מגיד משנה/עירובין/ו

מגיד משנה ‏ עירובין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שיצא מן המדינה וכו'. דין מדת המדינה מבואר פ' כיצד מעברין (עירובין ס') שנינו שם נתנו חוץ לעבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד והקשו בגמרא ותו לא והתניא נתנו חוץ לעבורה אפילו אמה אחת משתכר את האמה ומפסיד את העיר כולה מפני שמדת העיר עולה למדת התחום ותירצו לא קשיא כאן שכלתה מדתו בחצי העיר כאן שכלתה מדתו בסוף העיר דאריב"ל היה מודד ובא וכו' כדאיתא פרק כ"ז מהלכות שבת וכבר כתבתי שם שאם כלתה בין העיר לעבורה דינו כמו שכלתה לסוף העיר:

ד

המניח עירובו ברשות היחיד וכו'. מחלוקת ר"ע וחכמים שם (דף ס"א) וקי"ל כרבנן דאמרי הנותן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ונחלקו אמוראים בנותן עירובו בעיר חריבה ובמערה שאין בה דיורין אבל ראויה לדירה אם נחשבות מן המדה אם לאו ופסק רבינו כרבי אליעזר ויש מי שפסק כן ויש מי שפסק כשמואל דאמר כל שאין בהן דיורין אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ובשאינו ראוי לדירה דברי הכל אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ובין שיהיה המקום ההוא גדול או קטן נחשב הוא מן המדה ובפרק שביעי אבאר בזה:

ה

המניח את עירובו וכו'. שם (דף ט':) במשנה הנותן את עירובו בעבורה של עיר לא עשה כלום וכן כל שכן בעיר עצמה ופשוט הוא:

נתן את עירובו חוץ לתחום וכו'. שם (דף ס':) אם נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד והקשו חוץ לתחום ס"ד אלא אימא חוץ לעבורה של עיר ופירש רבינו חוץ לתחום ס"ד והרי אין עירובו עירוב וכן פירש"י ז"ל וגם הרשב"א ז"ל כ"כ בחידושיו חוץ לתחום ס"ד אם חוץ לתחום ממש נתנו לא עשה ולא כלום הוא כיון שהוא בביתו דכל שאין עירובו עירוב הרי הוא כתחום ביתו כמ"ש עכ"ל. אבל בספרו הארוך כתב נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד ופירשו בגמרא דהא דקתני חוץ לתחום לאו חוץ לתחום ממש דהיינו חוץ לאלפים אמה קאמר דאילו שבת בתוך העיר ונתן את עירובו חוץ לאלפים אמה לא יזוז ממקומו שהרי הוא חוץ לתחום עירובו עכ"ל. ובזה יש סתירה בדבריו ז"ל ודברי חידושיו עיקר וכדעת רבינו:

ו

אין מערבין עירובי תחומין וכו'. פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב) א״ר יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה. והקשו מאי קמ״ל תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה ותירצו מהו דתימא אורחא דמלתא נקט קמ״ל. ויתר החילוקים שכתב רבינו מבוארים פרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ו:) ובמקומות אחרים:

ואם עירב שלא לאחד מאלו אלא לדבר הרשות הרי זה עירוב. זה לא נמצא מבואר ויש מן המפרשים חלוקים בזה. רש"י ז"ל ובהלכות גדולות והרמב"ן ז"ל כתב בלקוטיו שנראה כדברי רבינו לפי שמצינו עירובי תחומין מתירין אפילו לדברי האומר תחומין דאורייתא אלמא עירוב בין בפת בין ברגליו מן הדין הוא מתיר וכאן אני קורא בו ממקומו דכתיב אל יצא איש ממקומו וכיון שכן אע"פ שהחמירו עליו שלא לערב לכתחלה לדבר הרשות אם עירב ודאי קונה לו מקומו דכאן הוא מקומו כאן הוא ביתו ועוד עובדא דר"י בר' אשתותא פרק מי שהוציאהו (דף נ"ב) נטיא לדידיה עכ"ל. והרשב"א ז"ל הסכים לדעת האחרים וכתב בד"א בנותן את עירובו אבל אם הלך ברגליו וקנה שם שביתה בין השמשות בין לדבר מצוה בין לדבר הרשות יש לו ממקום שביתה אלפים אמה לכל רוח עכ"ל:

ז

כל שמשתתפין בו מערבין בו וכו'. ריש פרק (דף כ"ו) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. ופי' מערבין עירובי תחומין ומשתתפין שתופי מבואות ושם מבואר ששוין הן לדבר זה. וכבר נזכרו פרטי הדברים בדין השתוף פ"א:

וכמה שיעורי עירובי תחומין וכו'. משנה בכיצד משתתפין (דף פ"ב:) ופרק ראשון נתבאר שיעור שתי סעודות שהן שש ביצים. ודין הלפתן מימרא פרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ט:) נזכרה פרק ראשון:

ח

וצריך שיהא הוא ועירובו במקום אחד וכו'. משנה שם פרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ג:) נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב ופירשו בגמרא באילן דקאי ברה״ר ואע״פ שמשתמש באילן הא מני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ושם מבואר דלרבי נתכוין לשבות בכרמלית ועירובו ברה״י או ברה״ר וכן בהפך זה הרי זה עירוב ולא נזכר בדברי רבינו בפירוש מניח עירובו ברה״ר ונתכוין לשבות ברה״ר מה דינו אבל מכלל דבריו שעירובו עירוב. והרשב״א ז״ל כתב דדוקא בשלא נתכוין לשבות רחוק מעירובו שמונה אמות לפי שהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות וכשמטלטלו ומביאו אצלו אינו צריך לטלטלו אלא פחות מארבע אמות אבל נתכוין לשבות ברחוק שמונה אמות אין עירובו עירוב שאין מתירין לו להביאו דרך רה״ר פחות פחות מארבע אמות ששבות הקרוב למלאכה גמורה היא ולא התירו וקרוב לזה יתבאר בדין נתנו בראש הקנה לפנינו ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן העומד חוץ לעבורה של עיר אבל עומד בתוך עבורה של עיר אפילו למעלה מעשרה הרי זה עירוב דמתא כמאן דמליא דמיא. ועוד שם חלוק אחר ולא נזכר בדברי ההלכות מהם כלל ולא בדברי רבינו נראה שהם סבורין שאינן כהלכה וסוגיא דשמעתא גבי בור (דף ל"ד:) משמע לכאורה דאין הלכה כאותן דברים מדלא אוקמו לה בהכי אבל האחרונים פסקו כן וכ״כ הרשב״א ז״ל ובספרו מבואר דעתו בארוכה:

י

נתנו במגדל ונעל וכו'. משנה שם (דף ל"ד:) נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח ה"ז עירוב ויש בגמרא אוקימתות והעלו המפרשים ז"ל דלדידן דקי"ל כרבי כל דמצי שקיל ליה לעירוב בלא מלאכה דאורייתא עירובו עירוב וכדברי רבינו:

נתנו בראש הקנה וכו'. משנה שם (דף ל"ד:) נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס כל זמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב והטעם לפי שהן דקין ואין בהן ארבעה על ארבעה הן מקום פטור ובגמרא תלוש ונעוץ אין לא תלוש ונעוץ לא והא אמרת רישא כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ואסיק רבא גזירה שמא יקטום ופירשו המפרשים דאע"ג דאין בו אלא משום שבות כיון שהוא שבות הקרוב לבא לידי מלאכה גמורה אפילו רבי אוסר ומכאן למדו דין נתכוין לשבות ברחוק שמונה אמות ברה"ר שהזכרתי למעלה. אבל רבינו כתב בפירוש המשנה הכריח רבי בכאן שיהיו הקנה והקונדס תלושין ונעוצין ולא יהיה מחובר לקרקע אע"פ שהוא בין השמשות שהיא שעת קניית העירוב מותר לו להשתמש במחובר באותה שעה גזירה שמא יקטום גזירה שמא יחתוך אותו קנה והוא מחובר לקרקע והוא איסור סקילה מפני שיתערב לו בקנה התלוש ממקום צמיחתו שהוא מותר לחתכו וכמו כן הקונדס עכ"ל. ולפי זה אפשר שאין מכאן ראיה לדין רה"ר. ובהשגות כתוב שטעה רבינו במלת קונדס שכתב שצומח דאנן קונטס תנן והוא בד של עץ ארוך והוא טעה במ"ש בגמרא תלוש ונעוץ אין לא תלוש ולא נעוץ לא ונדמה לו שעל הקנה ועל הקונטס אמרו ולא אמרו לא תלוש לא אלא על הקנה בלבד. ורבינו כתב בפירוש המשנה קונטס הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים ושם הרומח קונטס וקונדס הכל שוה עכ"ל. וזהו הטעם שגזרו בהן שמא יקטום לפי שמתחלפין בתלושין ואינו כן בשאר אילנות המחוברין. והרשב"א חלק במיני הקנין מכח סוגיא אשר שם ולא נזכרה בהלכות לפי שאין אנו בקיאין בהן ובשמותיהן:

יא

כל המניח את עירובו וכו'. מימרא דרבא שם (דף ל"ה:) הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות ומפרש רבינו יש לו ארבע אמות שתים לרוח זו ושתים לרוח זו לפי שלא אמרו יש לו ארבע אמות לכל רוח ומוכרח מדברי רבינו פירוש זה כמו שיתבאר בסמוך:

לפיכך המניח עירובי תחומין שלו וכו'. משנה שם נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבע״י אינו עירוב משחשכה הרי זה עירוב ובגמרא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות אבל בתוך ד״א הנותן את עירובו יש לו ד״א והקשו על דברי רבינו שהזכיר שתי אמות שד״א לכל רוח קאמר או לאי זה רוח שירצה ותלו ענין זה במחלוקת התנאים שנחלקו בדין ד״א שיש לו לאדם כמה הן כנזכר פרק י״ב בהלכות שבת במשנה פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה) ואמרו שרבינו שנה המשנה כר״א דאמר והוא באמצען ואין הלכה כמותו. וכ״כ בהשגות א״א זה שנה משנתנו כר״א דאמר והוא באמצען ואינו כן אלא כר״י עכ״ל. ופירוש כר״י דאמר לאיזה רוח שירצה גם הרשב״א כתב כן על דברי רבינו. וכבודם במקומו מונח שאין דעת רבינו לפסוק כר״א שבפירוש כתב פי״ב מהלכות שבת בתוך ארבע אמות על ארבע אמות שהוא עומד בצדן וכן מבואר פ' כ״ז בדין התחומין שאינו סבור כר״א וכמ״ש שם אבל בכאן עיקר דבריו הוא שאינו מדמה דין העירוב לדין הטלטול. ונ״ל שרבא כיון שלא הזכיר ארבע אמות לכל רוח אינו ר״ל אלא שתים מכאן ושתים מכאן וכשהזכיר חוץ לד״א ר״ל חוץ למקום ד״א שיש לו אע״פ שאינן חוץ לתחום אלא שתים ולפעמים אמה אחת וכגון שהניח עירובו קרוב מסוף תחומו אמה אחת ולזה כתב רבינו המניח עירובי תחומין בסוף התחום כך נ״ל בדעתו ז״ל:

יב

נתגלגל העירוב וכו'. משנה שם (ל"ה) כתבתיה בסמוך וסוף המשנה אם ספק ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר:

לפיכך אם נאכל העירוב וכו'. זה פשוט שאין חלוק בין נאכל לנשרף ולא כתבו רבינו אלא מפני מה שיזכיר בסמוך:

יג

אמרו לו שנים צא וערב עלינו. מימרא דרבא סוף ב״מ (שבת ל"ד) והובאה פרק הדר (עירובין ע"ו) והוא כלשון רבינו ופירשה הוא ז״ל בעירובי תחומין וכן פירש״י ז״ל והקשו עליהם דהא אוקימנא התם בב״מ מתניתין דדייקינן מינה ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מערבין בעירובי תחומין וכתב הרמב״ן ז״ל בתירוץ זה ואפשר שאין מערבין אבל אם עירב עירובו עירוב וזה כדעת רבינו ורש״י ז״ל. והטעם נ״ל דלכתחלה אין מערבין שאין לו לבא לבית הספק שיהיה התחלת העירוב בספק והרשב״א ז״ל הקשה על זה ממה שיתבאר בסמוך שאם עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה שאינו עירוב אלמא לא אמרינן ספק עירוב כשר אלא כשהיתה לו חזקת כושר ברורה וכתב ומכאן נלמוד למי שעירב ספק יום ספק לילה שאינו עירוב. ואני אומר שכבר נשמר רבינו מזה שטעם ספק התרומה שאינו עירוב משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא דאדרבה פשיטא לן שלא היתה ראויה זו לאכילה ואע״פ שאסורה מחמת ספק מ״מ לגבי אכילה חזר הספק כודאי אבל בשהיתה טהורה ונסתפק אימתי נטמאה הרי היתה טהורה מבעוד יום וראויה ואע״פ שבשעת קניה ספק לנו אם היתה ראויה אם לאו הרי זה ספק עירוב וכשר וכן הדין במערב בין השמשות והכין מסתברא לי מסוגיין דבפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ו) דלדידן דקי״ל תחומין מדרבנן ספק העירוב אפילו לא הויא ליה חזקה ברורה כל שאין חזקה כנגדו כשר וכן בדין דהוה ספק דרבנן ולקולא וזו היא אוקימתא דרב הונא בר חיננא שחלק בין תחומין לטומאה כדאיתא התם ויעיד על זה שטעם ספק טהורה ספק טמאה שאינו עירוב הוא משום סעודה הראויה מה שאמרו אם היו לפניו שתי ככרות ומבואר בסמוך כך נ״ל להעמיד דברי רבינו ורש״י ז״ל. ולשון המימרא מורה דבעירובי תחומין הוא מדקאמר אמרו לו שנים וא״א שני עירובין לשנים אלא בעירובי תחומין ומ״מ ר״ח ז״ל פירש הא דרבה בעירובי חצרות בדוקא ולזה הסכימו הרמב״ן והרשב״א ז״ל ומפרשים אמרו לו שנים צא וערב עלינו צא וגבה העירוב מבני חצרותינו. ויש תמה בדברי הרשב״א ז״ל שפירשה בעירובי חצרות וכתב שאם עירב בחצרות בתרומה ספק טמאה וספק טהורה שאינו עירוב וכתב בדין עירוב תחומין שאינו עירוב בין השמשות למדו ממה שאמרו בתרומת ספק שאינו עירוב ואומר אני לדבריו עירובי חצרות יוכיחו. ודברי רבינו ורש״י ז״ל עיקר ונ״ל יותר:

יד

נפל על העירוב גל וכו'. משנה (עירובין ל"ה) כתבתיה למעלה והעמידוה בגמרא בדבעי מרא וחצינא שא"א להוציאו בלא עשיית מלאכה ומפורשים שם כל החלוקים שהזכיר רבינו:

טו

אבל אם עירב בתרומה וכו'. ברייתא שם (דף ל"ה:) וכבר הארכתי למעלה בטעם זה:

וכן אם היו וכו'. בעיא דאיפשטא שם ואמרו שם בעינן סעודה הראויה מבע"י וליכא כמו שכתב רבינו:

טז

אמר ככר זו היום חול וכו'. שם בעיא דאיפשטא ונזכר שם הטעם כמ"ש רבינו:

היום קדש וכו'. שם זה בעיא דאיפשטא ונזכרה טעמה בדברי רבינו:

וכן אם הפריש וכו'. משנה הובאה שם (דף ל"ז:) ומפרש רב פפא טעמא משום דבעינן סעודה הראויה מבע"י וליכא וכמ"ש רבינו. וכל אלו הדינין הם ג"כ בעירובי חצרות וכבר נתבארו קצתם פרק ראשון ומהם יש ללמוד לכיוצא בהן:

יז

הנותן את עירובו בבית הקברות וכו'. מחלוקת ר״י וחכמים שם (דף כ"ו:) במשנה ששם אמרו לכהן בבית הפרס ר״י אומר אפילו בבית הקברות ומסקנא דגמרא (דף ל"א) בהא קא מיפלגי מר סבר פירוש ר״י כיון דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דמינטרא ומ״ס ניחא ליה אי מיצטריך ליה אכיל ליה ופסק רבינו כרבנן וכסתם מתני'. והרשב״א ז״ל הקשה בזה ממ״ש ריב״ל פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו:) הלכה כדברי המקיל בעירוב ואפילו יחיד במקום רבים. וכבר כתב הרמב״ן ז״ל שדעת הגאונים ז״ל שלא לפסוק כן במקום רבים והביא ראיות שאין ריב״ל מוסכם ושרבים חלוקים עליו. עוד הקשה ממ״ש שמואל פרק חלון (עירובין דף פ"א:) גבי עירובי חצרות שא״צ להודיע לדעת ר״י הלכה כר״י ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר״י בעירובין הלכה כמותו ויש לדחות דבעירובי חצרות בלבד קאמר א״נ דלא קי״ל כשמואל אלא כר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה כנ״ל לדעת רבינו והרשב״א ז״ל פסק כר' יהודה:

נתנו בבית הפרס וכו'. (דף כ"ו:) במשנה הנזכרת והטעמים שהזכיר מפורשים בגמרא (דף ל':) וענין בית הפרס ודינו מבוארים ריש פ"י מהל' טומאת מת:

יח

רבים שרצו להשתתף וכו'. (דף פ"ב) ריש פרק כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה ושם (דף פ"ב:) מבואר ששיעור מזון שתי סעודות הוא לכל אחד ואחד:

ואם עשה אחד וכו'. פרק חלון (עירובין דף פ"א:) במשנה מבואר ומוסכם שאין מערבין לו לאדם עירובי תחומין אלא מדעתו:

ואם הודיעו מבע"י אע"פ שלא רצה אלא משתחשך וכו'. בכיצד משתתפין (דף פ"ב) כל שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשכה אסור שאין מערבין משחשכה ובגמרא שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה תגלי מלתא למפרע דמבע"י הוה ניחא ליה, פירוש דקס"ד דאע"פ שהודיע מבע"י כל שלא קבל עליו אלא משחשכה אינו עירוב וא"ר אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני דבהודיעוהו מותר אע"פ שלא נתרצה עד שחשכה וכן פירש"י ז"ל ויש שם פירוש אחר וזה עיקר וכדעת רבינו:

יט

כל הזוכה בעירובי חצרות מזכין על ידו וכו'. פ' חלון (עירובין דף פ') מסקנא דגמרא נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצרות צריך לזכות. ופשוט הוא שהם שוין בזוכין שאותן שאינן ראויין בעירובי חצרות אינן ראוין בתחומין וכ״כ ז״ל:

כ

נותן אדם מעה לבעל הבית כדי שיקח לו וכו'. שם (דף פ"א:) משנה נותן אדם מעה לחנוני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב דברי ר"א וחכ"א לא זכו לו מעותיו ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שאין מערבין לו לאדם אלא מדעתו א"ר יהודה בד"א בער"ת וכו' ובגמרא מאן שאר כל אדם בעה"ב ואמר שמואל לא שנו פירוש דבחנוני לא זכו לו מעותיו אלא מעה אבל כלי קונה ואמר שמואל לא שנו אלא דאמר זכה לי אבל ערב לי קונה ע"כ. וכל דברי רבינו מבוארים ודלא כר"א לפי שהוא יחיד במקום רבים וכמ"ש למעלה וטעם החנוני שאינו מזכה כשנתן לו מעה ואמר לו זכה לי לפי שהחנוני מוכר הפת ואין בעל המעה קונה אותה עד שימשוך כמבואר בהלכות מכירה וכיון שלא אמר לו ערב לי נראה שמשלו הוא רוצה לקנות תחת המעה ואינו קונה אבל כשאמר ערב לי הרי הוא עושהו שלוחו לערב עליו וקונה פת מאחר ומערב לו אבל בפת של עצמו לא שאין שליח קונה ומקנה וכשנתן כלי כל המטלטלין קונים זה את זה כנזכר בהלכות מכירה פ"ה. ופירשה רבינו בעירובי תחומין ויש מפרשים אותה בעירובי חצרות ודברי רבינו עיקר:

כא

מערב אדם עירובי תחומין וכו'. פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב:) ת״ר מערב אדם ע״י בנו ובתו הקטנים על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתם בין שלא מדעתן וכולן שעירבו ועירב רבן עליהן יוצאים בשל רבן אבל אינו מערב לא ע״י בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא ע״י אשתו אלא מדעתם ופירשו שם בגמרא שאם שמעו ולא מיחו פירוש מיד יוצאין בעירובו וכתב הרשב״א ז״ל ואפילו לא הודיעם עד שחשכה. ועוד אמרו בגמרא שאם עירב לעצמו עירוב אחר שאין לך מחאה גדולה מזו ונתבארו דברי רבינו:

קטן בן שש שנים וכו'. שם א"ר אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו:

כב

הרוצה לשלח עירובו וכו'. פרק בכל מערבין (עירובין דף ל"א:) משנה השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב אם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב ובגמרא וליחוש דלמא לא ממטי ליה ותירצו בעומד ורואה והקשו עוד וליחוש דלמא לא מקבל ליה מיניה ותירצו חזקה שליח עושה שליחותו ושם אמרו שכל שעומד ורואהו אפילו נתנו לקוף או לפיל להוליכו ואמר לאחר לקבלו הרי זה עירוב:

וכן רבים וכו'. זה פשוט ומבואר בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב:):

כג

אחד או רבים וכו'. זה פשוט ומתבאר מהברייתא שבפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נ') או שאמר לעבדיו צאו וערבו עלי וכו' כמו שאכתוב פ' שמיני. ובהשגות א״א שנה משנתנו כמ״ד יש ברירה ע״כ וכן הוא האמת דק״ל בדרבנן יש ברירה ואפילו לא ידעו עד שחשכה יוצאין באותו עירוב וכדעת רבינו וכן פסקו ז״ל:

האומר לחבירו ערב לי וכו'. פ' התקבל בגיטין (דף ס"ה:) האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות בגרוגרות ועירב לו בתמרים תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב אמר רבה ל"ק הא דאין עירובו עירוב כרבנן דאמרי קפידא הוי אידך כר' אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו. רב יוסף אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו ופירשו ז"ל אם העירוב משל משלח אינו עירוב אם הוא משל שליח עירובו עירוב שנוח לו למשלח במה שיתן לו שליח א"ל אביי אלא הא דתניא האומר לשלוחו ערב לי במגדל ועירב לו בשובך בשובך ועירב לו במגדל תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אינו עירוב התם מאי שלו ומאי של חבירו איכא ותירץ התם נמי איכא פירי דמגדל ופירי דשובך ע"כ בגמרא. ומשמע ודאי דרבא לית ליה סברא דרב יוסף לחלק בין שלו לשל חבירו דאי ס"ל הכין הוה מוקים לתרוייהו כהלכתא והוה מוקים להו בצדדין חלוקים כי היכי דלא ליפלגו. ופסק רבינו כרבא חדא דהוה בתרא ועוד דאביי משמע דהכי ס"ל ורב יוסף איצטריך לדחוקי ולמימר דעירב לו במגדל מפירי דמגדל קאמר והרשב"א ז"ל פסק בספרו כרב יוסף ודברי רבינו נראין לי:

אבל אם אמר וכו'. זה דבר פשוט נלמד משם:

כד

כשם שמברכים וכו'. זה ממה שאמרו (פסחים ז') כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. וכן כתב בספר העתים ומוסכם הוא מן הגאונים ז"ל. ובהשגות א"א והיכן צונו לערב בתחומין וכו' ואיך נאמר וצונו על מצות עירוב עכ"ל. ואני אומר דיותר ראוי לברך על עירובי התחומין מעל עירובי חצרות אם מטעם קולא וחומרא הוא לפי שידוע שדבר תורה מותר להוציא מן הבתים לחצרות ולמבואות בלא שום עירוב וחכמים אסרו זה גזרה משום הוצאה מרה"י לרה"ר והתירו ע"י עירוב ואנו מברכין וצונו לומר שאין אנו רשאין לטלטל בלא עירוב וצונו שכשנרצה להוציא מן הבית לחצר שנערב וה"ז כמצות נט"י ושחיטה וכיוצא בהן, אף בעירובי תחומין ידוע שמן התורה מותר ללכת שלש פרסאות בלא עירוב כמבואר פכ"ז מהלכות שבת וחכמים אסרו יותר מאלפים אמה לכל רוח והתירוהו על ידי עירוב תחומין וכשנרצה ללכת ממקום בתינו לצד אחד יותר מאלפים אין אנו רשאין בלא עירוב וא"כ יש לנו לברך על כך. ולא עוד אלא שבחצרות ע"י עירוב נעקר לגמרי איסור של דבריהם להוצאת הבתים ובעירובי תחומין עדיין גזרתם קיימת שלא ללכת יותר מאלפים אמה לכל רוח אלא שהעתיק שביתתו ממקומו למקום עירובו ומה שנשכר לצד עירובו מפסיד לצד האחר. ולפעמים מפסיד יותר במדת המדינה כנזכר בראש הפרק ונתבאר שאם מטעם קולא וחומרא הוא שיותר ראוי לברך על עירובי תחומין כנ"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף