לחם משנה/שגגות/ז

לחם משנה ‏ שגגות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ידע שאלו עבודות הן וכו' ולא ידע שזו ע"א לפי שלא היתה של כסף וכו'. אע"ג דבפרק ד' מיתות (דף ס"ב) לא אשכח בגמרא לאוקומי שגגת ע"ז וזדון עבודות אליבא דהלכתא דקי"ל כרבא בעובד מאהבה ומיראה דפטור אלא כסבור שהוא מותר ופירש"י ז"ל כסבור אין ע"ג בתורה ונהי דלא הוי שגגת ע"ג וזדון עבודות אלא שגגת זה וזה וכו' והקשו על זה בגמרא תיפשוט דבעי מיניה רבא מר"נ העלם זה וזה בידו מהו וכו' דמשמע דליכא גוונא לאשכוחי שגגת ע"ז וזדון עבודות מ"מ בפ"ק דכריתות (דף ג') הביאו סוגיא זו ואוקמה רב התם בגוונא דכתב רבינו ז"ל שאמרו שם ואבע"א אפילו תימא בגדול כגון דקא טעי בהדין קרא לא תעשון אתי וכו' סבר כי אסורה השתחואה דכסף וזהב אבל במינא אחרינא שריא ומש"ה כתב רבינו ז"ל שגגת ע"ז וזדון עבודות דלפי סוגיא דפ' ארבע מיתות לא אשכחת לה אלא שגגת זה וזה כדכתיבנא. והרב בעל כ"מ ז"ל הביא על רבינו ז"ל הסוגיא דפ' ד' מיתות ולא דקדק הרב בזה לפשיטותה דאע"ג דלא הוי מסקנא ההיא סוגיא מ"מ הדין אמת דסוגיא דכריתות מסקנא הוי:

ב

או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם. בפרק כלל גדול (דף ס"ח) כתבו התוס' ז"ל גר שנתגייר בין העכו"ם בפני ג' ולא הודיעוהו מצות שבת דאי נתגייר בינו לבין עצמו לא הוי גר ע"כ. ובהכרח לומר כן דאי הודיעוהו הרי ידע מצות שבת. ורבינו להמלט מקושיא זאת כתב שנתגייר כשהוא קטן וכבר עמד על זה הרב בעל כ"מ ז"ל:

ג

ולא ידע שמלאכות אלו אסורות וכו' או שידע שהן אסורות וכו' חייב חטאת על כל אב מלאכה וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל הביא שאלה ותשובה לבנו של רבינו ז"ל ששאלו לו דמרבינו ז"ל משמע דמאי דכתב אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחת קאי בין לחלוקה דידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהם כרת בין לחלוקה קמא דשגג במלאכות דלא ידע שמלאכות אלו אסורות ועל כן הקשו דבחלוקה קמא לא משכחת לה אלא בחד מתרי גווני או שסבר שהשבת הוא עשה לבד או שידע והיה סבור שהארבעים חסר אחת הם מותרות ומלאכות אחרות הם אסורות ודייק מלשון רבינו ז"ל פירוש זה שכתב ולא ידע שמלאכות אלו אסורות וכיון שכן אמאי הוצרכו בגמרא לאוקמי אליבא דר"ל משכחת לה בתחומין ואליבא דר"ע לוקמה בחד מהני גווני, ובנו של רבינו ז"ל השיב חדא מתרתי דרבינו ז"ל לא קאי אלא אחלוקה דסיפא א"נ קאי אחלוקה דרישא נמי כגון שלא ידע שאלו הל"ט הם אסורות וה"ה דהוה מצי לשנויי בגמ' כן הכי ועוד אשכח הרב בנו של רבינו ז"ל גוונא אחרינא כגון דידע בתולדות ולא ידע באבות כגון דידע דהצר בכלי צורה עובר בלא תעשה כל מלאכה ושגג באב כסבור דאין המכה בפטיש אסור. ולע"ד נראה דאי איתא שום חד מהני תלת גווני לא הוה דחיק בגמ' לאוקמי לר"ל אליבא דר"ע כיון דיכול לאוקמי ליה אליבא דכ"ע. לכך נ"ל ודאי דלא מצינא לאוקומי ששגג בל"ט מלאכות שלא ידע שהם אסורות וסבור שאחרות הם האסורות דא"כ הוי העלם שבת והעלם מלאכות כיון דלא ידע איסור שבת בשום מלאכה הרי זה כהעלם שבת ג"כ ובגמרא בעי לאשכוחי זדון שבת ושגגת מלאכות דאילו שגגת שבת ושגגת מלאכות היינו דאיבעיא לן בפרק כלל גדול (דף ע') ומש"ה לא משכחת זדון שבת אלא שידע שהשבת אסור בו שום מלאכה מהל"ט אבל אין הטעם כמו שחשב השואל לבנו של רבינו ז"ל דחשב האי גוונא זדון מלאכות ומש"ה לא שני לה בגמרא דאדרבה איפכא הוי דהאי גוונא הוי שגגת שבת ושגגת מלאכות. וגוונא דאשכח בנו של רבינו ז"ל דידע בתולדות ולא ידע באבות קשה דאי ידע התולדה כ"ש דידע האב ולכך לא אוקמוה בגמרא. מיהו גוונא דידע דשבת הוי בעשה קשה דהוי יכול לאוקומה בגמרא וכבר הקשו התוספות ז"ל קושיא זו והניחו הדבר בתימה. ולפי מ"ש נראה לי דרבינו מ"ש שעשה הל"ט בהעלם אחת לא קאי אלא אבבא דסיפא דוקא:

ו

יראה לי שהוא חייב שתי חטאות וכו'. הקשו על זה דבגמרא אמרינן הכי בהדיא בריש ב"ק ותירץ בנו של רבינו ז"ל שאפשר לומר דהאי דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד דלאו אליבא דהלכתא והקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דאם הוא שתי תולדות של אב א' כ"ש שתי תולדות משני אבות. ול"נ שאין זו קושיא דכיון דדברי הגמרא הוי דלא כהלכתא בשתי תולדות מאב אחד חייב אע"ג דכ"ש שתי תולדות משני אבות אין ראוי ללמוד מהם דהוי דלא כהלכתא ולכך שייך בכאן לשון יראה לי כלומר אע"ג דדברי הגמרא אינם כהלכה היינו כשהם תולדות מאב אחד אבל כשהם תולדות של שני אבות לא נדחה בזה דברי הגמרא וזה רמז בנו של רבינו ז"ל בדבריו במ"ש והם דלא כהלכתא:

ח

עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו'. משנה פרק כלל גדול ופירש"י ז"ל שם שעשה תולדות של אב אחד וכפירושו נראה בסוף פ"ג דכריתות שאמרו שם על הך מתני' מני הא אילימא ר"א אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי ר"א חייב על כל ולדי מלאכות כמלאכות ע"כ. משמע לכאורה דפשט מתני' הוי בולדי מלאכות אבל רבינו ז"ל פירשה בעושה מלאכות הרבה מעין אב אחד ואזיל לטעמיה שכתב בהל' שבת פ"ז דיש לאב אחד מינים הרבה ופירושו מדוקדק במשנה יותר שאמר מעין מלאכה אחת ולא קאמר תולדות לאב אחד אלא שמשמע שכולן מן אב אחד הן ומ"מ לא קשיא ליה סוגיא דפ"ג דכריתות דהכי קאמר בגמרא כיון דר"א מחייב על ולדי מלאכות ה"ה דמחייב על מינים הרבה של אב אחד וא"כ מתני' דלא כר"א ומ"מ הא דאוקמיה התם דבעי מיניה ולדי מלאכות משום דמתני' קאמרה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת משמע טפי כפירוש רש"י ז"ל דלרבינו ז"ל הוה ליה לאוקומי בשאל ממנו העושה מינים הרבה של אב אחד כדמוכח לשון המשנה דקאמר התם בפרק אמרו לו מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת:

עשה [וכו'] מעין מלאכה אחת וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין אצלי דנראה מדבריו דדוקא עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה חייב בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות אבל אם עשה מלאכה אחת כגון הזריעה בשבתות הרבה לא אמרינן בהא שבתות כגופין מוחלקין ואינו חייב אלא אחת וכן בשגגת שבת וזדון מלאכות לא אמרי' בהם ימים שבינתים מחלקים כנראה מדברי רבינו ז"ל מכל לשון זה שכתב עשה מלאכות הרבה כו' ושם המשל בשינוי מלאכות ואלו הם דברי תימה דרבינו ז"ל נראה דפסק כרב חסדא דפ' אמרו לו דאוקי מתניתין דשאל ר"ע לר"א שגגת שבת וזדון מלאכה דימים שבינתיים אי הויא ידיעה ופשיט ליה דהוי ידיעה וקביל מיניה וגם שאלו ולדי מלאכות אי כמלאכות דמיין ופשט ליה דכמלאכות דמיין ולא קביל מיניה אבל זדון שבת ושגגת מלאכה אפילו ר"ע ס"ל דכגופין דמיין ולסברא זו הקשו בגמרא לעיל מיניה ממתניתין דפ' כלל גדול דקאמרה היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה ואי אית ליה שבתות כגופין דמיין היה לו לומר דחייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת כלומר דאם מלאכה אחת עשאה בשבתות הרבה כיון דשבתות כגופין מוחלקין וכן על כל אב מלאכה בזדון שבת ושגגת מלאכות דע"כ מתניתין ר"ע היא כדהוכיחו שם ורב חסדא יתרץ ע"כ לקושיא זאת כדכתב שם רש"י ז"ל והאי דקתני גבי כלל גדול שגגת מלאכות היודע שהוא שבת וכו' של כל שבת ושבת קאמר ואע"ג דאותה שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחת אפילו הכי חייב דשבתות כגופין דמיין ע"כ. משמע בהדיא מכל זה דמלאכה אחת שעשאה בכמה שבתות חייב משום דכגופין דמיין ולמה הוצרך רבינו ז"ל שיעשה מלאכות הרבה מעין אב אחד. וע"ק דא"כ לפי דבריו למה צריך לדחוקי מתניתין ולומר דתרתי שאל מיניה ר"ע מר"א נימא דמתניתין כפשטא דשאל ממנו העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו דמלאכה אחת בעצמה ודאי דבזה לא אמרינן שבתות כגופין מוחלקין אלא כשהם מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת כגון זריעה ונטיעה והברכה בהא הוא דאיבעיא ליה אי הוי כגופין מוחלקין או לא ולמה הוצרך לדחוק ולומר דשאל ממנו ג"כ ולדי מלאכות מה שלא הוזכר בלשון המשנה אלא ודאי דלא שאני לן בין מלאכה אחת למלאכות הרבה מעין מלאכה אחת דהיכא דעשאן בשבתות הרבה אי שבתות כגופין מוחלקין בכל גוונא חייב. וע"ק דרבינו ז"ל בשגגת שבת וזדון מלאכות שם המשל הזה ומשמע דהך דינא נמי אית ליה התם דלא אמרינן ימים שבינתיים לחלק אלא כשעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת והוא ז"ל כתב לעיל בהפך שכתב וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת וכו' חייב חטאת אחת על כל היום כולו וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו משמע שאע"פ שעשה המלאכות עצמן שעשה בשבת אחת בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ואין צריך שנוי מלאכות לא ירדתי לכוונת רבינו ז"ל בלשון זה וצל"ע:

י

מי שקצר וטחן וכו'. התמיהה בדברי רבינו ז"ל גדולה דבגמרא השוה הך מימרא לההיא דאכל שני זיתי חלב ומכח הך מימרא אמר דרבא הדר ביה מההיא דאכל שני זיתי חלב וסבר כאביי דאמר שאפילו הביא אחד מהן נתכפרו כולם ורבינו ז"ל פוסק כהך דרבא וההיא דרבא שהם דברים סותרים ועם היות שיש לחלק בחילוקים דכתב הרב בעל כ"מ ז"ל מ"מ כיון דבגמרא משוה אותה מנין לו לרבינו ז"ל לחלק בין הנושאים ואולי מקום אחר מצא רבינו ז"ל להתלות בו ואנחנו לא נדע וכבר נפלא הריטב"א ז"ל על רבינו ז"ל והניח הדבר בצ"ע. וגם בעיני יפלא הפלא ופלא והרבה טרחתי להעמיד דבריו ולא מצאתי דבר מתיישב אלא להודות למ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל: אחר שכתבתי כל זה ראיתי למהר"ם מטראני בספר קרית ספר שכתב לתרץ קושיא זאת ואפשר שהרב ז"ל סובר דדוקא באכל חלב וחלב בהעלם אחת הוא דאמרינן אם יודען בשתי ידיעות דידיעות מחלקות אע"פ שלא הפריש קרבן עדיין וחייב שתי חטאות משום דכיון דנודע לו בשתי ידיעות הוי כשתי שגגות כיון שאכל כל כזית מחתיכה אחת כדאמרינן לעיל אבל גבי מלאכות בשבת דאפשר דעביד כולהו בשגגה אחת כמו שוכח עיקר שבת שנצטוו ישראל דאפילו עביד כולהו ל"ט אינו חייב אלא אחת משא"כ בשאר איסורין דחייב על כל חלב שאכל חטאת ועל כל דם שאכל חטאת אחת דכולהו מלאכות גבי שבת חשבינן להו כחדא להכי ס"ל לרבינו ז"ל דאפי' נודע לו בשתי ידיעות ואפילו אחר שנתכפר אינו חייב אלא חטאת אחת כו' עוד האריך יע"ש ומ"מ דעתי נוחה בכל אלו החילוקים כמ"ש דלא מצאתי שורש בגמרא וצ"ע:

יב

חתה גחלים להתחמם בהם וכו'. הקשה הרב בעל כ"מ ז"ל במאי עסקינן אי במתכוין היינו חלוקה קמא שכתב אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים ועוד למה לי משום דחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה תיפוק ליה משום דמתכוון ואי בלא מתכוין אמאי חייב. ולי נראה לתרץ ודאי דבמתכוון איירי דכן כתב רבינו ז"ל בהל' שבת כשחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה כתב בפ' ראשון מפני שכבוי הוי מלאכה והרי נתכוון לכבות משמע דבעינן כוונה לחייב וכוונה לחודה לא הוי סגי אי הוה קי"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וכדמשמע שם לשון רבינו ז"ל דאע"ג דנתכוון הוצרך לומר דאע"ג דאינו צריך לגופה חייב ואשמעינן טפי בהך חלוקה מבקמייתא דאי בקמייתא הוה אמינא מאי נתכוון לכבות ולהבעיר שצריך לשניהן כלומר שהוא נפח שצריך פחם וכגון צריך גחלים בוערות לדבר אחד אבל אם אינו צריך פטור להכי כתב הא דלהתחמם דאע"ג דאינו צריך להבערה מאחר שנתכוון חייב דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ונתכוון לה חייב עליה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף