מגיני שלמה/שבת/סה/א

מגיני שלמה שבת סה א

דף ס"ה ע"א

ד"ה סהדי רבה פרת פ"ה פרת מעיד כו' ול"נ הרי בבל במזרח א"י קאי וכל הנהרות יורדים ממזרח למערב כו' עכ"ל:

הנה בבכורות דף מ"ד העידו התו' ז"ל עצמן דפרת הולך מא"י לבבל ונלע"ד להביא ראייה מהא דאמרינן לקמן דף קמ"ה דכל הדגים חזרו מבבל לא"י חוץ מקוליס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק ואי ס"ד דמבבל לא"י הולך א"כ לא היו צריכין הדגים לחזור דרך סולמי דפרת דפי' רש"י ז"ל דחזרו דרך סולמות משום שנוחין להעלותן מדרך פרת עצמו אדרבה היה נוח לירד ממעלה למטה וגם קוליס האיספנין למה לא חזר אדרבה לילך לבבל היה יותר קשה כמה הילוך המים אבל לירד נוח לו שירד מעצמו ועוד מדקאמר מהדרי מיא לעין עיטם משמע שהמים באים מא"י לבבל ודרך הסולמות חוזרין לא"י כדפי' רש"י בהדיא והלשון מוכיח כן ובאמת לא ידעתי מאי קושית התו' שהרי כתבו התוספות ז"ל בבכורות דף נ"ה דבבל בצפונית מזרחית דא"י קאי וע"כ צ"ל כן כדאיתא פ"ק דגיטין והא בבל לצפונא דא"י קיימא וא"כ י"ל שנהר פרת יוצא מג"ע שהוא במזרחו של עולם כמו שהוכיחו התו' שם בבכורות ובא לא"י ומשם הולך מדרום לצפון עד בבל שכן דרך הנהרות ג"כ לסבב מדרום לצפון וא"ש הכל כי בזה מיושב גם קושית התו' דבכורות שכתבו דמזה משמע דג"ע במערב העולם קאי כיון שפרת הולך מא"י שהוא במערב לבבל שהוא במזרח והקשו דבב"ב מוכח דג"ע הוי במזרחו של עולם ולפי דרכינו א"ש שפרת בא מג"ע מן המזרח עד א"י ומשם הוא מסבב והולך מדרום לצפון ובא לבבל העומדת בצד צפון כי בבל הוא במקצוע מזרחית צפונית ונמצא שבבל סובבת ובאה לצפון א"י ג"כ ולשם בא נהר פרת מדרום לצפון:

שם ד"ה הקיטע יוצא בקב פ"ה שנקטעה רגלו כו' דמנעול דידיה כו' והקשה ר"ת דבמסכת יומא משמע כו':

לע"ד לא ידעתי מאי קושיא דרש"י פי' כאן לפום מאי דמשמע משמעתין דהכא דר"מ ור"י בהא פליגי אי מנעל הוא אי לאו דהכי משמע בשמעתין מדאמרינן מאן תנא קב הקיטע ר"מ היא משמע ולא ר"י מכלל דלר"י חליצתו פסולה דלאו מנעול הוא כמ"ש התו' ז"ל עצמן וכן רב הונא דאמר הודו לו ר' מאיר לא הודו לו ר' יהודא ש"מ דלר"י לאו מנעל הוא ובאמת תמיה לי מאוד בסנדל של סיידין דלע"ד לא ידעתי אם יש לפרש התם כפי' התו' דאינה חולצת כיון דחיישינן לענין שבת דלמא מפסיק ואינו ראוי להלך בו והלא בסנדל של סיידין לא שייך לפי דעתי דלמא מפסיק והתם פשיטא דאין הטעם רק משום שאינו מנעל כמו רב יוסף דמפרש דלא הודו לו הוא ר"י ב"נ ולדידיה פליגי אי מנעל הוא אי לאו כיון דאין דרך לעשות מנעל מקש כמו שכתבו התוספות לקמן א"כ ה"ה לרב הונא הוי טעמא דת"ק דמנעל הוא ולא הודו לו ס"ל דלאו מנעל הוא:

לכך נראה דשמעתין דהכא ס"ל דר"מ ור"י פליגי אי מנעל הוא אם לאו וכדס"ד דרמי בר חמא דפריך התם מהא ברייתא ושווין שאסור לצאת בי"ה דאע"ג דלאו מנעל הוא לענין שבת אסור לצאת בי"ט אפי' בדבר דלאו מנעל הוא ולדידהו אסור לצאת בי"ה בשל טעם ורהיטני אע"ג דלאו מנעל נינהו ורבא דיומא וכן אינך אמוראי ס"ל דכ"ע ס"ל מנעל הוא ופליגי בדלמא מפסיק ולדידהו ס"ל כרב יוסף דשמעתין דאמר דלא הודו לו היינו ר"י ב"נ אבל ר"מ ור"י ס"ל תרווייהו דמנעל הוא ונלע"ד דהיינו טעמא דרב יוסף דלא אמר דלא הודו לו היינו ר' יוסי פשיטא ללשון ראשון דסנדל של סיידין של עץ קשיא דה"ל לאוקמי כר"י דקב הקיטע דומי' ממש לסנדל של סיידין משא"כ כוורת הקש אינו אלא דמיון בעלמא אלא אפי' ללישנא אחרינא דרש"י דסנדל של סיידין של קש הוא מ"מ תקשי כיון דלרי אפי' של עץ לאו מנעל הוא כ"ש של קש דגריע טפי דהא ביומא פירש"י בשינויא דרבא דר"מ ור"י תרווייהו ס"ל דשל עץ מנעל הוא ושל שעם וגמי לאו מנעל הוא ופשיטא דקש לא עדיף מינייהו ולדברי התו' דפי' הטעם דלמא מפסיק וא"כ אינו ראוי להלוך בו והוי כקטן שחלץ במנעל כו' אפשר דרב יוסף לא ניחא ליה בהאי טעמא ולכן פי' הטעם דפליגי משום דלאו מנעל הוא אבל לרש"י נ"ל דהיינו טעמא דרב יוסף דנאדי מטעמא קמא דס"ל כרבא דר"מ ור"י תרווייהו ס"ל דמנעל הוא ופליגי בדלמא מפסיק וא"כ א"ש וזכיתי שמצאתי דברים אלו בספר מלחמות ה' יה"כ וכתב כדברי גם ראיתי שהוא אינו גורס בשמעתין בשינויא בתרא דלא הודו הוא ר"י ב"נ כרב יוסף כ"א רבא והוא רבא דאמר ביומא דפליגי במפסיק וא"כ פשיטא דא"ש שאר הדברים שיש לדקדק בהאי שמעתתא ממסכת יבמות פ' מצות חליצה ומשאר דוכתי ומה שהאריך הרמב"ן ז"ל ביומא אכתוב במצות חליצה אם יזכני השם להגיע לשם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף