מהרי"ל/הלכות עירובי תבשילין
|
< הקודם · הבא > |
[א] יו"ט שחל בערב שבת חייב כל בעל הבית לעשות עירוב תבשילין, ובו ניתר להכין אוכל נפש מיו"ט לשבת. וכה יעשה: יטול בעיו"ט בשר מבושל ככזית לפחות, ולחם לפחות בכביצה ויברך עליהן: בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולצלויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צורכנא מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.
אמר מהר"י סג"ל בספר אגודה כתב ליטול לעירוב פת כזית ותבשיל כזית ומייתי ראיה מירושלמי. ואנן קי"ל פת לפחות כביצה והם שני זיתים.
[ב] מהרא"ק כתב כיצד עושה ע"ת, נוטל פת מעיו"ט ומניח בשר על גביו או ביצה או דג שהוא מבושל, ומזכה להו לכל בני עירו ע"י אשתו או ע"י בנו ובתו הגדולים. ואומר אליהם: זה התבשיל אני מזכה לך שיהא לך חלקנו וזכה בו שיהא בו חלק לכל ישראל הדרים בעיר הזאת, שעל ידו נוכל לאפות ולבשל ביו"ט לצורך שבת ולעשות כל הדברים שצריכין לנו. והוא מגביהו ומברך ברוך אתה ה' וכו' בדין יהא וכו', עכ"ל מהרא"ק.
[ג] וכ"ז נהג מהר"י סג"ל נמי. וקרא אלי פעם א' לסייע לו ולעשות עירובי תבשילין. והיה מוכן בידו גלוסקא יפה שקונין במגנצא בעד הלי"ש כשנים שלהן בעד מארגיט בווינציאה. וחתיכת בשר מבושל היה מונח על גבי טעליר, והיה עומד על הגלוסקא דלא ימאס הבשר את הגלוסקא. ונתן את הכל בידי ואמר לי קח זה וזכה בו לקהל לעשות בשבילם ע"ת, ותגביה קצת למעלה לראיה שתזכה בו בשבילם. וכשעשיתי חזר הרב ונטל את הכל מידי ובירך ברכת עירוב ועניתי אמן. ואמר בדין יהא כו'.
[ד] ועוד באותו הפעם נטל לחם שלם שקונין במגנצא בעד ד' הלי"ש, ושיעור' כקונין בווינציאה בעד ג' מארגיט. ועשה עמו עירובי חצירות ונתן אלי כבתחילה לזכות לבני הקהלה, ולקח מידי ובירך ברכת עירוב. ואמר בדין יהא שרי לנא לטלטולי ולאפוקי ולעיולי מביתא לביתא ומחצירא לביתא ומביתא לחצירא ומרשות לרשות בשבת זו ובשבתות אחרים לנא ולכל ישראל דדיירין בעיר הזאת ובדרא הדין.
[ה] וכן היה מהר"י סג"ל נזהר לעשות עירובי חצירות בכל ע"ש, ולא סמך על השיתוף שעשו בע"פ על כל השנה, דשמא נתקלקל ונתעפש. וכשעקר דירתו מק"ק מגנצא לנטות אהלו בק"ק דוורמיישא צוה אל פרנסי העיר לייחד מאן דנזהר לערב בשבילם בכל ע"ש, או לבדוק בכל ע"ש שיהא השיתוף שעשו בע"פ עדיין קיים לסמוך עליו. ויהי פעם אחת עובדא בפני מהר"י סג"ל שנתקלקל והוא לא עירב כרגיל, ולא נתוודע עד בשבת כאשר אבאר אי"ה בהלכות שבת. דין קידוש לבנה במוצאי שבת והוא יו"ט כבר פי'.
[ו] כתב במהרא"ק, פ"א הניחו ע"ת, וביו"ט מצאו הפת לבד והבשר נאכל, והיו מגידים לרבי בשעת הסעודה ואמר אילו לא אתא אלינו עד למחר לא היה תקנה בדבר ועכשיו נוכל לתקן, דא"ר יצחק מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה ואומר אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב ואם היום קדש ומחר חול א"צ בכך ואין בדברי כלום, בדין יהא שרי כו'.
[ז] הג"ה: מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, אם יש שום אדם שעירב אופה עליו ומבשל לו לשובע נפשו ומאכל אחד ולא להרבות תפנוקים כמנהג ביו"ט, ומותר לשגר אליו מיני תפנוקים ואפי' מזיד מלערב דינו כך, רק שאסור לשלוח לו, אבל צולה לו ג"כ דג קטן ומדליק לו הנר, א"ז קטן.
[ח] פעם אחת שכח ר' שמואל מנורבערק ע"ת עד יו"ט שני שהיה ע"ש והיה מורה שיבשלו ביו"ט בהשכמה ויותירו לשבת. ועוד הורה לעשות ע"ת עכשיו ביו"ט מיד, והיה פוסק הלכתא כדברי רבינו אפרים והולך אחר דברי המיקל, והלכה כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת. ופריך תלמודא ביו"ט נמי ומשני שמא יפשע, משמע הא לא יפשע יכול להניח עירוב תבשילין ביו"ט והאידנא דשכח בלי פשע יניח ביו"ט עצמו, מרדכי עכ"ל, מהרא"ק. מסתמא צריך לומר אם היום חול ואתמול קדש כו' כדלעיל.
[בפ"ק דביצה אמרינן דרבה אית ליה הכנה, אמר מהר"י סג"ל דשאל לכל רבותיו ולא שמע מהם פתר אמאי לא יועיל עירוב תבשילין לגבי הכנת ביצה - להיות מותרת הנולדת ביו"ט לשבת -, וכ"ת אין ה"נ והכא איירי בלא עירוב, זה אינו מדאמר בתר הכי מהו לאטווינהו כו', פי' וע"כ בעירוב איירי דאי בלא עירוב אמאי שואל בביצים הללו כל הביצים נמי, ועוד אמאי שאל והלא בהדיא הוא במשנה דבתר הכי דצריכין עירוב. ותירץ מהר"י סג"ל דלא מהני עירוב בדבר שאסור ביומיה, כגון הך ביצה דלכו"ע ביומיה אסורה, וכ"ת הא דקאמר לאדלוקי שרגא נמי לא צריכנא ליומיה דשרגא בטיהרא מאי אהני, זה לא קשיא דמ"מ שייך לאדלוקי ביום במקום חושך ואפילה].
[ט] אמר מהר"י סג"ל כל היודע יניח ע"ת לעצמו, ואל יסמוך על שחבירו מערב בשבילו. ואם אינו יודע בלשון הקודש יכול לומר בלשון אשכנז. וטוב להותיר מיו"ט לשבת.
[י] ורשאי לאכול העירוב בליל שבת לבצוע על הככר. אך הנהיג מהר"י סג"ל להניח ככר העירוב ללחם משנה בליל שבת ובשחריתו, ובסעודה שלישית היה בוצע עליו.