כף החיים/אורח חיים/תסו

כף החיים ‏ אורח חיים תסו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לא ילעוס אדם חטים וכו'. משמע דמותר ללועסן ולבולען דאין מחמיצין מיד. מ"א סק"א ח"י או' ב' א"ר או' א' מק"ח או' ב' חמ"מ או' א' וכ"ז שלועס ומתעסק בלעיסה לא אתי לידי חימוץ. א"ר שם בשם לחם משנה פ' כ"ש. א"א או' א' ומ"מ צריך לנקות שניו אח"כ שלא ישאר שם משהו ואח"כ יחמיץ.

ב

ב) שם. לא ילעוס אדם וכו'. ואפי' פחות מכזית דאע"ג דלא קעבר אב"י בבציר מכזית אכתי אפשר דמחייב מה"ת לבעורי מידי דהוי אחצי שיעור דאסור מה"ת באכילה וה"ה בהשבתה. פר"ח. מיהו עיין בער"ה או' א' מה שהאריך בזה וכתב דחצי שיעור דכה"ג אינו אלא מדרבנן וכתב דמיתר להניח מלוגמא זו מחמץ שביטל אי ליכא כזית יעוש"ב. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ע"ז.

ג

ג) שם לא ילעוס אדם חטים וכו'. והוא הפי' של מלוגמא. ח"י או' א' ועיין לעיל סי' תמ"ב סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

ד

ד) שם. לא ילעוס וכו'. והיינו דוקא בלעיסה באין לידי חימוץ ולא בנשיכה בעלמא וכן בנשיכת העכברים אין בו משום חימוץ. תשו' הרשב"א סי' תפ"ח א"ר או' א' א"א או' א' ועיין לעיל סי' תנ"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

ה

ה) שם. ויתן ע"ג מכתו וכו'. מפני שהם מתחמיצות ע"י הרוק שבפיו כששוהין ע"ג המכה שיעור מיל ועובר בב"י וב"י. ר"ז או' ג' ואפי' אם כבר נלעס והניח ע"ג מכת קו"פ צריך ביעור ויסירם. רוקח סי' רע"א. ח"י או' א' א"ר או' ב' מק"ח או' א' ר"ז שם. וצריך להסירם כשתגיע שעה ששית בע"פ אלא א"כ כבר נסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב כמ"ש בסי' תמ"ב. ר"ז שם. ועי"ש בסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

ו

ו) שם. ויתן ע"ג מכתו וכו'. ודוקא בשל ישראל ומשום דעובר בב"י אבל אם הוא מחמץ דעכו"ם והשאילה לישראל או הניחה ע"ג מכתו ואין אחריות על הישראל שרי. ואם אין מלוגמא לעכו"ם מקנה לו הישראל קמח ועושה העכו"ם ממנה מלוגמא ונותנה ע"ג מכת ישראל. מ"א סק"ב בשם כ"מ פ"ה מה' יסודי התורה דין ח' שכתב בשם א"ח יעו"ש. וכן הסכים המט"י בסי' תמ"ח סעי' ה' יעו"ש וכ"כ א"א או' ב' ר"ז או' ד' וכ"כ לעיל סי' תס"ה או' ו' בשם הא"ר יעו"ש. מיהו המק"ח או' א' תמה על היתר זה דכיון כשיניח ע"ג מכתו יפסד לגמרי ודאי דלאו שאלה דהדרא בעיניה הוא ואין לך מתנה גדולה מזו וע"כ דעתו לאסור אלא א"כ נפסדת הרטיה ביד עכו"ם כמ"ש בסי' תמ"ב קודם שיניחה ע"ג המכה יעו"ש. וכן הפר"ח לא רצה להתיר בנידון זה כיעו"ש והגם דהמט"י שם כתב ליישב והסכים להתיר מ"מ נראה דלכתחלה יש להחמיר אם אפשר לעשותה בענין שתפסד ביד עכו"ם קודם שיניחה ע"ג המכה או שילוש במי פירות או בתחבושת אחרת אבל אם א"א בענין זה ויש לו צער גדול אז יש לסמוך על המתירין ויכוין הישראל שאין דעתו לזכות בה כלל ועדיין היא ברשות העכו"ם כ"ז שמונחת ע"ג המכה עד שיזריקנה לאשפה.

ז

ז) וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אפי' ע"י ישראל בעצמו ומחמצו ג"כ מותר ח"י או' א' חק יוסף או' א' מק"ח או' א' חמ"מ או א' ר"ז או' ד' ובלבד שתהיה הרפואה ידועה או על פי מומחה וגם כל היכא דאפשר לעשות בהיתר עבדינן כמ"ש מור"ם ז"ל ביו"ד ססי' קנ"ה בהגה יעו"ש. וכ"כ בתשו' ב"ח סי' ז' והביאו שע"ת או' א' וכ"כ חק יוסף שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. וכ"כ לעיל סי' תס"ה או' ה' יעו"ש.

ח

ח) ובחמץ שעבר עליו הפסח מותר להתרפאות אפי' בחולה שאין בו סכנה ומיהו לענין אכילה אפשר שעשאוהו כשל תורה ואין להתרפאות אלא במקום סכנה. ח"י שם בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ המט"י בסי' תמ"ח סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' תס"ה או' ו' יעו"ש.

ט

ט) מי שיש לו כאב הראש תדיר ודרכו להניח קילור של קמח עם מים וסמינים אחרים בצדעיו להקל מעליו הכאב אסור לעשות כן בפסח ואם עשה כן עובר בב"י וב"י ולצאת מידי פקפוק ילוש במי פירות ואין לחוש לזיעה דאין זיעה מחמיץ כדלקמן סעי' ה' שו"ג או' א' ח"י שם, מק"ח שם. ואם א"א כ"א ע"י מים עיין בא"א או' ב' שמצדד להתיר בחצי שיעור יעו"ש. ועיין לעיל או' ב'.

י

י) שם. שהרוק מחמיץ. ואפי' רקק דם ומבואר בסעי' ה' דדם אינו מחמיץ מ"מ א"א בלא צחצוחי רוק כדאיתא ביבמות ק"ה ע"א יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א בלא צחצוחי רוק וה"ד במוצצת. ח"י או' ג' מק"ח או' ג' ר"ז או' ב' ועיין בא"ה סי' קס"ט סעי' מ' ולפ"ז ברקק דם גרע טפי דמי פירות עם מים ממהרין להחמיץ. מש"ז או' א'.

יא

יא) [סעיף ב'] צריך לבערם. מפני שהרוק מחמיץ כמ"ש בסעי' הקודם וע"כ צריך לבערם. ואף אם לא שהה שיעור מיל מ"מ אם לא יבערם יבואו לידי חימוץ כשישהו שיעור מיל ויעבור עליהם בב"י וב"י ואם תאכלם בהמתו נמצא נהנה מחמץ בפסח. ר"ז או' ו'.

יב

יב) שם הגה. אבל מסתם אין לחוש הואיל וכבר ביטל. עיין מ"א סק"ג וח"י או' ד' ושאר האחרונים שהקשו על דברי מור"ם הנז' דהא לא אמר בע"פ אלא כל חמירא דאיכא ברשותי וזה שנתחמץ עתה לא היה בכלל הביטול ומה שתירצו שביטל והפקיר קודם שגתן לפני בהמתו אינו במשמעות דברי מור"ם ז"ל בד"מ שכתב דמאחר דכבר ביטל החמץ אף אם יחמיץ הסוס אינו עובר עליו וכו' דמשמע אביטול חמץ דע"פ קאי ולא אביטול שיורי השעורים וכמ"ש המאמ"ר או' א' יעי"ש. ומיהו בעיקר הטעם דמסתם אין לחוש כתב הב"ח משום דלא מחזקינן איסורא שהיה עליהם ריר. וכ"כ העו"ש או' א' פר"ח. ר"ז או' ו'.

יג

יג) שם הגה. אבל מסתם אין לחוש וכו'. ומ"מ טוב ליתן להם מעט מעט באופן שלא ישיירו. ח"י שם. א"ר או' ד' חק יוסף או' ג' מק"ח או' ד' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ו' ח"א כלל קכ"ו או' ח"י.

יד

יד) שם בהגה. ויש מחמירין לבער כל הנותר וכו'. והב"ח כתב דגם המרדכי אינו אוסר אלא במוצא ריר וכ"כ בשכנה"ג הגה"ט או' א' והשיג על הרב כאן כיון דהרוקח ביאר דבריו להדיא דוקא במוצא ריר יעו"ש. ומיהו כתב עו"ש הב"ח ומהרי"ו כתב בסתם לבער כל הנותר ומשמע אף באינו מוצא ריר וזהו ודאי חומרא וזהירות יתירה עכ"ל והב"ד ח"י או' ה' וכתב דזה דוקא בסוס וכה"ג שמיירי שם הרוקח סי' רפ"ה אבל בפרה דאית לה ריר מן הסתם וכדאיתא בשבת דף קמ"א ע"א ולעיל סי' שכ"ד סעי' י"ד ודאי יש לבער מן הסתם לכן יתן לפניה מעט מעט וכמ"ש סק"ד עכ"ל. והב"ר המק"ח או' ה' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ו' ואח"כ יבדוק באבוס ואם נשאר שום דבר יבערנו. ועיין לעיל או' י"א.

טו

טו) שם הגה. ויש מחמירין לבער וכו'. ופשיטא דאסור ליתן סובין אפי' הם יבשים ובלא מים לפני בהמה דמחמת הרוק של הבהמה יתחמץ, ח"א כלל קכ"ו או' ח"י. ועיין לעיל סי' תס"ה או' ג'.

טז

טז) [סעיף ג'] מזיעת החומה מותר. ויש אוסרים. דעת המתיר הוא הרא"ש דס"ל לדמותו לזיעת אדם שאינו מחמיץ כמ"ש הטור וכ"כ בהגמ"י פ"ה וכמ"ש בב"י. ודעת האוסרים הוא הרוקח בסי' ר"ץ שכתב אע"ג דאמרינן בפ"ב דמכשירין זיעת הבתים וזיעת האדם טהורה מיהו מחמיצין כדאמר רוק אינו מכשיר ואמרינן לא ילעוס חטין מפני שמחמיצות עכ"ל והביאו הטור והט"ז סק"א. ויתבאר עוד לקמן סעי' ה' בענין זיעת האדם אם מחמיץ יעו"ש.

יז

טוב) שק שיש בו קמח וישבו עליו תרנגולים ונתלחלח מצואתם אינו מחמיץ מיהו ירקד הבצק וישליכוהו לחוץ והשאר מותר. רוקח שם והביאו הטור. וכ"כ המרדכי פ' כ"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ג' שו"ג או' ט' ומ"ש ירקד הבצק וכו' כתב הב"ח לאו משום שציאת התרנגולים הוי מי פירות עם מים בעיסה דלא מצינו כך בשום מקום וגם הוא נגד הסברא אלא משמע דתולדה בפ"ע הוא כמו מלח אלא משום מאיסותא קאמר דירקד הבצק יעו"ש. וכ"כ נ"א שאלה כ"א. אמנם בחידושי הגהות מהרל"ח שבגליון ב"י כתב דהא דצריך לרקד משוה דכשילוש אח"כ יהיה מי פירות עם מים שמחמיץ יעו"ש. וכ"כ הפר"ח בסעי ה' וכתב ודלא כב"ח. וכ"כ ח"י או' ז' א"ר או' ז' ר"ז או' א' ונ"מ דאם לש אותם בלא ריקוד דצריך ליזהר לאפות אותם מיד וכמ"ש לעיל סי' תס"ב סעי' ב' יעו"ש. ואם כבר נתייבש המי פירות תוך הקמח אם מותר ללוש אותו לצורך פסח כבר נת' לעיל בסי' תס"ב או' טו"ב וית' עוד לקמן או' כ"ג,

יח

חי) שק מלא קמח שהיה מוטמן בחול ונמצא הקמח מלוחלחת הוי חמץ דתנן בפ"ג דמכשירין המטמן בחול הרי זה בכי יותן וכתב הרע"ב הר"ז בכי יותן דאין חול בלי מים. פר"ח. שו"ג או' ו' חמ"מ או' ג'.

יט

יט) שם. מזיעת החומה וכו'. ובכותל של עץ שמזיע לכ"ע שרי ואפשר דיש בו ג"כ לחלוחית מים שקבל בעודו מחובר. מ"א סק"ה. מיהו במגן האלף או' ב' הקשה על טעם זה של המ"א שכתב דטעם האוסרים מפני שמזיע מכח המים שיש בה דהא מקור דין זה מן הרוקח שכתב אע"ג דתנן דזיעת בתים אינה מכשרת מ"מ מחמיצין ואי נימא דהכותל מזיע מחמת המים למה אין מכשירין דהא במרחץ באמת הזיעה מכשרת הפירות כמבואר בפ"ב דמכשירין א"כ ע"כ הרוקח ס"ל דאפי' שהיא תולדה בפ"ע לענין הכשר מ"מ י"ל דמחמיץ וממתני' דנקט סתמא זיעת בתים טהורה משמע ודאי דאין חילוק בין בנין לחומה ודלא כמו שחילק מ"א אלא אי מדמינן חימוץ להכשר שניהם אין מחמיצין ואי לא מדמינן יש לחוש בשניהם יעו"ש. ולפ"ז אין חילוק בין כותל בנין לכותל עץ דאש מזיעין מחמת המים לכ"ע מחמיץ ואם מחמת הלחות להרא"ש אינו מחמיץ ולהרוקח מחמיץ. ועיין באו' שאח"ז.

כ

ך) שם. מזיעת החומה מותר. ודוקא כשמזיע מחמת עצמן או מחום האש וכיוצא בזה משא"כ אם מזיע מחום והבל דמים חמין הרי הוא כמים דמכשיר כמבואר בפ"ב דמכשירין ומחמיץ. ח"י או' ו' א"ר או' ה' מק"ח או' ו' ח"א כלל קכ"ו או' י"ב.

כא

כא) שם. מזיעת החומה מותר. וצ"ע בזיעת הזכוכית אם יש לדמות לזיעת העץ וכן בכל זיעת המתכות שדרכן להזיע מחמת הקור. חמ"מ או' ב' ולפי מ"ש לעיל אין צריך עיון לזה דכל שאינו מזיע מחמת המים הרי הוא כזיעת החומה ולהרא"ש אינו מחמיץ וכ"כ נ"א שאלה כ"א. ומיהו מ"ש שם דלא הוי כמי פירות אלא כתולדה בפ"ע וגם מ"ש דזיעת אדם גם לרוקח אינו מחמיץ עיין לעיל או' מ"ז ואו' טו"ב וית' עוד לקמן סעי' ה' בדין זיעת אדם יעו"ש.

כב

כב) בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמיץ מכח המים שהודחו. רוקח סי' ר"ץ. טור. ח"י או' ח' מק"ח או' ז' שו"ג סיף או' יו"ד. אמנם הפר"ח בסי' תס"ז סעי' ט"ו כתב על דברי הרוקח הנז' דהדעת נוטה שהמים אזלי להו ומה שמזיע הוא מוהל היוצא מן הבשר ויש לו דין מי פירות והרבה להביא ראיות לזה וסיים דלענין דינא יש ליתן בזיעה זו חומרי מים וחומרי מי פירות יעו"ש.

כג

כג) שם. מזיעת החומה מותר. וכל הני אף שאינם מי פירות ממש מ"מ ממהרין להחמיץ עם מים כמו מי פירות ואם הוא מלוחלח עדיין ירקדנו ויקיים המלוחלח עד אחר פסח ואם נתייבש ונתערב אין ללוש בהם ויקיימו לאחר פסח ואם לש בהם יאפה מיד כמ"ש לעיל סי' תס"ב סעי' ב' ח"י או' ז' ומיהו מ"ש דכל הני אף שאינם מ"פ הוו כמי פירות כ"כ לעיל ג"כ או'. טי"ב בשם כמה פו' אבל מ"ש דגם אם נתייבשו המ"פ עדיין עליהם דין מ"פ כמה אחרונים חולקים בזה ס"ל כיון דנתייבשו המ"פ נתבטלו כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' טו"ב יעו"ש. ומ"ש עתה בכללות זיעת החומה עם מי פירות הוא לדעת הרא"ש אבל לענין דינא דזיעת החומה ית' באו' שאח"ז.

כד

כד) שם. ויש אוסרין. זהו סברת הרוקח כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש. מיהו הרשב"ץ במאמר חמץ דף כ"ז הוכיח דזיעת אדם וזיעת בתים אין מחמיצין כדברי הרא"ש יעו"ש. וכ"פ בתשו' יכין ובועז סי' קמ"ב. וכ"פ הפר"ח. וכ"כ הא"ז דדעת המתירין עיקר. וכ"כ להוכיח בספרו א"ר או' ה' יעו"ש. אבל דעת המ"א סק"ה כדעת האוסרין. וכתב ח"י או' ח' ולענין דינא הא"ז כתב דדעת המתירין עיקר והמ"א כתב דעיקר כדעת האוסרין וטוב להשהותה עד אחר פסח עכ"ל וכ"כ המק"ח או' ז' וכ"כ הר"ז או' ז' דלענין הלכה יש להחמיר כחומרי שתי הסברות לענין אכילה בפסח. דהיינו שיש ליתן על זיעה זו חומרי מים בלבדן דיכולין להביא לידי חימוץ וחומרי מי פירות שהם ממהרין להחמיץ עם תערובת מים כל שהוא יותר ממים בלבדן. ואם נפלו לתוך העיסה צריך לאפותה מיד. אבל לענין להשהות עד לאחר הפסח יש להקל כקולי שני הסברות שאם נפלה זיעה זו בלבדה על הקמח יכול להשהותו עד לאחר הפסח וכן אם נפלה לתוך עיסה שנילושה במים ולא אפאה מיד יכול להשהותה (ר"ל לאותה מצה שלא נאפית מיד) עד לאחר הפסח עכ"ל. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכ"מ שסיתם הש"ע להתיר ואח"כ כותב יש אוסרים דחושש לסברת האוסרין לכתחלה יעו"ש. וע"כ לענין הלכה יש להחמיר כדברי הר"ז.

כה

כה) [סעיף ד'] נפלו מים על קמח וכו'. אפי' בפסח כ"מ בטור וב"י. וכ"כ ט"ז סק"ד. שכנה"ג בהגב"י סוף או' א' וכ"מ מדברי מ"א סק"ח. ונ"כ הר"ז או' ח' ועיין לקמן או' כ"ח.

כו

כו) שם. או שנתלחלח השק. אפי' מזיעת החומה לדברי האוסרים בסעי' הקודם. רי"ו. וכ"ש שאר דברים המחמיצין א"ר או' ח'.

כז

כז) שם. ואחז בידו וכו'. מדברי הש"ע משמע דהנשאר מותר בלא ריקוד. אבל הב"ח כתב בשם רש"ל דגם הכא צריך הנשאר ריקוד וכתב דכן המנהג וכן עיקר. עו"ש או' ג' וכתב הט"ז בסק"ד דאין זה אלא חומרא בעלמא כיון דאפשר למיעבד הכי עבדינן אבל לא לאסור בלא ריקוד אח"כ יעו"ש. והביאו ח"י או' יו"ד. א"ר או ח' מק"ח או' ח' א"א או' ו' חמ"מ או' ד' ר"ז או' י"ג.

כח

כח) שם. יאחז בידו וכו'. משמע דשאר הקמח מותר אפי' בפסח. ט"ז סק"ג. מק"ח שם. ועיין לעיל או' כ"ה.

כט

כט) שם. ואם א"א לעשות כן. כגון שנתלחלח בצדו בהרבה מקומות. מ"א סק"ז. או במקום רחב מן הצד שאינו יכול לאחוז את כל מקום הלחלוחית. שו"ג או' ח' והט"ז סק"ד כתב כגון שכל השק או חלק גדול ממנו נפל לטיט ואין תקנה אלא בריקוד. והא"ר או' ט' כתב דמיירי שזרקו ממקום למקום ומסתמא נתערב והביא ג"כ דברי הט"ז ומ"א הנז' וכתב דכולהו איתנהו עכ"ל ור"ל דכל אחד מאלו מיקרי לא אפשר ואיך תקנה אלא בריקוד.

ל

ל) שם. ירקד הקמח והשאר מותר. כ"כ הרוקח בסי' ר"ץ והביאו הטור. והגם דהרא"ש ז"ל כתב על דברי רוקח הנז' דקולא גדולה היא זו לעשות כך תוך הפסח שחמץ במשהו כי שמא יעבור עם הקמח חמץ כל שהוא בנפה מ"מ כיון שגם המרדכי פ' כ"ש כתב כסברא זו סמך הש"ע להתיר. וכ"כ בב"ה. ועיין לקמן או' ל"ב.

לא

לא) שם. ירקד הקמח וכו'. ומקום שנתלחלח יהיה כמו עיסה וישאר למעלה. ואם א"צ לאכול מן הקמח ביו"ט אסור לרקדו ביו"ט אלא ירקדנו ע"י עכו"ם כדי לבער החמץ. ואע"ג דריקוד הוי מלאכה דאו' הכא כיון שאין בו פוסולת לא הוי אב מלאכה. ואם רוצה נותנו לעכו"ם במתנה עד שלא שהא שיעור מיל. מ"א סק"ח. ח"י או' י"א: א"ר או' י"ג. חק יוסף או' ז' מק"ח או' יו"ד. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ח'.

לב

לב) שם. והשאר מותר. אפי' בפסח, שכנה"ג בהגב"י סוף או' א' א"ר שם. ר"ז שם. והנ"ץ החמיר (כדעת הרא"ש שכתבנו לעיל או' ל') שלא לאכלו תוך הפסח כיון שאין אוחז בידו למקום הלח ומכל האחרונים משמע להקל. א"ר שם.

לג

לג) שם. לא מהני ריקוד וכו' ואפי' קודם פסח כדמוכח בסוף הסעי'.

לד

לד) שם. לא מהני ריקוד וכו'. משמע אבל תיקון הראשון דהיינו שיאחז בידו המקום המלוחלח הוא מהני אפי' ביבש כיון שנוטל כל המקום שיש בו ספק. ט"ז סק"ד. ח"י או' י"ב. פר"ח. חק יוסף או' ח' מק"ח או' י"א. נה"ש או' ב' ר"ז אר י"ג. מ"ב או' ט"ו. ואפי' תוך הפסח מותר בכה"ג. ח"י שם. מק"ח שם. ר"ז שם. מ"ב שם. ואח"כ ירקדנו ואם לא רקדו ה"ז מותר כיון שכבר הסיר את המקום שנפלו שם מים. ר"ז שם.

לה

לה) שם, דמפרך ומתערב וכו'. ר"ל דמפרך החמץ ויעבור דרך נקבי הנפה ומתערב עם השאר. לבוש.

לו

לו) שם, דמפרך ומתערב וכו'. ואע"ג דקמח בקמח בטל בס' כיון שיש פירורין בעין חו"נ כמ"ש סי' תמ"ז סעי' ד' וא"כ אסור לאכלו ומותר להשהותו. מ"א סק"ט. ח"י או' י"ג וכתב וכ"ה הסכמת האחרונים ודלא כלבוש שכתב דוקא דליכא ס' וכ"כ א"ר או' י"ד. חק יוסף או' ט' מק"ח או' י"ב. ר"ז או' ט' ועיין באר שאח"ז,

לז

לז) שם. ואסור לאכלו בפסח וכו'. פי' אפי' אם רוצה לאפות מהקמח מצות קו"פ אסור לאכול מהם בפסח. עו"ש אר ג' וכ"כ ח"י בסי' תנ"ג אר י"ג. וכ"מ מדברי הפו' שכתבנו באר הקודה. מיהו בתשר פנ"י סי' ט' כתב דמותר לאפותו קו"פ אחר הניהול יפה דבזה אין חשש למאי דק"ל אינו חו"נ (ר"ל לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל בסי' תמ"ז סעי' ה' בהגה דלח בלח לא אמרינן חו"נ וגם לדברי האומרים דקמח בקמח הוי לח בלח כמ"ש בדברינו לשם או' פ"ד יעו"ש) וכתב שכן הורה הלכה כמה פעמים יעו"ש. וכ"כ בגו"ר כלל ד' סי' יו"ד באמצע התשו' שאה נתלחלח קו"פ ונתייבש משליכו והשאר מותר לנהלו לכתחלה יעו"ש. והב"ד שע"ת או' י"ב. וכ"כ במגן האלף או' ה' דודאי העובר דרך נקבי הנפה יש לו דין קמח והוי כקמח בקמח שבטל וע"כ כתב להתיר בהרקדה ולאפות קו"פ וכתב עוד ולאפושי בהיתרא יקח קצת מן הקמח ויאכלנו קו"פ ונתלה במה שאכל יעו"ש. וכ"כ העו"ש שם דלדעת הסוברים דקמח בקמח כתערובת לח בלח אפשר להקל אפי' באכילה אלא שכתב דמנהג כל מורי הוראות להחמיר לאסור באכילה וכן עיקר עכ"ל והרב פרח שושן כלל ד' סי' א' העלה דבשעת הדחק או בהפ"מ יאפה קו"פ אם יש בו ספק וישליך ממנו קודם הלישה ולא יעשה ממנו תבשיל בתוך הפסח יעו"ש. והב"ד הער"ה אר ג' וכ"כ הר"ז או' יו"ד דיש לסמוך על סברת המתירין בשעת הדחק שאינו מצוי לקנות קמח אחר או לטחון חטים אחרים ומ"מ יש להחמיר ליטול מהקמח ולאכול קו"פ. כדי לתלות הפירורין במה שאכל כבר ולפיכך אם אפה קו"פ מותר לד"ה עכ"ל ועיין לעיל סי' ת"ל או' ה' ועתה הראת לדעת כי יש כמה פלוגתא בזה וע"כ נראה דאין להקל כ"א היכא דלא אפשר באחר כי אז יש לסמוך על המתירין.

לח

לח) שם. אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח. דלענין שהייה הקילו דאינו חו"נ. מחה"ש.

לט

טל) שם. ואם נתייבש בפסח וכו'. דהו"ל כחמץ שנתערב בפסח דכל זמן שהוא מלוחלח לא היה מתערב וא"כ נתערב בפסח ואסור להשהותו. מ"א סק"ט. ולפי"ז נתייבש לאו דוקא אלא הכל תלוי בעירוב דאם נתערב קו"פ מותר להשהותו ואם נתערב בפסח אסור להשהותו' ונראה שאם עדיין הוא כעיסה שאעפ"י שנתייבש בפסח לא נתפרך ולא נתערב יש להתיר לזרוק העיסה ולהשהות את הנשאר.

מ

מ) שם. אסור להשהותו. ומדלא קאמר אסור בהנאה משמע דמותר למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו וכמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד אבל לדעת מור"ם שם דנוהגין לשרוף את הכל ה"ה בזה. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' תמ"ז או' י"ג דהסכמת האחרונים דבהפ"מ מותר למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו יעו"ש. וא"כ ה"ה לכאן. וכ"כ מ"ב או' כ"א.

מא

מא) ואם מעט שלג או מים נפל על התבואה יגרף החטים העליונים ויקח מהתחתונים. רוקח סי' רס"ג טור, עו"ש או' ה' ונראה דעליונים ותחתונים דקאמר היינו לפי אומד הדעת עד היכן הגיע השלג או המים הם לקראים עליונים והשאר הם תחתונים ולמעשה צריך להוציא עד שיצא הספק מלבו שלא ירד המים עד לשם. שו"ג או' י"ד. ועיין עוד בשע"ת לקמן סי' תס"ז או' ו' מ"ש בשם מהריט"ץ.

מב

מב) וקמח שבשק שבאו' העכבריים ונשכו את השק ' ואכלו הקמח כך דינו אם הוא קו"פ צריך לנהל הקמח ואם ישאר על הנפה כמו פירורי עיסה יבשה זורקו והקמח מותר להשהותו עד לאחר הפסח ואם נמצא כך בפסח הכל אסור בהנאה דמה שנעשה קצת עיסה ברוק שבפי העכבר ונתייבש מיפרך ונתערב ואין מועיל לו ניהול ואם השק מונח במקומו שלא נתנועע ולא נתערב הקמח אז יאחז בידו מקום הנשוך ויקשור שם השק תחת הנשיכה עם קצת קמח ויערב כל הקמח שבשק וינהלו אותו ומותר להשהותו ואפ"ה אסור לאוכלו בפסח וכ"ז דוקא כשנראה שאכל העכבר קצת מן הקמח אבל אם נשך רק השק ואיכא ספק שמא לא אכל כלום אפי' אם נמצא בפסח מותר להשהותו ואסור לאכלו אפי' אם נמצא כך קו"פ דדילמא איכא חמץ ונתייבש ומיפרך וא"צ ניהול כיון דליכא דררא דחמץ. ב"ח סי' תנ"ג והביאו שכנה"ג בהגב"י שם או' ה' וכתב דמה שאסר לאכלו בפסח אם השק לא נתנענע ממקומו הוא חומרא יתירה וכיון דלא נשך אלא באותו מקום ואותו מקום כבר נקשר מותר לאכלם בפסח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח בסעי' זה. וכ"כ הט"ז בסק"ד דאם אכלו עכברים בקמח יקח ג"כ המקום ההוא וסביבו היטב והנשאר ינהלנו ויאכלנו בפסח דלא גרע ממים שנפלו על קמח במקום א' ובזה אין להחמיר אפי' אם נעשה בפסח יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' ט' שו"ג או' ט' מאמ"ר בסי' תנ"ג או' ב' מיהו המ"א הק"ט כתב על דברי הט"ז הנז' דבעכברים יש להחמיר יותר דהני עכברי רשיעי נינהו והולכין בכל השק דאוכלים וכ"ש כשמונחים בחבית דאז בודאי הולכת בכל הקמח ולכן החמירו הגאונים בזה עכ"ל וכ"כ במי"ט להחמיר מה"ט יעו"ש, וכתב השע"ת או' י"ב דמה שהחמיר המ"א שמא הלכו בכל השק נראה שאין להחמיר אם לא שהנקב גדול קצת בענין שעכ"פ עכבר קטן יכול ליכנס שם לתוך השק לפנים והקמח אינו דחוק וצבור בטוב בענין שלפי ראות עינים יש להטיל ספק בדבר ולומר שמא העכבר נכנס בתוכו וחפר לו אוכל בדרך הילוכו בשק והיה משוטט אנה אנה ומרוק שבפיו נתחמץ בכמה מקומות אבל אם הנקב קטן מאד שנעשה כזה ע"י נשיכה בעלמא או שהקמח צבור הרבה ונראה לעין שלא פרפרו העכברים מבפנים מחמת שהוא מהודק הדק היטב והעכברים אין להם אלא בפי לנקר מבחוץ ולאכול ממה שבנקב שלפניו בשולי השק ממש מה מקום להחמיר בזה וסגי בזה לגרור מלמעלה וסביב מעט במקום ההוא בענין שלא יהיה בית מיחוש שנשאר שם מלחלוחית פי העכבר והשאר מותר לאפות ממנו לפסח וכ"ש מה שמצוי לפעמים שבין לילה נמצא נשיכה בשולי השק או בקרנותיו ונראה לעין שלא נכנס העכבר דרך שם רצוא ושוב בתוך השק אלא ניכר בפיו מן הסמוך לו יש לאחוז באגרוף בשוליים או לאחוז בקרן עם קצת מהקמח ולקשור שם היטב והשאר מותר והוא פשוט וכן יש להורות למעשה עכ"ל. ומנהגינו כשרואין שק קמח שאכל ממנו עכבר קודם כל רואין אם השק עדיין עומד במקומו ולא נתנדנד הקמח ואח"כ רואין כל סביבות והשק שמא יש עליהם צואת העכבר כי כאשר נצרך לגדולים אפשר שנצרך לקטנים ואח"כ רואים הקמח אם הוא דחוק הרבה שא"א לעכבר להלוך בתוכו וגם הכיס הוא דחוק לקמח שא"א לעכבר להלוך בין הכיס לקמח ואז אפי' אם הוא נקב גדול מקום שאכל ממנו עכבר חותכין בסכין המקום ההוא ומסירין קמח עד שלא ישאר לנו ספק שנשאר שם מאכילת עכבר ואח"כ ירקידו הקמח ואוכלים אותו בפסח. ואם נתנדנד השק שיש חשש שנתערב מאכילת עכבר בתוך שאר הקמח או שיש חשש שהלך העכבר בתוך הקמח אז אם הוא קו"פ ורוצה לאפות ג"כ קו"פ הוי דינו כמ"ש לעיל או' ל"ז ואם הוא בתוך הפסח לא ישהלו כמ"ש בש"ע ססעי' זה.

מג

מג) שק של קמח שאחר שלשו י"ד שיעורין מצה מצאו בו פירורין יבשין והכניס השומר ידו עד תחתית השק ומצא בצק יבש דבוק הרבה בשק ונתחכם השומר לקשור מקום הדבוק והוריקו כל הקמח ואעפ"י כן נמצאו בו פירורין יבשין אסור לאכול המצה שכבר אפו בפסח. כפי אהרן סי' ו' ועיין לעיל או' נ"ו.

מד

מד) והוה עובדא שאחר שאפו המצות ונשאר בשק מעט קמח הוליכוהו לבית ואחר שלש שעות ראו נקב בשק ובדקו הקמח הנשאר והיתה בו צואת עכבר רכה שנראה שזה נעשה מקרוב אחר שהובא השק לבית יש להתיר המצות ואם מכיר המצות שנעשו בסוף יסיר מהם כדי שיעור אחד משום מהיות טוב, לב חיים ח"ב סי' קל"ז. שד"ח מע' חו"מ סי' י"א או' ג' ועו"ש כמה ענינים מזה יעו"ש.

מה

מה) ואם אין ידוע ממה נתלחלח השק יש להקל אפי' לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס"ס שמא מכח מי פירות נתייבש ואת"ל ממים נתייבש שמא לא נפל לתוכו כלום ואף שבסי' תס"ז הביא ב"י דברי אגודה בדגן שמונח בעלייה וכו' שאינו מתיר לאכלו בפסח וכ"כ רמ"א שם בש"ע סעי' ב' מ"מ י"ל לדמותו לס"ס שמתיר שם סעי' י"ב יעו"ש. דרישה או' א' ח"י או' י"ג. א"ר או' ה' וגם לפי המנהג שכתב מורם ז"ל לעיל סי' תס"ב סעי' ד' דאין לשין במי פרות היינו בודאי ולא בספק ועוד הא כמה פו' ס"ל דאם נתייבש המי פירות אין להם עוד מי פירות כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' טו"ב יעו"ש ואי משום חשש דמים הא כמה פו' מתירין ע"י ריקוד ולאפות קו"פ כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש. וע"כ בהפ"מ או שעת הדחק יש להתיר ע"י ריקוד ולאפות קו"פ ולמהר בעשייתן. ואם אפשר לא יקח מהם לב' לילות ראשונים וכן בכ"מ דאיכא חשש אעפ"י שמותר לאוכלם בפסח לא יקח מהם לב' לילות ראשונים משום דחשיב אינו משומר יפה וכמ"ש האחרונים.

מו

מו) [סעיף ה'] הטל מחמיץ. ודוקא בחטים תלושים הטל מחמיץ אבל בעודם מחוברים אף שבישלו כל צרכם שאם נפל מים עליהם היה מחמיץ מ"מ הטל שהוא דבר מועט אינו מחמיץ. כ"כ הרב המגיה בס' בית אהרן קריספין מע' חו"מ או' ג' והסכים לדבריו השד"ח מע' חו"מ סי' יו"ד או' י"ג ועשה לו סמוכות יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר סי' תס"ז או' ז' ועיין לקמן סי' תס"ז סעי' ה'.

מז

מז) שם. הטל מחמיץ וכו'. ופשוט דכל הני שכתב הטור והמחבר כאן דמחמיצין היינו אם שהה בלי עסק שיעור חימוץ דלא גרעו ממים דע"י התעסקות אינו בא לידי חימוץ. ח"י או' ט"ו. מק"ח או' י"ג. חמ"מ או' ה' מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל סי' תנ"ט סעי' ב'.

מח

מח) שם הטל מחמיץ. צואת תרנגולים אינו מחמיץ. רוקח סי' ר"ץ. טור. מ"א סק"י. חמ"מ או' ה' והיינו בצואה עבה הא יש בו לחלוחית משקה מחמיץ וצריך ליזהר בזה. א"א או' יו"ד. ועיין לעיל או' טוב. וה"ה חטים שבגללי בהמה אינו מחמיץ. רוקח שם. מ"א שם. חמ"מ שם. מיהו אם הם שלימים לא חשיבי כמעוכלים לענין חימוץ כמו בנמצא במעי העוף או בזפק שמבואר באחרונים סי' תס"ז סעי' י"ב. שד"ח מע' חו"מ סי' יו"ד או' יו"ד.

מט

מט) שם. הטל מחמיץ וכו'. נראה בעיני שכל המשקין מחמיצין חוץ ממי פירות. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' כ"ש. כנה"ג בהגב"י. א"ר או' ט'.

נ

נ) שם. וכן מי רגלים, בין דאדם בין דבהמה כלב ועכברים כן משמעות בב"י ובדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. וכ"כ במ"צ דאף דעכברים שהשתינו על החטים פליגי אם מחמיץ אם נראה ביקוע מ"מ בקמח ודאי מחמיצין. א"ר שם. מיהו הפר"ח כתב דמי רגלי בהמה יש לו דין מי פירות יעו"ש. וכ"כ ח"י או' י"ד. וכ"כ השו"ג או' י"א דדוקא מי רגלי אדם מחמיצין אבל שאר מי רגלים לא שנא של בהמה לא שנא של חיה ועוף ועכברים אין מחמיצין יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' דמי רגלים של בהמה חיה ועוף דינם כמי פירות שאין מחמיצין יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אם נתערבו בעיסה שנילושה במים יש להחמיר ולדונם כמו מי פירות עם מים שצריך למהר באפייתם כמ"ש בסי' תס"ב סעי' ב' ואם נפלו על קמח צריך להסיר המקום ההוא כמו בנפלו מים ואם נתייבש ואינו ניכר עיין לעיל או' ל"ז אלא שבכאן יש להקל יותר משום דאיכא ספק שמא דינם כמי פירות.

נא

נא) שם. וכן מי רגלים. ואין חילוק בין מי רגלים דקטנים או גדולים היוצא מפי טבעת. ח"י שם. חמ"מ או' ו' ר"ז שם.

נב

נב) צואה עבה אינו מחמיץ אבל צואה רכה בין דאדם בין של בהמה ועוף י"א דדינו כמי פירות וא"כ הוי בעיסה כמי פירות עם מים וי"א דאפי' כמי פירות לא הוי ואין מחמיץ כלל. ח"א כלל קכ"ו או' י"א. ועיין לעיל או' טו"ב.

נג

נג) וחטים שנמצא בתוכם צואת חתולים אין לאסור ואף שיש לחוש שהשתינו עליהם כמו שהוציאו רעי אחזוקי איסורא לא מחזקינן די"ל דלא הוציאו רעי על החטים ממש אלא רחוק משם ועוד דשמא לא הטילו מי רגלים ועוד דאף אם השתינו עליהם שמא לא נתחמצו ואף אם נתחמצו קצת אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ועוד עיקר דין מי רגלים שנוי במחלוקת כמבואר בב"י ולכן כל שאין רואין שום ריעותא בחטים אין להחמיר כלל. מאמ"ר או' ד' יעו"ש.

נד

נד) שם. ומי הפה וכו'. בין של אדם בין של שאר בעלי חיים. לבוש. ר"ז או' א' מ"ב או' כ"ד.

נה

נה) שם. ומי הפה. נשים חשובות כשמרקדות קמח נותנות רדיד כנגד פניהם כדי שלא ינתז צנורא מפיהן כשהן מדברות. הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל' ע"א. ברכ"י או' ג' וכן ראיתי נוהגין קצת מן הנשים פעה"ק ירושת"ו. כס"א או' ג' ועיין לעיל ססי' תנ"ג.

נו

נו) שם. והחוטם. ויזהירו הזקנים והזקנות מן הטפה הנופלת להם מן החוטם שלא תפול לתוך העיסה. א"ר או' י"א.

נז

נז) שם הגה. אבל דם וכו'. וה"ה מי מרה ג"כ אין מחמיצין דהוי כדם וליחה סרוחה וא"כ מותר לעשות ממנה עיסה לרפואה. מ"א סק"י. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' י"ג. מק"ח או' י"ג. חמ"מ או' ה' ר"ז שם. ח"א שם.

נח

נח) שם הגה. אבל דם וכו'. כ"כ ב"י בשם רי"ו ואו"ח דדם אינו מחמיץ. וכ"כ הפר"ח. וכ"כ האחרונים. ונ"מ דיכול לעשות ממנו עיסה לרפואה כמ"ש באו' הקודם.

נט

נט) שם הגה. וחלב. עיין לעיל סי' תס"ב או' ד' וכן בדין חלב האשה עי"ש או' ז'.

ס

ס) שם הגה. וחלב. וה"ה חלב בציר"י (דהיינו תרבא) אפי' רותח וצלול וכ"ש נקרש. ח"י או' ע"ו. א"ר או' י"ב. חק יוסף או' י"ד. מק"ח או' י"ג. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' תס"ב או' ו'.

סא

סא) שם הגה. וזיעת אדם אינו מחמיץ. זהו דעת הרא"ש כמ"ש הטור. וכ"ה דעת תה"ד סי' קי"ח. וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' כ"ב ובמאמר חמץ דף ל' אך הרוקח בסי' ר"ץ ס"ל דזיעת אדם מחמיץ כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש. וכ"כ באו"ח משם הרא"ה דף ע"ב ע"ב והב"ד הברכ"י או' ד' ועיין לעיל או' כ"ד.

סב

סב) שם בהגה. וזיעת אדם וכו'. וזיעת בהמה נתבאר לעיל סי' תנ"ג סעי' ז' קחנו משם.

סג

סג) [סעיף ו'] קמח שנפל עליו דלף מן הגג. רש"י. ר"ז או' ט"ז.

סד

סד) שם. אינו בא לידי חימוץ. שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ. רש"י. לבוש. ר"ז שם.

סה

סה) שם. אינו בא לידי חימוץ. וכן דגן שהדלף טורד עליו אפי' כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ וכישפסוק טרדת הדלף צריך לטחנו מיד. ר"ז שם. מ"ב או' ל"ב.

סו

סו) שם. אינו בא לידי חימוץ. פי' הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל דלאו למימרא דמה ששרוי ע"י מים אינו מחמיץ משום טיף טיף אלא לומר דאי לאו טיף טיף אפי' מה שאין אנו רואין שיהא שרוי במים הכל אסור לפי שכך דרכו של קמח שהוא שואב מן הלחות ודינו כשרוי במים אבל כשהוא טרוד ועושה טיף טיף אינו מניחו למה שאינו לח לשאוב כלל עכ"ל והביאו הר"ן פ' כ"ש וכתב עליו דאינו מחוור. והב"ד ב"י. וכ"כ הפר"ח דבין מקום שהדלף טורד שם בין שאר הקמח שחוצה לה אינו בא לידי חימוץ דכי היכי דאיכא טירדא במקום שנופלת כך בשאר הקמח שנבלעים שם המים דכיון שנבלעים טיפה אחר טיפה גם שם מטריד הקמח ולא אתיא לידי חימוץ וכן עיקר ודלא כס' הרמב"ן שהביא הר"ן ז"ל עכ"ל. וכ"מ מדברי הר"ז שם. וכ"כ מ"ב או' כ"ט. מיהו העו"ש או' ה' כתב דנכון להחמיר כדברי הרמב"ן. ודעת המש"ז או' ה' להחמיר בכל קמח המלוחלח משום דאין אנו בקיאין לידע איזו מקרי טיף טיף יעו"ש.

סז

סז) שם. והוא שיהיה הדלף טורד וכו'. ר"ל שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותיכף ואין שהות בינתיים. רש"י. ר"ז שם. דאי לאו הכי השהיות מצטרפות לשיעור מיל ומחמיץ. תה"ד סי' קכ"ג. ועיין לעיל סי' תנ"ט או' ל"ג.

סח

סח) שם. ויאפנו מיד לכשיפסק. ר"ל דלכתחלה אין להניחו אפי' רגע א' בלי עסק וכמ"ש לעיל סי' תנ"ט סעי' ב' אבל בדיעבד אינו אסור אלא א"כ נשתהא שיעור מיל אחר שנפסק הדלף. וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין יו"ד והביאו הפר"ח וכתב והוא ברור. מיהו ח"י או' י"ג כתב דאפי' אם נשתהא פחות משיעור מיל אסור דיאפנו מיד משמע דאין שיעור לדבר יעו"ש וכ"כ השו"ג או' י"ג. אמנם הא"ר או' ט"ז כתב ואולי דגם מיד דקאמר הש"ע ולבוש הוא לאו דוקא אלא לאפוקי יותר משיעור מיל יעו"ש והמאמ"ר או' ו' כתב בפשיטות דכ"ה דעת הש"ע וכתב ג"כ בשם כמה פו' דבדיעבד אינו אסור אלא א"כ שהה שיעור מיל משפסק הדלף עד שנאפה יעו"ש. וכן הסכים החמ"מ או' ו' וכ"פ הר"ז או' ט"ז. מ"ב או' ל"א.

סט

סט) שם. ואם הוא מסופק וכו'. דספק דאורייתא לחומרא ב"י בשם הרא"ש. לבוש.

ע

ע) שם. ואם הוא מסופק וכו'. וכבר נתבאר בסעי' ד' דאם רקד הקמח בעוד שהעיסה מלוחלחת דמותר לאכול השאר גם בפסח. שו"ג או' י"ד.

עא

עא) שם. ואם הוא מסופק וכו'. ואף להשהותן אסור כיון דליכא אלא חדא ספיקא כדלקמן סי' תס"ז סעי' ב' בהגה. פר"ח. ר"ז או' ט"ז. מ"ב או' ל"ב. ומיהו אם הניח הדלף מטפטף והלך לו ובא ומצאו עדיין מטפטף כבראשונה לא חיישינן אולי נפסק וחזר להטיף כבראשונה אלא הקמח מותרת דמסתמא סרכיה נקיט ואזיל ולא נפסק הקילוח. פר"ח. חמ"מ או' ו'.

עב

עב) שם. אסור. בהנאה אם הוא בפסח. חמ"מ שם. והיינו רק מקום המלוחלח. ועיין לעיל או' ע'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---