רש"י/שמות/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 1,641 בתים ,  13 באפריל 2020
תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות), אולי בעתיד נעלה רש"י מנוקד לצד הרש"י הרגיל
(הקלדת רש"י שמות ל לפי ברלינר)
 
(תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות), אולי בעתיד נעלה רש"י מנוקד לצד הרש"י הרגיל)
שורה 1: שורה 1:
'''פירוש רש"י שמות - פרק ל'''
{{הועלה אוטומטית}}


({{עוגן|א|א}}) '''מקטר קטרת.''' להעלות עליו קטור עשן סמים:


({{עוגן|ג|ג}}) '''את גגו.''' זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתן:
{{ניווט כללי עליון}}


'''זר זהב.''' סימן לכתר כהונה:
== א ==


({{עוגן|ד|ד}}) '''צלעתיו.''' כאן הוא לשון זויות כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו שתי זויות שבשני צדיו:
'''מקטר קטרת.''' להעלות עליו קטור עשן סמים:


'''והיה.''' מעשה הטבעות האלה:
== ג ==


'''לבתים לבדים.''' בית תהיה הטבעת לַבָּד:
'''את גגו.''' זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג אלא ממלאים חללו אדמה בכל חניתן:


({{עוגן|ו|ו}}) '''לפני הפרכת.''' שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפורת מכוון כנגד הארון מבחוץ:
'''זר זהב.''' סימן הוא לכתר כהנה:


({{עוגן|ז|ז}}) '''בהיטיבו.''' לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה והיה מטיבן בכל בקר ובקר:
== ד ==


'''הנרות.''' לושי"ש בלעז<ref>luces, לאמפען, מנורות</ref> וכן כל נרות האמורות במנורה חוץ ממקום שנאמר שם העלאה שהוא לשון הדלקה:
'''צלעתיו.''' כאן הוא לשון זויות, כתרגומו, לפי שנאֱמר על שני צדיו, על שתי זויות שבשני צדיו:


({{עוגן|ח|ח}}) '''ובהעלת.''' כשידליקם להעלות להבתן:
'''והיה.''' מעשה הטבעות האלה:


'''יקטירנה.''' בכל יום פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים:
'''לבתים לבדים.''' בית תהיה הטבעת לבד:


({{עוגן|ט|ט}}) '''לא תעלו עליו.''' על מזבח זה:
== ו ==


'''קטרת זרה.''' שום קטורת של נדבה כלן זרות לו חוץ מזו:
'''לפני הפרכת.''' שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, ת"ל לפני הכפרת מכון כנגד הארון מבחוץ:


'''ועלה ומנחה.''' ולא עולה ומנחה, עולה של בהמה ועוף, מנחה היא של לחם:
== ז ==


({{עוגן|י|י}}) '''וכפר אהרן.''' מתן דמים:
'''בהיטיבו.''' לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר:


'''אחת בשנה.''' ביום הכפורים הוא שנאמר באחרי מות ([[תנ"ך/ויקרא/טז#יח|ויקרא טז יח]]) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו:
'''הנרת.''' לו"שיש בלעז, וכן כל נרות האמורות במנורה, חוץ ממקום שנאֱמר שם העלאה שהוא לשון הדלקה:


'''חטאת הכפרים.''' הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו:
== ח ==


'''קדש קדשים.''' המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודת אחרת:
'''ובהעלת.''' כשידליקם להעלות להבתן:


<center>'''<big>חסלת פרשת תצוה</big>'''</center>
'''יקטירנה.''' בכל יום, פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים {{ממ|כריתות ו'}}:


== ט ==


<center>'''<big><big>פרשת כי תשא</big></big>'''</center>
'''לא תעלו עליו.''' על מזבח זה:


({{עוגן|יב|יב}}) '''כי תשא.''' לשון קבלה כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
'''קטרת זרה.''' שום קטרת של נדבה, כלן זרות לו חוץ מזו:


'''ולא יהיה בהם נגף.''' שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם כמו שמצינו בימי דוד:
'''ועלה ומנחה.''' ולא עולה ומנחה, עולה של בהמה ועוף, מנחה היא של לחם:


({{עוגן|יג|יג}}) '''זה יתנו.''' הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו:
== י ==


'''העבר על הפקדים.''' דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה וכן ([[תנ"ך/ויקרא/כז#לב|ויקרא כז לב]]) כל אשר יעבור תחת השבט, וכן ([[תנ"ך/ירמיה/לג#יג|ירמיה לג יג]]) תעבורנה הצאן על ידי מונה:
'''וכפר אהרן.''' מתן דמים:


'''מחצית השקל בשקל הקודש.''' במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין ([[תנ"ך/ויקרא/כז|ויקרא כז]]) בפרשת ערכין ושדה אחוזה:
'''אחת בשנה.''' ביום הכפורים, הוא שנאֱמר באחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו {{ממ|ויקרא ט"ז}}:


'''עשרים גרה השקל.''' עכשיו פירש לך כמה הוא:
'''חטאת הכפרים.''' הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טמאת מקדש וקדשיו:


'''גרה.''' לשון מעה וכן בשמואל ([[תנ"ך/שמואל א/ב#לו|שמואל א ב לו]]) יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:
'''קדש קדשים.''' המזבח מקדש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת:


'''עשרים גרה השקל.''' שהשקל השלם ארבעה זוזים והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה שאמרתי לך יתנו תרומה לה':
== יב ==


({{עוגן|יד|יד}}) '''מבן עשרים שנה ומעלה.''' למדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:
'''כי תשא.''' לשון קבלה, כתרגומו. כשתחפץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגלת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם:


({{עוגן|טו|טו}}) '''לכפר על נפשתיכם.''' שלא תנגפו על ידי מנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם לפי שרמז להם כאן שלש תרומות שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת אדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל ועלה למאת ככר שנאמר ([[תנ"ך/שמות/לח#כה|שמות לח כה]]) וכסף פקודי העדה מאת ככר ומהם נעשו האדנים שנאמר ([[תנ"ך/שמות/לח#כז|שמות לח כז]]) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן משהוקם המשכן הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים ([[תנ"ך/במדבר/א#א|במדבר א א]]) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה והושוו בהם עניים ועשירים ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן כמו שנאמר ([[תנ"ך/שמות/לה#כד|שמות לה כד]]) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כלם שוה בה אלא איש [איש] מה שנדבו לבו:
'''ולא יהיה בהם נגף.''' שהמנין שולט בו עין הרע, והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד {{ממ|שמואל ב כ"ד}}:


({{עוגן|טז|טז}}) '''ונתת אתו על עבדת אהל מועד.''' למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל מפני שנכנס בהם מגפה כמו שנאמר ([[תנ"ך/שמות/לב#לה|שמות לב לה]]) ויגוף ה' את העם, משל לצאן החביבה על בעליה שנפל בה דבר ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים שהרי נאמר בו ([[תנ"ך/במדבר/א#א|במדבר א א]]) באחד לחדש השני והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון שנאמר ([[תנ"ך/שמות/מ#ב|שמות מ ב]]) ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו שנאמר ([[תנ"ך/שמות/לח#כז|שמות לח כז]]) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן ([[תנ"ך/במדבר/א#מו|במדבר א מו]]) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלא בשתי שנים היו ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים, תשובה לדבר אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו אבל למניין יציאת מצרים היו שתי שנים לפי שליציאת מצרים מונין מניסן כמו ששנינו במסכת ראש השנה ([[בבלי/ראש השנה/ב/ב|ב:]]) ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן אבל שנות האנשים מנוין למניין שנות עולם המתחילין מתשרי נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן והשני באחד באייר:
== יג ==


'''על עבדת אהל מועד.''' הן האדנים שנעשו בו:
'''זה יתנו.''' הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו {{ממ|תלמוד ירושלמי שק' א'}}:


