כף החיים/אורח חיים/קכז

כף החיים ‏ אורח חיים קכז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כשיגיע ש"ץ למודים וכו'. פי' דוקא למודים שוחין עם ש"ץ אבל לא בשאר ברכות שש"ץ שיחה. עו"ת או' א':

ב

ב) שם. שוחין עמו הצבור. דגרסינן בירושלמי פ"ק דברכות הכל שוחין עם הש"ץ בהודאה ע"כ. טור וב"י. ומשמע מזה דהיינו ששוחין כמותו ושיעורה כמו שאר שחיות דתפלת י"ח הכתובה בסי' קי"ג, וכ"מ בב"י, וכ"כ הט"ז ומ"א סק"א, עו"ת או' ב' וכתב דכן הוא דעת מרן ז"ל. ר"ז או' א' ח"א כלל ל' או' יו"ד, מיהו הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה"ת ה"ד כתב וז"ל וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין מעט ולא ישחו יותר מדאי עכ"ל. והטעם כתב שם בכ"מ מפני שכבר התפללו ואינם שוחין אלא כדי שלא יראו ככופרים ולזה די שישחו ראשם מעט ומי ששוחה יותר מדאי מחזי כיוהרא עכ"ד, ומשמע שם בכ"מ דהש"ץ והקהל שוים דאין שוחין אלא מעט כיעו"ש. אבל הב"ח כתב דמשמע מדברי הרמב"ם הנז' דהש"ץ כורע כדין כריעה אלא שכל העם שוחין מעט וכתב הטעם דכיון שאין הצבור חייבין עכשיו לכרוע ואינן שוחין אלא כדי שלא יהיו נראין ככופרין במי שהש"ץ כורע לו לפיכך הזהירו חכמים שלא יהיו שוחין אלא מעט כדי שידעו שאין בשחייה זו חיוב גמור אלא כדי שלא יהיו נראין ככופרין יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' עט"ז או' א' א"ר או' ב' וכ"כ בשער הכוו' בסוף דרוש ד' דחזרת העמידה דבמודים דרבנן אין שם כ"א כריעת וזקיפת הראש בלבד, וכ"כ בדרוש ב' דעמידה דכ"ט ע"א ובדרוש ו' דל"ז ע"ב, וכ"כ בפע"ת שער העמידה פ' ך' ש"ץ דקל"ט ע"ב. קש"ג סי' ח"י או' ך' בי"ע או' ה' אמנם זהו לפי פשט דברי שער הכוו' שכתב דבמודים דבלחש יעשה כריעת הגוף וזקיפת הגוף בלבד ובמודים דרבנן יעשה כריעת הראש וזקיפת הראש בלבד אבל לפי דברי הרש"ש ז"ל שדקדק מדברי האר"י ז"ל ממקומות אחרים וכתב שצריך לעשות בלחש במודים כריעת הגוף וכריעת הראש וזקיפת הגוף וזקיפת הראש וכן הש"ץ בחזרה כמ"ש לעיל סי' קי"ג או' כ"א א"כ לא נשאר לעשות במודים דרבנן כריעת הראש וזקיפת הראש כיון שעשינו הכל בלחש אלא צריכין לעשות כמו שעושה הש"ץ כריעת הגוף והראש וזקיפת הגוף והראש וזהו כסברת מרן ז"ל ודעמיה דס"ל דעושין במודים דרבנן כמו תפלת הלחש וכמו שעושה הש"ץ וכ"כ המ"א סק"א דהעולם לא נהגי כהב"ח יעו"ש. וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה אי סגי בכריעת הראש בלבד או צריך כמו בלחש וגם הסוברים דדי בכריעת הראש לא אמרו שאסור לעשות כמו בלחש ומ"ש דיש יוהרא הוא דוקא אם עושה יותר מדאי המבואר בסי' קי"ג וכמ"ש הפו' ולקמן או' ד' וע"כ יש להחמיר ולעשות במודים דרבנן כמו שעושה הש"ץ דהיינו במודים אנחנו לך יעשה כריעת הגוף ובשאתה הוא כריעת הראש ובה' יעשה זקיפת הגוף וזקיפת הראש וכמש"ל בסי' קי"ג או' כ"א יעו"ש ודו"ק ומיהו נראה דהא שצריך לעשות כריעת הגוף וכריעת הראש וכו' היא דוקא אם מכוון לחזרת הש"ץ ולכך הוא צריך לעשות כמותו אבל אם הוא בזמירות וכיוצא או שכבר התפלל ושמע חזרה אלא שאח"כ שמע דש"ץ אומר מודים זה די בכריעת הראש לבד:

