יפה תואר על בראשית רבה/לג

יפה תואר על בראשית רבה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לג

פיסקא: א  ג  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

ר' ישמעאל ור"ע כו'. משום דהאי קרא קשה דידיה אדידיה שאם צדקתך כהררי אל איך יהיו משפטיך כתהום רבה. לכן מפרש ר"י רישא דקרא על הצדיקים שבזכות ששומרים את התורה הנתנה בהררי אל עושה עמהם צדקה כהררי אל. וסיפא דקרא ברשעים. שבשביל שעברו על התורה ונשקעו בחטאם כתהום רבה. לכן יעשה עמהם משפט כתהום רבה. ור"ע מפרש כל הכתוב בצדיקים. ופי' אף כי צדקת ה' עמהם כהררי אל מ"מ גם משפטיו לדקדק עמהם על מיעוט החטאים אשר בידיהם הם כתהום רבה. ומה שמסיים בדבריו משפיע שלוה לרשעים כו' איננו מפירוש הכתוב רק דרך אגב כיון דמדבר ממשפט הצדיקים כתהום רבה מזכיר ג"כ ממשפט הרשעים. ור"ל מפרש ג"כ את המקרא כמו ר"י דרישא בצדיקים וסיפא ברשעים. והא דאומר בצדיקים כהררי אל וברשעים כתהום רבה משום דכל אחד בדומה לו. שהצדיקים דרים במרום הרים בהררי אל. ודירת הרשעים היא בתהום רבה ור' יאשיה מפרש המקרא בסירוס וכמו שמפרש את דבריו במדרש ור' יהודה בר סימון מפרש בנח משום דהכתוב מסיים אדם ובהמה תושיע ה' וזה היה בימי המבול. כי יש מאדם ובהמה אשר ניצולו בצדקת ה' על הררי אל ויש מאדם ובהמה אשר נמחו במשפט ה' בתהום רבה:

משל את הצדיקים בדירתן. י"ל ג"כ כי משל הוא מלשון ממשלה ובדירתן הוא בדומה להם וכמו דאיתא בפ"ק דקדושין א"ל ר"י לר' יאשיה דדריה ופי' הערוך בן גילו. וזה הדומה לו. ויתפרש כי ממשלת הצדיקים היא בדומה להם במרום הרים ולכן כתיב עליהם צדקתך כהררי אל. וממשלת הרשעים היא בדומה להם במחשכי התהום כחשכת מעשיהם ולכן כתיב עליהם ומשפטיך תהום רבה:

על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל כו'. ומפרש את הכתוב כי אם הקב"ה עושה צדקה וחסד עם איש ישפיע רב טובה כהררי אל וז"ש הן דיהבת אשפעת פי' הגבהת מאד ואם יעשה משפט אז יורידנו עד תהום רבה. וז"ש הן דמחית גיית אם תשפילנו אז תשפילנו עד שאול וגיית הוא מלשון גומא ובור וכמו דאיתא בשביעית פ"ג כלפי גאיות. והכל בצדק ובמשפט אף כי דרכי המשפט נעלמו מעין כל חי:

מזכותא דבעירא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה'. הכתוב הזה הביא המדרש לחזק את דברי מלכא קציא:

אמר הקב"ה צדקה שעשיתי. הכתוב הזה אמר דוד ובויק"ר ליתא אמר הקב"ה:

ג  [עריכה]

ומרחמיו על כל מעשיו. ומפרש את המקרא טוב ה' לכל. כי ייטיב עם הכל ועוד טובה אחרת נתן להם כי חלק מרחמיו על כל מעשיו. ונותן רחמים בלב הבריות כי ירחם איש על רעהו [ובדרשת ר"ל ור"ש שוים דברי היפ"ת עם דברי חידושי הרש"ש ולכן לא העתקנום פה]:

באותה שעה הגביה ר"ת פניו כו'. כי הכיר אשר דבריו דברי אמת ואין ביניהם מחשבת זמה:

וחשש את שניו י"ג שנה. בפ' הפועלים איתא י"ג שנין שית בצמירתא וז' בצפדינא ואמרי לה אפכא ע"ש:

אליף לרב בר אחתיה כו'. בא להשמיענו כי גם ימי הנזיפה היו לרב חייא לתועלת כי היה לו פנאי ללמד לרב כל כללי דאורייתא. ולא נחשב עוד לרבינו לעון במה שהיה נזוף בגללו:

ד"א טוב ה' לכל וגו' אמר רשב"נ וכו'. כלומר דבדברי רשב"נ יתפרש הכתוב כי ה' אשר הוא מדת הרחמים הוא טוב לכל יען ורחמיו אשר זה הוא מדתו הם על כל מעשיו:

שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין. ומ"מ יש חילוק בין מדה"ר למדה"ד. כי רק רשעים גמורים כמו דור המבול מהפכים את הרחמים לדין. וגם רק צדיקים גמורים כנח ורחל מהפכים את הדין לרחמים אבל שאר צדיקים ורשעים נדונים במדות ה' לפי מעשיהם. וגם בזה יש חלוק כי מדה"ד הנהפכה לרחמים מ"מ יש בה תערובות קצת מדה"ד וכן להפך יש בה קצת רחמים. אבל המדות לפי מה שהן הם דינים ורחמים פשוטים וטהורים. וכל המדות האלה הוא רק לפי המקבלים ומעשיהם. אבל בחקי הקב"ה אין שנוי וחלוף:

ה  [עריכה]

הה"ד שלח חשך ויחשך. זה הכתוב הובא הנה רק ע"ד מליצה. כי השולח חשך תחשך שליחותו ולכן השליחות ע"י העורב אשר חשך משחור תארו. היתה גם תשובתו חשכה. וכן איתא בפר"א וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו ושלח את היונה והשיבה את שליחותו מכאן אמרו השולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל והשולח דברים ביד טהור כציר נאמן לשולחיו. וכוונת המדרש לתת טעם למה כתבה וספרה לנו התורה שליחות העורב. כיון דשליחותו לא הועילה כלום. אך היא באה ללמד לשולחים שלוחים כי יבחרו נקיים וטהורים:

משיבו תשובה. כבר כתבנו למעלה כי בזמנים הראשונים היו גם כל בעלי חיים בני הבחנה ודעה. ויכלו לחקור ולהתבונן באיזה ענינים. אבל התשובה אשר השיב העורב ע"כ היה בצפצוף לשונו כפי דבורם זה לזה ונח היה מבין מחשבת העורב בחכמתו וכמו שמצינו בריש חזית על שלמה המלך ע"ה צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. וכן יתפרש גבי יונה לקמן סי' ו'. וע' בפ' חלק תשובת העורב באופן אחר:

דרש ר"ע מעשה דור המבול כו'. הך דרשא שייך למעלה בסי' ג' דדרש להון התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים וכן דרש ר"ע ישכחהו רחם הם שכחו רחמי מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם וע"ע בדרש זה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. [אבל מ"ש בסוף דבריו דאין משיבין על הדרש ליתא ביפ"ת והוא כתב כי הכתוב הזהיר באמצע את דור הפלגה משום דדמי לדור המבול בענין זה]:

ו  [עריכה]

מהו טריף קטל. כי השורש טרף לא נמצא רק על הריגה כמו טרוף טורף יוסף או על פצע וחבורה כמו כי הוא טרף וירפאנו או על לשון מזון כמו הטריפני לחם חקי אבל לקטוף העלה מעץ איך יפול ע"ז השרש טרף. לכן מפרש כי היונה קטלה את העץ אשר היה נכון להתגדל ולישא פרי. ובעירובין פ"ב וכן לקמן מפרשי טרף מלשון מזון:

לא היתה מביאה כו'. אלא רמז רמזה לו כו'. כ"ז הוא מדברי המדרש לתרץ ולבאר את דברי ר' אבהו:

הדא מסייעא להא דאר"י בר חנינא כו'. פי' מדכתיב וייחל בשני יודי"ן משמע המתנות רבות. ואם לא היתה רק המתנה שניה היה לו לכתוב ויחל ביו"ד אחד וכמו בפעם הראשון:

ז  [עריכה]

משפט דור המבול י"ב חדש. יען כי דברי היפ"ת בזה אינם נוגעים לפשט דברי המדרש ודברי רש"י בזה פשוטים וברורים לכן לא העתקנום פה וע"ע בזה בערוך ערך קיל:

דבר אחר ויהי באחת ושש מאות שנה. אע"ג דהדרשה הראשונה היא לפרש דראשון זה תשרי כדי שיהיה י"ב חדש. ופה בא המדרש לפרש ההבדל בין יבש לחרב. ושני ענינים נפרדים המה. מ"מ אמר בלשון ד"א כי כן דרך המדרש אם מביא שתי דרשות על פסוק אחד לאמר בלשון ד"א אע"ג דחד לישנא לחד ענינא ואידך לישנא לחד ענינא. ומה דמסיים ומה ת"ל בשבעה ועשרים וגו' אלא אלו י"א יום כו' צריך לענין אגדה ראשונה שמשפטן י"ב חדש ולא הביאתו התם אלא על הכתוב גופיה:

נעשית כגריד כו'. בילקוט בשם סדר עולם הביא המאמר הזה בנוסחא אחרת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף