כף החיים/אורח חיים/תצט

כף החיים ‏ אורח חיים תצט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מרגילין ביו"ט וכו'. זהו לשון הרמב"ם פ"ג דין ו. ורש"י פירש בבכורות ל"ג ע"א להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנים אותו בעורות כבשים המפשיטים שלימים עכ"ל וכתב ב"י נראה מדברי הרמב"ם שכל שאינו מפשיט בענין שמוציא כל הבשר מרגל אחד מותר ואעפ"י שכל עור הגוף שלם מלפניו ומאחריו אבל לפירש"י משמע דביו"ט אסור להפשיט העור שלם כה"ג כל שהוא מתחיל להפך העיר מרגלים כלפי ראשה אבל אם מתחיל מפיה כלפי זנבה מותר דלא אסרו אלא להרגיל והאי לאו מרגיל הוא יעו"ש והב"ח כתב על פי' ב"י הנז' דליתא דאפי' במפשיט מרגליה כלפי ראשה אסור ביו"ט ומכ"ש מראשה כלפי רגליה וסיים ולענין מעשה ראוי להחמיר בכל ענין במפשיט העור שלם וכדברי הטור יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' א' עו"ש או' א' מ"א סק"א. וכ"נ דעת הט"ז סק"א. וכ"כ העט"ז. ר"ז או' א' מק"ק סי' י"ד בלקוטי רימ"א או' א' מיהו הפר"ח כתב דיש להקל כדברי הרמב"ם שלא אסרו אלא להרגיל אבל מה שקורע העור בין שני הרגלים מרגל לרגל ואח"כ חותך מכל צד בסכין או בידו עד שיצא כל העור שלם בהקיפו שרי ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ השו"ג סוף או' א' על דברי הפר"ח הנז' לענין הלכה הדין דין אמת לדידן שקבלנו הוראות הש"ע וכ"ש דשרי להפשיט דרך הצואר לדעת הרמב"ם דהוא יותר נוח מדרך רגל אחד יעו"ש. וכ"כ א"ר או' א' דבעה"ק לרשב"א וכלבו כתבו כלשון הרמב"ם ודלא כהב"ח דמחמיר בכל ענין יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ נראה כיון דהאיסור הוא משום טרחא אם הוא דבר שרגילין בו וליכא טרחא יש להקל כדברי הרמב"ם והשו"ג ודעמייהו ואין לאסור כ"א להוציא הבשר מרגל אחד דזה לכ"ע יש טרחא יתירה אבל בדבר שאין רגילין בו כ"כ ויש בו טורח גדול יש לאסור בכל ענין להוציא העור שלם.

ב

ב) [סעיף ב'] אסור למלוג גדי וכו'. היינו ליתנו ברותחין להסיר השער. ועיין ביו"ד סי' ס"ח סעי' יו"ד שכתב דאין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון אלא א"כ ניקר את החלב ומלחם יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' ת"ק סעי' ד' בדין מליגה.

ג

ג) שם. אלא א"כ מולגו לאכול העור. שמתוך שעורו רך יש שאוכלין אותו ביחד עם הבשר והוי לצורך אוכל נפש וכמו שמותר למלוג הראש והרגלים כדלקמן סי' ת"ק סעי' ד' אך הרבה יש חולקין בזה וכמ"ש באו' שאח"ז.

ד

ד) שם. אלא א"כ מולגו לאכול העור. כ"כ הטור בשם בה"ג וכ"כ הלבוש. מיהו הב"ח כתב בשם כמה פי' שכתבו בשם בה"ג דאסור למלוג כל הגדי אעפ"י שרוצה לאכול העור וע"כ כתב דגירסת ספרים אחרים בספרי הטור עיקר שכך כתוב שם בשם בה"ג דאסור למלוג גדי כדי לאכול עורו מפני שיש בו טורח יותר מבהפשט יעו"ש. וכ"כ הט"ח סק"ב. עו"ש או' ב' מ"א סק"ב. וכ"פ הר"ז או' ב' ח"א כלל צ"א או' ח' מקרא קודש סי' כ"ה או' ז' אמנם המ"מ פ"ג דין ז' כתב בשם הרשב"א יש מן הגאונים שהורה שלא התירו למלוג כל בהמה אלא ראש ורגלים בלבד אעפ"י שמתכוין לאכול עורה של בהמה לפי שאין עושין אלא המפונקין ביותר ואסרו לעשות זה כדרך שאסרו לגמר את הכלים ועוד שנראה יותר כמעשה חול ויש מורי הוראה שאמרו שלא אמרו ראש ורגלים בלבד אלא שדברו בהווה ולזה הדעת נוטה עכ"ל בשם הרשב"א. ואב"ד השו"ג או' ב' וכתב ופסק השו"ע כמורי הוראה הנז' דכיון דשל דבריהם הלך אחר המיקל והכי נקטינן עכ"ד. וכ"ה דעת הא"ר או' ג' להקל וכתב אין הסברא למנוע אוכל נפש משום טורח יעו"ש והפר"ח כתב על דברי הש"ע הנז' זהו דעת קצת מפרשים ורבים אוסרים והמחמיר תע"ב עכ"ל. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא וע"כ נראה דלעת הצורך ומניעת שמחת יו"ט כגון שאין לו בשר כדי סיפוק ונצרך לאכילת העור יש לסמוך אמתירין:

ה

ה) אבל בעוף דלא שייך בה הפשט מותר למלוג ולהבהב כל הגוף. סמ"ק סי' קצ"ד. ב"ח. ט"ז שם. עו"ש שם. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. ודין הבהוב העוף עיין ביו"ד סי' ס"ח סעי' ט':

ו

ו) [סעיף ג'] בהמה שנשחטה ביו"ט מותר להגביה עורה וכו'. שהוא א' מג' דברים שהתירו סופן משום תחלתן כדאי' בביצה י"א ע"ב. ופירש"י שם שהתירו סופן שאינו צורך יו"ט משום תחלתן שהוא צורך יו"ט ואי לא שרית סופן לא עביד תחלתן עכ"ל ור"ל דאם לא נתיר לו להגביה העור וכו' לא ישחוט משום הפסד עור וימנע משמחת יו"ט:

ז

ז) שם מותר להגביה עורה וכו' ר"ל לטלטלו וליתנו במקום דריסת הרגל אבל לשוטחו ע"ג יתידות אסור. מ"א סק"ג וכתב ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' דלהגביה ולשוטחה ע"ג יתידות אסור. וכ"כ המאמ"ר או' ב' ר"ז או' ג' ח"א כלל צ"א או' ט' קיצור ש"ע סי' צ"ח או כ"א. מק"ק סי' י"ד או' ב' מ"ב או' ה':

ח

ח) שם מותר להגביה עורה וכו' וכתב היש"ש פ"ק דביצה דאפי' מחמה לצל שרי לטלטלו דאי לא שרית ליה לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת יו"ט. אבל אם יודע שלא יפסיד העור אסור לטלטלו. מ"א שם. חמ"מ או' ג' ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' ד':

ט

ט) שם. מותר להגביה עורה וכו' והיינו דוקא בעודו לח שלא יסריח אבל אם יבש אסור לטלטלו דהו"ל נולד כיון שנשחטה ביו"ט וכמ"ש לקמן או' ל"ג יעו"ש:

י

י) שם. וליתנה במקום דריסת הרגלים וכו' וה"ה דמותר לטלטלו וליתנו במקום המשומר וכמ"ש בהגה לגבי נוצות:

יא

יא) שם. וליתנה במקום דריסת הרגלים וכו' ואע"ג דע"י דריסת הרגלים מתעבד קצת מ"מ כיון דלא מוכחא מילתא שתהא שטיחתו לצורך עבוד דחזי למזגא עליה שרו ליה רבנן דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט. ביצה י"א ופירש"י שם:

יב

יב) שם. אעפ"י שאין עליו בשר כלל. דאי יש עליו כזית בשר בלא"ה מותר לטלטלו משום בשר וכדאיתא שם במשנה:

יג

יג) שם. כדרך שמולחין לצלי. אע"ג דדמי קצת לעיבוד. טור. לבוש.

יד

יד) שם. כדרך שמולחין לצלי. לאו משום דצריך מליחה לצלי אלא משום שנהגו למלחו כדי ליתן טעם. תו' שם. ועיין ביו"ד סי' ע"ו סעי' ב' בהגה שכתב דהמנהג להדיח תחלה וגם למולחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם יעו"ש:

טו

טו) שם. כדרך שמולחין לצלי. אבל לקדרה לא ואפי' לצלי כעין קדרה אסור. גמ' שם. והטעם כתב מ"א סק"ג משום דלקדירה בעי מליחה טפי ומעבד העור. ואפי' אס מנהגו למלוח לצלי הרבה בפעם אחרת אפ"ה אסור לו למלוח הרבה דלא התירו אלא כדרך שמולחין רובא דעלמא לצלי מליחה מועטת, עו"ש או' ג' וצריך לומר שתיכף אחר מליחה מסיר הבשר מעל העור או להניח העור משופע כדי שיזוב הדם דאל"כ הו"ל כמולח בכלי שאינו מנוקב כיון שהמליחה היא על צד העור שהוא כנגד הבשר ואין מקום לזוב הדם ואפי' אם ימלח לצד השער לפעעים השער דק ומתקבץ שם הדם על העור וע"כ צריך ליזהר בזה או להסירו מיד או להניח העור בשיפוע בענין שלא יעמוד שם מה שזב מן הבשר. והגם שלדעת מרן ז"ל ביו"ד סי' צ"א סעי' ה' דאינו אוסר בכלי שאינו מנוקב כ"א במליח שאינו נאכל מחמת מלחו כעין שמולחי' לקדרה וכ"כ בס' זבחי צדק שם סי' ס"ט או' קצ"ד בשם כמה פו' יעו"ש והכא הוא כעין מליחה לצלי מ"מ לכתחלה יש ליזהר לצאת אליבא דכ"ע.

טז

טז) שם. כדרך שמולחין לצלי. והטעם מליחה לקדרה אסור משום דזהו עבוד ממש ולא התירו לעשות מלאכה גמורה שלא לצורך אכילה הלכך לא התירו אלא נתינתם לפני הדורסן ומליחה מועטת שכל זה דמי קצת לעיבוד אבל אינו עיבוד גמור. ב"ח. ועיין לקמן או' ל"ה:

יז

טוב) שם. ומותר להערים וכו' וכתב המרדכי פ"ק דביצה אית מרבותינו דאמרי דלא שרי הערמת שום איסור אלא לצורבא מרבנן שאינו פורץ גדר. והב"ד ב"י וכתב ואין נראה שיהא דעת הפו' כן שהרי כתבו דין זה סתמא ובהדיא כתב רי"ו בח"ב דהערמה זו מותרת לכל אדם אפי' אינו צורבא מרבנן עכ"ל ולכן סתם כאן בש"ע לומר שמותר לכל אדם להערים בזה וכמ"ש בב"י. וכן נראה דעת האחרונים שסתמו כדברי הש"ע. ואי שרי להערים אחר אכילת שחרית ית' לקמן ס' ת"ק סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

יח

חי) שם. כאן מעט וכאן מעט. וכו' ר"ל כאן בשר מעט וכאן בשר מעט. הרמב"ם פ"ג דין ד' ב"ח. ט"ז סי' ת"ק סק"ב. עו"ש או' ג' א"ר או' ה' וכתב שכ"כ הראב"ן. ר"ז או' ד' מק"ק סי' י"ד או' ג' מ"ב או' ט':

יט

יט) שם. אבל אם נשחטה מעיו"ט אסור. פירוש דאז אסור ליתן לפני הדורסים וגם למלוח אסור דהא הטעם דהתירו תחלתו משום סופו ואין זה שייך בשחט מעי"ט דאפשר לו למלוח וליתן לפני הדורסים מעיו"ט. עו"ש או' ג':

כ

ך) שם. אבל אם נשחטה מעיו"ט אסור. ומשמע מדברי הש"ע דכל שנשחטה מעיו"ט אפי' לא הופשטה אלא ביו"ט לא התירו ליתן לפני הדורסין וכ"מ מדברי הרא"ש והטור וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א אכן מדברי הרמב"ם ורש"י והר"ן לא משמע כן יעו"ש. עו"ש שם. אמנם המ"א סק"ה הסכים כמשמעות הש"ע והרא"ש והטור ודעמיה דאפי' הופשטה ביו"ט אסור יעו"ש וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' ו' א"ר או' ו' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ה' מק"ק שם או' ד' מ"ב או' יו"ד. ועיין בצל"ח על ביצה י"א שכתב דבהמה שנשחטה מעיו"ט כשבא להפשיט ביו"ט צריך עכ"פ להפשיט בשינוי שלא כדרך שמפשיט בחול יעו"ש. והב"ד הפת"ע או' ז' ועוד עיין לעיל סי' תצ"ו או' צ"ח ולקמן או כ"ה:

כא

כא) ואפשר אם שחטה סמוך לחשיכה שלא היה שהות להפשיטה מעיו"ט מותר וצ"ע. מ"א שם. והא"ר שם כתב נראה להחמיר משום דלא פלוג. אמנם המ"א בססי' תצ"ז סתם להתיר בכה"ג שלא היה שהות יעו"ש. וכ"כ הצל"ח שם. וכ"פ הר"ז בסי' זה או' ה' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ה' מ"ב שם:

כב

כב) שם אבל אם שחטה מעיו"ט אסור. ואפי' אם שכח מלמלחה בעיו"ט דאין לחלק בין מזיד לשוכח. מהרי"ל סי' ע"ג, כנה"ג בהגה"ט. מ"א שם א"ר שם. חמ"מ או' ג' ליקוטי רימ"א שם. מ"ב שם:

כג

כג) ואם. נשחטה ביו"ט ראשון צ"ע אם חשיב אפשר דיומא קמא לגבי תניינא הוי חול וצ"ע, תשו' מהרי"ל שם. מ"א שם. אמנם בסי' תק"ט סק"ב כתב שם המ"א בפשיטות לאסור בכה"ג דאם היה אפשר לתקנו בראשון אסור לתקנו ביו"ט שני יעו"ש. וכ"פ הר"ז בסי' זה או' ו' מק"ק סי' י"ד או' ד' ודוקא כשכבר הפשיט העור ביו"ט ראשון משום שהיה צריך לבשר אבל אם לא הפשיט העור עד יו"ט שני דינה כנשחט ביו"ט שני ול"ד לנשחט בעיו"ט והופשט ביו"ט ראשון דשם היה לו להפשיטה בעיו"ט משא"כ בשני יו"ט לא שייך זה כיון שלא היה צריך לבשר אתמול למה היה לו להפשיטה. ישועות יעקב או' ב' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ו':

כד

כד) שם הגה. ונוצות של עוף דינן כמו בעור וכו' שהן מוקצין שהרי אינם ראויים לכלום ולפיכך אין לטלטלם ביו"ט אלא א"כ נשחט העוף ביו"ט דאז התירו לטלטלם להצניעם כדי שלא ימנע מלשחוט. ר"ז או' ז' אבל אם נשחטה מעיו"ט אסור לטלטלם. לבוש:

כה

כה) שם בהגה. דינן כמו בעור וכו' וא"כ אם נשחטה מעיו"ט אע"ג דהוסרו הנוצות ביו"ט אסור לטלטלם כמ"ש לעיל או' ך' לגבי עור. יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' י"א. וא"כ יש להוליך העוף למקום שרוצה להצניע שם הנוצות וימרוט ויניח במקום המוצנע. ובעור אחר ההפשט בעודנו בידו יוליכנו למקום המוצנע:

כו

כו) שם בהגה. דמותר לטלטלן כדי להצניען וכו' אבל בלא"ה אסור לטלטלן דלא חזו למידי. מ"א סק"ו:

כז

כז) שם בהגה. דמותר לטלטלן כדי להצניען וכו' והפר"ח חולק וס"ל דאסור לטלטלן כדי להצניעם וע"כ כתב דיש ליזהר שלא למרוט הנוצה כ"א במקום שמניחה שם יעו"ש. וכ"כ ישי"ע או' ה' דראוי להחמיר בנוצות יעו"ש. אבל הי"א בהגב"י כתב ליישב השגות הפר"ח והסכים לדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ב' ליישב קושית הפר"ח הנ"ז וכ"כ א"ר או' ה' וכ"פ הלבוש כדברי מור"ם ז"ל דמותר לטלטלם כדי להצניעם. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל ץ' או' א' קיצור ש"ע סי צ"ח או' כ"א. ומיהו פלעד"ר וויש מאווזא שנשחטה ביו"ט י"ל שרי לטלטולי בכל גוונא דראוי להשתמש בו וכ"ת נולד הוא י"ל ביה"ש אי בעי שחט ועומד לכך ושאני אפר (בס' תצ"ח סעי' ט"ו) דמעשה חדש הוא. א"א או' ו' ונראה דטעם זה שכתב ביה"ש אי בעי שחט וכו' אינו אליבא דכ"ע דהא כתבנו לעיל בסי' תצ"ה או' ל"ו בשם האחרונים דעצמות וקליפין הוו נולד ואמאי לא אמרינן אי בעי אכיל להו ביה"ש והיו נפרדים ועומדים למאכל בהמה לא הוו נולד אלא כיון דביה"ש הוו עדיין מחוברין כשנפרדין ביו"ט הו"ל נולד וא"כ ה"ה בפלעד"ר וויש מאווזא שנשחטה ביו"ט ונראה שמטעם זה כתב זה בשם י"ל וע"כ יש להחמיר:

כח

כח) [סעיף ד'] אין מולחין את החלבים וכו'. כדי שלא יסריחו. דמולח מידי דשייך ביה עיבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורים הן יש בו משום מעבד. הר"ן פ"ק דביצה. ב"ח. מ"א סק"ז. ר"ז או' ט' ח"א כלל צ"א או' א':

כט

כט) שם ולא מהפכין בהם. דהיינו שלא יהפוך אותו צד שנתקשה שהוא מלמעלה למטה ומה שהוא למטה יהיה למעלה ויתקשה ג"כ מהרוח. ב"ח. וכ"כ ק"נ על הרא"ש פ"ק דביצה סי' ט"ז או' ד':

ל

ל) שם אפי' לשטחן ע"ג יתידות. דמוכחא מילתא שלתקון החלבים הוא עושה שלא יסריחו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות היא בדבר שיש בו עבוד משא"כ בעור שהתירו להניחו לפני הדורסין דמימר אמר חזי למזגא עליה. ביצה י"א ע"ב ופירש"י שם. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ח. ועי' לעיל או' י"א:

לא

לא) שם אעפ"י שנשחטה ביו"ט. אבל לטלטלן מותר דלאו מוקצה הוא דחזו להדלקה ועוד דדעתא דאיניש עלייהו לטלטלן ולהצניען שלא יאבדו. הג"א פרק קמא דביצה רש"ל. ביש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ב. ב"ח. ט"ז סק"ה. שכנה"ג בהגב"י או' ה' עט"ז. פר"ח. אמנם המ"א סק"ט כתב דלפי מ"ש בסי' תצ"ה דנולד אסור גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה ביו"ט אלא להצניען מותר דשרינן סופן משום תחלתן יעו"ש. והסכים לדבריו החמ"מ בחי' או' ו' וכתב להשיב על מ"ש בגליון השגה על דברי מ"א יעו"ש. וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' ת' בשאלה השנית דהאוסרים נולד בטלטול גם זה אסור יעו"ש והב"ד השש"א. וכ"פ הר"ז או' יו"ד. ח"א שם. מק"ק סי' י"ד או' ח' אבל מותר לטלטלן מחמה לצל כדי שלא יסריחו או להצניען בשביל שלא יאבדו שאם לא נתיר לו ימנע ולא ישחוט כלל. ר"ז שם. מק"ק שם:

לב

לב) ומיהו כשנשחטה מעיו"ט מותר לטלטל החלבים דחזו להדלקה וה"ה חתיכת שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזו להדלקה. מ"א שם. א"ר או' ז' ר"ז או' י"א. מק"ק שם מ"ב או' ט"ו. והיינו אם לא הקצה אותם לסחורה. ר"ז שם. מק"ק שם. ומ"מ נכון ליזהר שלא לטלטלם כ"א לצורך הרבה כגון שמתיירא שלא יגנבו וכיוצא בזה. ר"ז שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד:

לג

לג) ועוד שהופשט מעיו"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סעי' כ"ה אבל כשנשחט ביו"ט הו"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דהו"ל נולד. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז או' ח' מק"ק שם או' ה' מ"ב שם:

לד

לד) שם. וכן אסור למלוח עליהם בשר באויר. דע"ג החלבים ממש א"א למלוח בשר שבולע מן החלבים:

לה

לה) שם. וכן אסור למלוח עליהם בשר באויר. משום דבמליחה מועטת סגי להו והוי בהו כעיבוד טור. וכ"כ בשה"ג פ"ק דביצה בשם הריא"ז. והר"ן פ"ק דביצה כתב הטעם דמתוך שאין דרך למלוח על החלבים מחמת איסורן מוכחא מילתא דלעבדן קעביד. והב"ד ב"י. לבוש. ב"ח מ"א סק"י. וכתב שם המ"א על טעם הר"ן הנ"ז דבזה"ז דאין דרך למלוח ע"ג עור אסור למלוח ע"ג ביו"ט. אמנם הא"ר או' ט' כתב על דברי המ"א הנז' דהטור וריא"ז שכתבו טעם אחר משמע דלא ס"ל טעמא דאין דרך והר"ן יחידאה הוא וגם יש לחלק בין אין דרך ובין מחמת איסור ועוד כיון דבחול אין דרך לא מיחזי כמעבר כ"כ עכ"ל וכ"כ הר"ז בקו"א או' ג' לחלק בין הא דעור לטעם הר"ן יעו"ש וכ"מ מדברי האחרונים בסעי' ג' שכתבו כדברי הש"ע דלא ס"ל לחלק בעור בין זה"ז לזמן אחר:

לו

לו) [סעיף ה'] עלי שהוא דף עב וכו'. פי' אף דעביד חריצין כל שהוא לצורך אכילה ביו"ט שרי וכן מוכח בגמ' ממ"ש גבי תברא דגרמי (עיין לקמן או' מ') ולפ"ז מותר לחתוך טאייארי נא"ס ביו"ט אף שעושה חריצין בדף שחותך עליו. ב"ד סי' רצ"ט, ברכ"י או' ב':

לז

לז) שם. אלא שמלאכתו לאיסור וכו' ונראה דאפי' כלי המוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לקצב עליו משום שמחת יו"ט. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' יו"ד. ר"ז או' י"ג. מקרא קודש סי' כ"ו בליקוטי רימ"א או' י"א. מיהו החמ"מ בחי' או' ז' כתב דלהרמב"ם נראה דעתו לאסור במוקצה מחמת חסרון כיס יעו"ש. וע"כ נראה דלכתחלה יש להחמיר היכא דאפשר באחר. ואיזה נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס עיין לעיל סי' ש"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

לח

לח) שם. לכתוש בו הריפות. פי' חטים והוי מלאכתו לאיסור בשבת. ט"ז סק"ו. ועיין לקמן סי' תק"ד סעי' ג' ודוק:

לט

טל) שם. ולאחר שקיצב עליו אסור וכו' דאתעביד ליה צורך יו"ט. רש"י ביצה י"א ע"א. ב"י. לבוש:

מ

מ) שם. ולאחר שקיצב עליו אסור וכו אבל תברא דגרמי דהיינו דף עב וכבד ועשוי לקצב עליו בשר אפי' לאחר שקיצב עליו מותר לטלטלו דאין בו מוקצה לגמרי. הג"א פ"ק דביצה. יש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' ט"ז שם. פר"ח. א"ר או' י"ב. שו"ג או' י"א. מש"ז או' ו' חמ"מ או' ה' ומשמע אף מחמה לצל מותר לטלטלו. וכ"כ א"ר שם. מש"ז שם. חמ"מ שם. מ"ב או' כ"א:

מא

מא) שם. אסור לטלטלו מחמה לצל (הגה) אבל לצורך גופו ומקומו שרי. זהו דעת הרי"ף שהביא הטור וב"י אלא שכתב הטור ולר"י אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו נמי אסור ולזה הסכים אבי הרא"ש ז"ל עכ"ל. וכ"ה דעת רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ט. וכ"כ הט"ז סק"ו. וכ"ה דעת הפר"ח. אבל דעת מרן ומור"ם ז"ל הוי דינו כמו שאר כלי של איסור דלצורך גופו ומקומו שרי כמ"ש לעיל סי' ש"ח יעו"ש. וכ"פ בעה"ק לרשב"א דף מ"ב. וכ"פ הלבוש. מ"א ס"ק י"ב. שו"ג או' י"א. א"ר או' י"ב. ר"ז או' י"ב. מק"ק סי' כ"ו או' ח' מ"ב או' כ"א:

מב

מב) שם. אסור לטלטלו מחמה לצל. או כדי שלא יגנב. וכמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' וכ"כ א"ר או' י"א מ"ב או' ך':

מג

מג) שם הגה. אבל לצורך גופו וכו' מטלטלין שופר להשקתו ופנקס ומראה לכסות בו כלים. א"ר או י"ב ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ד' בהגה ולקמן ססי' תקפ"ח ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---