יפה ענף על רות רבה/ה/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יפה ענף על רות רבה ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוא היה עם דוד וגו'. עיקר הדברים הובא פה לדרוש כי בשביל מאשר ישאבון זכתה שיצא ממנה דוד דכתיב גביה וישאבו מים וגו' דמדריש בסוף הסימן בשבח דוד. ואגב זה דורש כל הכתובים הסמוכים לו:

בחקל סומקתא. פי' בשדה אדום כי גם הארץ היתה שם בשאר מקומות אדומה. ופס הוא חלק ורשב"ן מפרש שמשם פסקה המלחמה. כי היא היתה האחרונה שנלחם דוד עם הפלשתים:

ענבותן. ובירושלמי הגירסא ענבה שלהן יפה כשל שעורים. ונראה כי הב' הוא במקום פ"א ופי' ענף שלהן וכן במשנה פאה פ"ו כאלו היא ענוה של שעורים ובערוך פי' קמה והרמב"ם והר"ש פי' גרגרים:

אלא מלמד כו'. פי' דהך הצלה היא שלא אבדו את השדה אפי' ע"מ ליתן דמים כמו שחשב דוד אלא החזירוהו לבעלים. ונחשבה להצלה כיון שהשדה היה יקר בעיני הבעלים כמלא כרכום ולא חפץ במחירו. ומשום דהוראת הדין אינה מתבררת ביחיד כי אם בשלשה כדלקמן לכן כתיב ויצילוה בל"ר. ויען כי באמת היתה ההצלה ע"י אחד וזה שמה בן אגא שהכה את הפלשתים לכן כתיב בשמואל ויצילה בל"י. ואע"ג דחד קרא קאי על חלקה של עדשים וחד קרא על של שעורים מ"מ משוינן זה לזה. כי כל מה שאירע באחת אירע לשניה:

ושתי שדות היו. בא לתרץ הרומיא כתוב אחד אומר שעורים וכא"א עדשים. והרומיא של ויצילוה על ויצילה מקומה אחר אין למדין ממעשה וכ"ה בירושלמי:

פשיטא ליה לאבד וליתן דמים. פי' הדברים כי היו שתי שדות ודוד היה צריך לאבד אחת. וליתן דמים פשיטא ליה דמותר לאבד. ורק הספק היה לו לאבד בלי דמים. האם יאבד את של שעורים משום שהוא מאכל בהמה ויניח של עדשים מפני שהוא מאכל אדם. או יאבד את של עדשים ויניח את של שעורים מפני שהיא חייבת בחלה ומביאה ממנה העומר. ופשטיה ליה כי אסור גם לאבד ולשלם הדמים וכדאיתא בב"ק סו"פ הכונס אך שם הבעיא באופן אחר ע"ש:

ושתי שנים היו. בשנה אחת היתה של שעורים ובשניה של עדשים. ומקשה ולמה שאל בשנה השנית ולא פשט מהמעשה שהיה בשנה שלפניה. ומשני שאין למדין ממעשה ובירושלמי הגי' שאין למדין משנה לחברתה. ושתי הנוסחאות יתפרשו באופן אחד כי אם השנה הראשונה היתה של עדשים אין למדין על שנה שניה שהיתה של שעורים כי פן משום שחייבת בחלה ומביאה ממנה העומר חמירא. וכן להפך אם הראשונה היתה של שעורים אין למדים על עדשים שהוא מאכל אדם. וכן יתפרש אין למדין ממעשה של שעורים על של עדשים דשמא חמירא האחת מן השניה וכמו שפירשנו ואין דומה מעשה השנה הראשונה לשנה השניה:

הלכה נצרכה לו. כי מפני שתיית מים טובים לא הסתכן אנשים להביא ממחנה פלשתים. אבל הוא היה צריך להבקיע במחנה פלשתים ולבוא אל הסנהדרין לשאל הלכה. ואם שלשה יביאו את ההלכה תתברר יותר וכל ספק אשר יפול בתשובה יוכלו היטב לברר. ודוד לא חפץ לעשות מעשה בזה כדי שלא תקבע ההלכה על ידו שהוא היה הראשון אשר ע"י נתפרסמה ההלכה אבל בקש מהם כי יקבעו כן במסכת לדורות שהמלך פורץ גדר וכו'. אבל הוא לא חפץ לעשות כן:

הלכות שבויה כו'. זה הוא מה שנשנה במשנה וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש. ואמרינן בסנהדרין פ"ב מחצה למלך ומחצה לעם וע"ז שאל דוד ולא חפץ לנהוג כן. ואע"ג דדין זה ילפינן בירושלמי משלל דוד אולי ר"י חולק על זה ויליף משלמה כדאיתא בבבלי:

בנין ביהמ"ק תבע. פי' ששאל באחד מדיני בנין ביהמ"ק והשיבוהו. ומ"ש ולא אבה דוד לשתותם פי' שלא עשה מעשה כדבריהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף