כף החיים/יורה דעה/ע

כף החיים ‏ יורה דעה ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מולחין הרבה חתיכות זו ע"ג זו וכו' וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת וכו' כ"ה לחד תירוצא בתו' שמביא ב"י כאן אלא שיש עוד תירוץ שם דס"ל דשפיר בולע אלא שיש לו היתר שיחזור ויפלטנו כשיפלוט הציר שבו וכ"מ מדכתב רמ"א סעי' ו' שיחזור וימלחנו וכו' משמע דעכ"פ בלע. ט"ז סק"א.

ב

ב) שם. ואפי' בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפי' עם עופות וכו' ומכאן אתה למד שעופות עם בהמה וחיה מותר למלחם ביחד. המ"מ פ"ה מהמ"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' זבחי צדק או' א'.

ג

ג) שם בהגה. חתיכה שמלח ב' פעמים מותרת וכו' היינו בלא הדחה בנתיים ודוקא מלח אבל לכתחלה אסור לעשות כן אלא צריך להדיחו יפה יפה קודם מליחה שנית. ש"ך סק"ב. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י. או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' ב' שו"ג או' ד' חכ"א כלל ל"ב או' כ"א. בי"צ ח"א או' ב' מק"מ או' ד' זבחי צדק או' ב'. ונראה דוקא אחר ששהה במלח הא' שיעור מליחה אסור למלוח פ"ב אבל בתוך שיעור מליחה להוסיף למלוח אין חשש. מק"מ שם.

ד

ד) שם בהגה. ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם וכו' ואפי' אם מלח לאחר מעל"ע מותר. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' מ"ד דלא כהט"ז סק"ב. פר"ח או' ב' מש"ז או' ב' ובשפ"ד או' ג' בי"צ שם בעמ"ז או' ד' וכ"פ בס' כנפי יונה רסי' זה. מק"מ שם. זבחי צדק או' ג'.

ה

ה) שם. קודם שיפלוט העוף את דמו. כלומר קודם שיגמור לפלוט העוף את דמו. פר"ח או' ג' כריתי או' ב' מק"מ או' ה'.

ו

ו) שם. ואם עבר ומלחן יחד וכו' בין שמלחן יחד זה אצל זה בין שמלח העופות על הדגים בין שמלח הדגים על העופות לעולם שייך לומר דהדגים אסורים כד"ק והעופות מותרים דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי ודלא כהב"ח ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' ד' חו"ד או' ב' בי"צ שם בעמ"ז או' ח' מק"מ או' ו' וזהו דוקא לדברי הש"ע אבל לדברי מור"ם ז"ל דוקא אם הדגים למעלה סגי בקליפה אבל אם הדגים למטה או מן הצד צריך ס' כמבואר בהגה. ועיין לקמן או' ו'.

ז

ז) ומיהו י"א דאם הדגים מונחים על העופות אף הדגים מותרים בלא קליפה כמ"ש לקמן או' י"ט יעו"ש.

ח

ח) שם. אבל הדגים צריך ליטול מהם כד"ק. ואפי' מלח העופות תחלה ואח"כ מלח הדגים הדגים אסורים. ער"ה או' א' זבחי צדק או' ד'.

ט

ט) שם. אבל הדגים צריך ליטול מהם כד"ק. אבל דגים שצלה עם עופות מותרים וכל שהוא ע"י האור כבכ"פ הריטב"א בחי' יעו"ש אבל בחי' הר"ן כתב דדגים משום דרפו קרמייהו הדם נסרך בהם ולא אמרינן כבכ"פ אפי' ע"י האור יעו"ש. ער"ה או' ב' זבחי צדק או' ז' ועיין לקמן סי' קט"ז סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

י

י) שם. ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים. לפי שהקשקשים הם במקום קליפה. ש"ך סק"ה. ואם בשלם עם הקשקשים צריך ס' כנגד הקשקשים האסורים ודלא כהמנ"י שם או' כ"ד שהכשיר. שפ"ד או' ה' חו"ד או' ג'.

יא

יא) שם הגה. ויש אוסרין כל הדגים אבל אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל ואינם אסורים אלא כדי קליפה. זבחי צדק או ט' ועיין לעיל סי' ס"ט או' רצ"ו.

יב

יב) דגים שנמלחו עם עופות או בשר אין לאוסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה. או"ה כלל י"ג או' ב' תו"ח כלל ך' דין ט"ו. ט"ז סק"ג. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' י"ד. פר"ח או' ט"ז. לה"פ לקמן סי' קט"ז או' ג' בל"י שם או' ד' שפ"ד או' ט"ז. שו"ג או' ט' חו"ד או' ג' ונ"מ היכא דליכא משום איסור דם כגון ששהו (העופות) שיעור מליחה והודחו וחזרו ונמלחו יחד. ש"ך שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. אבל אם לא שהו העופות שיעור מליחה ונמלחו יחד עיין לעיל או' ו' ולקמן או' ך' ואו' כ"א יעו"ש. ומשמע מסתמיות דברי הפו' הנז' דיכול ג"כ לבשל הדגים אח"כ והשפ"ד שם נסתפק בזה דדילמא הא דמותרים היינו לאכלם כך ולא לבשלם וחכמי הישיבה הסכימו דמותר לבשלם. זבחי צדק או' יו"ד. והכי מסתבר דאיך אפשר לאוכלם בלי בישול וא"כ נפל היתרא בבירא. וא"ת אפשר לאוכלו במלחו זהו ע"י הדחק וגם אינו מצוי וכולי האי היה צריך לבאר.

יג

יג) ויש להסתפק אם מותר לכבוש דגים עם בשר או עופות דדמי למליחה ומותר או דמי לבישול ואסור וצ"ע. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ז. שפ"ד שם. פ"ת או' א'. זבחי צדק שם.

יד

יד) שם בהגה. אבל אי אית בהו קשקשים מותרים וכו' ומבואר באשר"י ובטור ובאו"ה ובתו"ח כלל ך' דין י"ב דלא מהני הקשקשים במקום קליפה רק אם הדג שלם אבל אם הוא חתוך צריך לקלפו במקום חתך. יד אברהם שבגליון הש"ע.

טו

טו) [סעיף ב'] בד"א כשמלח שניהם יחד או שהעוף מליח ודג תפל וכו'. מדסתם דבריו משמע שהוא תפל שלא נמלח עדיין ואפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' כריתי או' ה' שפ"ד או' ו' ער"ה או' ה' וכתב וכ"ה הסכמת האחרונים ודלא כהב"ח. ועיין לקמן או' כ"ד.

טז

טז) שם. אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה ע"ג זה אף דגים מותרים וכו' משמע להדיא אף שנוגעים זה בזה אפ"ה לא בעי קליפה ואף להיש מי שאוסר לקמן בסעי' ג' דהכא שאני. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' כריתי או' ו' שפ"ד או' ז' זבחי צדק או' י"ב.

יז

טוב) שם הגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות וכו' ודוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון. רש"ל פכ"ה סי' ע"ג. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' לה"פ או' ד' בל"י או' ה' כריתי או' ז' מנ"י על התו"ח כלל ד' או' כ"ג. מש"ז או' ה' חו"ד או' ד'.

יח

חי) שם הגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות וכו' וה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מן הבשר מה שמלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר. הגהות שבסוף ס' האו"ה שער י"ג סי' א' ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ שם. בל"י או' ו' מנ"י שם. חו"ד שם. ובהא בעינן קליפה מה שלמעלה מן הבשר. מנ"י שם. שפ"ד או' ט' חו"ד שם.

יט

יט) שם בהגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים וכו' וכ"כ בתו"ח שם דין י"א. ומיהו קליפה בעי. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' חו"ד או' ה' מיהו המנ"י על התו"ח שם או' כ"ב הבין דברי האו"ה והתו"ח דא"צ קליפה רק הדחה והב"ד השפ"ד או' יו"ד אלא שכתב שם המנ"י דצ"ע לדינא והב"ד השפ"ד או' ד' וכתב דאם נתבשל בלא קליפה יש להקל לצורך ע"ש וכדומה אף שאין ס'.

כ

ך) ודע דמ"ש ההגה בכאן הוא לדידהו דמשערין במליחה בס' ומשו"ה ביאר דזהו דוקא (דצריך ס') כשהדגים מלמטה או מונחין זה אצל זה אבל אם הדגים מלמעלה שרו בקליפה אבל לדידן דק"ל כפסק המחבר דמשערינן בקליפה אין חילוק. פר"ח שם. לה"פ שם. שפ"ד או' יו"ד. זבחי צדק או' י"ג. ועיין לעיל או' ו'.

כא

כא) שם בהגה. וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה וכו' ואפי' הדגים תוך שיעור פליטתן דחשיבי רותחין כל העופות לאחר שיעור מליחתן שרי. מש"ז או' ו' וכתב שהוא פשוט. זבחי צדק או' י"ד.

כב

כב) וכן אפי' שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה והניחן אצל העופות ששהו שי"מ מותרים. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ו. פר"ח או' י"ב. בל"י או' ח' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ח' שפ"ד או' י"ב. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ט"ז. מק"מ או' י"ד. זבחי צדק או' ט"ו. ומיהו הא דאמרינן דדגים מותרים מ"מ הדחה בעי. לה"פ שם.

כג

כג) שם בהגה. ואם נמלחו דגים בכלי שמלחו בו בשר הדגים מותרים וכו' ואפי' לכתחלה מותר ג"כ למלוח דגים בכלים שמלחו בהם בשר. ב"י בשם הרשב"א לבוש בסעי' זה. כנה"ג בהגב"י או' ל' וכתב דמ"ש בהגה ואם נמלחו דמשמע דיעבד לא אסור לכתחלה כתב כן אלא דאורחא דמלתא נקט דאין דרך למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר ודלא כחילוק הש"ך יעו"ש. וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל ך' או' כ"ח. בל"י או' ט'. זבחי צדק או' ט"ז.

כד

כד) שם בהגה. והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורין ה"ד שהדג פלט כבר דמו והודח אבל אם עדיין לא פלט דמו וכו' מותר דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ הדם וכו' זהו כתב מור"ם ז"ל לפי סברתו אבל דעת הש"ע וכמה אחרונים דאף אם הדג עדיין לא נמלח אפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ דדגים לא דמו לבשר וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש. וכן הסכים הט"ז סק"ח כדברי האוסרים. וכ"כ הש"ך סק"ו בשם כמה פו' וכן הכנה"ג בהגב"י או' כ"ח האריך בזה וסיים דלענין הלכה כיון שהגהת או"ה מסתפק בזה והאו"ה בכלל ה' ורש"ל ופרישה ול"ח וט"ז וש"ך אוסרים מי יקל ראשו להתיר באיסורא אף שהוא איסור דרבנן יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' י"ד. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ו. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' ו' מק"מ או' ט"ו והחכ"א כלל ל"ב או' כ"ט כתב דבמקום הפ"מ יש להתיר בזה ע"י שיחזור וימלחנו כדעת רמ"א וכ"כ הבי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ט אבל מדברי הפו' הנז' משמע דבכל ענין יש לאסור.

כה

כה) שם בהגה. ועיין לקמן סי' צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח. כלומר דשם סעי' ה' בהגה נת' דציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח וה"ה הכא. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' י"ג. שפ"ד או' ט"ז. חו"ד או' ט'.

כו

כו) וכתב שם הפר"ח ואנן (ר"ל הספרדים) לא קי"ל הכי אלא בעינן כעין מליחה לקדרה. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' י"ח. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רפ"א.

כז

כז) ומיהו אין הדגים נאסרים מיד אלא היכא שעינינו רואות שנפלט מהם מעט ציר אבל אם לאחר שמלחן יחד קודם שהתחילו לפלוט הציר הדגים מן העופות אין הדגים נאסרים ופשוט הוא. ב"ח. בל"י שם. ומ"מ הדחה בעי.

כח

כח) [סעיף ג'] בשר שחוטה שמלחו עם בשר טרפה וכו' ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספיקא דאו' ולחומרא. אבל ספק אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי ספיקא דרבנן ולקולא שציר דגים טמאים דרבנן. שע"ד שער עשירי או' ך' וכ"כ המרדכי פכ"ה. והב"ד ב"י סוף סי' זה. ט"ז סק"ט. מהריק"ש בהגהו' על סעי' זה. שו"ג מחו' או' א' וה"ד בדגים טמאים כחושים דלית בהו שמנונית אבל אם אית בהו שמנונית אסור מדאו' וספיקא לחומרא כמ"ש לקמן סי' פ"ג סעי' ה' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

כט

כט) שם. והם נוגעים בזה אסור כד"ק וכו' הא דקאמר והם נוגעים זה בזה לרבותא נקט הכי דאם הכשרה מלוח והטרפה תפלה אפי' בנוגעים זה בזה מותר ולא אמרינן דמתוך נגיעתו יחשב התפלה רותח ויפלוט ע"י כך כיון שלא נמלח ממש ולאפוקי סברא אחרונה אבל אין לפרש דלהכי נקט נוגעים זה בזה משום דאל"כ אפי' הטרפה מלוח והכשרה תפלה מותר דזה לא נמצא בשום פוסק ואדרבא משמע בב"י דכ"ע מודו בהא דאעפ"י שאינן נוגעין זה בזה כל שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור וגם אין סברא כלל להתיר בכה"ג כיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא ומ"ש הרב בהגה וכשהטרפה מלוח וכו' היינו אליבא דכ"ע. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"ב. הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' י"ז. חו"ד או' י"א. חכ"א כלל מ"ג או' ה' בי"צ ח"ב או' א' מק"מ או' כ"א. זבחי צדק או' י"ט וכתב דהגם דהכנה"ג בהגב"י או' מ"ט כתב לדחות דברי הש"ך וסיים בצריך תלמוד מ"מ אין ספק שלו מוציא מידי ודאי ובודאי שיש להחמיר ולאסור.

ל

ל) והכא לא שייך לחלק בין כשהאיסור למטה לכשהאיסור למעלה כדמחלקינן גבי דגים דאם הדגים למעלה שרי דשאני התם שדם אינו מפעפע מלמטה למעלה אבל ציר מפעפע אפי' מלמעלה למטה. או"ה כלל י"ג או' א' ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. וזבחי צדק או' כ"א.

לא

לא) שם. ויש מי שאוסר בנוגעים זה בזה וכו' ולקמן סי' ק"ה סעי' יו"ד סתם כסברא הראשונה וכן בסי' צ"א סעי' ה' סתם וכן בספרו ב"י משמע להדיא שהסברא ראשונה עיקר בעיניו ולכן כתב הסברא האחרונה בשם ויש מי שאוסר. ש"ך ס"ק י"ט. כנה"ג בהגב"י או' מ"ח. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' י"ט. זבחי צדק או' כ"ב. ועיין לקמן או' ל"ה.

לב

לב) שם. וסובר שלא הותרו אלא בעומדים בסמוך וכו' ואז אפי' הדחה לא צריך כיון שאין נוגעין זה בזה וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה סעי' יו"ד אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' י"ב. או' י"ג.

לג

לג) מעשה שמלחו בשר הרבה בכלי מנוקב ומלחו ג"כ בכלי אחר עופות ואחר ששהו הכל כדי מליחה הניחו העופות עם הבשר ועירבו הבשר עם העופות והפכו הכל עד שנגעו הכל זה עם זה ונמצא אח"כ שאווזא א' היתה טרפה ואין ס' כנגדה אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ וסעודת מצוה דבהכי י"ל דאחר ששהה שיעור מליחה לא מחשב צירו כרותח אבל היכא דלא הוי סעודת מצוה אע"ג דהוא הפ"מ או סעודת מצוה ואין הפ"מ אין להתיר. תה"ד סי' קנ"ט. ב"י. רמ"א ז"ל בהגה לעיל סי' ס"ט סעי' ך' באמצע ולקמן סי' צ"א בהגה ראשונה לסעי' ה' תו"ח כלל ו' דין ז' וכלל כ"א דין ב' מהריק"ש בהגהו' על סעי' ד' ט"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ז. ש"ך לקמן סי' צ"א ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' נ"ד. שו"ג מחו' או' ב' זבחי צדק או' כ"ג וכתב דהגם דהפר"ח לקמן סי' צ"א או' יו"ד אסר בכל גוונא כדי הם הני רבוותא לסמוך עלייהו בסעודת מצוה והפ"מ.

לד

לד) ואי ליכא הפ"מ וסעודת מצוה אינה אוסרת אלא כד"ק אי לא הוי שמינה דאנן ק"ל כס' מרן לקמן סי' צ"א סעי' ה' דהמליחה אינה אוסרת אלא כד"ק מיהו אם היא שמינה אסור הכל כמ"ש מרן ז"ל לקמן סי' צ"א סעי' ו' ובסמוך סעי' ד' זבחי צדק שם. ועיין לקמן סי' ק"ה או' ס"ח ואו' ס"ט.

לה

לה) שם. בהגה. ועיין לקמן סי' ק"ה מאלו הדינים. כלומר דשם סעי' יו"ד פסק הרב בהגה דיש להחמיר שלא במקום הפ"מ כסברא האחרונה אבל בתו"ח סוף כלל כ"א פסק לגמרי כסברא הראשונה וכן דעת רש"ל פכ"ה סי' ף' וכן דעת הלבוש ש"ך סק"ך. לה"פ או' י"ד. שפ"ד או' ך' ועיין בדברינו לשם על הגה הנז' בס"ד.

לו

לו) [סעיף ד'] הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כד"ק היינו כששתיהן כחושות אבל אם א' מהם שמינה אפי' אם חתיכת הטרפה כחושה וכו' משום דאזיל הכשרה ומפטם לטרפה. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' י"ד. חו"ד או' י"ד.

לז

לז) שם. אם היתה הטרפה המלוחה למטה וכו' לאפוקי אם היתה הכשרה התפלה למטה אעפ"י שהטרפה שמינה למעלה אינו אסור אלא כד"ק דתתאה שהוא אינו מליח גובר ומצנן העליון. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' ך' וכ"פ בש"ע לקמן סי' ק"ה סעי' י"א. ומיהו בעל נפש יחמיר לעצמו ויאסור הכל באיסור שמן ואפי' אם הכשרה תפלה למטה וכמו שפסק ההגה שם. מחב"ר או' ה' זבחי צדק או' כ"ד. ועיין לקמן סי' ק"ה או' צ"ו.

לח

לח) ומיהו בשניהם כחושים לענין קליפה אין חילוק בין המלוח למטה או למעלה אלא לעולם טמא מלוח כחוש אוסר טהור תפל כחוש עכ"פ כד"ק וכדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ש"ך שם. פר"ח שם. והיינו לפסק הש"ע שם אבל בהגה שם כתב וי"א דבכל מליחה אנו משערין בס' יעו"ש.

לט

טל) שם הגה. ועיין לקמן סי' ק"ה כיצד נוהגין. כלומר דשם נת' דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם נת' שם (בהגה) דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמו ומשערין כל מליחה בס' ש"ך ס"ק כ"ג. שפ"ד או' כ"ג. ועיין בדברינו לשם סי' ק"ה על סעי' ה' וסעי' ט'.

מ

מ) [סעיף ה'] יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו וכו' ויש מתירין להשהותו במלחו וכו' והטעם דדם משרק שריק ונופל ועוד שהבשר הנמלח פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם. ט"ז ס"ק י"ב. פר"ח או' כ"ב.

מא

מא) שם. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים. דהיינו שלא להשהותו במלחו י"ב שעות או יותר. ומשמע דעד י"ב שעות אף לכתחלה אין לחוש. מק"מ או' כ"ו.

מב

מב) שם. ובדיעבד מותר. ואפי' למאי דמחמירין לעיל לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואין שהמלח הוציא עוד הציר ומאחר שמונח בכלי שאינו מנוקב אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מן המלח שעליו דאף אם יפלוט דם משרק שריק לכן שרי בדיעבד. תו"ח כלל י"ד דין ד' ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח שם. כריתי או' ט"ו. מק"מ או' כ"ו.

מג

מג) בשר שנמלח בע"ש ונשכח במלחו ונזכר בשבת אסור להדיחו בשבת אף ע"י גוי והו"ל כדיעבד ומותר למוצאי שבת. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ח. זבחי צדק או' כ"ו.

מד

מד) [סעיף ו'] יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל. שאז אינו פולט כלום ובולע. ש"ך ס"ק כ"ה. לה"פ או' י"ט.

מה

מה) שם. או שנמלח ופלט כל דמו. והודח דהיינו משום דכיון דהודח אחר שיעור מליחתו נסתמין נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון שעדיין פולט ציר אינו בולע. א"נ מ"ש ופלט כל דמו ר"ל דמו וצירו (והיינו אחר י"ב שעות כמ"ש בסעי' הקודם) והיש מתירין מתירין אפי' בכה"ג וחד טעמא הוא דכי היכא דמתירין בבשר שנמלח והודח אפי' אין בו דם של עצמו וגם נסתמים נקבי פליטת צירו ואפ"ה חוזר ופולט ע"י מליחה אח"כ ה"נ אם פלט כבר כל צירו. ש"ך ס"ק כ"ו. והפר"ח או' כ"ג כתב לבאר דברי הש"ע שהסברא הראשונה שהזכיר סבורין שבשר שלא נמלח כלל והיא תפלה או שנמלח ופלט כל דמו וצירו שאעפ"י שהיא מלוחה ליכא למימר איידי דטרידא למיפלט לא בלעה דכיון שפלטה הכל בולעת או שנמלח ופלט כל דמו והודח בכל הני גווני אם מלחום בחתיכה אחרת שלא פלטה כל דמה בולעת מדם האחרת ואין לו תקנה במליחה שדם הבא ממקום אחר אין לו כח למלח להפליט. והיש מתירין שני שהזכיר הש"ע אינן מתירין אלא דוקא בבשר שלא נמלח משום דאיידי דפליט דם דידיה פליט נמי דם הנבלע ממקום אחר. והסברא הג' מתירים בכל גוונא שלעולם המלח מוציא דם אפי' דם הבא ממקום אחר עכ"ל. והב"ד הלה"פ או' ך. וכה"ג כתב הט"ז ס"ק י"ד לפרש דברי הש"ע אלא שיש שם ט"ס כמ"ש בהגהות הט"ז. וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ז וס"ק כ"ח. חו"ד או' י"ז ואו' י"ח.

מו

מו) שם. ויש מתירים בכל זה. כלומר אפי' בסיפא דלית בה דם של עצמו אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ. ש"ך ס"ק כ"ח. חו"ד או' י"ח

מו) שם. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים, כלומר דלכתחלה יש ליזהר בכל זה שלא לעשותו אבל בדיעבד יש לפסוק בכל זה דמותר. ש"ך ס"ק כ"ט. שפ"ד או' כ"ט ור"ל ע"י שידיחנו וימלחנו אח"כ. וכ"כ הזכ"ל על סעי' זה. והיינו לדעת הש"ע אבל לדברי מור"ם נכתוב באו' שאח"ז.

מז

מז) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו וכו' זהו כסברא שנייה שהזכיר המחבר שאין להתיר אלא בשר שלא נמלח אבל בשר שפלט כל דמו וצירו או שפלט כל דמו והודח שוב אין לו תקנה במליחה. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' כ"ב. שו"ג או' כ"ג.

מח

מח) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגים לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וכו' ולא מהני הדחה ומליחה אח"כ. ואפי' לצלי אסור. תו"ח כלל ו' ריש דין ה' וטעמא דכיון שכבר פלט דמו וצירו א"כ אינו טרוד שוב לפלוט ובולע ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כיון דלא פליט דם של עצמו וגם לא אמרינן דמשרק שריק והלכך כולו אסור דאנן (ר"ל האשכנזים) משערינן במליחה בס' וגם משמע דנאסר מיד. ש"ך סק"ל. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ט. ועיין לקמן סי' ק"ה או' ס"ח.

מט

מט) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו וכו' ואנחנו מנהגינו כס' מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ומי שהוא בעל נפש ויחוש לעצמו ורוצה להחמיר ולעשות כס' מור"ם ז"ל קדוש יאמר לו אבל לאחרים אין להורות לדידן אלא כס' מרן ז"ל. זבחי צדק סוף או' כ"ז. והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג אשכנזים כדברי מור"ם ז"ל ומיהו כבר כתבנו כמ"פ דאפשר דגם בספרדים יש איזה מקומות שנהגו כדברי מור"ם ז"ל והיכא שנהגו אין לשנות.

נ

נ) ומ"ש המחבר להתיר בדיעבד בבשר שלא נמלח כלל מיירי שהודחה מתחלה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפי' דיעבד מפני שהמלח מבליעו לדם בעין שעליו ואינו יוצא שוב לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כדלעיל סי' ס"ט סעי' ב' וכן מ"ש הרב דאם לא נמלח כלל ונפל לציר ממש דמותר ע"י הדחה ומליחה אח"כ מיירי נמי שהודח קודם שנפל לציר לדעת מהרא"י בהגהות שע"ד והתו"ח כלל ו' דין ב' אבל בהגה אחרת בשע"ד כתב על שם הר"י שושן עמק אפי' למאי דאסרינן בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא הכא שרי בציר יעו"ש הטעם וכ"כ באו"ה ראש כלל ה' על שם המרדכי. וכ"פ רש"ל באו"ש ובפכ"ה סי' ע"ו וכ"פ הב"ח והיינו שלא כתבו הפו' והמחבר בשר שהודח ולא נמלח. כנה"ג בהגב"י או' פ"ה. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ט או' ט"ל.

נא

נא) מעשה שמלחו חתיכה שנמלחה עם אחרת שלא נמלחה ובשלוה בלי מליחה שאח"כ אסור אלא א"כ יש בתבשיל ס' נגד קליפת אותה חתיכה. בית דוד חי"ד סי' י"ח. מחב"ר או' י"א. והיינו לפסק הש"ע שהמליחה אינה אוסרת אלא כד"ק אבל לדברי מור"ם ז"ל דכל מליחה אוסרת בס' כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ה' ה"ה לכאן.

נב

בנ) מעשה ברגלים של בהמה שאחר שמלחום ומלגום במים רותחים כדרכם שכחה האשה ומלחתן פעם ב' עם בשר אחר שלא נמלח דמותר ע"י מליחה שנית לדעת הש"ע אי מהני נמי בכה"ג לחזור ולמלוח הרגלים פעם ב' או דילמא לא מהני מליחה ב' רק בבשר חי אבל בשר מבושל אפשר דבולע ואין כח במלח להפליט ממנו מה שבלע והעלה בתשו' חס"ל חי"ד סי' י"א דמהני מליחה שנית לרגלים אלו דאין סברא לעשות למבושל יותר חמור מבשר חי יעו"ש מיהו הרב זבחי צדק או' ל' כתב דאין לסמוך על הוראה זו דשאני בשר מבושל כיון דבלע דם שוב אינו יוצא ע"י מליחה משום דרכיך כמו שמצינו לעיל במולח בשר עם דגים שהדגים אסורים ולא מהני להו מליחה שנית אלא קליפה יעו"ש. ולי נראה דדבר זה ניכר בחוש הראות דהמליגה אינה שוה ואם נאכל ע"י הדחק הוי כבשר מבושל ודגים דרכיך ואינו יוצא ע"י מליחה וצריך קליפה אבל אם אנו רואין שהוא עדיין קשה ואינו נאכל כלל הרי הוא כבשר חי ויוצא ע"י הדחה ומליחה שנית.

נג

גנ) שם בהגה. וי"א שכל מעת לעת לאחר שנמלח פולט ציר וכו' אין כאן שום חדוש אלא שלדעת המחבר נמשך פליטת הציר י"ב שעות ולא יותר והני י"א ס"ל שנמשך כ"ד שעות והרשב"א בחי' כתב שיעור פליטת הציר כיום תמים או יותר אבל בתה"ד לא הזכיר אלא י"ב שעות וכפסק המחבר ז"ל. פר"ח או' כ"ה. ועיין לקמן או' נ"ו.

נד

דנ) שם בהגה. ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו נאסר. כיון שעדיין טרוד לפלוט ציר שלו פליט נמי מה שבלע מחתיכה שלא נמלחה. ט"ז ס"ק ט"ז. והש"ך או' ל"ב כתב דכיון שפולט ציר אינו בולע והלכך א"צ לחזור ולמלחו אח"כ. לה"פ או' כ"ד. הל"פ בסעי' ד' והנ"מ דלהט"ז צריך הדחה ומליחה שנית ולש"ך א"צ כמ"ש השפ"ד או' ל"ב. וע"כ לכתחלה יש לחוש לדברי הט"ז ובדיעבד כגון שנתבשל בלי מליחה שנית יש להכשיר.

נה

הנ) שם בהגה. ולא שהה עדיין שיעור מליחה וכו' ואם ספק אם שהה או לא ג"כ יש להתיר מלבד דהוא ספק דרבנן אף גם אוקמינן חתיכה אחזקתה והשתא הוא דנמלח. כריתי או' י"ז.

נו

ונ) שם בהגה. אך במקום שאין הפ"מ יש לאסרו לאחר י"ב שעות וכו' ודעת רש"ל באו"ש ופכ"ה סי' ע"ד נראה להתיר עד מעל"ע אפי' בלא הפ"מ אבל דעת הרב בהגה נראה עיקר לפי שדעת הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורי"ו והרא"ה בס' החנוך סוף מצוה קמ"ח והמ"מ והאגור שאחר י"ב שעות שוב אין פולט ציר וזה דעת המאבר וגם בכלבו נזכר דעה זו. ש"ך ס"ק ל"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. שפ"ד או' ל"ג.

נז

זנ) וכתב בס' בית ישראל שעד י"ב שעות פולט ציר ולעופות הוא לכל היותר שעה או שתים אבל י"ב שעות לא. ול"נ דאף בעופות י"ב שעות. בל"י שם.

נח

חנ) שם בהגה. דאפי' אם נפל לציר ממש. ר"ל לציר הזב בתוך שיעור מליחה דלכ"ע חשיב רותח ואוסר אבל בציר שזב אחר שיעור מליחה יש אומרים שאינו אוסר ודעת רמ"א להחמיר כמ"ש בד"מ או' יו"ד. ועיין לעיל סי' ס"ט סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד.

נט

טנ) שם בהגה. דאפי' אם נפל לציר ממש וכו' ומיירי כאן שלא שהה הבשר שבציר שיעור כבישה דאל"כ אין לו תקנה דהוי כמבושל וכמ"ש רס"י ק"ה. ט"ז ס"ק ט"ז. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ג.

ס

ס) שם בהגה. דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידיה וכו' והיינו כשידיחנו וימלחנו. ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' ל"ד.

סא

סא) שם בהגה. ואפי' נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר. והיינו כשידיחנו ויחזור וימלחנו וכמ"ש הרב לקמן בסמוך והיינו טעמא דכיון דלא שהה שיעור מליחה ועדיין אית ביה דם שפיר אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דם דאחריני לכ"ע. ש"ך ס"ק ל"ה. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' כ"ט.

סב

סב) שם בהגה. ואפי' נמלח הבשר ולא שהה עדין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר. והיינו שיש מקום לזוב דאל"כ הו"ל כלי שאינו מנוקב ואסור. ודוקא במקום ציר יש חילוק אם יש מקום לזוב או לא אבל חוץ לציר הכל מותר. כריתי או' י"ח.

סג

סג) שם בהגה. אם לא נכבש בתוכו יום שלם וכו' ותמהו האחרונים דהא לקמן רסי' ק"ה סתם כדברי המחבר והרא"ש דאם הוא כבוש בציר כדי שותנו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל. והט"ז ס"ק י"ז כתב שט"ס יש כאן וצ"ל אם לא נכבש בתוכו שיעור כבישה אבל אם שהה שם שיעור כבישה אסור אע"ג דלא נכבש בתוכו יום שלם יעו"ש. והש"ך ס"ק ל"ו כתב דלא קאמר התם דהוי כמבושל אלא לשאר מילי אבל לא לענין בשר דיהא כמבושל ממש ולא יצא אח"כ ע"י מליחה ודוחק. וכתב עוד לתרץ דהכא ע"כ מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית וא"כ הכא הרא"ש מודה דלא הוי כבוש אלא ביום שלם יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ח כתירוץ שני דהכא מיירי בכלי מנוקב ולהכי הצריך יום שלם. לה"פ או' כ"ו. כריתי או' י"ט. ואף זה אינו אלא חומרא בעלמא דמעיקר הדין לא שייך כבישה בכלי מנוקב אף אם שהה בו יום או ימים וכן עיקר להקל פר"ח שם.

סד

סד) ומיהו מ"ש הרב דבלא יום שלם יש להתיר היינו שידיחנו וימלחנו ואפי' מדיחו הדחה גמורה אינו סותם נקבי פליטת דם דהדחה אינו סותם רק נקבי פליטת ציר. חו"ד או' כ"א.

סה

סה) וכתב בדמש"א בשם רש"ל כל מקום שאמרנו יחזור וימלחנו שנית ה"ד מיד ולא אחר זמן. בל"י או' כ"ד. מק"מ או' ט"ל.

סו

סו) שם שם בהגה. אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר וכו' ואין חילוק בין נפל לציר או נפל ציר עליו. ש"ך ס"ק ל"ז. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ז. חו"ד או' כ"ב.

סז

סז) ומיהו כל זה כשלא הודח אחר המליחה קודם שנפל לציר אבל הודח כבר נסתמים נקבי הפליטה ובולע ולא מהני אח"כ הדחה ומליחה שנית אליבא דכ"ע. ש"ך שם. לה"פ שם.

סח

סח) שם בהגה. דהיינו תוך י"ב שעות וכו' דאיידי שיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות. ש"ך ס"ק ל"ח. לה"פ או' ל"ד. בל"י או' כ"ח.

סט

סט) שם בהגה. ע"י שיחזור וידיחנו וכו' ולא אמרינן שכיון ששהה שיעור מליחה קודם שנפל לציר ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינו אלא הדחה מועטת להעביר הלכלוך של הצור. ש"ך ס"ק ט"ל. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"ה. כריתי או' ך' שפ"ד או' ט"ל. חו"ד או' כ"ג. ובדע"ק או' ד' כתב דנכון יותר לקנח הציר שלא במים. מק"מ או' ל"ז.

ע

ע) שם בהגה. וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה וכו' דוקא שנפל לציר שיש לו מקום לזוב (פי' שהוא בכלי מנוקב) אבל אין לו מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ. כ"פ בתו"ח כלל ז' דין ב' ומינה שאם שהה שיעור מליחה אפי' נפל לציר בכלי מנוקב לא מהני הדחה ומליחה. ש"ך סק"מ.

עא

עא) שם בהגה. מיהו אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר שרי בדיעבד. ורש"ל כתב באו"ש ובפכ"ה סי' ע"ו דא"צ לחזור ולהדיחו אפי' לכתחלה ואפי' הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו כיון שהודח הדחה קמייתא עכ"ד. ונראה דגם הרב מודה בזה דא"צ אלא לשפוך עליו מים ודיו ולכך לא פירש שיעור ההדחה. ש"ך ס"ק מ"ב. לה"פ או' ל"ז. שפ"ד או' מ"ב.

עב

עב) שם בהגה. שרי בדיעבד. ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא כמו ברסי' ס"ט דהתם דוקא בדם שבעין אמרינן הכי משא"כ ציר זה דלא גרע משאר דם פליטה. ש"ך ס"ק מ"ג. שפ"ד או' מ"ג. חו"ד או' כ"ה. מק"מ או' מ"ב.

עג

עג) שם בהגה. שרי בדיעבד. וכן אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דעת רמ"א דמותר במקום צורך גדול. לה"פ או' ל"ח. בל"י או' ל"א. מק"מ או' ל"ח ועי"ש מ"ש ליישב קשיית החו"ד על הש"ך יעו"ש.

עד

עד) שם בהגה. אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו וכו' ה"ד בהפ"מ וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפי' לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח כדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ש"ך ס"ק מ"ד. פר"ח או' ל"א. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' ל"ב. שפ"ד או' מ"ד. חו"ד או' כ"ו. מק"מ או' מ"ג.

עה

עה) שם בהגה. והא דאסרינן אותו כשנפל לציר וכו' פי' אם נפל לציר אחר שכבר פלט כל ציר דידיה דהיינו אחר ששהה יום שלם או שהודח אחר המליחה לדעת רש"ל ותו"ח או אפי' אם לא שהה יום שלם אלא תוך י"ב שעות ואין כאן הפסד גדול דאסור לפי פסק רמ"א דלעיל. ט"ז ס"ק י"ט. לה"פ או' מ"א.

עו

עו) שם בהגה. אבל מה שלמעלה מן הציר שרי. דדם אינו מפעפע למעלה ואפי' אותו מקצת שבציר שמן מותר כדלעיל סי' ס"ט סעי' י"ח ובתו"ח ריש כלל י"ז מיהו חותך ג"כ כדי קליפה ממה שבחוץ לציר וכדאיתא בסי' ס"ט ובתו"ח שם. ש"ך ס"ק מ"ה. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' מ"ב בל"י או' ל"ה. חו"ד או' כ"ז. מק"מ או' מ"ד.

עז

עז) שם בהגה. מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה. ט"ז ס"ק ך' מש"ז או' ך' חו"ד או' כ"ח.

עח

עח) שם בהגה. מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד וכו' פי' מדין מליח הרי הוא כרותח ולפיכך נאסר מיד לדידהו (פי' ההולכים על פסק רמ"א) דמשערין במליחה בסי' ולדידן (פי' ההולכים על פסק הש"ע) דמשערינן במליחה בקליפה ה"נ מה שבתוך הציר לא נאסר אלא כד"ק. פר"ח או' ל"ג. כריתי או' כ"ד ואו' כ"ה. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רע"ג ולקמן סי' ק"ה או' ס"ח.

עט

עט) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע וכו' באו"ה נסתפק בדבר ופסק הרב להחמיר. ש"ך ס"ק מ"ז. ביאור הגר"א או' ט"ל. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רנ"א.

פ

פ) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע וכו' מקובל אני מגדולי בעלי הוראה מומחים זקנים שהיו בדור דוקא רצפה של עפר כמו שישנו בכפרים וכדומה וכן רצפה של אבנים גמורים שקורין גהויאנ"י שטיי"ן אבל רצפת לבנים שקורין ציג"ל אפי' גברענט"י ציג"ל הם כלי חרס גמור ואין כאן מקום ספק דהוי כלי שאינו מנוקב וכן נהגו כל בעלי הוראה בפראג. כריתי או' כ"ו. חכ"א כלל ל"ב או' י"ז. זבחי צדק או' ל"ג. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רמ"ז.

פא

פא) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע דינא כאלו היתה הציר בכלי. ומ"מ אינו אסור רק מה שבתוך הציר ולמעלה כד"ק והמותר ממה שחוץ לציר מותר דהא דאסרינן בסי' ס"ט בכלי שאינו מנוקב אפי' מה שחוץ לציר הוא חומרא בעלמא ומיירי שנפל בתוך שיעור מליחה דאלו בשר שלא נמלח כלל שרי אפי' בכלי שאינו מנוקב ממש דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום. חו"ד או' כ"ט והוא מדברי הש"ך ס"ק מ"ז.

פב

פב) אם בשעה שהדיחו הבשר הניחו אותו אח"כ ע"ג הדף עד שיזוב מימיו שעל הבשר וא"כ נתלחלח הקרקע מהמים שזבו קודם מליחה ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל במים אין באותו הציר כח לאסור. מנ"י על התו"ח כלל ו' או' ך' כנה"ג בהגב"י סי' ס"ט או' ר"ף. בל"י או' ל"ז. ומיהו מ"ש שם הכנה"ג דזהו שלא כדעת התו"ח כלל ו' דין ח' שמצריך קליפה בכה"ג המנ"י שם כתב אפשר דגם הרב מסכים לדין זה יעו"ש. וכ"כ השפ"ד סוף או' מ"ז דכ"ע מודים בזה ומיהו בעינן שיהיו המים רבים מהציר כמ"ש לקמן או' פ"ה. וכ"כ הבל"י שם. זבחי צדק או' ל"ד.

פג

פג) שם בהגה. דינה כאלו נגעה בציר. כלומר ומהני לה מליחה אח"כ דאיידי דפליט וכו' ש"ך ס"ק מ"ח. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' מ"ו. בל"י או' ל"ח. שפ"ד או' מ"ח. חו"ד או' ל' זבחי צדק או' ל"ה.

פד

פד) שם בהגה. ספק ציר ספק מים מותר דציר דרבנן וכו' פי' דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן. ש"ך ס"ק מ"ט. פר"ח או' ל"ה. לה"פ או' מ"ז. כריתי או' כ"ז ביאור הגר"א או' מ"א. ולפי מ"ש לעיל רסי' ס"ט פלוגתא רבתי בזה בהפסד מועע יש להחמיר.

פה

פה) שם בהגה. ציר מעורב עם מים אפי' אם היו המים מועטים וכו' פי' שאין במים נגד הציר אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר. ש"ך ס"ק ן' כנה"ג סי' ס"ט בהגב"י או' רצ"ו. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' מ"ח. מנ"י. על התו"ח כלל ו' או' כ"ד. בל"י או' ט"ל. הל"פ בסעי' זה. כריתי או' כ"ח. שפ"ד או' ן' חו"ד או' ל"ב. פ"ת או' ז'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---