כף החיים/אורח חיים/תמה

כף החיים ‏ אורח חיים תמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כיצד ביעור חמץ שורפו וכו'. ג' מינים בביעור חמץ כנגד ג' פרענות שהיו עושין המצריים לישראל במצרים. שורפו כנגד מה שהיו שורפין בכור ישראל בכור של אש שנאמר ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר פמ"ח. פוררו כנגד מה שהיו חונקין הבנים על המשבר שנאמר וראיתם על האבנים אם בן הוא והמתן אותו וכו' זורקו לים כנגד מה שזרקו בניהם ליאור שנאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכו' ור"ל כדי שנזכור השעבוד ונשבח להשי"ת שהצילנו מזה, ועוד י"ל שהם כנגד ג' קליפות רוח סערה, ענן גדול. ואש מתלקחת. שורפו כנגד אש מתלקחת. פוררו וזורה לרוח כנגד רוח סערה. זורקו לים כנגד ענן גדול שהענן עולה מן הים, ור"ל דביעור חמץ הוא רמז לבחי' ביעור הקלי' ונתנו לו ג' מיני ביעור כנגד ג' בחי' הקלי' שיכוין לבערם ויתקרב קץ הגאולה בב"א.

ב

ב) שם. כיצד ביעור חמץ וכו'. וגם הנשים חייבות במ"ע דתשביתו ואפי' בחיוב השבתה דמשש ולמעלה, שו"ת שאגת אריה סי' פ"ב. שע"ת.

ג

ג) שם. שורפו. עד שנעשה פחמים. ר"ז או' ד'.

ד

ד) שם. או פוררו וכו'. לפירורין דקין. ר"ז שם.

ה

ה) שם. או זורקו לים. וה"ה לשאר נהרות. גמ' פסחים כ"ח ע"א. והטעם בכל זה משום דכתיב תשביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו. גמ' שם כ"ז ע"ב.

ו

ו) שם. ואם היה החמץ קשה וכו'. וה"ה חיטין שהחמיצו בעי פירור כלומר פיזור שלא יתנם בשק ויזרקם אלא יפזרם ע"פ המים שלא יוכל אדם ללקטן. רש"י פסחים כ"ח ע"א. וכ"כ ח"י או' ב' מיהו המ"א סק"ב כתב בשם המ"מ פ"ג דחטים בעי פירור דהיינו שיחתוך כל חטה לשנים או ג' חלקים. וכן הסכים א"ר או' א' י"א בהגב"י. ביאורי הגר"א. וכתב שם המ"א אכל נהמא לא בעי פירור שהוא רך ונמס במים והרב"י מפרש דנהמא בעי פירור וחטים לא בעי פירור יעו"ש עכ"ל מ"א וסיים דיש להחמיר ולעשות פירור בשניהם. והר"ז או' ד' פסק דפת בעי פירור אבל בחטים אם הם מעט שיוכל לחתכן בשעה מועטת יש להחמיר אבל אם הם הרבה שיצטרך לשהות הרבה בחתיכתן או עד שיטחנם אין להשהות החמץ בשביל כך ויש לסמוך על סברה ראשונה.

ז

ז) ואם משליכו לבה"כ א"צ פירור וליכא למיחש שיאכלנו כלב או חזיר דא"כ במים נמי יאכלו אותם הדגים אלא לא חיישינן כיון שהוא אינו נותן לפניהם לאכול אבל אם יש לו מים מכונסים שיש בהם דגים אסור להשליך לתוכו דהוא נהנה ממנו. מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. וכ"כ האחרונים.

ח

ח) ואסור בכל המלאכות כשמגיע זמן השריפה עד שישרוף החמץ כמ"ש סי' תל"א. מ"א שם. ור"ל כמ"ש סי' תל"א לענין בדיקה ס"ה כאן לענין שריפה.

ט

ט) שם. מפררו ואח"כ זורקו לים. ואם זורקו לים המלח לא בעי פירור. כ"פ הפר"ח. אבל הב"ח פסק דגם אם זורקו לים המלח בעי פירור. וכ"כ הט"ז סק"ב. וכ"פ בעל העיטור.

י

י) שם ואח"כ זורקו לים, וכתב בכ"מ פ"ג דדוקא מתחילת שש ולמעלה שהוא זמן איסורו בעינן זריקה לים אבל קודם שש בהוצאה מרשותו סגי. ואותם בני אדם המשימים חמץ בצידי רה"ר בשעה שש שלא כדין הם עושים כשמגיע שעה ששית צריך לבערו מהעולם יעו"ש והביאו מ"א סוף הסי' ופר"ח בסעי' זה. ומיהו לדידן השרויים בין העמים ומלעיגין על היהודים כשזורקין החמץ ברחובות אי בדרכים אף קודם שעה ששית לא יזרוק בדרכים שיש בזה חילול השם ח"ו אלא או יתנו במתנה לגוי או ישלכנו לנהר בצנעה או לשרפו בביתו.

יא

יא) שם הגה. והמנהג לשורפו. היינו משום דאיכא פלוגתא בזה כדאיתא בפסחים כ"א ע"א ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים או' אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים וע"כ נהגו להחמיר כר"י דפסק רש"י כוותיה וכן בסמ"ק. רש"ל בתשו' סי' פ"ז. וכ"כ מאמ"ר או' ג' ועוד י"ל ע"פ מ"ש לעיל סי' תל"ב או' ל"א דהחמץ הוא רמז אל בחי' הקלי' ולכן שורפן אותו יעו"ש. ור"ל כי ע"י שריפת החמץ רומזת אל בחי' הקלי' שיתבערו מן העולם בסוד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ותתקרב קץ הגאולה ולכן נהגו לשרפו.

יב

יב) שם הגה. והמנהג לשורפו. ואין ספק שדעת רמ"א ז"ל לומר דבעי שריפה בכל זמן שיהיה הן בשעה ה' הן בשעה ו' או ז' וכיוצא וכן מוכח ממ"ש רמ"א לעיל סי' תל"ד סעי' ב' בהגה דאין לבטל ביום אלא אחר ששרף החמץ וכו' והביטול הוא קודם שעה ששית דבשעה ששית אין בידו לבטל כדמוכח בש"ס ובפו' וא"כ מוכח בדעת רמ"א דגם קודם שעה ששית בעי שריפה. מאמ"ר שם. וכתב ודלא כהעו"ש וגם על דברי הט"ז סק"ב כתב דאינו מוכרע יעו"ש. וכ"כ רש"ל בתשו' הנז' דאף קודם שעה ששית בעי שריפה יעו"ש, וכ"מ ממ"ש לעיל באו' הקודם דהחמץ רומז אל בחי' הקלי' וא"כ אין חילוק דגם קודם שעה ששית בעי שריפה אך לפ"ז משמע דלא בעי שריפה אלא אותו חמץ שנמצא בלילה בשעת הביעור שרומז אל בחי' הקלי' כמ"ש לעיל סי' תל"ב או' ל"א אבל שאר החמץ שנשאר בבית יכול ליתנו לגוי במתנה או למכרו אם הוא קודם שעה ששית.

יג

יג) שם בהגה. וטוב לשורפו ביום וכו'. דהיינו קודם שעה ששית. ח"י או' ג' וכ"כ לעיל סי' תל"ד או' מ' יעו"ש. ועי"ש או' מ"ג מ"ש לומר קודם שריפה ואח"כ יעו"ש.

יד

יד) שם בהגה. וטוב לשורפו ביום וכו'. ונוהגין העולם לעשות מדורה בפ"ע אף בשעה ה' ולכן עוב לשרוף אותו בחצר ולא בבית כדי שלא יהנה ממנו. רש"ל בתשו' הנז' והביאו כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ד. ועוד י"ל הטעם דצריך לשורפו בחצר משום דדומיא דנותר והנותר היו שורפין אותו בחצרותיהם או על גגותיהם כמ"ש בפסחים פ"א ע"ב יעו"ש, ועיין לקמן או' י"ט.

טו

טו) שם בהגה. וטוב לשורפו ביום וכו'. וראיתי מאמ"ו שהיה מקובל מרבותיו לשרוף החמץ בהושענות. רש"ל בתשו' הנז' כנה"ג שם. וכה"ג כתב מהרי"ו סי' קצ"ג דיש להסיק התנור בלולב ומהר"י היה רגיל לעשות ממנו היסק בפי התנור בשעת אפיית המצות. ח"י או' ג' ר"ז או' י"ב. בן א"ח פ' צו או' יו"ד ואו' כ"ב. ועיין לעיל סי' כ"א או' ה' ולקמן סי' תס"א או' ח'.

טז

טז) שם בהגה. אך אם רוצה וכו'. ובמהרי"ל כתב דוקא לשרוף ביום כדי שיזכור לבטל. מ"א סק"ג. חק יוסף או' ג' מק"ח או' ב' ומיהו ביוצא בשיירא דמבטל בלילה ולא ביום כבסי' תל"ו במ"א סק"א (ובדברינו לשם או' ח') פשיטא דרשאי לכ"ע לשרוף בלילה אם ירצה. א"א או' ג' ולי נראה בלא"ה זהו פשוט דלא אמרו לשרוף ביום אלא דוקא על יום י"ד שהוא זמן איסורו דומיא דמותר ולא על שאר ימים דיוצא בשיירא,

יז

טוב) [סעיף ב'] ואם נתנו לעכו"ם וכו'. ואסור לתת לעבדו ולשפחתו חמץ הנשאר ביום י"ד אם החמץ רב שא"א לאכלו קודם זמן איסורו מאחר דמזוניתיהם עליו הו"ל כפורע חובו באיסור הנאה. ב"ח בתשו' סי' קמ"ז. ח"י או' ד' מק"ח או' ג' ומיהו החמ"מ או' ה' חולק ומתיר כוון שנותנו קודם זמן איסורו ורק אסור לומר לו בפי' שיחזיק החמץ כל ימי הפסח דא"ש רוצה בקיומו של חמץ אלא יתן לו בסתם ויאמר לו הילך חמץ זה ושוב לא יהיה לך עלי מזונות כל ימי הפסח יעו"ש. וכן הסכים לדינא הגאון מהרש"ק בחידושיו וכתב דעכ"פ לא יאכל החמץ בביתו משום חשדא שפורע חובו בחמץ וכמ"ש לקמן סי' ת"ן סעי' ו' יעו"ש.

יח

חי) שם. א"צ לבער. ומ"מ יניח איזה פתיתים לשרפם כדי לכוין בהם אל בחי' הקלי' שישרפו ויתבטלו מן העולם וגם כדי לומר היה"ר שכתבנו לעיל סי' תל"ד או' מ"ג וגם כדי לזכור ולומר הביטול של היום.

יט

יט) שם. ואם שרפו קודם וכו'. בטור משמע דגם אם שורפו קודם שעה ששית טוב לעשות לו מדורה ולשורפו בפ"ע ולא יהנה ממנו בשעת שריפה דחיישינן שמא גם כשישרפנו בשעת איסורו יהנה ממנו. ב"י. וכ"כ מ"א סק"ד. אכן הב"ח כתב ודאי דאם שורפו בשעה ה' א"צ למדורה בפ"ע כיון שאינו שעת איסורו בהנאה ומיהו סיים דהעולם נוהגים אפי' בשעה ה' לעשות לו מדורה בפ"ע בחצר ולא בבית כדי שלא יבא ליהנות ממנו גם כששורפו בשעה ששית גם נוהגים כר' יהודה דוקא בשריפה וגם נוהגים להחמיר כחכמים דאפרן אסור דנקטינן הכא והכא לחומרא וכ"כ מהרש"ל עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' והאחרונים. וכ"כ לעיל או' י"ד יעו"ש.

כ

ך) שם. מותר ליהנות מפחמים וכו'. זהו לשון הרמב"ם פ"ג וכתב עליו הר' מנוח דהיינו ששרפו עד שנפסל מאכילת הכלב דאי לא נפסל מלאכול הכלב ודאי דאסור ומשו"ה מותר ליהנות בפחמים וה"ה שמותר באכילה אלא שאין דרך הבריא לאכול הפחמים אבל ודאי אם חרכו בחוץ עד שנפסל מלאכול הכלב ואם היה גורר אותו מוצא לחם בתוכו אפי' בהנאה אסור יעי"ש, וכ"כ הרז"ה בר"פ כל שעה דאפי' באכילה שרי יעו"ש. אבל הרא"ש בר"פ כ"ש כתב דאעפ"י שנפסל מאכילת כלב אסור באכילה וכתב שכ"כ הר"י אברצולני יעו"ש. וכ"כ הטור בסי' תמ"ב יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ג' ועיין לעיל סי' תמ"ב סעי' ט' ובדברינו לשם או' צ"ט.

כא

כא) שם, הרי זה לא יסיק בו וכו'. וכתב בית הילל ביו"ד סי' קמ"ב או' א' דשלהבת של חמץ מותר דלא גרע מעצים של עכו"ם דאפרן אסור ואפ"ה שלהבת מותר וא"כ גבי חמץ נמי אע"ג דאפרן אסור מ"מ שלהבת מותר יעו"ש. מיהו ח"י או' ו' הקשה עליו ופסק דגם שלהבת אסורה יעו"ש. וכן הסכים א"ר או' ה' מק"ח אר ד' מחב"ר או' ד' ועי"ש מה שהשיג על החולקים על הח"י יעו"ש. וכ"פ ח"א סוף כלל קי"ט.

כב

כב) שם. אסורים בהנאה. לפי שיש שבח עצים בפת. ר"ן מ"מ פ"ג. ודוקא כשאבוקה כנגדו כ"מ שם בשם הרמ"ך. ואע"ג דחמץ אפי' גחלו ואפרו אסור מ"מ הוי זו"ז גורם דתנור ג"כ הוא גורם שיאפה ושרי אבל אם בשל תבשיל אפי' ע"ג אפר או גחלים אסור. ומיהו נראה עיקר כדעת הט"ז וש"כ ביו"ד סי' קמ"ב דדעת הרמב"ם והפו' אפי' בישל ע"ג גחלים או בחומו של תנור אסור וא"כ ה"ה בגחלים עוממות דאסור ואפי' היו מונחים עצים אחרים על האש והניח החמץ ג"כ עליהם דהו"ל זוז"ג אפ"ה אסור. מ"א סק"ה. ח"י או' ז' א"ר או' ג' חק יוסף או' ה' ח"א שם. מיהו המק"ח או' ה' כתב דדוקא בפסח זוז"ג אסור אבל אחר שש קודם הלילה מותר זוז"ג יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' יו"ד. וכתב עוד שם הר"ז דאפי' בתוך הפסח יש להתיר בזוו"ג במקום הפ"מ או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט שאין לו מאכלים אחרים.

כג

כג) שם. אסורים בהנאה. ואין לו תקנה וכן עיקר. מ"מ פ"ג. ור"ל דאין לו תקנה בהולכת הנאה לים המלח דדוקא בע"ז מהני שתופסת דמיה ויש לה פדיון משא"כ בשאר איסורין דלא כלבוש שמיקל בהולכת הנאה לים המלח. מ"א סק"ו וכ"כ הש"כ ביו"ד סי' ק"י סק"ב והפר"ח שם אר ב' ובסי' זה ובסי' תמ"ז סעי' א' א"ר אר ד' חק יוסף אר ו' ר"ז אר ט' ומיהו אם נתערב אותו פת באחרים משמע מדברי הש"כ שם דגם בזה לא מהני הולכת הנאה לים המלח. וכ"כ הר"ז. אבל המ"א כתב דמהני. וכ"כ הפר"ח שם בסי' תמ"ז. ונראה דבהפ"מ או בשעת הדחק יש להקל. ובענין הולכת הנאה לים המלח בש"ע יו"ד סי' קמ"ב סעי' ד' כתב דיוליך דמי אותה הפת האסור שנתערב לים המלח אבל הפר"ח בסי' תמ"ז כתב דא"צ להוליך רק דמי עצים של אותו הפת האסור שנתערב ואז הכל שרי אפי' באכילה יעו"ש, מיהו המט"י שם בסי' תמ"ז כתב דאנו אין לנו אלא כדברי הש"ע יעו"ש. וכן הסכים הנה"ש שם או' ב',

כד

כד) וכתב שם הש"כ אבל מותר למכרן לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו אח"כ לישראל יעו"ש. מיהו המ"א שם כתב דמלשון המ"מ שכתב דאין לו תקנה משמע דאין לו תקנה כלל והיינו כשאבוקה כנגדו דאסור מדאו' יעו"ש. אבל דעת הפר"ח שם ובסי' תמ"ז כדברי הש"כ. וכן הח"י או' ז' השיג על דברי המ"א הנז' והסכים לדברי הש"כ יעו"ש. וכ"כ חק יוסף שם. ומיהו בהפ"מ גם המ"א כתב דיש להקל ובפרט בזוז"ג או באין אבוקה כנגדו.

כה

כה) שם. וכן הפחמים וכו'. ר"ל הפחמים מן החמץ עצמו ולא מן העצים. ט"ז סק"ד. והיינו אם מכירן שיודע בבירור שאלו מן העצים מותרים אבל אם נתערבו הרי כולן אסורין בהנאה, מ"א סק"ה בשם מהרי"ל. ר"ז או' ח'.

כו

כו) שם. וכן הפחמים וכו'. וה"ה אפרן, ט"ז שם. מ"א שם בשם הנז' ח"י או' ח' חק יוסף או' ז' מק"ח או' ו' ואין הפחמים והאפר של חמץ בטילים אפי' באלף של היתר שהרי יש להם היתר הנאה אפי' בלא ביטול דהיינו להשהותן עד לאחר הפסח וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל. ר"ז שם.

כז

כז) שם. אסורים בהנאה וכו'. ומ"מ מותר לכסות בו דם שחיטת חיה ועוף משום דמצות לא ליהנות ניתנו. שכנה"ג בהגה"ט אר ד' ח"י או' ט' א"ר או' ה' מק"ח שם. ר"ז שם. ואם קידש בו אשה ה"ז ספק מקודשת וצריכה גט. ח"י או' ח' חק יוסף או' ז'.

כח

כח) שם. אסירים בהנאה וכו'. ושקים מלאים חמץ של עכו"ם אסור לישב עליהם דנהנה. מש"ז או' ד' ולפ"ז ה"ה להתחמם כנגדם או ליהנות מאורן אסור.

כט

כט) [סעיף ג'] קודם זמן איסורו וכו'. דלאחר זמן איסורו לא מהני שיפקירו אלא חייב לבערו מן העולם כמ"ש לעיל או' יו"ד יעו"ש.

ל

ל) שם. יכול להשליכו וכו'. כתב הט"ז סק"ה ומ"א סק"ז דלאו מקום הפקר ממש קאמר כגון שמונח ברה"ר דאז לכ"ע א"צ לבער כיון שאינו מונח ברשותו וקודם זמן איסורו אפי' לכתחלה סגי בהפקירו אלא דהכא מיירי בחצר שלו וקראו הפקר כלומר שהחמץ מופקר לעורבים וכיוצא. ח"י או' י"א. וכ"כ חק יוסף או' ט' ומיהו עיין לעיל סי' תל"ג או' ג"ן שכתבנו בשם האחרונים דהכא מיירי במקום הפקר שאינו ברשותו יעו"ש וא"כ מ"ש הכא בש"ע ואם מצא אחר זמן איסורו וכו' יבערנו לאו משום דעובר עליו אלא משום דאינו מן הראוי שיהא החמץ שלו מונח ונראה לעין כל אחר זמן איסורו ואפי' הוא מופקר כיון דעכ"פ החמץ שלו.

לא

לא) שם. יכול להשליכו וכו'. ואפי' הניחו במקום המופקר לכל צריך שיפקירו לגמרי בפיו ובלבו ולא יהיה בדעתו בשעת הפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח אם לא יקדמנו אחר שאם יש בדעתו כן אינו הפקר גמור והרי הוא כשלו ממש כל זמן שלא זכה בו אחר כיון שהוא יושב ומצפה שמא לא יזכה בו אחר ויזכה בו הוא. ר"ז או' ב'.

לב

לב) שם. ואם מצאו אחר זמן איסורו וכו'. וכתב בשו"ת פני יהושע סי' י"ב באחד שהיה לו חמץ בבית גוי ושכח למכרו ואחר חצות נזכר והוא ביטל חמצו קודם חצות כנהוג ושאל איך לעשות. והורה לו בדרך עצה שיניחנו במקום הפקר לכלבים או לחזירים ואם יזכו בו גוים יוכל לקנותו מהם אחר הפסח בזול או יחזירו לו כי מסתמא הגוי שהחמץ בביתו לא יניח לכלבים להפסיד ויזכה בו ואח"כ אולי יחזיר לו כיון שמכירו יעו"ש, והביאו שע"ת. אמנם בנ"א כלל א' שאלה ב' השיג על דברי תשו' פ"י הנז' וסיים אך בדיעבד אם עשה כן בלא שאלת חכם צ"ע לאחר הפסח יעו"ש, ועיין בתשו' חת"ס סי' קי"ב שכתב בעכו"ם שזכה בחמץ לאחר חצות אם ירצה להחזירו אחר הפסח יאמר לו אם תרצה ליתן לי מתנה תן לי יי"ש אחר מחירו או כסף ואין זה חליפי חמץ יעו"ש.

לג

לג) שם בהגה. ישרוף הכלי וכו'. ואין טעם וסמך לזה. פר"ח. וע"כ הנכון להשאיר איזה פתיתין ולשורפן כדי לקיים מצות שריפת חמץ. ועיין לעיל ססי' תל"ב.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---