({{עוגן|יח|יח}}) '''כיור.''' כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
'''העבר על הפקדים.''' דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן כל אשר יעבר תחת השבט {{ממ|ויקרא כ"ז}}, וכן תעברנה הצאן על ידי מונה {{ממ|ירמיהו ל"ג}}:


'''וכנו.''' כתרגומו בסיסיה, מושב מתוקן לכיור:
'''מחצית השקל בשקל הקדש.''' במשקל השקל שקצבתי לך לשקל בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחזה:


'''לרחצה.''' מוסב על הכיור:
'''עשרים גרה השקל.''' עכשו פרש לך כמה הוא:


'''ובין המזבח.''' מזבח העולה שכתוב בו שהוא לפני פתח אהל מועד והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן ואינו מפסיק כלל בינתים משום שנאמר ([[תנ"ך/שמות/מ#כט|שמות מ כט]]) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קימעא כלפי הדרום כך שנויה בזבחים ([[בבלי/זבחים/נט/א|נט.]]):
'''גרה.''' לשון מעה. וכן בשמואל {{ממ|א' ב'}}, יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם:


({{עוגן|יט|יט}}) '''את ידיהם ואת רגליהם.''' בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים ([[בבלי/זבחים/יט/ב|יט:]]) כיצד קדוש ידים ורגלים מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש:
'''עשרים גרה השקל.''' שהשקל השלם ארבעה זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעֱלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה שאמרתי לך יתנו תרומה לה' {{ממ|בכורות ה'}}:


({{עוגן|כ|כ}}) '''בבאם אל אהל מועד.''' להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה:
== יד ==


'''ולא ימתו.''' הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות ומכלל לאו אתה שומע הן:
'''מבן עשרים שנה ומעלה.''' למדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:


'''אל המזבח.''' החיצון שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
== טו ==


({{עוגן|כא|כא}}) '''ולא ימותו.''' לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:
'''לכפר על נפשתיכם.'''  שלא תנגפו על ידי מנין. ד"א לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלש פעמים, אחת תרומת אדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן, שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת הככר, שנאֱמר וכסף פקודי העדה מאת ככר {{ממ|שמות ל"ח}}, ומהם נעשו האדנים שנאֱמר ויהי מאת ככר הכסף וגו' {{ממ|שם}}. והשנית אף היא על ידי מנין, שמנאן משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חמש הפקודים באחד לחדש השני בשנה השנית {{ממ|במדבר א'}}, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והשוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאֱמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן כמו שנאֱמר כל מרים תרומת כסף ונחשת {{ממ|שמות ל"ה}}, ולא היתה יד כלם שוה בה אלא איש מה שנדבו לבו:


({{עוגן|כג|כג}}) '''בשמים ראש.''' חשובים:
== טז ==


'''וקנמן בשם.''' לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב:
'''ונתת אתו על עבדת אהל מועד.''' למדת שנצטוו למנותם בתחלת נדבת המשכן, אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאֱמר ויגף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה שנפל בה דבר ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר שהמנין הזה הוא האמור בחמש הפקודים, שהרי נאֱמר בו באחד לחדש השני והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון, שנאֱמר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' {{ממ|שמות מ'}}, ומהמנין הזה נעשו האדנים, משקלים שלו, שנאֱמר ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' {{ממ|שם ל"ח}}, הא למדת שתים היו, אחד בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שניה באיר משהוקם המשכן. ואם תאמר וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים, ו' מאות אלף וג' אלפים וחמש מאות וחמשים, שהרי בכסף פקודי העדה נאֱמר כן, ובחמש הפקודים אף בו נאֱמר כן ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים {{ממ|במדבר א'}}, והלא בשתי שנים היו, וא"א שלא היו בשעת מנין הראשון בני י"ט שנה שלא נמנו ובשניה נעשו בני כ'! תשובה לדבר: אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במס' ראש השנה {{ממ|דף ב'}}, ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשניה, שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנויין למנין שנות עולם, המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת, המנין הראשון היה בתשרי לאחר י"הכ שנתרצה המקום לישראל לסלח להם ונצטוו על המשכן, והשני באחד באיר:


'''מחציתו חמשים ומאתים.''' מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים נמצא כולו חמש מאות כמו שעור מר דרור, אם כן למה נאמר בו חצאין, גזירת הכתוב היא להביאו לחצאין להרבות בו שתי הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות ([[בבלי/כריתות/ה/א|ה.]]):
'''על עבדת אהל מועד.''' הן האדנים שנעשו בו:


'''וקנה בשם.''' קנה של בשם, לפי שיש קנים שאינן של בשם הוצרך לומר בשם:
== יח ==


'''חמשים ומאתים.''' סך משקל כולו:
'''כיור.''' כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:


({{עוגן|כד|כד}}) '''וקדה.''' שם שרש עשב ובלשון חכמים קציעה:
'''וכנו.''' כתרגומו בסיסה, מושב מתקן לכיור:


'''הין.''' שנים עשר לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל: רבי מאיר אומר בו שלקו את העיקרין, אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו ספק אלא שְרָאוּם במים שלא יבלעו את השמן ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין:
'''לרחצה.''' מוסב על הכיור:


({{עוגן|כה|כה}}) '''רקח מרקחת.''' רקח שם דבר הוא והטעם מוכיח שהוא למעלה והרי הוא כמו ([[תנ"ך/שיר השירים/ח#ב|שיר השירים ח ב]]) רֶקח ([[תנ"ך/שמות/לג#ה|שמות לג ה]]) רֶגע, ואינו כמו ([[תנ"ך/ישעיה/נא#טו|ישעיה נא טו]]) רֹגַע הים וכמו ([[תנ"ך/ישעיה/מב#ה|ישעיה מב ה]]) רֹקַע הארץ, שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:
'''ובין המזבח.''' מזבח העולה, שכתוב בו שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור משוך קמעא, ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן, ואינו מפסיק כלל בינתים, משום שנאֱמר ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד {{ממ|שמות מ'}}, כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום. כך שנויה בזבחים:


'''רקח מרקחת.''' רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:
== יט ==


'''מעשה רקח.''' שם האומן בדבר:
'''את ידיהם ואת רגליהם.''' בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו. וכך שנינו בזבחים {{ממ|דף י"ט}}. כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש:


({{עוגן|כו|כו}}) '''ומשחת בו.''' כל המשיחות כמין כי חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:
== כ ==


({{עוגן|כט|כט}}) '''וקדשת אתם.''' משיחה זו מְקַדַּשְׁתָּם להיות קדש קדשים ומה היא קדושתם, כל הנגע וגו'. כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום ואינו נפדה לצאת לחולין אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח מתוך שנאמר ([[תנ"ך/שמות/כט#לז|לעיל כט לז]]) כל הנוגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי תלמוד לומר (שם) כבשים מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן ושאר משיחות כגון ([[תנ"ך/שמות/כט#ב|לעיל כט ב]]) רקיקין משוחין, ([[תנ"ך/עמוס/ו#ו|עמוס ו ו]]) ראשית שמנים ימשחו, לשון ארמית בהן כלשון עברית:
'''בבאם אל אהל מועד.''' להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי ע"ז:


({{עוגן|לא|לא}}) '''לדרתיכם.''' מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא:
'''ולא ימתו.''' הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:


'''זה.''' בגימטריא תריסר לוגין הוו:
'''אל המזבח.''' החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:


({{עוגן|לב|לב}}) '''לא ייסך.''' בשני יודי"ן לשון לא יפעל כמו ([[תנ"ך/דברים/ה#טז|דברים ה טז]]) למען ייטב לך:
== כא ==


'''על בשר אדם לא ייסך.''' מן השמן הזה עצמו:
'''ולא ימתו.''' לחיב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:


'''ובמתכנתו לא תעשו כמהו.''' בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכנתו של זה אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו:
== כג ==


'''ובמתכנתו.''' לשון חשבון כמו ([[תנ"ך/שמות/ה#ח|שמות ה ח]]) מתכנת הלבנים וכן במתכנתה של קטורת:
'''בשמים ראש.''' חשובים:


({{עוגן|לג|לג}}) '''ואשר יתן ממנו.''' מאותו של משה ([[בבלי/כריתות/ה/ב|כריתות ה:]]):
'''וקנמן בשם.''' לפי שהקנמון קלפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:


'''על זר.''' שאינו צורך כהונה ומלכות:
'''מחציתו חמשים ומאתים.''' מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כלו חמש מאות, כמו שעור מר דרור, אם כן למה נאֱמר בו חצאין, גזרת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו ב' הכרעות, שאין שוקלין עין בעין. וכך שנויה בכרתות:


({{עוגן|לד|לד}}) '''נטף.''' הוא צרי ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א<ref>gomme, דאז גוממי.</ref> והצרי קורין לו טריאק"ה<ref>thériaque, טהעריאק, [https://he.wikipedia.org/wiki/תריאק תריאק].</ref>.
'''וקנה בשם.''' קנה של בשם. לפי שיש קנים שאינן של בשם הצרך לומר קנה בשם:


'''ושחלת.''' שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן ובלשון המשנה קרוי צפורן וזהו שתרגם אונקלס וטופרא:
'''חמשים ומאתים.''' סך משקל כלו:


'''וחלבנה.''' בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
== כד ==


'''סמים.''' אחרים:
'''וקדה.''' שם שרש עשב, ובלשון חכמים קציעה:


'''ולבנה זכה.''' מכאן למדו רבותינו אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני מעוט סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה שלשה הרי חמישה סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשרה ולבונה הרי אחד עשר ואלו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה מר וקציעה שבולת נרד וכרכם הרי שמונה, שהשבלת ונרד אחד שהנרד דומה לשבלת, הקושט והקלופה וקנמון הרי אחד עשר, בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן לְלַבְּנָהּ שתהא נאה:
'''הין.''' י"ב לגין. ונחלקו בו חכמי ישראל — רבי מאיר אומר בו שלקו את העקרין, אמר לו ר' יהודה והלא לסוך את העקרין אינו ספק אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן עד שקלט הריח, וקפחו לשמן מעל העקרין {{ממ|הוריות י"א}}:


'''בד בבד יהיה.''' אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו ([[בבלי/כריתות/ו/א|כריתות ו.]]) הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה, ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד אחד באחד יהיו זה כמו זה:
== כה ==


({{עוגן|לה|לה}}) '''ממלח.''' כתרגומו מעורב שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה ואומר אני שדומה לו ([[תנ"ך/יונה/א/ה|יונה א ה]]) וייראו המלחים, ([[תנ"ך/יחזקאל/כז/כז|יחזקאל כז כז]]) מלחיך וחובליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה מהפכו באצבע או בבזך:
'''רקח מרקחת.''' רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח, שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקח, רגע. ואינו כמו רגע הים {{ממ|ישעיהו נ}}, וכמו רקע הארץ {{ממ|שם מלכים ב}}, שהטעם למטה. וכל דבר המערב בחברו עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת:


'''ממלח טהור קדש.''' ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:
'''רקח מרקחת.''' רקח העשוי ע"י אמנות ותערובות:


({{עוגן|לו|לו}}) '''ונתתה ממנה וגו'.''' היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד:
'''מעשה רקח.''' שם האמן בדבר:


'''אשר אועד לך שמה.''' כל מועדי דבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום:
== כו ==


({{עוגן|לז|לז}}) '''במתכנתה.''' במנין סממניה:
'''ומשחת בו.''' כל המשיחות כמין כי, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר {{ממ|כריתות ה'}}:


