יצחק ירנן/מלווה ולווה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ מלווה ולווה ה

א

ומ"ע להשיך לנכרי וכו' דין תורה. והר"א פליג יעו"ש ונראה לענ"ד שדעת רבינו שכתב שהיא מצוה הוא ממאי דגרסינן בפ' איזהו נשך דף ע' ע"ב מרבה הונו כו' לחונן דלים כו' לא נצרכה אלא דאפי' דנכרי כו' איתיביה לנכרי תשיך כו' יעו"ש ומאי קשה לנכרי תשיך הוא מדאורייתא ומדרבנן הוא דאסורא אלא ודאי דס"ל לש"ס דהוי מצוה וכל דאיכא מצוה אין להם לחכמים לגזור ולבטל המצוה מכל וכל וכמ"ש התוס' שם ד"ה תשיך וז"ל דכיון דאמר רחמנא מצוה לחסרם ולא היה לחכמים לאסרם משא"כ אי לא היה מצוה אלא רשות שפיר מצו רבנן לאסור והראב"ד דלא ס"ל כדעת רבינו היינו משום דס"ל כדעת המאירי בשיטה מקובצת כ"י למסכת סנהדרין דכל דהתורה התיר הדבר בפי' אין כח ביד חכמים לאסור יעו"ש דבריו הביאם הרב שער המלך בפ"ה מיסודי התורה ה"ח ושכן כתב הט"ז ז"ל ביו"ד סי' קט"ז ס"ק א' מדברי התוס' דסוכה דף ל"ט ע"א יעו"ש וחיליה דהרב המאירי מהך ש"ס דפרק איזהו נשך והכי משמע דס"ל כדעת הראב"ד ז"ל דלנכרי תשיך אינה מצוה ולפי שיטתיה הביא ראיה ונמצא אם כן מהאמור דלדעת רבינו דוקא אי איכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור אבל אי ליכא מצוה אף דהתורה התירו יש כח ביד חכמים לאסור ומתוך דברי התוס' דפרק איזהו נשך נראה בבירור כדעת רבינו במה שתירץ משום דאיכא מצוה מכלל דהיכא דליכא מצוה אלא התר יש כח ביד חכמים לאסור דלא כמ"ש התוס' בסוכה וזה הוי סתירה לדברי הט"ז שלמד מדבריהם כן וודאי צ"ל דאין ראיה מדבריהם דהתם וכמ"ש הרב שער המלך דמ"ש התוס' הכי דלשיטתייהו אזלי דס"ל דאיסור סחורה מן התורה כמ"ש בפ' כל שעה וכן הביא ג"כ הרב ז"ל מדבריהם דסוכה דף מ' והיינו כמ"ש כאן בפ' איזהו נשך וכבר רמזו ג"כ הרב שער המלך וכן הביא עוד מדבריהם בכמה דוכתי יעו"ש באופן דהך הולדה דהרב ט"ז לאו דסמכה היא.
ומתוך הכתוב יוצא לכ"ע כל דאיכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור ואם כן אין מקום לחקירת הר"ן בריש פ' יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת דלמה לא אסרינן מילה בשבת משום גזרה שמא יעבור תנוק או איזמל ד' אמות ברה"ר כדרך שגזרו בשופר ולולב כו' דהא התורה אמרה שמצוה למול בשבת ביום הח' והיאך יאסרו רבנן מה שאין כן שופר ולולב דלא אמרה התורה בשבת ולכן גזרו בשב ואל תעשה וכן אין מקום למה שהקשה הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות שופר דלא יתקעו בראש השנה משום שמא יתקן כלי שיר דהא כיון דהתורה ציותה לתקוע בר"ה היאך יאסרו חכמים ואף שכן תירצתי אני בעניותי קודם ראות שכן תירץ הט"ז ופר"ח בא"מ הלכות שופר יעו"ש וכמ"ש כל זה בחידושיו הל' שופר פ"ב מכל מקום לא כתבנו כלנו אלא מכח סברה והיא נכונה ברם לא אתינן עלה מכח סוגייא דש"ס ברם כעת דחזינא שהוא ש"ס ערוך והתוס' ואליבא דכו"ע כל דאיכא מצוה א"א להם לחכמים לגזור ולאסור התמיה קיימת להמקשים הנ"ל איך הקשו כזאת ולא תירצו כן וצ"ע.
והנה כעין קושית הר"ן הלזו דלמה לא אסרו מילה בשבת הקשו ג"כ התוס' במגילה דף ד' ע"ב אלא שהר"ן נקט הגזרה שמא יעבור האיזמל או התנוק ד"א בר"ה ופי' שישכח ויעבור את התינוק או האיזמל משא"כ התוס' מקשים שמא ילך עם התנוק והאיזמל אצל בקי ללמוד למול שכן נראה מתירוצם הב' שתירצו דכיון דאיכא סכנה ודאי אין אדם מל אם אינו בקי וא"כ ליכא למיחש לילך אצל בקי אלא דצריך לראות דניחא כשנקשה כקושיא אמנם כשנקשה כקושית הר"ן דלא שייכא תירוץ קושיא זה חזרה קושיא לדוכתא דהקושיא היא שמא ישכח ויעבור או תנוק או איזמל הן אמת דבתירוץ הראשון יתיישב גם לקושיא הלזו מ"מ לעת לא הקשו כקושית הר"ן ולא יתרצו אלא התירוץ הראשון דוקא ונראה דטעמם עמם דעד כאן לא אמרו בש"ס דמשום גזרה דרבה דחינן מצוה דאורייתא אלא בדאיכא חששא דשמא ילך אצל בקי דהיא חששא קרובה אבל כל דליכא חששא קרובה כי האי אלא חששא דשמא ישכח ויעבור התנוק או האיזמל ודאי לא גזרו רבנן לעבור על מצות דאורייתא ומשום הכי לא ק"ל אלא שמא ילך עם התנוק והאיזמל דומיא דחששת דשופר ולולב ומגילה.
וע"פ האמור אין מקום להקשות על הש"ס שאמר והיינו טעמא דמגילה ולולב בכל דוכתא דלמה לא אמר והיינו טעמא דטבילת כלים וכן והיינו טעמא דהזאה יעו"ש בביצה דף י"ח ובפסחים דף ס"ט דהנהו לא דמו ללולב ושופר ומגילה דהנך ג' הם עצמם מצות דאורייתא ואי לאו משום חששה קרובה דילך אצל בקי לא בטלי המצוות מכל וכל משא"כ טבילת כלים והזאה דאינהו גופייהו לאו מצות נינהו אלא שמכחם יתבטלו המצות אין צריך חששה קרובה כדי לבטלם אלא אפי' חששה רחוקה כמו שמא יעביר ההזאה או הכלי ד' אמות ברה"ר מבטלינן המצות ונמצא אין טעמם אחד דהנך שתים עם הנך תלתא ולכן לא כללם בש"ס ואמר והיינו טעמא דהזאה והיינו טעמא דטבילת כלים.
המורם מהאמור דקושית הר"ן במילה שמא יעבור התינוק או האזמל לא קשה כלל דמשום חששה רחוקה כזו לא מבטלינן מצוה דאורייתא דלא הוי כחששת הנך ג' דהיא שמא ילך אצל בקי ואי נקשה מטבילת כלים והזאה דגזרינן שמא יעבור ד' אמות ברה"ר לא קשה ג"כ כדכתיבנא דהנך ב' לא מבטילינן המצות מכח הגזרה אלא מבטלינן ההזאה וטבילת הכלים ומכחם יתבטלו המצוות וכיון שכן אפי' בחששה רחוקה מבטלינן משא"כ מילה משא"כ קושית התוס' דשפיר מקשה שמא ילך אצל בקי במילה והוי דומה לגזרת לולב ושופר ומגילה ומתרצו שפיר ומתוך הכתוב יש לגמגם על התוס' יו"ט פ"ד דסוכה מ"ב על דברי הר"ן כתב וז"ל והתוס' במגילה דף ד' תירצו כו' כאילו קושית הר"ן והתוס' חדא היא וליתא וכדכתיבנא ונמצא א"כ קושית התוס' בר קיימא היא וקושית הר"ן אין לה על מה לסמוך.
ודע שכתב עוד שם התוספות יו"ט על דברי הרב וז"ל ומ"ש והיינו טעמא דמגילה אגזרה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאינן לא שייך למנייניה למגילה דכיון דמדבריהם הוא אפילו היינו בקיאים לא היה דוחה שבת אלו דבריו. ולא ידענא מאי אידון בה ובפירוש גרסינן במגילה אמר רבה הכל חייבין בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזרה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דשופר ודלולב ע"כ ותימה דכאן כתב על דבריו אלו וז"ל וכמו שכתב במשנה ב' פ"ק דמגילה ושם הביא דברי הש"ס שהבאנו יעו"ש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.