לחם משנה/שבועות/ט

לחם משנה ‏ שבועות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוא שישביעם בב"ד. ממ"ש רבינו ז"ל כאן ולקמן וכן בסוף פ' עשירי מבואר מ"ש הרב כ"מ דאית ליה דלרבנן היכא דהשביעוהו אחרים שלא בב"ד בעי עניית אמן ואח"כ יכפור בב"ד אבל אם אמר השבועה בב"ד בלא עניית אמן אלא שיכפרו לבד בב"ד סגי ולא מצא הרב כ"מ ז"ל מוצא לחילוק זה. ולי נראה דרבינו ז"ל הוקשה לו קושית התוס' ז"ל דאמרו בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"א) במשנה שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעים לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעים לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבים והוקשה להם לתוס' ז"ל אי מתני' רבנן היא היכא דהשביעוהו אחרים למה לי עניית אמן בכפירה לבד שיאמרו אין אנו יודעים לך עדות סגי דע"כ אי מתני' רבנן היא בב"ד איירי דשלא בב"ד לא מהני אע"פ שהוא מושבע מעצמו דעניית אמן כמושבע מעצמו דמי כדאמרינן בסוף שבועות שתים מ"מ רבנן אית להו דאפילו מושבע מעצמו בעינן שיכפור בב"ד. ולקושיא זו תירצו שני תירוצים. הא' דמתני' כר"מ אתיא ואיירי חוץ לב"ד ונקט תרי גווני מושבע מפי עצמו. הב' דאפילו תימא רבנן ואיירי בב"ד והא דנקט אמן כדי לקצר וה"ה אם אמרו אח"כ אין אנו יודעים לך עדות. ורבינו ז"ל לא נראה לו שום אחד מאלו משום דאי כר"מ א"כ נמצא מחלוקת במשנה קמייתא דר"מ וחכמים וסתם אח"כ דהוי כר"מ וא"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם וא"כ קמה לה הילכתא דלא כחכמים והוא דוחק, ואם נאמר דנקט הכי לקצר בתירוצא בתרא ג"כ הוי דוחק ולכך לא נהירא לרבינו ז"ל הני תירוצי. ואם נאמר דלרבנן אפילו בב"ד בעינן עניית אמן וכפירה בב"ד זה אינו דהא בסוף שבועות שתים (שבועות דף כ"ט:) הקשו מר"מ לר"מ דבמתניתין דקאמר דמפי אחרים בעינן שיכפור בב"ד וברייתא דקאמר דאפי' כפר שלא בב"ד ותירצו דמאי דקאמר ר"מ במתני' דבעי כפירה בב"ד גבי מושבע מפי אחרים דלא ענה אמן ובברייתא דענה אמן וא"כ משמע דהכפירה בב"ד דבעינן למושבע מפי אחרים לר"מ הוא דלא ענה אמן וע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא במושבע מפי עצמו אבל במושבע מפי אחרים מודו ליה א"כ לרבנן ודאי דכשכפר בב"ד לא בעי עניית אמן וא"כ קשה מתניתין דלעיל דקאמרה דבעינן עניית אמן אי מוקמינן לה כרבנן. ולכך הוצרך רבינו ז"ל לחלק כדי להעמיד מתני' כרבנן דהיכא דהשביעם בב"ד לא בעינן עניית אמן אלא בכפירה בב"ד לחוד סגי ובהכי איירי מתני' דר"פ שבועת העדות ומתני' דבתר הכי דקאמרה משביע אני עליכם ואמר אמן איירי שהשבועה היתה שלא בב"ד ולכך צריך עניית אמן אבל מ"מ בעינן כפירה בב"ד דבעינן שיהא כפירה במקום הראוי להגדה ובזה באו המשניות על נכון. זה נראה בדעת רבינו ז"ל:

ה

משביעכם אני שתבואו ותעידו כו'. כתב הרב כסף משנה ז"ל שלמד רבינו ז"ל משבועת הפקדון לשבועת העדות, ואין צורך דמתני' היא בהדיא בשבועת העדות (דף ל"ג) משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני וכו' ואוקמוה שם בגמ' לפי מאי דקי"ל דמשביע עדי קנס פטור דבכפל חייב משום קרן ובאונס ומפתה משום בושת ופגם:

ט

כיצד עמד בבית הכנסת וכו'. בגמ' גבי מתני' עמד בבהכ"נ וכו' אמרו שם אמר שמואל אפילו עדיו ביניהם הקשו בגמ' פשיטא ותירצו לא צריכא דקאי עלייהו מהו דתימא כמאן דאמר להו דמי קמ"ל תנ"ה ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהן ואמר להם משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבים ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עדיו יכול אפילו אמר כל העומדים כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו ע"כ. ופירש"י ז"ל דקאי עלייהו שעומד בצד עדיו מהו דתימא ודאי להנך דקיימין גביה קאמר והרי ייחד עדיו קמ"ל תניא נמי הכי דאע"ג דגבייהו קאי פטורים ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם ע"כ בדקאי בינייהו קאמר מדקאמר סיפא וכו' אפי' אמר כל העומדין כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו דכיון דאמר העומדין כאן אותם העומדים אצלו ייחד וחייבין ואי לא פריש הכי בהדיא תנא ברישא פטורים ע"כ. משמע מפירוש רש"י ז"ל דאפילו עומד בצד עדיו היכא דלא אמר כל העומדים כאן דלא מהני והיכא דקאמר העומדים כאן משמע נמי מדבריו דבעינן שיעמוד בצד עדיו ורבינו ז"ל לא כתב מכל זה כלל. ונראה דהוא מפרש דקאי עלייהו ר"ל לא מבעיא היכא דקאמר משביע אני עליכם ולא ידע אם היו שם עדיו דפשיטא דפטורים כיון דהוא לא היה מכיר עדיו אע"פ שהיו שם פטורים אלא אפילו היה מכיר עדיו דנימא כיון דהיו שם והיה מכירם ודאי דעליהם היתה השבועה וז"א דקאי עלייהו כלומר ידע שהיו שם והוא מכירם ואם כן ס"ד אמינא דעליהם קאמר קמ"ל והשתא אתי תניא נמי הכי כפשוטה דהכי קאמרה הברייתא ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם ופשטא דברייתא משמע דהוא ראה הסיעה של בני אדם וגם ראה עדיו שהיו עומדים בתוכם והיה מכירם ומ"מ הוא פטור כיון שלא ייחדם והכי משמע סיפא דברייתא דקאמרה והרי לא ייחד עדיו כלומר אע"פ שהיה מכירם מ"מ כיון שלא ייחדם הם פטורים ואתי שפיר טפי סייעתא מברייתא דמייתי לשמואל להאי פירושא ממאי דאתי לפירוש רש"י ז"ל. ורבינו ז"ל כתב לשון הברייתא וכטעמא דאמר שלא ייחד עדיו בפני עצמן משמע דאפילו היה מכירם שהיו עומדים שם פטורים אבל בהא דכתב רש"י ז"ל אם עומד בצד עדים או לא לא מחלק רבינו ז"ל בכך ולכך לא הזכירו אלא הוא מפרש כדכתיבנא:

י

וכן אם אמר לעדים באו והעידו לי וכו'. משמע ליה לרבינו ז"ל דכיון שייחדם קודם שישביעם הרי זה מקרי ייחד עדיו וסגי. ומה שהשיג הר"א ז"ל על רבינו ז"ל כאן ובסוף פרק עשירי כבר נתבאר בדברי הרב כסף משנה ז"ל תשובתו דהוא כרבנן פוסק אלא שהוא מחלק בין היכא דהשבועה בבית דין להיכא שהיא שלא בבית דין לענין עניית אמן ויצא לו ממאי דכתיבנא:

יג

שיתבעם התובע וכו'. לאפוקי אם אמר אחר משביע אני עליך שתבוא ותעיד אם יש לפלוני על פלוני מנה:

ושיכפרו אחר שתבעם התובע. לאפוקי היכא דהיה בא אחריו ואמר לו שבועה שאין אני יודע לך עדות:

יד

אבל לא במלקות שנאמר לאחת מאלה. קשה לשון רבינו ז"ל דמשמע דלאחת מאלה אתי לומר דלא יתחייב מלקות במזיד ולא משמע הכי בגמ' בפרק שבועות שתים (שבועות דף כ"ה:) אלא דאפקה רחמנא לשבועת העדות ליחייב קרבן על המזיד כשוגג וקרא דלאחת מאלה אתי למעוטי דלא ניתי שתי קרבנות אחד משום ביטוי ואחד משום עדות כשהוא בשוגג דכשהוא במזיד לא אתי קרא ודאי דאין קרבן למזיד לשבועת ביטוי לומר דליתי קרא למעוטי ליה בשבועת העדות ואי למעוטי דלא ניעביד ליה תרתי קרבן ומלקות לא משמע התם בגמרא דאיצטריך קרא להכי דקרא דלאחת מאלה לא אתא אלא למעוטי שיביא קרבן אחד ולא ב' קרבנות דבקרבנות איירי קרא והכי משמע התם בגמרא דאמרו לאו היינו דאמרי לאחת אחת וכו' ואי במזיד מי איכא תרתי. ועוד קשה לרבינו ז"ל למה שביק טעמא דרבא דאמר שם משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש ואין לך בו אלא חידושו וקרא דלאחת מאלה לא צריך להכי ויותר היה לו לפסוק כטעמו של רבא דהלכתא כוותיה לגבי דאביי ולא כטעמא דאביי. וצ"ע בהרי"ף והר"ן ז"ל בשבועת העדות דכתב הרב בכ"מ דמפרש השמועה כדעת רבינו ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף