א"צ להחמיר כולי האי ואף ע"י כלי שני מותר לערות על האבנים כי מהאבנים יחזרו להיות כלי ראשון רק כי במקום הנחת האבנים צריך גם שיבואו שם מים רותחין ע"י האבן וק"ל ועיין מ"ש מהרי"ו בדין זה ריש דף פ"ב וה"מ בהלכות הגעלה דקפ"א ע"ד. עוד כתב מהרי"ו דף פ"ב ע"א ז"ל בא"ח איכא מ"ד דאסור להגעיל כלי עצם דחייס עליו ולא מגעילו שפיר כו' ע"ש ויגעתי ולא מצאתי זה בא"ח רק ראה זה מצאתי שכתב בסימן תנ"א בשם בעל המנהיג דכפות העשויות מקרן שמתקלקלין במים חמין אין להם תקנה בהגעלה דחיישינן דילמא חייס עלייהו עד כאן לשונו ומשמע ליה דוקא מקרן אבל כלי עצם פשיטא דמגעילין אותן ובמרדכי פרק כל שעה סימן תקפ"ב כתב בשם א"ז ורבי יחיאל מפרי"ש דלא הצריכו הגעלה לכלי עצם כלל אלא ההוא מסיק להגעילו ג"כ ע"ש. גם בש"ע בסעיף ח' כתב רמ"א ז"ל וכן כלי עצם צריכין הגעלה משמע דבהגעלה פשיטא דיוצא בה וק"ל: כל דבר הצריך הגעלה לא מהני ליה קליפה והמנהג שלא להשתמש בפסח בעריבות ודפין שלשין עליהן כל השנה אפילו על ידי הגעלה וכן לא נהגו להשתמש בנפה ולא ברי"ב אייזין וכן כלים שמשתמשין בהן חמץ כל השנה לא מהני להו הגעלה אבל שקים ישינים נוהגין בהי היתר ע"י כיבוס וצריך להתיר כל התפירות שבהן קודם הכיבוס כ"כ רמ"א וכן נוהגין לקנות רחת חדשה שקורין שוב"ל רמ"א וכ"כ בת"ה על השקים: | ||
אין מגעילין בשום משקה ולא בחמי טבריה ולא כלי חלב וכלי בשר יחד אא"כ אחד מהם אינו ב"י וכ"ש כלי איסור וע"כ נוהגים שלא להגעיל שום כלי ב"י ולא יניח הרבה כלים בתוך כלי אחד אם נוגעים וה בוה ויגעילם יחד ואם מגעיל בצבת יגלגל הכלי דאל"כ במקום הצבת לא סליק ליה דיקולא דמיא. כתב בתשובת ת"ה שרגילות הוא כשמכניסים כלי אחד נחים המים מרתיחתה לכך צריך להמתין אחר כל כלי וכלי עד שישובו המים ויעלו רתיחה. כתב רמ"א שהנדן של סכינים אין לה תקנה בהגעלה ואסור להכניס בה הסכין בפסח עוד כתב קערות גדולות שלא יוכל להכניסן תוך כלי ראשון יתן עליהן אבן מלובן ויערה עליהן רותחין מכלי ראשון והוא ככלי ראשון וכן כל כיוצא בזה ויעביר האבן על כל הכלי שאז מגעיל כולו: | |||