'''קדש תהיה לך לה'.''' שלא תעשנה אלא לשמי:
== כט ==


({{עוגן|לח|לח}}) '''להריח בה.''' אבל עושה אתה במתכנתה משלך כדי למכרה<ref>כיר"ה וכן הוא בתלמוד. זכור לאברהם. ובס"א: למוסרה.</ref> לצבור:
'''וקדשת אתם.''' משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדשתם, ''' כל הנגע'''  וגו': כל הראוי לכלי שרת, משנכנס לתוכו, קדוש קדשת הגוף, לפסל ביוצא ולינה וטבול יום ואינו נפדה לצאת לחלין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלמה אצל מזבח: מתוך שנ' כל הנגע במזבח יקדש {{ממ|שמות כ"ט}}, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, ת"ל כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראוי. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתרגם לשון רבוי, לפי שאין צרך משיחתן אלא לגדלה, כי כן יסד המלך שזה חנוך גדלתן, ושאר משיחות, כמו רקיקין משוחין {{ממ|שם}}, וראשית שמנים ימשחו {{ממ|עמוס ו'}}, לשון ארמית בהן כלשון עברית:


{{שולי הגליון}}
== לא ==
 
'''לדרתיכם.'''  מכאן למדו רבותינו לומר שכלו קים לעתיד לבא:
 
'''זה.'''  בגימטריא תריסר לגין הוו {{ממ|כריתות ה'}}:
 
== לב ==
 
'''לא ייסך.'''  בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו {{ממ|דברים ה טו}} למען ייטב לך:
 
'''על בשר אדם לא ייסך.'''  מן השמן הזה עצמו:
 
'''ובמתכנתו לא תעשו כמהו.'''  בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מתר, ואף העשוי במתכנתו של זה, אין הסך ממנו חיב אלא הרוקחו:
 
'''ובמתכנתו.'''  לשון חשבון, כמו {{ממ|שמות ה ח}} מתכנת הלבנים, וכן במתכנתה של קטרת:
 
== לג ==
 
'''ואשר יתן ממנו.'''  מאותו של משה:
 
'''על זר.'''  שאינו צרך כהנה ומלכות:
 
== לד ==
 
'''נטף.'''  הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף, ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו טרי"אקה:
 
'''ושחלת.'''  שרש בשם חלק ומצהיר כצפרן, ובלשון המשנה קרוי צפרן, וזהו שתרגם אנקלוס וטופרא:
 
'''וחלבנה.'''  בשם שריחו רע, וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגדת תעניותינו ותפלותנו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
 
'''סמים.'''  אחרים:
 
'''ולבנה זכה.'''  מכאן למדו רבותינו י"א סמנין נאמרו לו למשה בסיני, מעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה ג', הרי חמשה, סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשרה, ולבונה הרי י"א. ואלו הן הצרי והצפרן החלבנה והלבונה מר וקציעה שבלת נרד וכרכם הרי ח', שהשבלת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבלת, הקשט והקלופה וקנמון הרי י"א. ברית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפרן ללבנה שתהא נאה {{ממ|כריתות ו'}}:
 
'''בד בבד יהיה.'''  אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו: הצרי והצפרן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה {{ממ|שם}}. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד יהיו, זה כמות זה:
 
== לה ==
 
'''ממלח.'''  כתרגומו מערב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה. ואומר אני שדומה לו וייראו המלחים {{ממ|יונה א'}}, מלחיך וחבליך {{ממ|יחזקאל כ"ז}}, על שם שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שאדם רוצה לערב יפה יפה מהפכו באצבע או בבזך:
 
'''ממלח טהור קדש.'''  ממלח יהיה, וטהור יהיה וקדש יהיה:
 
== לו ==
 
'''ונתתה ממנה וגו'.'''  היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד:
 
'''אשר אועד לך שמה.'''  כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:
 
== לז ==
 
'''במתכנתה.'''  במנין סממניה:
 
'''קדש תהיה לך לה'.'''  שלא תעשנה אלא לשמי:
 
== לח ==
 
'''להריח בה.'''  אבל עושה אתה במתכנתה משלך, כדי למכרה לצבור {{ממ|כריתות ה'}}:
 
 
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפריט ניווט