מגיד משנה/אישות/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגיד משנהTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

הנושא את הבתולה וכו'. משנה פרקא קמא (דף י':):

וכן הנושא בתולה משוחררת וכו'. משניות שם:

ג[עריכה]

מוכת עץ כתובתה מנה וכו'. מחלוקת בגמרא (שם י"א:) ובשלא הכיר בה. ופסקו בהלכות כרבא דאמר אפילו לא הכיר בה ונשאת ע"מ שהיא בתולה יש לה מנה:

קטנה מבת ג' שנים ויום אחד וכו'. משנה שם:

וכן גדולה שבא עליה קטן וכו'. משנה שם ונחלקו בפירושה רב ושמואל ופסק רבינו כשמואל דקי"ל כוותיה בדיני:

ד[עריכה]

בתולה שהיא בוגרת או סומא וכו'. בוגרת מבואר שם. וסומא מתבאר פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ו) בברייתא. ואילונית ר״ל בשהכיר בה דאם לא הכיר בה הרי הוא מקח טעות כמו שיתבאר פרק כ״ד ודין האילונית מפורש בהרבה מקומות ומהם פרק אלמנה ניזונת (כתובות דף ק':):

אבל החרשת והשוטה וכו'. זה מבואר בגמרא ביבמות פרק חרש (דף קי"ג) ושם נתבארו פרטי בבא זו:

וכשם שאין לה כתובה וכו'. זה פשוט שכיון שאין לה נישואין מן התורה וחכמים תיקנו לה נישואין שלא בכתובה אף תנאי כתובה אין לה:

ואם כנס החרשת וכו'. פירוש דברי רבינו הם ברוצה לקיימה אחר שנתפקחה ויש לה כתובה מנה ולמד זה ממה שאמרו שם חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להן עליהן כלום רצו לקיימן יש להם כתובה מנה. וכתב רבינו שהוא הדין לפקח שנשאה חרשת ונתפקחה שיש לה כתובה מנה ודבר ברור הוא שאיך תהיה היא בת דעת ותשב עם בעלה פקח בלא כתובה. ולא הזכיר רבינו דין פקח שנשא שוטה ונשתפת לפי שהשוטה אין לה נישואין כלל. ופשוט הוא שאם רוצה לקיימה אחר שנשתפת שצריך לקדשה ולכתוב לה כתובה:

ה[עריכה]

נשא חרשת או שוטה וכו'. ברייתא שם קרוב ללשון רבינו:

ו[עריכה]

חרש או שוטה וכו'. ברייתא כתבתיה בסמוך:

ואם ב"ד הם שהשיאו וכו'. כן נזכר בהלכות ממה שאמרו שם ההוא חרש דהוה בשיבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ד' מאה זוזי בנכסיה אמר רבא מאן חכים [למעבד הכי] כרב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:

אבל השוטה וכו'. שם (קי"ב:) מבואר בסוגיא הדין. והטעם כמו שהזכיר רבינו שאין הנישואין מתקיימין בשוטת או שוטה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה ולא הות קיימא בהו תקנתא דרבנן:

וכן קטן וכו'. שם מבואר בגמרא הדין והטעם:

ומפני מה תיקנו נישואין לקטנה ואע"פ וכו'. שם הדין והטעם:

ז[עריכה]

קטן אפי' בן ט' וכו'. בכתובות פ' הכותב (כתובות דף צ') משנה קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע״מ כן קיימה. וכתב הרשב״א ז״ל כלומר והוא שבעל לאחר שהגדיל לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן מפורש בירושלמי עכ״ל. ובגמרא אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה ותניא כוותיה וזהו שכתב רבינו עיקר כתובה:

וכן גר וכו'. שם במשנה וכתב רבינו מנה לפי שכבר נתבאר שהגיורת שנתגיירה יתירה על בת ג' שנים ויום אחד ונשאת אח"כ אין לה אלא מנה וכ"ש זו:

ח[עריכה]

כל בתולה שכתובתה מאתים וכו'. משנה פ"ק (דף י') ופי' יש לה טענת בתולים ואין לה כלום. וכן מתבאר בדברי רבינו בביאור בסוף פ' זה וכן העלו בהלכות:

וכל שכתובתה מנה. שם במשנה מבואר שבתולה מן הנישואין אין לה טענת בתולים. וממה שאמרו בגמ' (דף י"ב) ניחוש שמא תחתיו זנתה ה"ק שמא אם יבואו לב"ד יבואו עדים ויעידו. והרבה פירושי' נאמרו בו ולא נזכרה הסוגיא ההיא בהלכות אלא המשנה כפשטה והן הן דברי רבינו ועיקר. וכתב רבינו או שלא תקנו לה חכמים כתובה ופשוט הוא שאין טענת בתולים אלא להפסידה ממה שהוא תנאי ב"ד:

ט[עריכה]

ושני סימנין הן לבתולה וכו'. שם (דף ט') ופ' אלו נערות (כתובות דף ל"ו):

י[עריכה]

הנושא את הבתולה וכו'. במשנה (כתובות דף י"ג) הוא מחלוקת תנאים והלכה כר"ג ורבי אלעזר שאמרו כן וכבר נתבאר שכתובת מוכת עץ מנה.

ומ"ש ויש לו להחרים וכו'. רוצה לומר שאין כאן חיוב שבועה לה כיון שהוא אינו טוען טענת ברי אבל יש כאן חרם סתם מתקנת הגאונים ז"ל:

יא[עריכה]

אמרה היא אמת וכו'. גם זה במשנה (שם י"ב) ר"א וכן רבן גמליאל וכן נפסקה הלכ' והחרם הוא מתקנת הגאונים ז"ל:

יב[עריכה]

טען ואמר וכו'. שם (י' ע"ב) ההוא דאמר בעלתי ולא מצאתי דם אמרה היא עדיין בתולה אני ואמרו שם דרבן גמליאל בדקה ושם ביארו כיצד בדקה שהושיבה על פי חבית של יין ולא היה ריחה נודף והכיר שעדיין היתה בתולה. ורבינו לא כתב בדיקה זו בביאור משום דלאו דוקא זו דהוא הדין לאחרת. ומה שכתב או חוזר ובועל בפני עדים רוצה לומר שמכינין הסודר בפני עדים ומתיחד עמה בפניהם אבל לבעול ממש בפניהם אסור שאסור לבעול בפני כל בריה כנזכר פ' י"ד:

אמרה בא עלי וכו'. שם מעשה שר"ג בדק בקרובותיה ומצא שלא היה להן דמים ואמר לו זכה במקחך:

לא נמצאו בנות משפחתה כן וכו'. שם מעשה שהיתה יבשה מחמת רעב והאכילה רבי והשקה וחזר ובעל ומצא דם. וכתב רבינו דהוא הדין מחמת חולי ופשוט הוא:

ואם אין שם חולי וכו'. זה מתבאר שם באלו נערות (שם ל"ו) שהטוען טענת דמים אינו צריך טענת פתח פתוח ובאחת מהן בלבד היא טענת בתולים:

ואם אמר מפני שלא מצאתי דוחק וכו'. בפרק אלו נערות (שם ע"א וע"ב) והבוגרת אין לה טענת בתולים והקשו והא אמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשון ותירצו אי דקא טעין טענת דמים ה"נ הב"ע דקטעין טענת פתח פתוח זו היא גירסת רבינו והרבה מן המפרשים ז"ל. ויש שם גירסא אחרת הפך מזו והיא גירסת מקצת הגאונים אי דקטעין טענת פתח פתוח ה"נ הב"ע דקטעין טענת דמים והעלה הרמב"ן ז"ל כגירסת רבינו מכח הירושלמי שאמר פ"ק בוגרת כחבית פתוחה:

ואם לא בגרה עדיין וכו'. פ"ק (דף י') מעשה שם דר"ג אמר לההוא דהוה טעין טענת פתח פתוח שמא הטית ואיכא דאמרי שמא במזיד הטית וקא עקרת לדשא ועברא ר"ל שלא בעל בנחת:

אם אמר לא כי וכו'. מבואר שם. ומ"ש בין בריאה בין חולה ר"ל שאין חילוק בין בריאה בין חולה אלא בטענת דמים אבל לא בטענת פתח פתוח ודבר ברור הוא.

וכתב רבינו ואף על פי שיצא דם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן בתולים. ואין כן דעת הרבה מן המפרשים אלא כל שמצא דם אינו יכול לטעון טענת פתח פתוח ומה שאמרו בגמרא בפתח פתוח שנאמן להפסידה כתובתה דוקא בשנאבדה המפה או כיוצא בזה אבל בידוע שמצא דם לא וזה נראה דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל:

יג[עריכה]

יש גאונים שהורו שהבוגרת וכו'. כבר כתבתי למעלה הגירסא שהיתה להם ועל פי אותה גירסא הורו כן:

יד[עריכה]

חכמים הם שתקנו וכו'. מימרות פירקא קמא ועוד נזכר שם בגמרא שיש צדדין שכשלא מצא בתולים שאסורה עליו שמא זנתה תחתיו ונתבארו בדברי רבינו פי"ח מהלכות איסורי ביאה. ומ"ש רבינו שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה כך היא לשון הגמרא שם. וכתב הרשב"א ז"ל משמע דאי לא טרח בסעודה שאינו נאמן דהא ליכא חזקה וחזקה דגופא עדיפא מחזקת ממון ואפילו בברי וברי דהולכין אחר הרוב דבתולות נשאות וחזקה דגופה [עדיף] עכ"ל:

טו[עריכה]

ועד כמה יש לטעון וכו'. ביבמות פרק ב״ש (יבמות דף קי"א:) ברייתא טענת בתולים כל ל' יום דברי ר״מ רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתרה אפילו לאחר כמה שנים וקי״ל כר' יוסי:

טז[עריכה]

הורו כל הגאונים וכו'. זו סברא כתבוה הגאונים ז"ל ונזכרה בהלכות שם והטעם מפני שהתוספת אינו מתקנת חכמים שנאמר הם אמרו והם אמרו אלא מרצונו נתחייב לה והרי הוא כשאר חיובין שאין המחויב נאמן בהפקעתן. ויש מי שכתב שאין זה אלא בטוען פתח פתוח שאינה טענה ברורה כל כך אבל בטוען טענה שלא מצא דם נאמן אפילו להפסידה תוספת אע"פ שהיא מכחשת ואומרת מצא ואבד. וזה דעת הרשב"א ז"ל ואין כן דעת רבינו אלא אינה מפסדת תוספת אלא בראיה ברורה וכ"נ. ומ"ש רבינו שיש לו להשביעה בנקיטת חפץ כן כתבו הגאונים וכבר נתבאר פי"ד מהלכות מלוה ולוה שהלוה שטען פרעתיך שטר זה ואמר למלוה השבע לי שלא פרעתיך שאינו גובה אלא בשבועה אלא שאין זה דומה לטענת פרעון משום דשטרא לפרעון קיימא וכבר חילק שם רבינו בין טוען טענת פרעון לטוען שטר אמנה וצ"ע:

ומ"ש שהיא אין לה להשביעו. כ"כ הגאונים ז"ל:

יז[עריכה]

הרי שרצה לקיימה וכו'. כבר כתבתי שיש צד שאסורה עליו ויתבאר בדברי רבינו פי"ח מהלכות איסורי ביאה. ובדרך שהוא מותר לקיימה כבר נתבאר פ"י מהלכות אלו שאסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה:

Information.svg

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף