כתר תורה (מסגרת השולחן)/א/י
|
< הקודם · הבא > |
י מצות עשה לאכול מצה בלילה ראשונה של פסח. שנאמר בערב תאכלו מצות:
(א) לאכול מצה בלילה ראשונה של פסח. משרשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים (ספר החינוך):
(ב) וצריך לכוין בשעת אכילת המצה בזה הלשון "הנני מכוין באכילה זו לקיים ידי חובת מצוה בערב תאכלו מצות כאשר צונו ה' אלהינו. מהטעם המבואר בתורה (שמות י"ב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם" ויאמר כן בפירוש קודם הנטילת ידים:
(ג) וכן סידר בעל הגדה (והוא ברייתא) מצה זו שאנו אוכלין על שום מה. על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם. שנאמר ויאפו את הבצק וגו':
(ד) והגם שהטעם לא נזכר אצל המצוה. הנה נאמר (שם פסוק י"ז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. ומה טעם הוא זה. אכן הוא להורות שבעצם היום הזה הוצאתי אותם. בלי שהיה כרגע. הגם שהיו צריכין להכין לעצמם צידה לא יכלו להתמהמה וגו'. ופסוק זה סמך עצמו על הפסוק ויאפו את הבצק וגו':
(ה) ובמשנה תורה מפורש הטעם (דברים ט"ז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארך מצרים וגו' (ספר דרך פקודיך):
(א) לאכול מצה. חכמי המוסר אמרו החמץ והשאור רמז ליצה"ר. צוה השם יתברך להרחיק מבתינו כל ז' ימי החג. ר"ל ימי שנותינו ע' שנה להזכיר לאדם כל ימי חלדו שילך בדרך טובים:
(ב) גם השאור מגביה העיסה והוא סימן גאוה צונו להתרחק ממדה המגונה מאוד בעיניו יתברך. ודוד המלך אמר (תהלים ק"א) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (ספר פועל צדק להש"ך ז"ל). ועיין בספרי תשועות חיים פרשת בא באריכות מענינים אלו: