מגיד משנה/חובל ומזיק/ז

מגיד משנה ‏ חובל ומזיק ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המזיק ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל וכו'. דין ההיזק שלא ניכר שהוא פטור מן התורה מפורש בגיטין פ' הניזקין (גיטין דף נ"ג:) דקי״ל כר״י דאמר הכי כדאיתא בהלכות פרק ראשון דב״ק:

אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן וכו'. משנה בהניזקין (דף נ"ב:) ומבואר בגמרא וברייתא פ"ק דב"ק (דף ה'):

ב

כיצד הרי שטימא אוכלין טהורים וכו'. מבואר שם. ומה שכתב מן היפה שבנכסיו נתבאר פירקא קמא דבבא קמא דאמרינן כולן כאבות הן לשלם ממיטב:

ג

ודבר זה קנס וכו'. נתבאר טענה זו במימרא דר"י דלעיל (בירושלמי שם):

לפיכך אם מת זה שהזיק וכו'. מימרא בגיטין בהשולח (גיטין מ"ד:) והוא בהלכות פירקא קמא דב״ק:

וכן המזיק וכו' בשגגה וכו'. מפורש במשנה בהניזקין (גיטין דף נ"ב ע"ב) בשוגג פטור:

ד

הכהנים שפגלו את הזבח במזיד וכו'. משנה שם בהניזקין [דף נ"ד]:

וכן העושה מלאכה וכו'. כתב הר"א ז"ל א"א זה שיבוש שאפי' עשה מעשה וכו'. ובאמת סוגית הגמ' בפשטה כדבריו דגבי פלוגתא דהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק אי לא אמר התם מתיב ר' אלעזר העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי ליחייב ומתוך קושיא זו אמרו כי אמרי' פטור בפרה כגון שהכניסה לרבקה וכו' ואילו למ"ד היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ברייתא כפשטה שפיר אתיא וי"ל שרבינו ז"ל סובר דהך אוקימתא עיקרית אע"ג דאתעבידא אליבא למאן דאמר שמיה היזק ולית הלכתא כוותיה. וטעמא משום דס"ל דה"ה הוה מצי למימר וליטעמיך אמאי לא קנסו בהו רבנן כי היכי דקנסו מטמא וחביריו אלא דלא אמר והרבה כמוהו בגמ' ומה שכתב הראב"ד לחלק בין זו למטמא וחביריו משום דהכא להנאתו מתכוין אטו מטמא ואינך אי הוה בהו הנאה מי מפטרי. זה נראה לי שהכריחו לרב ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל דעתו כדעת הר"א ז"ל:

ו

המנסך יין חבירו לע״ז וכו'. בחולין פרק השוחט (חולין דף מ"א) מימרא דר״נ ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין ישראל אוסר דבר שאינו שלו דלצעורי קא מתכוין:

וחייב לשלם. כרב דאמר הכי בהנזקין (דף נ"ב:) וכגון שהגביהו תחלה וקנאו ועדיין לא נתחייב בנפשו וכן מפורש בגמרא כדברי רבינו ז"ל:

ח

(ז-ח)

כל הגורם להזיק ממון חבירו וכו'. זה מבואר בכמה מקומות דאית לן דיני דגרמי:

כיצד הזורק כלי וכו' הזורק כלי של חבירו. דעת רבינו ז"ל לפי הנראה כך הוא שנינו שם (דף כ"ו:) אמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסלקן או קדם וסלקן פטור בעידנא דשדייה פסוקי פסוק גיריה ע"כ בכיצד הרגל וז"ל ההלכות מסתברא דלית הלכתא בהא כרבה משום דסבירא ליה דלא דיינינן דינא דגרמי וכו' והרב מפרש כך זרק כלי של חבירו מראש הגג ובא אחר וסילק הכרים וכסתות שהיו תחתיו או קדם בעל הכלי וסילקן פטור הזורק דבעידנא דשדא פסיקי גיריה שהרי לא היה ראוי לישבר באותה שעה אבל בדין המסלק כשאינו בעל הכלי לא דבר רבה ואולי אף רבה יחייב אותו שבשביל מעשה נעשה כל ההיזק והרב אלפסי ז"ל כתב דלית הלכתא כרבה פירוש דבריו לדעת רבינו שאין הלכה כדברי רבה שפטר הזורק אלא אף הזורק חייב שהוא היה גורם ראשון ואלמלא זריקתו לא נשבר בשום צד הילכך כשאין המסלק בעל הכלי משלמין בין שניהם וכשהוא בעל הכלים משלם הזורק ואין בגירסת הרב או קדם הוא דמשמע הזורק ומצאתי בהלכות וקדם וסלקן או בא אחר וסלקן ודעת הר"א כפירש"י ז"ל:

ט

וכן השורף שטרותיו וכו'. פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ח) כרפרם ודלא כרבה וכ״כ בהלכות כל הבבא:

י

וכן ראובן שהיה נושה בשמעון ומכר השטר וכו'. מימרא בהכותב (דף פ"ז) בכתובות. ומ"ש כל מה שבשטר, לומר אפילו לקחו במנה ושוה אלף מוציאין אלף מן המוחל וכ"כ ז"ל:

יא

וכן העושה עבדו אפותיקי וכו'. כתב עליו הר״א א״א הרב אינו פוסק כן וכו' דהתם בדחבריה קא עביד מעשה (אבל הכא אמר בדנפשיה קא עביד). ואיני יודע אם נתכוון הר״א ז״ל באמרו הרב לרב אלפס ז״ל כדרכו בשאר המקומות אם לא לפי שלא נמצא דבר בהלכות הרב ז״ל ובקצתן נמצא כרשב״ג וכיון שכן הדרינן לכללין כ״מ ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו וזו משנה פרק השולח (גיטין דף מ':) וכ״ש שהדבר הכרחי כאן לפסוק הלכה כמותו דהא טעמא דידיה משום דס״ל דמזיק שעבודו של חבירו חייב ואנן דקי״ל כדינא דגרמי כ״ש במזיק זה שהוא חייב דהא אלים טפי כדמוכח בהדיא פרק המניח את הכד (דף ל"ג:) גבי שחטו בשרו מותר וכ״כ הרמב״ן וז״ל וכן הא דאמר בהשולח עשה עבדו וכו' כרשב״ג דהא דיינינן דינא דגרמי וכן נמצא במקצת נוסחי הלכות רבינו הגדול וקי״ל כרשב״ג דדינא דגרמי הוא וכן עיקר ע״כ ואלו הן דברי רבינו. ודע שהמחלוקת הזה אינה אלא באפותיקי מפורש שאם מת אינו גובה משאר נכסים וכששחררו נחלקו אבל באפותיקי מפורש סתם פשיטא דמשחרר חייב שהרי אפילו מת גובה משאר נכסים בנימוקי הרשב״א ז״ל וכ״נ מדברי רבינו פרק י״ח מהלכות מלוה ולוה:

וכן הדוחף מטבע חבירו וכו' וכן הצורם אזן פרה וכן המרקע מטבע חבירו. שלשתן פטר בהן רבה בהגוזל עצים (דף נ"ח) משום דלית ליה דינא דגרמי אבל המפרשים כתבו דלדידן בכולהו חייב וכן דעת ר"ח והלכות ויתר הפוסקים ז"ל:

יב

הזורק כלי מראש וכו'. זו מימרא פסוקה פ' כיצד הרגל (דף כ"ו:) ומתוך לשון רבינו נראה שהזורק חייב אם הכלי אינו שלו וכ"מ מתוך מה שכתב למעלה וכן עיקר:

יג

שור שהיה עומד וכו'. דין זה מפורש סוף פ' החובל (בבא קמא דף צ"א:) ודעות אלו שכתב הרב ז״ל אם הוא דבר קצוב או למראית העין סברות הם כתובות בהלכות ורי״ף ז״ל הכריע דעת האחרון שהוא דבר קצוב וכתב הרשב״א ז״ל ומ״מ לא מגבינן ליה בבבל דהא אמר לעיל דלא עבדינן שליחותייהו בכל מידי דלא חסריה ממונא אבל אי תפס לא מפקינן מיניה ע״כ. וכבר ביאר הרב ז״ל דינים אלו פ״ה מהלכות סנהדרין:

טו

שמין למזיק בידו וכו'. זהו לשואל האמור פירקא קמא דבב"ק (דף י"א) ובפ' השואל במציעא (דף צ"ו וצ"ז) ואיתא בהל':

כיצד הרי שהרג בהמה וכו'. פשוט הוא:

טז

כשגובין את הפחת וכו'. מפורש פ"ק דב"ק (דף ה') כולן כאבות הן לשלם ממיטב ודין המטלטלין שם נתבאר פסק כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע וכן בהלכות:

וכן האונס ומפתה ומוציא שם רע. שלשתן נתפרשו בההיא דכולן כאבות הן לשלם ממיטב:

יז

כל המזיק ממון חבירו וכו'. מפורש בסוף הכונס (בבא קמא דף ס"ב):

יח

כיצד לקח כיס חבירו וכו'. זה מעשה שם ההוא גברא וכו'. ומה שכתב נשבע, סמוך לזה הוא שם משתבע ושקיל: והוא שיטעון דברים שהוא אמוד וכו'. מפורש שם:

אבל אם אין דרכו וכו' כיצד הרי שחטף חמת וכו'. מתוך דברי רבינו ז"ל נראה שהוא סובר דבעיין דגמ' גבי ההוא גברא דלעיל דסלקא בתיקו היא בדבר שידוע שאין דרכו להניחו שם וזה טוען שהניחו שם והלה הזיקו ומשום דסלקא בתיקו פסק הרב שאם תפס אין מוציאין מידו כדרכו בכל התיקו האמורין בגמ' אבל יתר המפרשים ראיתי שפירשו השאלה אותו הענין הנזכר באותו מעשה אם היה ראוי להניחו שם אם לאו אבל פשוט הוא שאם אין דרכו שאינו נוטל בשום צד ודברי רבינו ז"ל נראין דמשמע דלא ליבעו דרך בני אדם כיצד הוא כיון דלישיילינהו לאינשי אבל לשון הגמ' נראה כדברי האחרים דקאמרי מימנעו אינשי וכו' ומ"מ אם יש עדים שאותו דבר שהוא טוען היה שם אע"פ שאין דרך להניחו גובין מן המזיק וכו' ונותנין לניזק בלא שבועה כך העלה הרשב"א ז"ל בזה שלא כדברי התוספות:

יט

ידע המזיק שהכיס היה בו וכו'. דין זה יתבאר פ"ה מהלכות שאלה ופקדון בארוכה טעם המחבר והרב המשיג:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף