מהר"ם חריף/בבא קמא/ד
|
< הקודם · הבא > |
בקו' תוס' אמאי לא קאמר נמי לאידך גיסא, ולא הרי האש כהרי שור ומבעה
עוד (שם) בא"ד [ד"ה] ולא זה וזה כו', כתבו תוס', והא דלא תני הכא [לאידך גיסא] 'לא הרי האש כהרי השור ומבעה', כדקתני לעיל כו', משום דלא היה יכול למצוא חומרא באש מה שאין בשניהם, דאי משום דכח אחר מעורב בו [ואין הולך לדעתו כמו שורו, אין זה חומרא אלא קולא כו'.
ויש לדקדק לפי [מה] שכתבו תוס' לקמן דף ה' ע"ב בד"ה כי שדית כו', דמאש לא אתי לן, דאיכא למיפרך מה לאש שכן אוכלת אף דבר שאינו ראוי לה, משא"כ בשן שאינה אוכלת אלא דבר הראוי לה. ואע"ג דלא שייך דבר שאינו ראוי לה גבי שן, דאי אכלה דבר שאינו ראוי לה, הוי שינוי, והוי תולדה דקרן. מ"מ הוי פירכא, כמו גבי אשה בפ' החובל, ע"ש. וא"כ לא אתיא שן מאש לבד, אלא מאש ובור, ע"ש.
א"כ [לפ"ז] אכתי תקשי הכא, אע"ג דלא מצי למיתני, 'לא הרי אש כהרי שור', דליכא פירכא, דהא שור שפיר נלמד מאש לחודיה. מ"מ קשה [דלגבי שן מיהא] ליתני נמי [לאידך גיסא] 'לא הרי אש כהרי שן', דיש למיפרך מה לאש שכן אוכלת אף דבר שאין ראוי לה משא"כ בשן [וכנ"ל], וק"ל.
ובודאי לפי מה שכתבו תוס' לקמן (שם ה' ע"ב) בד"ה [כי שדית] הנ"ל, והשיגו על רש"י שכתב דרגל ואדם אתיא מאש בפלגא דדינא, ושן לחודי' נלמד מאש וחד מהנך במה הצד. ותוס' השיגו על רש"י וכתבו, דגם שן אתיא מאש לחודי', דכולהו אתיא מאש לחודי', ולא במה הצד. א"כ [לפ"ז] אתי שפיר, ולא קשה כלל דליתני נמי 'לא הרי אש כהרי שור ומבעה', דהא שפיר אתיא שור ומבעה מאש לחודיה. אבל לפי התירוץ של תוס' (שם), דשן נמי איצטריכא למילף במה הצד מאש וחד מהנך, קשה קושיא זו, [דליתני נמי 'ולא הרי אש כהרי שן'], וק"ל.
ויש ליישב דמשום הכי לא תני 'לא הרי אש כהרי שן', דלא הוי דומיא דמאי דתנא [בצד הראשון] 'ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש', דפירושו, דלכתוב הני תרתי שור ומבעה, ולא לכתוב אש. [דאם] כן הוי צריך למיתני [נמי], 'ולא הרי אש כהרי הני שור ומבעה', ו[הרי] למ"ד [תנא] שור לרגלו, [אי כתב רחמנא אש] שפיר נלמד [רגל] מאש, דליכא שום פירכא, דהא גם רגל אוכלת בין ראוי לה ובין שאינו ראוי לה כמו אש. וא"כ משום הכי לא תני נמי 'לא הרי אש כהרי המבעה', - זה השן, - כיון דלא מצי למיתני כהרי השור, למ"ד שור לרגלו, [כנ"ל]. ולא הוי דומיא דלא הרי [בצד] הראשון, דנקיט 'לא זה וזה - תרוייהו, שן ורגל, - שיש בהן רוח חיים, [ובאידך גיסא לא מצי למימר אלא שן], וק"ל.
אבל למ"ד תני שור לקרנו, הקושיא במקומה עומדת, דשפיר מצי למיתני [נמי, 'לא הרי אש] כהרי השור' דהיינו קרן, דאיכא פירכא, מה לאש שכן מועדת מתחילתה, משא"כ קרן כדאמרינן לקמן (ה' ע"ב).
י"ל דהתנא בסיפא לא תני אידך גיסא דלא הרי, דעי"ז גלי לן ברישא דעונשין מן הדין
מיהו לפי מה שכתבתי לעיל[1] , דמדלא תני ג"כ [לאידך גיסא] 'ולא הרי אש כהרי שור ומבעה', מוכח דס"ל לתנא דמתניתין דעונשין מן הדין[2]. בלאו הכי לא קשה קושית תוס', - [שהקשו] הא דלא תני 'ולא הרי אש כהרי שור ומבעה'. - דאיכא למימר דהתנא גופיה אתי לאורויי דעונשין ממון מן הדין אפילו בבור.
[היינו] דאי הוי תני גם כן 'לא הרי אש כהרי שור ומבעה', לא הוי מוכח דעונשין מן הדין, דאכתי [הוי] אמרינן דאין עונשין מן הדין, מקרא דוכי יפתח כדעת הספרי. והא ד[קשה א"כ אמאי] לא פתח בבור, כסדר, ואמר 'לא הרי שור כהרי בור', היינו מתרצים, משום דלא מצי למיתני אידך [גיסא דלא הרי], לא הרי בור כהרי שור, כמ"ש לעיל (שם) באריכות.
אבל השתא דבסיפא ג"כ לא תני 'ולא הרי אש כהרי שור ומבעה', ומוכח אע"ג דלא [מי]תני תרי לא הרי, אפילו הכי תני חדא, והיינו דתני, 'ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש', [א"כ על כרחך הא דלא תני 'לא הרי שור כהרי בור', הוא כמ"ש תוס', משום דתו לא מצי למימר כו', ולא משום דבבור אין עונשין כו', ולא שייך לדון כלל לא הרי], א"כ שפיר נסתר דעת ספרי.
ואין להקשות לפ"ז לא צריכי התוס' לתרץ, דאש כח אחר מעורב בו הוי קולא וכו', דהא אפילו אי הוי גבי אש כח אחר מעורב בו חומרא, נמי לא קשה דליתני ג"כ 'לא הרי אש כהרי שור ומבעה', [דיש לומר] כמו שכתבתי כדי לאורויי בזה, במה דלא תני, דאמרינן עונשין מן הדין.
אבל אין זה קושיא, דעדיפא מתרצים תוס' למ"ד שור לרגלו, דלא מצי כלל למיתני 'לא הרי אש כהרי שור ומבעה', משום דכח אחר מעורב בו הוי קולא ולא חומרא, וגם רגל מצינו למילף מאש לחוד, דתרוייהו אוכלת אף דבר שאינו ראוי לה. ואפילו הכי מוכח דס"ל לתנא דמתניתין דעונשין ממון מן הדין.
אבל למ"ד שור לקרנו, אע"ג דשפיר מצי למיתני 'לא הרי אש כהרי שור', והיינו שור לקרנו ומבעה לשינו, דקרן לא אתיא מאש כמו שכתבתי, מ"מ לא תני לה, לאורויי לן דס"ל דעונשין מן הדין [כמו שכתבתי לעיל], וק"ל.