כף החיים/יורה דעה/סו

כף החיים ‏ יורה דעה סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] דם בהמה חיה ועוף וכו' וכן דם כוי חייבים עליו. כריתות כ"א ע"א. טור וב"י לבוש. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' בל"י או' א' וזהו למ"ד בריה בפני עצמה אבל לדידן דק"ל דהוי ספק חיה ספק בהמה ממ"נ חייבים על דמו. פר"ח שם. ער"ה או' ב' ועיין לעיל סי' ס"ד או' ד'.

ב

ב) מקום שמעמידים המלח בדם נבלה ואם יאמר אדם להביא לו מחוץ מלח הנעשה בהיתר אחת דתו להמית ה"ז אסור בעיניה כגון לטבול בו ביצה או צנון ומותר ליתנו בתבשיל לכתחילה ואם יש במלח דבר אחר עם הדם הו"ל זה וזה גורם ומותר אפי' לאכול המלח בעינו וכל כה"ג סמכינן אנכרי מל"ת. הרמ"ע מפאנו סי' כ"ז. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח לקמן סי' ק"ה או' נ"ח. לה"פ שם או' נ"ח בל"י שם או' מ"א. שו"ג מחו' או' א' שפ"ד בסוף הסי' מחב"ר או' י"ב. זבחי צדק או' ב' ועיין לקמן בהגה לססי' קל"ד ובדברינו לשם בס"ד.

ג

ג) המור שקורין מוס"ק והוא מן חיה ששמה ידוע ויש לה כמין חטוטרת בצוארה ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואח"כ מתייבש ונעשה ממנו המור י"א דאסור לאכלו משום חשש דם וי"א דמותר דפרשא בעלמא הוא ואע"ג דמתחלתו היה דם בתר. השתא אזלינן וכמו שהאריך בזה הכנה"ג בהגה"ט או' ב' ומסיים ולענין הלכה עמא דבר להתיר המור באכילה ומעשים בכל יום להשליך המור תוך המרקחת או מיני מתיקות לריח טוב יעו"ש. וכ"כ במפתחות אשר בסוף ס' קולבן לוי סי' ק"ו. וכ"כ הט"ז באו"ח סי' רי"ו סק"ב. פר"ח בשו"ת מים חיים סי' יו"ד מש"ז באו"ח שם או' ב' שו"ג בסי' זה או' ב' מחב"ר או' י"א זבחי צדק או ג' ועיין עוד מה שהארכנו בזה באו"ח סי' רי"ו או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש.

ד

ד) ומ"מ האלגרייא שהיא זיעת חיתול נראה בעיני דלכ"ע אסורה באכילה דלא שייך לומר שנתייבשה דבלחותה עומדת ולפ"ז צריך ליזהר שלא לאכול האלגריי"א או ניתנה לתוך מאכלים וה"ה שאסור להריח בה ולברך כמ"ש בשה"ג שכל דבר שיש איסור באכילתו אין מריחין בו ומברכין בו שכנה"ג בהגה"ט באו"ח שם או' ח' וכ"כ במפתחות שבסוף קב"ל שם. והב"ד השו"ג בסי' זה או' הנז' זבחי צדק או' ד' אמנם מ"ש שכל דבר שאסור באכילה אין מריחין ומברכין בו אין כן דעת הפו' אלא אפי' אם הוא אסור באכילה מותר לברך ולהריח בו כיון שאינו אסור בהנאה וכמ"ש בדברינו לאו"ח שם או' כ"ג יעו"ש.

ה

ה) שם. אבל דם דגים וחגבים מותר. עיין לקמן סעי' ט'.

ו

ו) [סעיף ג'] נמצא עליה קורט דם זורק את הדם וכו' בעה"ק חברון ת"ו נהגו דאם נמצא קורט דם ע"ג החלמון מסירין בצמר גפן קורט דם ואם יצא ונשאר הקרום הרך שעל החלמון שלם אוכלין הביצה. מחב"ר או' ב' וכתב שזהו לפי פסק הש"ע שפסק בדין זה דדוקא בנמצא בחלמון אוסר כולה ולכן אם יצא קו"ד ונשאר קרום שעל החלמון שלם מוכח דהדם בחלבון וזורק הדם והשאר שרי כס' הגאונים ופסק מרן. וכ"כ באו' ד' אלא שסיים וזהו להורות לאחרים אמנם בעל נפש יחוש לעצמו להחמיר ולאסור כל שנמצא דם בביצה בכל אופן וכן נהגו שלמים וכן רבים עכ"ל. והב"ד זבחי צדק או' ה' וכתב ואנן בדידן מיום שעמדנו על דעתינו כך נהגנו לכל שואל לאסור לו בכל פנים כל הביצה בין בחלמון בין בחלבון עכ"ל וכ"כ בן א"ח פ' טהרות או' ה' דכ"ה מנהג עיר בגדאד יע"א לאסור בכל גוונא. מיהו היכא שכבר נהגו כמנהג חברון וכפסק הש"ע אין מזניחין אותם ורק בעל נפש יחמיר לעצמו כנז' ונראה דגם הבא לשאול באותו מקום שנוהגין כפסק הש"ע מודיעין לו שיש מחמירין דאפשר שיפרוש מעצמו אם בעל נפש הוא. ועיין לקמן או' י"ד.

ז

ז) בשעת הדחק או בהפ"מ יש לסמוך על הגאונים להקל בנמצא בחלבון חוץ לקשר. חסדי דוד על התוספתא פ"ט דתרומות. ער"ה או' ה' זבחי צדק או' ו' בן א"ח שם. והנה ענין הקשר הוא ידוע שיש לחלבון קשר בראש החד והוא דבר שנתפס מזרע הזכר וניכר לעין שנראה שהוא מקושר יותר וגם בחלמון יש ג"כ קשר והוא כדמות כתר עגול כמלא רוחב עדשה גדולה ולדעת הגאונים יצירת האפרוח מן החלמון ולכך מחמירין בחלמון טפי וכן סברת מרן ז"ל אך הרא"ה והרוקח ס"ל יצירת האפרוח מן החלבון ולכך מחמירין בחלבון טפי. בן א"ח שם. והוא מדברי ב"י. ועיין לקמן או' י"ד.

ח

ח) וכתב הכלבו דכשנמצא דם בביצה במקום האוסרה אעפ"י שהיא ביצה בת יומא אסורה דלא פלוג רבנן. ב"י. תו"ח כלל ס"ב סוף דין א' וכתב שכן המנהג ש"ך סק"ו. שפ"ד או' ו' וסיים שם הש"ך ודעת האחרונים נראה שאין לחלק ומשמע דר"ל דבכל מקום שימצא דם בביצה בת יומא יש לאסור אמנם המנ"י על התו"ח שם או' ה' כתב דאם נמצא על החלבון שלא במקום הקשר יש להתיר בביצה בת יומא ודלא כהש"ך והב"ד השפ"ד שם וכתב דיש לצדד כן במקום שיש הפסד בדבר.

ט

ט) ומיהו ודאי בנמצא דם בביצה בת יומא לא הוי אלא דרבנן ונ"מ להקל בספיקו בנפל ללח ואינו יודע אם יש ס' וכדומה. שפ"ד שם. זבחי צדק או' ז'.

י

י) אבל ביצים גמורות במעי אמן אפי' נגמרה קליפה החיצונה יש להקל. ער"ה או' ו' בשם הרשב"א מיהו השפ"ד סוף או' יו"ד כתב אפשר דגזרו בה כמו ביצה בת יומא. והב"ד המחב"ר או' יו"ד. זבחי צדק או' ט' ומיהו דרבנן הוי. שפ"ד שם.

יא

יא) מותר למכור ביצה שיש בה דם או ליתנה לעכו"ם כנה"ג בהגב"י או' ל"ה בשם ל"ח סי' ש"מ מחב"ר או' ה' בית מאיר זבחי צדק או' א'.

יב

יב) שם. כל הביצה אסורה. לפי שהאפרוח מתחיל להתרקם מכל הביצה. ש"ך סק"ה. ור"ל דשדא תיכלא בכולא כדאמרינן בגמ' ודם האפרוח מה"ת אסור להמחבר. שפ"ד או' ה' והוא במ"ש סעי' ב' אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים וכו'.

יג

יג) שם בהגה. ויש מחמירין עוד שכל שנמצא על הקשר של חלבון וכו' גזירה שמא ימצא על קשר החלמון שהוא אסור דאו' תו"ח כלל ס"ב דין א' ש"ך סק"ז. שפ"ד או' ז' ביאור הגר"א או' ו' והיינו למ"ד דם ביצים דאו' שפ"ד שם.

יד

יד) שם בהגה ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור וכו' ואין מחלקין בין חלמון לחלבון. לפי שיש פו' סוברים שמקום הקשר הוא במקום הכד ויש סוברים שהוא מקום החד א"כ אין לו היתר רק בנמצא מצדדים ומאחר שאין אנו בקיאין עד היכן מקום הכד והחד לכן המנהג לאסרו בכל ענין. תו"ח שם. מיהו הב"ח ול"ח דף ע"ט ע"ב השיגו על הרב בזה דודאי הכל בקיאין בזה דהא עינינו הרואות שהדם שבצדדים הוא רחוק מן הקשר אלא טעם המנהג הוא על פי הדין שחוששין לסברת הרא"ה שמחמיר יותר בחלבון מבחלמון שלא על הקשר כדכתב הר"ן על שמו וכן הרוקח סי' תמ"ז כתב גירסת הירושלמי וגירסא ישנה בש"ס דילן להחמיר יותר בחלבון מבחלמון עכ"ל ודבריו נכונים הם בשגם שהרא"ה ורוקח הביאו סברא נכונה לדבריהם. וכ"פ רש"ל פא"ט סי' קי"ט כדברי הרא"ה דבחלמון מדינא אסור ובחלמון אין להקל נגד סברת הגאונים יעו"ש. ש"ך סק"ח. ור"ל מאחר דיש פו' דחלמון חמיר והוא דעת הש"ע ודעמיה ויש פו' חלבון חמיר והוא דעת הרא"ה ודעמיה ע"כ נתפשט המנהג לאסור בכל גוונא ואין מחלקין בין החלמון לחלבון. ועיין לעיל או' ו' ואו' ז'.

טו

טו) [סעיף ד'] ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון וכו' אבל אם נמצא על החלבון כבר כתב בש"ע לעיל סעי' ג' דזורק הדם ואוכל את השאר ולסברת מור"ם ית' לקמן בהגה.

טז

טז) שם. והכל אסור. אם אין ששים. לבוש.

יז

טוב) שם. אבל ביצים שבורות וכו' ונמצא דם בחלמון. פצ"ל וכ"כ המש"ז או ג' וכ"ה הגירסא בלבוש ובש"ע הנדפס עם הלה"פ והבל"י. וכ"כ בש"ע הישן הנדפס משנת שכ"ז.

יח

חי) שם. יקח החלמונים הכשרים כל א' וא' בפ"ע והם מותרים וכו' והיינו שיגביה חלמון הכשר וכל חלבון העולה עמו כשר. מנ"י על התו"ח כלל ס"ב או' ך' בשם אגודה פא"ט ומהרי"ל בדיני ביצה וכתב ואפשר שזה ג"כ כוונת הש"ע. וכ"כ חכ"א כלל כ"ט או' ו' זבחי צדק או' יו"ד,

יט

יט) שם הגה. וכל זה כשידעינן שהיה הדם במקום האוסרו אבל אם היה ספק וכו' יש להתיר התערובת וכ"ה דעת מרן ז"ל כמ"ש התו"ח כלל ס"ב דין ג' והמנ"י שם או' י"ג. וה"ד אם הספק הוא אם היה הדם על החלמון או על החלבון אבל אם היה הדם נמצא על החלמון זהו אסור אפי' ע"י תערובת דאנן ק"ל כסברת הגאונים והרי"פ והרמב"ם וסיעתם דנמצא על החלמון אפי' שלא במקום הקשר אסור מדינא וליכא ספיקא כלל. כ"כ התו"ח והמנ"י שם וכתב שם המנ"י ודלא כהש"ך סק"י שהכשיר. וכ"כ זבחי צדק או' י"א דהגם דהחכ"א שם או' ז' הסכים כהש"ך להכשיר אנו אין לנו אלא כדברי המנ"י לאסור כיון דכ"ה דעת מרן ז"ל והגה בד"מ ובתו"ח ומי יוכל להקל כנגדם וע"כ אם נמצא על החלמון אפי' ע"י תערובת אסור.

כ

ך) שם בהגה ויש להתיר התערובות הואיל ובלא"ה חד בתרי בטיל וכו' אבל אם היה התערובת חד בחד יש לאסור. ט"ז סק"ה. מנ"י שם או' ט"ו וכתב ודלא כהש"ך סק"י שהכשיר חד בחד. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ל"ד בשם דמש"א דף קע"ג ע"ד דחד בחד לא בטיל. וכן הסכים הפר"ח או' יו"ד. בל"י או' ד' כריתי או' ו' שפ"ד או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ה' ובאד"ז או' א' זבחי צדק או' י"ב.

כא

כא) ומיהו בנתערב הביצה שלא במינו יש לאסור התערובות. ש"ך סוף סק"י. פר"ח שם בל"י שם. כריתי או' ז' ביא"ב באד"ז שם. ומין בשאינו מינו צריך ס' כדלקמן סי' צ"ח סעי' א' יעו"ש.

כב

כב) מעשה בא לידי באשה שעשתה עיסה שנילושה בביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפת של ביצה אחת מהם והיו שם ביצים הרבה באותו תערובת ואמרתי שמותר הכל מטעמו של רמ"א ואין לומר דהא נתערב בעיסה והו"ל כמין שלא במינו וצריך מה"ת ס' כדלקמן סי' צ"ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרינן סלק את שאינו מינו כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ"ח וע"כ התרתי התערובות הנז' ט"ז סוף סק"ה. וכ"ה דעת הש"ע לקמן סי' צ"ח סעי' ב' דאמרינן רואין את שאינו מינו כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו יעו"ש והגם דהש"ך שם סק"ח לא ס"ל הכי כתב המש"ז או' ה' דהכא גם הש"ך מודה משום דיש הרבה דעות דם ביצים דרבנן. וגם דחכ"א כלל כ"ט או' ח' לא הכשיר אלא בהפ"מ כתב זבחי צדק או' י"ד דאנן בדידן כיון דמרן ז"ל ס"ל הכי וגם דנוכל לומר דהכא גם הש"ך מודה כמ"ש המש"ז יש להתיר גם בהפסד מועט.

כג

כג) ומיהו אם נתבטלו תחילה הביצים חד בתרי פשוט הוא דיכול אח"כ ליתן לתוך העיסה לכל הדיעות דכל שנתבטל תחלה חד בתרי ומותר הוא במינו אף שנותן אח"כ לאינו מינו לא נאסר כמ"ש רמ"א בהגה ססי' ק"ט דיבש ביבש שנודע מותר לבשל אח"כ ברוטב והוי אינו מינו וה"ה כאן דדרך לערבן ולמרס תחלה ובטל ונעשה היתר גמור ואח"ך מותר עם קמח. מש"ז שם. וכ"כ חכ"א בבי"א שער או"ה סי' כ"ב או ל"ז. והב"ד זבחי צדק או ט"ו וכתב והגם דאנן לא ס"ל כמור"ם אלא כמרן דאסור לבטל כמ"ש שם בסי' ק"ט מ"מ כיון דהכא גבי דם שהוא ספק שנמצא במקום האוסרו וגם יש סברא דדם ביצים דרבנן מותר.

כד

כד) וכתב הבל"י סוף או' ד' בשם המ"א דביצה בקמח הוי מין במינו כמבואר סי' ק"ב. ולא ידענא דהתם ביותר מס' דליהוי דשיל"מ אמרינן כל דלתקן העיסה הוי מינו ולא בטיל אבל בפחות מס' דבטעמא תליא מלתא וא"כ כל שלא נתבטל הביצה חד בב' ונתנו בקמח הוי אינו מינו ואסור דספיקא דאו' שמא היה במקום האסור אם אין ס' בקמח. מש"ז סוף או' ה' זבחי צדק או' י"ז.

כה

כה) מעשה באשה א' שהיתה שוברת ביצים ומבטת שלא יהיה בהם דם שברה א' ולא נמצאת בה דם שברה שניה ובעוד שהיתה מבטת אם יש בה דם נפל חלבון השניה אל תוך הראשונה וראתה דם בחלמון ועיכבה אותו בידה והשליכה אותו לחוץ ושברה ביצים אחרים והשליכה אותם לתוך הראשונה מותרים כל הביצים הטרופות יחד מלבד אותו שנמצא בו הדם שהשליכתו לחוץ. באר עשק סי' מ"ה. לה"פ או' ד' בל"י שם. ומיהו הרב זבחי צדק או' י"ח כתב דאין לסמוך ע"ז לדידן שכתבנו לעיל או' י"ט לסברת מרן ומור"ם ז"ל דאם נמצא דם בחלמון כל הביצים הטרופות אסורים מיהו אם יש ס' כנגד חלבון האסור מותר.

כו

כו) מעשה שהיה בי"ב ביצים ששמו אותם תוך הקדרה של בשר במין המתמלא בתוך ענפי הגפן כדי להצטמק ובביצה א' נמצא דם בחלמון ולא בתחילת הריקום כיון דיש להסתפק אם עלה רוטב הרתיחה למעלה מכולם התבשיל מותר בהצטרפות טעם אחר דאפי' מאן דס"ל דדם ביצים אסור מדאו' חוץ לקשר הוי מדרבנן. מהר"ם די בוטון בתשו' סי' כ"ט. כנה"ג בהגב"י או' מ"א. לה"פ או' ד' והב"ד זבחי צדק או' י"ט וכתב וזהו לסברא דידהו אבל לדידן דקבלנו הוראת מרן ז"ל דס"ל דאם נמצא בחלמון הביצה אסורה וכן סברת מור"ם ז"ל ולא בעינן תחלת הריקום התבשיל אסור עכ"ל והיינו אם אין ס' כנגד הביצה הנמצא בה דם בחלמון ועיין לקמן או' ל"ו.

כז

כז) קדירה שבשלו בה תבשיל וביצים והוציאו ביצה א' ומצאו בה דם אם נאכל התבשיל ולא נודע אם היה ס' דינו כנשפך דאמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו והרי יש ב' ביצים של היתר דהוי מינו. וה"ד בביצה ויש בה דם אבל בביצה שנמצא בה אפרוח ונאכל התבשיל ולא ידעינן אם יש בו ס' אסור דזה הוי מין בשאינו מינו דהעיקר הוא גבי מין במינו אזלינן בתר טעמא וא"כ ביצים של היתר עם ביצת אפרוח הוי מין שלא במינו ואסור ער"ה או' ח' ודלא כהרב בית יהודה יו"ד סי' מ"ג שהכשיר אף בביצה שנמצא בה אפרוח זבחי צדק או' ך' ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

כח

כח) ביצה שעושין לסדר ליל פסח שבשלה בקדרה ער"פ ובאותה קדרה בשלו ג"כ התבשיל ליל א' וליל ב' וא"כ באו לאכול הביצה הנז' ומצאו בה דם ולא נודע אם בשעה שנתבשלה בקדרה היה בו ס' שכבר נאכל התבשיל נראה לומר דלגבי תבשיל השני שיש בו ס' נגד הביצה ודאי שהתבשיל מותר דאף את"ל שכבר נאסרה הקדרה כיון שהאוסר אותה היא הביצה הרי ידענו שיעור האיסור ואין משערין כנגד הכלי אלא כנגד הביצה והרי יש בתבשיל ס' ודומה לכף חדשה דסי' צ"ח סעי' ה' והתבשיל הב' מותר. שו"ת בית יהודה חא"ח סי' ך' ומיהו היא"פ לקמן סי' צ"ב דחה דבריו וס"ל דגם התבשיל השני אסור יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' כ"א וכתב דמה שאסר היא"פ היינו לדידהו דס"ל דחנ"נ בכל האיסורים וא"כ התבשיל הראשון שלא נודע שהיה בו ס' נגד הביצה נעשה נבילה וצריך ס' כנגד כל התבשיל וא"כ גם התבשיל הב' אסור דאין בו ס' כנגד כל בליעת התבשיל הראשון ומשו"ה אסר אבל לדידן דק"ל כס' מרן ז"ל דלא אמרינך חנ"נ אלא דוקא בבשר וחלב שפיר הורה הרב בית יהודה שהתבשיל הב' מותר עכ"ל ולפ"ז תלוי בפלוגתא דלקמן סי' צ"ב סעי' ד' דלנוהגין כדברי הש"ע דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר או בחלב התבשיל הב' מותר ולדברי מור"ם שם בהגה דאמרינן בכל האסורין חנ"נ התבשיל הב' אסור.

כט

כט) ולענין הכלים שנתבשל בהם זה התבשיל אם יש להתיר מכח ס"ס ספק שמא לא היה הדם במקום האוסרו וכשרה ואת"ל שהיה בחלמון ואסורה שמא היה בתבשיל ס' או שלא נוכל לעשות ס"ס כזה משום דהו"ל ספק א' בגופו וספק א' בתערובת דלא הוי ס"ס כמ"ש לקמן סי' ק"י סעי' ח' עיין זבחי צדק או כ"ב מה שהאריך בזה ומסיק להתיר מכח ס"ס אחריתי יעו"ש.

ל

ל) שם בהגה. וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור. ר"ל ולא ידעינן אם הוא בחלמון או בחלבון ואח"כ נתערבה באחרות יש להכשיר כמבואר בתו"ח כלל ס"ב דין ג' וכן אם נתבשלה עם אחרים ולא ידעינן אם בחלמון או בחלבון אותה ביצה אסורה והאחרים מותרים אבל אי ידעינן שהיה במקום האסור כל הביצים שנתבשלו עמה אסורים כמ"ש לקמן סי' פ"ו סעי' ה' ד"מ או' ה'.

לא

לא) [סעיף ה'] נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר וכו' היינו בחלבון כמ"ש סעי' ג'.

לב

לב) שם. נראה לי שהוא מותר וה"ד כשנתערבה שלא מדעת כמ"ש בב"י אבל אם ערבה מדעת אסור והיינו לדידיה או למי שנתבטל בשבילו משום קנסה כדלקמן סי' צ"ט סעי' ה' ש"כ ס"ק י"א. פר"ח או' י"א שפ"ד או' י"א. שו"ג או' ט"ז חכ"א כלל כ"ט או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ז'.

לג

לג) שם. נראה לי שהוא מותר. ולדידן דבכל מקום שנמצא הדם אוסרום הביצה א"כ אפי' כשהיה הדם בעין וזרקו אסורה הביצה כ"ש עכשיו שנתערב וא"כ בכל גוונא אסורה ודלא כל"ח דף קע"ט. ש"ך ס"ק י"ב פר"ח שם. בל"י או' ה' כריתי או' ח' שפ"ד או' י"ב. שו"ג או' י"ד. חכ"א שם. ביא"ב בשפ"ז או' ח' זבחי צדק או' כ"ג.

לד

לד) מיהו גם במקום שנהגו לאסור הביצה אם נתערב הדם עצמו בתערובת אחר שהוא מותר. ש"ך שם. לה"פ או' ה' בל"י שם. שפ"ד שם. שו"ג שם. זבחי צדק או' כ"ד.

לה

לה) והא דאמרינן אם נפל הדם לתבשיל אחר שהוא מותר ה"ד בסתם דם ביצים אבל אם הוא ידוע שהדם הוא מאפרוח מרוקם כיון שכתב הרשב"א דהוי דאו' הוי דם בשר ואוסר תערבתו ובעינן ס' הל"פ במקור דין או' ה' זבחי צדק או' כ"ה.

לו

לו) [סעיף ו'] נמצא דם בביצה ששמוה על החמין וכו' כ"כ ב"י בשם הרשב"א ועיין שו"ג או' י"ז מה שהאריך בזה וסיים ולענין הלכה הדבר ברור שהרשב"א ורבינו (בעל הש"ע) לא מיירי בדין זה אלא כששמו הביצה על כסוי הקדרה ומדוייק מלשון שכתב על החמין ולא כתב תוך החמין דאם בתוך הקדרה אפי' דליכא רוטב הבל הרתיחה שעולה מן הבשר היינו רוטב ומתערב יפה זיעת הביצה עם הבשר וכבר כתב לקמן בסי' פ"ו סעי' ה' בשם הרשב"א עצמו דביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפי' אם אינה קלופה ולא חילק בין תבשיל שיש בו רוטב לאין בו רוטב וכן לקמן סי' צ"ה סעי' ב' כתב בשם הרשב"א דביצה שנתבשלה בקדרה עם בשר ואפי' בקליפה אסור לאכלה בכותח ולא חילק בין יש בתבשיל רוטב ללא יש אלא ודאי דמיירי ששמוה על כסוי הקדרה אבל תוך הקדרה אם היא מכוסה אסור עד ס' ואם אינה מכוסה וליכא רוטב דינה כדין טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר דלקמן סי' צ"ב סעי' ב' יעו"ש.

לז

לז) הנה אנחנו מנהגינו בכל שבת ושבת ליתן ביצים על כסוי הקדרה כדי להצטמק ואם נמצא דם בא' מהם מותר החמין לכ"ע. זבחי צדק או' כ"ו.

לח

לח) ולענין שאר ביצים שנתבשלו עמה כגון שהניחו הרבה ביצים על הכסוי הקדרה ונמצא דם בא' מהם או שהניח ביצים בכלי בלתי מים על החמין ונמצא דם בא' מהם הנה כבר כתב הש"ע לקמן סי' ק"ה סעי' ד' שחם בחם בלא רוטב והוא דבר כחוש שאין בו שומן שאינו אוסר אלא כדי נטילה אבל י"א שאינו אוסר אלא כדי קליפה כמבואר שם בב"י יעו"ש וא"כ כיון די"א דדם ביצים אפי' בנמצא בחלמון אסור מדרבנן יש להקל בכדי קליפה וכמ"ש ב"י שם בשם הרשב"א דאיסור דרבנן סגי בקליפה יעו"ש והביצה יש בה קליפה. ועוד י"ל דאפי' למ"ד דם ביצים דחו' הכא שרי דהא יש שני קליפות דבזה הביצה יש קליפה ובזה הביצה יש קליפה והו"ל כמו שיעור נטילה די"א דשיעור נטילה היא יותר מעט מכדי קליפה וכמ"ש ב"י שם בשם הר"ן יעו"ש. ועוד י"ל דהא דבעינן כדי נטילה היינו בנוגע האוסור בהתר עצמו לא כן הכא דנוגע ע"י מחיצה שהיא הקליפה וכ"ש דיש שתי מחיצות דבזה יש קליפה ובזה יש קליפה דיש להתיר ועוד האיכא דעת הרמב"ם שהביא שם ב"י דבדבר שאין בו שומן שאינו מפטם אפי' קליפה לא בעי יעו"ש וע"כ מכל הטעמים הנז' י"ל דגם הביצים שנתבשלו עם זו הביצה שנמצא בה הדם מותרות אם הם בלי מים.

לט

טל) [סעיף ז'] ביצים המוזרות וכו' ואפי' אם הביצים המוזרות באים מזכר שרו אם אין בהם דם. ב"י בשם הר"ן. ש"ך ס"ק י"ד. זבחי צדק או' כ"ז. אבל בדספנא מארעא לא מפליג בהו כלל דכיון דליכא למיחש בהו לריקום לעולם לא מיתסרי אלא נפש היפה תאכלנה בכל גוונא. ב"י בשם הנז' פר"ת או' י"ג ור"ל אפי' יש בהם דם שרו וכמבואר בב"י ופר"ח שם. ומיהו צריך לזרוק הדם ואחר יאכלנה וכמ"ש השפ"ד או' י"ד.

מ

מ) שם. אפי' ישבה עליהם התרנגולת ימים הרבה וכו' ויש מחמירין בזה וס"ל דכיון שישבה עליהם ג' ימים מעל"ע ונעשו מוזרות אסורים הביצים הבאים מזכר. כנה"ג הגב"י או' מ"ד כריתי או' יו"ד. מחב"ר או' ח' חכ"א כלל כ"ט או' י"ב. זבחי צדק או' כ"ח. ומיהו לדידן לא נ"מ בדין זה דאצלנו אין אוכלין ביצים המוזרות משום שקוץ ולא שמענו ולא ראינו בא' שאכל ביצים מוזרות. גם בזה"ז אין ידוע איזו היא דספנא מארעא ורוב הביצים הם מזכר וע"כ לא שייך אצלנו דספנא מארעא. זבחי צדק או' פ"ז. בן א"ח פ' טהרות או' ז'.

מא

מא) [סעיף ח'] מותר לאכול ביצים צלויות וכו' יש בני אדם שאין אוכלים ביצים מבושלים אם לא שבדקום דהיינו שפותחים אותם ומריקין בקערה ומחזירין אותם לקליפתם וסותמין הנקב וצולין אותם כנה"ג בהגב"י או' מ"ה. ומיהו מהרח"ו ז"ל בשה"מ פ' אחרי כתב וז"ל ראיתי למורי ז"ל פעמים שהיה גומעה כשהיא צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם או לא ולא היה חושש לסברת המחמירין שלא לגמוע ביצה צלויה והביא ראייה מן התלמוד מכמה מקומות בענין גמיעת הביצה כמו שהיא חיה או צלויה וכמעשה דר' עקיבא (עירובין מ"א ע"א) שהיה בתענית ע"ש והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה חיה והרבה כאלה והטעם הוא שהוא ספק דרבנן עכ"ל. והב"ד המחב"ר או' ט' וסיים ובהגלות נגלות אמרי קדוש רבינו האר"י ז"ל אין לחוש לחומרת הבני אדם הנז' יא"פ. זבחי צדק או' כ"ט. ומ"מ כשעושין מאכל עם ביצים במחבת נוהגין לראות ולעיין בביצים בעת שמשברים אותם אם יש בהם דם או לאו. בן א"ח שם או' ח'.

מב

מב) [סעיף ט'] דם דגים אעפ"י שהוא מותר וכו' וכן דם חגבים מותרים אלא דבעי היכר. פר"ח או' י"ד. ער"ה או' ט' זבחי צדק או' ל' והיינו שיניח עמו חגבים ובזה ניכר שהוא של חגבים.

מג

מג) שם. משום מראית העין וכו' ואפי' אם אוכלו בחדרי חדרים ג"כ אסור משום מראית העין ובעינן היכרא דיש בו קשקשים ואע"ג דיש סברא דהא דאסרו משום מראית העין ה"ד בדאו' אבל בדרבנן לא אתמר מ"מ באיסורי אכילה לא שייך זה ואף בחדרי חדרים אסור. שפ"ז או' ט"ז. מחב"ר או' ט"ו. זב"ז או' ל"א.

מד

מד) בני אדם הקונים בשר ומשימים אותו בקופות שאינם מיוחדים לכך אלא להניח גם פירות וירקות יש לגעור בהם מפני שהדם נסרך בקופות ואוכלים הפירות שמניחים אח"כ בלא הדחה ואף אם ידיחו הקופות או הפירות אינו כלום כיון דהוי מידי דלא ארחיה בהדחה דילמא אכיל ליה בלא הדחה כדלקמן סי' צ"א סעי' ב' פר"ח סי' ס"ט או' כ"ד. מחב"ר או' י"ג. זבחי צדק או' ל"ד. ואפי' בשר מליח או מבושל אין להניח בקופות ההם דחיישינן שמא יאכל אותם הפירות עם חלב. ועיין עוד לקמן סי' ס"ט או' נ"ז.

מה

מה) פרה החולבת ויצא ממנה דם עם החלב אסור החלב באכילה. שו"ת נחלת שבעה סי' ך' חינוך בית יהודה סי' ל"ח. סולת למנחה שבסוף תו"ח כלל ס"ה דין ג' מחב"ר או' י"ד. ער"ה או' א' יא"פ בסוף הסי' ולכן חלב הנוטה לאדמימות אסור ואם עשאו חמאה יוכל למכרה לגוי באופן שלא יהיה חשש שיחזור וימכרנה לישראל. חב"י שם. יא"פ שם. וגם הכלים שעמד בהם אותו החלב מעל"ע אסורים נ"ש שם. וכן הכלים שנשתמשו בהם בחמין אסורים. נ"ש שם. חב"י שם. יא"פ שם. זבחי צדק או' ל"ה.

מו

מו) ומיהו אם נתבשל החלב עם הדם שבה מותר בהנאה דליכא בדם עם חלב איסור בשר בחלב כדאיתא בפ' כל הבשר וברמב"ם פ"ט מה' מ"א. סולת למנחה שם. ער"ה שם. זבחי צדק או' ל"ו.

מז

מז) [סעיף יוד'] דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית העין וכו' חם אצבעו מטפטף דם שרי למצוץ שהרי ניכר דמאצבע קאתי וכשיש הוכחה מותר אף בדם אדם. בל"י או' ח' בשם אורח מישור. וכ"כ הער"ה סוף או' ט' בשם תו' כריתות כ"א ע"ב. וכ"כ הפר"ח או' ט"ו דע"י היכר שרי דומיא דדם דגים. וכ"כ הכריתי או' י"ב. זבחי צדק או' ל"ג. בן א"ח פ' טהרות או' א' והגם דהכנה"ג בהגב"י או' ב"ן בשם רמש"א והבל"י שם אסר כתב שם הזבחי צדק מ"מ לרבים שומעים ועוד דמלתא דרבנן היא ועבדינן לקולא עכ"ד.

מח

מח) מיהו אם נפסק הטפטוף ונשאר האצבע מלוכלך בדם אסור להניח בפיו משום מראית העין. בן א"ח שם.

מט

מט) שם. אבל שבין השינים מוצצו דאכתי מחובר הוא ואפי' מצות פרוש אין בו ומוצצו ואינו חושש. רש"י כריתות כ"א ע"ב.

נ

נ) שם בהגה. וכל דם דגים וכו' אינו אוסר תערובתו. שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כ"ש תערובתן. ש"ך ס"ק ט"ז. והיינו כשנתערבו בענין דליכא משום מראית העין שאין נכרין בעין דאי לאו הכי אסור. יד אברהם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---