יש סדר למשנה/דמאי/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ דמאי א

א

תי"ט ד"ה דמאי וכו' אלא בלאו לא גזרו וכו' ע"ש ולכאורה אפילו לאו אין כאן בלוקח מע"ה דהא קי"ל ב"מ פ"ח עשר תעשר ואכלת (תרי קראי דסמיכי להדדי. רש"י) ולא מוכר. תבואת זרעך ולא לוקח (ובתכ"ש כתבתי דאיכא למידק דלא דריש הש"ס כפי סדר הפסוקים דפרשת ראה י"ד פסוק כ"ב עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ופסוק כ"ג כתיב ואכלת לפני ה' וגו'. ואין כאן מקומו) ואף לפי' ר"ת שכתבו תוס' בסוגיא (עמוד א') ד"ה תבואת זרעך וכו' וגם בבכורות י"א ד"ה מעשרן וכו' וד"ה טבלים וכו' מסיק דכשקונה קודם המירוח חייב הלוקח מדאורייתא אבל כשקנה אחר המירוח פטור מן התורה ע"ש. הרי הכא בדמאי היינו חבר הלוקח מע"ה ודאי אחר מירוח הוא [דאי קודם המירוח אין כאן שייכו' ספק אם עישר רק ברור גם ודאי דלא עישר שהרי אכתי לא אתי לידי חיוב מעשר כל זמן שלא נתמרח] וכ"כ תוס' בסוגיא דב"מ שם דאפילו ידוע שלא עישר אינו חייב רק מדרבנן לעשר ודאי ע"ש. וכן פסק הרמב"ם דין ב' בפ"ב מהל' מעשר. ופשיט' לדעת הראב"ד שם דס"ל שהלוקח בין קודם שנמרח בין אחר שנמרח פטור כמבואר בכ"מ ע"ש. וכבר ג"כ ביאר במשנה למלך דין י"א בפ"א מהל' תרומות דלוקח פטור מן התורה אפילו מתרומה ותרומת מעשר. ובכן כל חיוב' דתרומ' ות"מ ושאר מעשרות בכל עניני דמאי הנשנית במסכתא זו בלוקח מע"ה. אין עיקרם מדאורייתא כלל. ר"ל אפילו כשידוע לנו בודאי שלא עישר פטור מן התורה לדעת ר"ת והרמב"ם ופשיטא לשיטת הראב"ד כדאמרן. רק לדעת ריב"א הנזכר בתוס' ה"ג בלוקח שאין ממורח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות מוכר אבל לוקח כשהוא ממורח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיניה וכו' ע"ש. ברם כעין החילוק שכתב התי"ט צריכין אנו לומר לשיטת ר"ת וסייעתו כדי שלא תקשה אליבייהו מ"ש תרומת מעשר דמחוייב הלוקח ליתן וחייבוהו מדרבנן אף בלוקח ומ"ש מעשר ראשון ומעשר עני דלא חייבוהו רבנן אלא ודאי דכל היכא דאיכא חיוב מיתה בשאינו לוקח גזרו רבנן וחייבו אף בלוקח מה שאין כן הכא דגם בשאינו לקוח ליכא רק איסור לאו לא חייבו רבנן בלקוח וזה ברור. ובחדושי הארכתי ברוחב הענין. באמת הבנין:

שם בסד"ה והחומץ כו' ואין סומכין על הנס כו' ע"ש אם סומכין או לאו. מתוך דברי ר"ת ביומא כ"א ד"ה נבלעין וכו' משמע דקרא סמיך אניסא. אכן התוס' שקלו וטרו בזה. בהן ולאו ורפי' בידם ע"ש. ודע בירושלמי ביומא' על המשנה ערב יוה"כ עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול חלב וכו' פריך ולא מן הנסים שהיו נעשין בבהמ"ק הן [שלא ראה הכה"ג קרי ביוה"כ ולמה היו צריכין לשמרו כל כך. קרבן העדה] אמר ר' אבין על שם לא תנסון [כלומר דלכתחילה אין סומכין על הנס. קרבן העדה] אר"י ב"ר בון כאן בראשון כאן בשני [האי דתנן שלא ראה הכה"ג קרי מעולם היינו במקדש הראשון ומתני' במקדש שני. קה"ע] הנה ברור הי' דלא הקשה הכי הירושלמי אמתני' דרישן דתנן ומתקינין לו כהן אחר שמא יארע בו פסול. משום דשפיר איכא למימר דחיישינן שמא יארע בו פסול דתנן היינו משאר טומאות המעכבין מלבא למקדש וכן לשון רש"י במשנה ריש יומא. והנס הוי רק שלא יארע קרי כמשמעות לשון הר"ב פ"ה מ"ה דאבות לפי שהוא טומאה היוצא מגופו הוא דבר מגונה ומכוער יותר משאר טומאה. וכפי' הר"ב מוכרח מדנקט לא אירע קרי וכו' ולא תני לא אירע פסול בכ"ג כמו דתנא גבי עומר ושתי הלחם] ורש"י והר"ב בריש יומא דנקטו נמי אם יארע לו קרי. היינו כמסקנת הירושלמי דבבית שני לא נשנית כל הני עשרה נסים שנעשו וכו' או גם משום לא תנסון איכא למיחש נמי משום קרי. אבל התי"ט שרוצה להוכיח בזה"ל דאין סומכין על הנס כדאשכחן בריש מס' יומא שהיו מתקינים כהן אחר שמא יארע בו פסול אע"ג דתנן במס' אבות וכו' ולכאורה אין שום ראיה דהתם ביומא שמתקינים כהן אחר היינו שמא יארע בו פסול ע"י נגיעת אונס במת או בשאר טומאה שאין יוצאין מגופו. מיהו בעיקר קושי' התי"ט מספ"ד דשקלים לענין מספקין לנסכים וכו' אנו אין לנו כתירוץ הראשון של הירושלמי על שם לא תנסון דאין סומכין על הנס (כמ"ש התי"ט) אבל ודאי דגם בבית שני הי' הנס הזה וכן דייק לישנא דרב נחמן בפסחים מ"ב שהביאו התי"ט דכל זמן ימי משך הבאת הנסכים לא הי' יינם מחמיץ. ומסתברא לומר דרק בכ"ג נשתנה הנס משום שהם קלקלו בבית שני [והרי לשכת פרהדרין הי' נקראת בשביל שכלם רשעים היו שהיו לוקחים הכהונה גדולה בדמים כמבואר יומא ט' ע"ש] אבל שארי נסים דתנן במשנה דאבות דלאו בכ"ג תליא אלא בשביל זכות כל ישראל. היו נעשים גם בבית שני. ובזה מובן השקלא וטרי'. בתוס' דיומא כ"א נבלעין וכו' דלא מוקי להך דאפר הדשן. בבית שני. א"ו כדאמרן. ותדע דהירושלמי בפ"ו דשקלים הלכה ג' [עלה דמתני' י"ג שולחנות היו במקדש שמנה וכו' של שייש בבית המטבחיים שעליהן מדיחין את הקרבים וכו' על של שייש נותנין את האיברין וכו' על של שייש נותנין את לחם הפנים וכו'] קאמר בגמרא לית כאן של כסף וכו' מפני שהוא מרתיח [לא הי' באולם של כסף אלא כדתנן של שייש דשל כסף מרתיח ומחמם הלחם ויש לחוש שיתעפש. קה"ע] לא כן תני זה אחד מן הנסים שנעשו בבהמ"ק שכשם שהיו מניחין אותו חום כך היו מוציאין אותו חום [שהי' נשמר חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבאה א"כ למה הי' מתעפש אפילו היו מניחין על שולחן של כסף. קה"ע] ריב"ל אמר אין מזכירין מעשה נסים [כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע. קה"ע] וכתירוץ הזה כתב הר"ב בשקלים. ועמ"ש בס"ד צע"ג. הנה נראה דהירושלמי לא משני אלא שאין סומכין על הנס. אבל לא רצה לחלק בין מקדש ראשון ובין מקדש שני אלא כדאמרן וזה ברור:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.