ג

ג) שם. שוחין עמו הצבור, כתב שכנה"ג בהגה"ט או' א' דאף אם התפללו הצבור והש"ץ ביחד וגמר היחיד תפלתו קודם שיגיע הש"ץ למודים כשיגיע ש"ץ למודים שצריך לשחות עמו ויאמר מודים דרבנן שלא כדברי האומרים דאין אומרים מודים דרבנן אלא בשעה שהש"ץ חוזר התפלה עכ"ד. והביאו העו"ת או' א' וכתב עליו דאין דבריו מוכרחים. וכ"מ בסוטה דף מ' ע"א דאין לאומרו כ"א בעת חזרת הש"ץ התפלה יעו"ש. וכן עמא דבר:

ד

ד) שם. ולא ישחו יותר מדאי. פי' יותר ממה שמבואר לעיל בסי' קי"ג סעי' ד' כ"מ בב"י. וכ"כ העו"ת או' ב' ט"ז סק"א. מ"א סק"א ר"ז או' א' וכתב ב"י דה"ה לאבות ששוחין בה תחלה וסוף שאין שוחין בהם יותר מדאי והא דנקטיה במודים משום שדרך קצת בני אדם לשוח יותר במודים מבשאר מקומות דמשמע להו דכל המוסיף לשוח במודים ה"ז משובח ולפיכך כתבו דבמודים נמי לא ישוח יותר מדאי יעו"ש:

ה

ה) שם. ואומרים מודים וכו'. כתב הלבוש ובעוד אומרים הצבור מודים דרבנן שוחה גם הש"ץ ומתפלל לפניו ע"כ. והביאו א"ר או' א' וכתב דפי' דבריו שאין הש"ץ צריך להמתין עד שיסיימו הצבור מידים דרבנן אלא מתפלל לפניו בעוד שהצבור אומרים עכ"ד. וכ"כ המאמ"ר או' א' ועי"ש מה שתי' תמיהת הא"ר שם על הלבוש עו"ש, מש"ז או' ב':

ו

ו) שם ואומרים מודים וכו'. ונקרא מודים דרבנן לפי שהוא תיקון הרבה חכמים, ב"י בשם מ"כ פרישה אות ה' לבוש ש"ץ דקל"ט ע"א מש"ז אות ב' ר"ז אות א' ועיין בסוטה דף מ' ע"א:

ז

ז) שם שאתה הוא וכו'. בברכת מודים שאתה הוא ה' אלהינו צריך לומר השין פתח ככתוב שאתה מדבר עמי ועוד דאיכא מאן דקרי שי"ן סין ונראה ח"ו שיאמרו שה אתה ויעבוד למזל טלה מפי הגאון מהר"ר יהודה ממינדאילו, וכ"כ הגאון מהר"מ ממודינא שהיה בזמן מהר"י קוצין בליקוטיו כ"י, ויראה דלדידן יושבי ארץ הצבי וכל גלילותנו צחי הלשון דאומרים על ימין ימין אין לחוש לומר שאתה בפתח ואף דבכתוב נמצא שאתה בפחת כבר המפ' פירשו כמו שאתה בסגול, ואם ככתוב נקרא לטעם ורמז נסתר לא יחויב לומר תיבת שאתה בכל מקום בפתח, והגאונים הנז' אטעמא אחרינא סמכי ואיברא דבגלילות שאין ניכר במבטא שלהם בין ימין לשמאל יש בהן בפותח ויש ליזהר בדבר, אך מנהג כל העולם להיפך ולא ראיתי ולא שמעתי מי שנזהר בזה ברכ"י בשיו"ב אות ב':

ח

ח) שם שאתה הוא וכו'. על שאנחנו מודים לך פי' רש"י ז"ל בסוטה דף מ' ע"א, על שנתתה בלבינו להיות דבקים בך ומודים לך עכ"ד והתו' לשם כתבו בשם הערוך דקא מודו צבור על ש"ץ אינון סומכין, ומאי על שאנו מודים לך על ההודאה דקאמר ש"ץ וקא ענו אנון אמן עכ"ל והב"ד ב"י וכתב דר"ל עכשיו אנו מודים לך מלבד מה שאנו מודים לך בחזרת התפלה שאנו עונין אמן אחר ש"ץ ע"כ:

ט

ט) שם וחותם ברוך אל ההודאות וכו'. לפי שבגמרא שלנו אין שום חתימה ובירושלמי איתא שיש חתימה בא"י אל ההודאות כמבואר בב"י וע"כ כתב מרן ז"ל בב"י דכן ראוי לעשות לחתום בלא שם ברוך אל ההודאות, וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"כ הט"ז סק"ב, עו"ת אות ג' ומ"ש שם העו"ת וע"כ אין למחות באותן שנוהגין לסיים בשם שיש להם על מי לסמוך כתב עליו התו"ח אות ב' שצריך למחות ואם טעה צ"ל בשכמל"ו יעו"ש ועיין להגר"א אות ב' שכתב שיש לחתום בשם אבל הרב שי"צ בקו' תכ"ף דף ף' ע"ב כתב שרוב הפו' סוברים שלא לחתום ושהעיקר הוא כדברי מרן ז"ל שיאמר בלא הזכרת השם כי זה הנכון וברור ובכן יפה עשה מור"ם ז"ל שלא הגיה כאן בש"ע על דבריו כמ"ש בס' ד"מ יעו"ש, ועוד עיין להרב שמן המאור שכתב שחזר בו מור"ם ממ"ש בד"מ והודה לדברי מרן ז"ל ולכך לא הגיה כאן בש"ע ע"ד מרן ז"ל יעו"ש והביאו היפ"ל או' ב' והתו"ח שם כתב על הד"מ שהוא ט"ס דאדרבא ברי"ו ורש"ל כתבו דנוהגים שלא לחתום יעו"ש. וכן הוא המנהג כהכרעת מרן ז"ל שלא לחתום בשם כ"א ברוך אל ההודאות:

י

י) שם. ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף וכו' הגה. וי"א שאומר הכל בשחייה אחת וכו'. ובדברי האר"י ז"ל לא נזכר מזה כלום אלא רק שצריך לשחות בתחלת מודים דוקא וכמש"ל או' ב' וגם לפי סודם של דברים אין מקום לשחיות אלו. וכ"כ הש"ץ דקל"ט ע"ב ודף יו"ד ע"ג על דברי מרן ומור"ם ז"ל הללו דאין כן דעת הרב זללה"ה יעו"ש והביאו היפ"ל או' ג' ומה שנסתפק שם הש"ץ כבר נתבאר בדברינו לעיל סי' קי"ג או' כ"א ובזה הסי' או' ב' יעו"ש ודו"ק:

יא

יא) [סעיף ב'] אם אין שם כהנים אומר ש"ץ וכו'. ואם לא אמר וסיים שים שלום אינו חוזר כמ"ש לעיל סי' קכ"ו או' ט"ו יעו"ש:

יב

יב) שם. אומר ש"ץ וכו'. אבל יחיד אסור לאומרה. טור. וכ"כ בש"ע לעיל סי' קכ"א סעי' ג' וכתב הפרישה בזה הסי' או' ו' דדעת הטיר לכ"ע יחיד אסור לאומרה יעו"ש וכ"כ בד"מ או' ג' ותמה על מנהג אשכנזים שיסד מהר"ר אייזיק טירנא ועל מהרי"ל שכתבו יחיד אומר אותה יעו"ש. ועיין במ"א סי' קכ"א סק"ג ובהגה שם, ודו"ק:

יג

יג) שם. בברכה המשולשת וכו'. וצ"ל בברכה פתח תחת בית ראשונה כמ"ש לעיל סי' קכ"ה או' י"ד בשם ס"ח יעו"ש:

יד

יד) שם. בברכה המשולשת וכו'. ומזכיר זכות אבות שהם שלשה לפי שהשלש ברכות חלות בזכותן. ואמר משולשת כי הם שלש פסוקים. הרד"א. והביאו א"ר אות ה' ועיין לקמן אות ך':

יד) כתב הרד"א שה"ר יוסף קמחי כתב שאין לומר כהנים עם קדושיך כי אינם נקראים עם והעד והכהנים והעם, וגם אין לומר כהני עם קדושיך כי אינם כהני ישראל אלא כהני ה' אלא הנכון לומר כהנים בעם קדושיך אבל הוא ז"ל חלק עליו וכתב שיכול לומר כהנים עם קדושיך כדאמרינן בוידוי יוה"כ ובני אהרן עם קדושיך וכתב שכן הוא בסדורי ר"ע ורב סעדיה עכ"ד והביאו ב"י וכתב וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות תפלה וכן נהגו עכ"ל, וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד דאין הקפדה שלא לכוללם בכלל עם אלא כשמזכיר עם לבד כמו והכהנים והעם אבל לקרותם כהנים עם קדושיך שמזכירם בשם עם קדוש כמו שהיה אומר הכ"ג ש"ר יעו"ש, והביאו העו"ת אות ח' (ומ"ש שם העו"ת דהב"י חלק עליו אהמ"ר לא דק שהרי הרד"א הוא שחלק עליו כמבואר למעיין בב"י וכ"ה בהדיא בהרד"א כיעו"ש) א"ר אות ה' וכ"כ המ"א סק"ג לחלק בין עם סתם לעם קדושיך יעו"ש, וכ"כ הפר"ח אות ב' ברכ"י אות א' א"א אות ג' וכתב שם השכנה"ג דטוב לומר הכהנים עם קדושיך ואי תני כהנים עם קדושיך לא משתבש יעו"ש א"ר שם, ומ"ש המ"א שם בשם הזוה"ק כשאומר יברכך ה' יראה לצד ימין וכו' כבר כתבנו אותו לעיל בסי' קכ"א אות ז' קחנו משם:

טו

טו) שם עד ואני אברכם וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מה"ת דין יו"ד, וכ"כ הגמ"י שם בשם הרוקח וכתב ודלא כרש"י שכתב שאין לאומרו וכ"כ הרד"א דבסדר רב עמרם ורב סעדיא כתוב ושמו את שמו ועליהם סמכו באלו הארצות לאומרו עכ"ד, וכ"ז הביא מרן ז"ל בב"י וכתב וכן נהגו וז"ש כאן בש"ע עד ואני אברכם, מיהו בעל המנהיג כתב ושמו את שמי אין מנהג בצרפת לאמרו וכמ"ש רש"י וכ"כ ד"מ אות ג' דהמנהג במדינות אלו שלא לאומרו וכ"כ הלבוש וכ"כ העו"ת או' ו' מ"א סק"ד א"א אות ד' ר"ז אות ב' מ"ב אות ט' וכ"ז הוא למנהג צרפת שהם האשכנזים אבל הספרדים נוהגים לאומרו כדברי הרמב"ם ז"ל והרד"א ומרן ז"ל, וכ"כ בס"ח סי' תת"ד שהראשונים היו אומרים אתו והביאו כנה"ג בהגב"י, וכ"כ ש"ץ דקל"ט ע"ג:

טז

טז) שם ואין הצבור עונין אחריו אמן וכו'. והטעם מפני שאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך, ב"י בשם הרד"א, ט"ז סק"ד, עו"ת אות ז' וכ"כ הלבוש דאע"פ שעונין אמן על כל פסוק כשכהנים נושאין ידיהם שאני התם שהכהנים בנשיאת כפים אומרים אותו בלשין ברכה שמברכין את ישראל לכך נופל לענות אחריהם אמן שהוא לשון קיום ומחזיק שמאמין את הדבר שאומרים הכהנים אבל הש"ץ שאינו אומר אותה אלא בתורת בקשה שמתחיל אלהינו וכו' אין נופל אחריו לשון אמן אלא כן יה"ר כלומר גם אנו מבקשים ממנו ית' שכן יעשה ויהי כן רצינו ית' עכ"ל, ומזה דקדק הזכ"ל אות ת' דכשהש"ץ אומר ברכת כהנים אין שום צורך להקהל להפוך פניהם נגד הש"ץ כיון דאינו אומרה כ"א בלשון בקשה יעו"ש, אבל היפ"ל בסי' קכ"ח אות ג"ל כתב דגם כשאין כהנים ג"כ שאומר הש"ץ או"א ברכנו וכו' יש לפנות פניהם נגד הש"ץ כדי לקבל אור העליון הנמשך בעת ברכה זו וכתב שכן ראה נוהגים אנשי מעשה וכ"כ מוהר"ר עראמה בחיבורו על הרמב"ם סו"פ ט"ו מה"ת יעו"ש:

יז

טוב) שם, אלא כן יה"ר, וכתב בד"מ אות ד' דכן המנהג לומר יה"ר ולא אמן, ובמהר"א שהוא לא אמר כלום עכ"ל. וכ"כ הלבוש דכן נהגו לומר כן יה"ר ולא אמן ר"ז אות ב' מיהו בתשו' יכין ובועז סי' כ"ה כתב דיש עונין אמן ודעבד כמר עבד וכו' יעו"ש והביאו פ"ת וא"ח, אבל הדרישה כתב דאיסורא נמי איכא דאין לענות אמן בחנם יעו"ש, והביאו הער"ה אות ב':

יח

חי) שם, אלא כן יה"ר פעם אחת בסוף שהרי אינו אלא כעין ברכה אחת, ואם רוצה עונה כן יה"ר על כל ברכה וברכה, אבל מה שנוהג העולם שלא לומר בן יה"ר אלא בסוף ובב' ברכות הראשונות עונים אחר ש"ץ יה"ר הוא טעות דיה"ר אינו משמע על איזה דבר הוא אומר שיה"ר אלא אין עונה כלום אחר ב' ברכות אלא בסוף הג' אומר כן יה"ר או עונה על כל ברכה וברכה כן יה"ר אבל העיקר שלא יענה כלום אלא דבסוף עונה כי"ר והכי משמע בש"ע עכ"ל, וכ"כ העו"ת אות ח' עט"ז אות ג' וכ"כ הט"ז סק"ד דמשמע כאן דא"א כי"ר אלא אחר סיום אמירת ברכת כהנים, וכ"כ המ"א סק"ה, א"ר אות ו' סו"ב אות ג' אבל המאמ"ר אות ה' הקשה ע"ז וכתב דמהיכא משמע להו להפו' הנז' מהש"ע דאין לומר כי"ר כ"א לבסוף אלא אדרבא משמע דאחר כל ברכה עונין כי"ר כמו שעונין אמן אחר כל ברכה וברכה יעו"ש, וכתב שכן משמע מדברי הלבוש וכן הוא בס' א"ח דף ק"ט ע"ד דאומרים כי"ר בסוף כל פסוק יעו"ש, וכן עתה עמא דבר לומר כי"ר אחר כל פסוק ופסוק מאחר דגם הב"ח כתב דאם ירצה יכול לענות כי"ר אחר כל ברכה וברכה ותול"מ:

יט

יט) שם, אלא כן יה"ר, כתב הדרישה ז"ל וז"ל ומה שעונים אמן אחר זכרנו לטובה ביעלה ויבא היינו דהתם מתוקנת התפלה לש"ץ גופיה משא"כ ברכת כהנים שנצטוות לכהנים ועכשיו שאין כהנים הש"ץ מבקש שיברכנו וכו' ולכן משנין ואומרים כי"ר עכ"ד, אבל המאמר אות ו' כתב דמדברי הרד"א בשם הרי"ף שהביא מרן ז"ל בב"י שאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך וכו' נראה דה"נ ביעלה ויבא אין לענות אמן שהרי אין הש"ץ מברך אלא מבקש שהי"ת יזכרנו לטובה וכל שאינו אלא בקשה אין לענות אמן אלא כי"ר וכתב דכן ראוי לנהוג דאתי לכ"ע יעו"ש:

כ

ך) שם, אלא כי"ר, ומנהג ותיקין לומר כי"ר בזכות אברהם, כי"ר בזכות יצחק, כי"ר בזכות יעקב ובזכות משה ואהרן ויוסף ודוד, חס"ל אות ב' פתה"ד בסי' קכ"ח אות י"ב, בן א"ח פ' תצוה אות ב' ועיין לעיל אות י"ד ודו"ק:

כא

כא) טוב לומר בשעת ברכת כהנים כשאומר הש"ץ פסוק יברכך וכו' אל נא קרב תשועת מצפיך, וכשאומר פסוק יאר וכו' לומר פחדך סר תוציאם ממאסר, וכשאומר פסוק ישא וכו' יאמר פדה סועים פתח סומים ישעך מצפים. דלה יוקשים וקבץ נפוצים סמוך ה' מפלתני. ויכוין בר"ת בשם של כ"ב. אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם, צרור המור פ' נשא ושל"ה, מ"א סק"ג. סו"ב או' ג' בי"ע:

כב

כב) שם הגהה. וא"א אלהינו וכו'. רק בזמן שראוי לברכת כהנים וכו' כלומר לאפוקי מנחה שאינה של תענית צבור שאין אומרים, וכן המנהג. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ש"ץ דף קל"ט ע"ג:

כג

כג) מקום שנוהגים להתענות עד אחר חצות אין לומר אלהינו ברכנו בברכה במנחה. ליקוטי מהרי"ו סי' מ"א. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ח':

כד

כד) שם בהגהה. ונהגו לומר בשחרית שים שלום וכו'. ומנהגינו לומר שים שלום בכל התפילות בין בשבת ובין בחול בין ביו"ט ור"ה ויוה"כ. שכנה"ג בהגב"י או' י"ב וכ"כ הבחה"ט סק"ז בשם סידור האר"י ז"ל, והביאו היפ"ל או' ו' וכ"ה לפי סודם של דברים שכתב הרב בשער הכוו' דרוש ו' דעמידה על תיבות שים שלום משמע שלעולם צ"ל דוקא שים שלום בכל תפלה ותפלה שתהיה ואין לשנות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---