ילקוט שמעוני/ב/טו
|
< הקודם · הבא > |
יהושע ג [עריכה]
ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד (באדם) מאדם העיר אשר מצד צרתן (יהושע ג, טז).
(מדרש ילמדנו):
אתה מוצא כל נסים שנעשו לישראל בזכותו של אברהם היה, יציאת מצרים בזכותו, שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו (תהלים קה, מב). ויוציא עמו בששון (שם מג). קריעת ים סוף בזכותו, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו, יג). וכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו, יז). קריעת ירדן בזכותו, שנאמר (באדם) מאדם העיר אשר מצד צרתן (יהושע ג, טז). שמעת מימיך עיר נקראת אדם, אלא על אברהם נאמר: האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו). מתן תורה בזכותו, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים סח, יט):
(ב"ר עו, ה):
רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אומר: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב, בתורה: כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב, י). בנביאים: ביבשה עבר ישראל את הירדן (יהושע ד, כב). ישראל סבא. בכתובים: מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור וגו' (תהלים קיד, ה). מלפני אלוה יעקב (שם ז):
יהושע ד [עריכה]
פרק ד - המשך רמז טו[עריכה]
|
< הקודם · הבא > |
והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש (יהושע ד, יט).
(פסיקתא):
אמר רבי לוי: לקיחת הפסח עמדה להם בירדן, דכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו' (שמות יב, ג). וכתיב התם והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש (יהושע ד, יט). אכילת הפסח עמדה בימי המן, דכתיב בלילה ההוא נדדה וגו' (אסתר ו, א).
(יבמות עא:):
אמר רבי יוחנן בשם רבי בנאה: ערל מקבל הזאה, שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהיו ערלים, שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש (יהושע ד, יט). בעשרה לא מהול משום חולשא דאורחא, הזאה אימת עביד לאו כשהם ערלים, ודילמא לא עבוד פסח כלל, לא סלקא דעתך דכתיב ויעשו את הפסח (יהושע ה, י). ודילמא פסח הבא בטומאה עבוד, אמר רב אשי בהדיא תניא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה:
יהושע ה [עריכה]
פרק ה - המשך רמז טו[עריכה]
|
< הקודם · הבא > |
בעת ההיא אמר ה' אל יהושע (יהושע ה, ב).
(יבמות עא:):
אמר רבה בר יצחק: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' (יהושע ה, ב). ודילמא הנך דלא מהול כלל, דכתיב כי מולים היו וגו' (שם ה). א"כ מאי "שוב" ומאי "שנית", אלא לאו לפריעה, ולאקושי סוף מילה לתחלת מילה, מה תחלת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת, כדתנן (מס' שבת פי"ט מ"ו): אלו הן ציצין המעכבין את המילה, בשר החופה את רוב גבהה של עטרה. ובמדבר מאי טעמא לא מהול, אי תימא משום חולשא דאורחא, ואי תימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית, דתניא כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא, איתימא משום דנזופין הוו, ואי תימא משום דלא ליבדרו ענני כבוד. אמר רב פפא הילכך האי יומא דעיבא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה (פירוש: אין מקיזין דם), והאידנא דדשו בו רבים שומר פתאים ה' (תהלים קטז, ו):
(פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ט):
תניא רבי ישמעאל אומר: וכי (כותים) [ערלים] שמעו קולו של הקב"ה בסיני ונתן להם את התורה, אלא ח"ו נמולין היו אלא שלא כתקנן, והיו כורתין ולא היו פורעין, וכל מי שמל ולא פרע כאילו לא מל, לכך אמר הכתוב לא מלו (יהושע ה, ה). וכשבאו ישראל לארץ ישראל אמר לו הקב"ה ליהושע, יהושע אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כדרכן וכתקנן, חזור ומול את ישראל פעם שנית, שנאמר ושוב מול את בני ישראל שנית (שם ב). וקבץ את כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה, שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות (שם ג). והיו ישראל לוקחים את הערלות ואת הדם ומכסין אותם בעפר המדבר, וכשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא ערלות, אמר מי יוכל לעמוד בזכות זאת שמכוסה במדבר בעפר, שנאמר מי מנה עפר יעקב (במדבר כג, י). מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה בעפר הארץ שנמשלו בו, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח, יד). וכך היו ישראל מלין עד שנחלקו לשתי ממלכות, מלכות אפרים מנעו מהם ברית מילה, ועמד אליהו ז"ל קנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, ועמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה: אליהו טוב אתה מאבותיך, יעקב ברח מפני עשו, שנאמר קום ברח לך (בראשית כז, מג). משה ברח מפני פרעה, שנאמר ויברח משה מפני פרעה (שמות ב, טו). דוד ברח מפני שאול, שנאמר ודוד ברח וימלט (ש"א יט, יח). מלמד שכל הבורח נמלט, ועמד אליהו ז"ל והלך לו להר חורב, ושם נגלה עליו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו (מ"א יט, ט). ויאמר קנא קנאתי (שם י). א"ל לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות וכאן את מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו להיות עושין מושב כבוד למלאך שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג, א):
עשה לך חרבות צורים (יהושע ה, ב).
(ב"ר לא, ח):
אמר רבי אמי בארבע מקומות נאמר בלשון הזה עשה לך. בשלשה נתפרש, באחד לא נתפרש, עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו, יד). נתפרש אעין דקדרוס. ועשה לך חרבות צורים (יהושע ה, ב). נתפרש גלבין דטינרי (פירוש: תער עשוי מאבן). עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב). נתפרש, עשה לך שרף (במדבר כא, ח). לא נתפרש. רבי יודן בשם רבי יוסי: ישמע חכם ויוסף לקח (משלי א, ה). זה משה, אמר אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה, אם אני עושה אותו של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה, הרי אני עושה אותו של נחשת, למה שלשון הזה נופל על הלשון הזה, שנאמר ויעש משה נחש נחשת (במדבר כא, ט). מכאן שניתנה תורה בלשון הקדש:
וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות (יהושע ה, ג).
(ויק"ר כה, ז):
מקום שהוא עושה גבעה בערלה.
רב נחמן אמר: "תן חלק לשבעה" זה דור שמלן משה לשבעה, "וגם לשמנה" (קהלת יא, ב). זה דור שמלן יהושע לשמנה:
וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה, ד).
(פסיקתא):
רבי ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבין בר' יוסי: דבר אמר להם יהושע ומלן. א"ל מה אתם סוברים שאתם נכנסין לארץ ערלים, כך אמר הקב"ה לאברהם, ונתתי לך ולזרעך אחריך (בראשית יז, ח). על מנת ואתה את בריתי תשמור (שם ט):
(ב"ר מו, ב):
זהו שאמר הכתוב: לכל זמן ועת לכל חפץ (קהלת ג, א). זמן היה לו לאברהם שניתנה לו המילה, שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם (בראשית יז, כו). זמן היה שתפול (שימולו) לבניו, שנאמר כי מולים היו (יהושע ה, ה):
היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה, ט).
לפי שראה פרעה באיצטגנינות וא"ל לישראל ראו כי רעה נגד פניכם (שמות י, י). א"ל רואה אני באיצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם ושמו רעה, והוא סימן דם והריגה, וכשחטאו ישראל במדבר בעגל ובקש הקב"ה להורגם, בקש משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם (שמות לב, יב). זהו שאמרנו לכם ראו כי רעה נגד פניכם, וינחם ה' על הרעה אשר דבר (שם יד). והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע, וז"ש היום גלותי את חרפת מצרים. שהיו אומרים דם אנו רואים עליכם:
ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח (יהושע ה, יא).
(ר"ה יג.):
בעו מיניה מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו, אם תאמר דעייל ביד נכרי, קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי. ומנלן דהקריבו דילמא לא הקריבו, לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכול, מהיכן הקריבו, א"ל כל שלא הביא שליש ביד נכרי, ודילמא עייל ולא קים להו, אלא קים להו הכא נמי קים להו, ודילמא לא עייל כלל, אבל היכא דעייל רבעא או דנקא בין שליש לפחות משליש לא קים להו, לא סלקא דעתך דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש (יהושע ד, יט). ואי ס"ד דלא עייל כלל בחמשה יומי מי קא מטי, אלא מאי דעייל רבעא או דנקא בחמשה יומי מי קא מלי, אלא מאי אית לך למימר, ארץ צבי כתיב בה, הכא נמי ארץ צבי כתיב ביה:
וישבות המן ממחרת (יהושע ה, יב).
(תוספתא דסוטה):
כל זמן שהיה משה קיים היה המן יורד להם, משמת מהו אומר וישבות המן ממחרת (יהושע ה, יב). ולא שהמן היה תולה בחייו אלא אף במיתתו, שמן המן שלקטו בשבעה באדר אכלו ל"ט יום עד ט"ז בניסן והקריבו את העומר בגלגל, שנאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וגו' (שמות טז, לה). שאין ת"ל עד בואם אל ארץ נושבת. מה תלמוד לומר עד בואם, מלמד שאילו לא פסק המן לא רצו לאכול מתבואת הארץ. רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדו מזוג לי חמין, א"ל אין לי חמין, א"ל מזוג לי צונן. דבר אחר משל אומר לאדם מפני מה אתה אוכל פת שעורין מפני שאין לי פת חטין, מפני מה אתה אוכל חרובין, מפני שאין לי דבילה, כך אילו היה בידם של ישראל מאותה קמיצה שקמצו בו ביום שמת משה לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען, ואותה שנה שיצאו מארץ מארץ מצרים ירדה להם מן בט"ז באייר ופסק בשבעה באדר, וכלה בידן בששה עשר בסיון, שנאמר ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (יהושע ה, יב). דבר אחר מה תלמוד לומר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. והלא חסרים שלשים יום מחמשה עשר בניסן עד ששה עשר באייר אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים, שהיו יפות להם כמן:
(מכילתא):
תניא רבי יהושע אומר: ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה, כיצד בשבעה באדר מת משה ואכלו ממנו ארבעה ועשרים של אדר וששה עשר של ניסן, שנאמר וישבות המן ממחרת (יהושע ה, יב). רבי אלעזר המודעי אומר: שבעים יום, כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו ממנו ארבעה ועשרים של אדר ראשון ושלשים של אדר שני ששנת עיבור היה, וששה עשר של ניסן. ר' אליעזר אומר: שבעים יום, בשבעה בשבט מת משה, ואכלו ממנו כ"ד של שבט ושלשים של אדר וששה עשר של ניסן, ואותה שנה לא היתה מעוברת. רבי יוסי אומר נ"ד שנים אכלו ישראל את המן, ארבעים שנה בחייו של משה וארבע עשרה שנה אחר מיתתו, שנאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה (שמות טז, לה). שאין תלמוד לומר "ואת המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת" אלא אלו ארבע עשרה שנה אחר מיתתו של משה, שבעה שכבשו ושבעה שחלקו:
(תענית ט.):
שלשה פרנסים טובים ניתנו להם לישראל. אלו הם: משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות נתנו על ידם, מן ועמוד ענן ובאר, מן בזכות משה, ועמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. מתה מרים בטלה הבאר, דכתיב ותמת שם מרים (במדבר כ, א). וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה (שם ב). וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד הענן, דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ, כט). ואמר רבי אבהו: אל תקרי וַיִרְאוּ אלא וייראו, חזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתן, וכתיב ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד (זכריה יא, ח). וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר, אלא שבטלו מתנות טובות שנתנו על ידם בירח אחד.
(ילמדנו):
ולעתיד לבא עתידין לחזור שלשתן, שנאמר לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש (ישעיה מט, י). לא ירעבו זה המן. ולא יצמאו זה הבאר. ולא יכם שרב ושמש זה עמוד ענן. ועל מבועי מים ינהלם. מבוע לא נאמר אלא מבועי, לעתיד לבא עתידין לצאת להם לישראל שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים:
ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג).
(עירובין ס:):
והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת (יהושע ו, א). אלא מלמד לעיבורה של עיר שהוא כעיר, ותנן הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום.
ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה, יג).
(מגילה ג.):
והיכי עביד הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם ליתן שלום בלילה שמא שד הוא, שאני התם דקאמר ליה שר צבא ה' (יהושע ה, יד). ודילמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה:
(תנחומא פ' משפטים, יח):
כיון שאמר לו הלנו אתה (יהושע ה, יג). התחיל צועק מתחת צפרני רגליו, א"ל שני פעמים באתי להנחיל את ישראל את הארץ, באתי בימי משה רבך ודחה אותי, שנאמר עתה באתי (יהושע ה, יד). אבל משה דחה אותי, שנאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג, טו):
(עירובין סג:):
אמר רבי אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא על שבטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר ויאמר לא וגו' שר צבא ה' וגו' (יהושע ה, יד). א"ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה. א"ל ועל איזה מהם באת, א"ל עתה באתי, מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק (יהושע ח, ט). אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה, וגמירי כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה. ואמר רב שמואל בר אבא משמיה דרב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר עתה באתי, ותלמוד תורה דרבים ולא דיחיד:
יהושע ו [עריכה]
פרק ו - המשך רמז טו[עריכה]
|
< הקודם · הבא > |
תסבו את העיר שבע פעמים (יהושע ו, ד).
(ירושלמי דשבת פ"א ה"ח דף יג.):
אין מקיפין עיירות של גויים פחות משלשה ימים קודם לשבת, הא דאת אמר במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה ואפילו בשבת, שכן מצינו שלא נלכדה יריחו אלא בשבת, שנאמר וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים. וכתיב עד רדתה (דברים כ כ). ואפילו בשבת:
כתיב אפרים מעוז ראשי (תהלים ס ט). אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת, אמר הקב"ה אני אמרתי לי, שנאמר וסבותם את העיר וגו' כה תעשה ששת ימים וגו' (יהושע ו ג). וביום השביעי וגו' (שם ד). ואין שבעה בלא שבת. אמר רבי שמעון בן חלפתא: ועוד דבר אחד עשה מדעתו שלא אמר לו הקב"ה, כיון שכבשה בשבת אמר יהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש. אמר רבי ברכיה כעיר הנדחת עשאה. והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה. אמר ר' יהודה הלוי ברבי שלום אמר רבי יהושע: כתיב ראשית עריסותיכם תתנו לה' (במדבר טו כא). הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב"ה. והיתה העיר חרם (יהושע ו יז). אמר רבי שמעון בן לקיש כשם שהיא נכנסת לרמ"ח אברים כך היא יוצאה מרמ"ח אברים, כשם שהיא נכנסת דכתיב חרם בגימטריא רמ"ח, כך היא יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג ב). בגימטריא הכי הוי:
ויריעו העם ויתקעו בשופרות (יהושע ו, כ).
(תנחומא):
מלמד שלא היה להם חצוצרות שעשה משה שנגנזו, שנאמר עשה לך שתי חצוצרות (במדבר י ב). לך אתה עושה ומסורים בידך ולא ליהושע תלמידך, ואף בחייו של משה נגנזו, שנאמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם (דברים לא כח). והחצוצרות היכן היו, נגנזו לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות (קהלת ח ח):
ותפול החומה (יהושע ו, כ).
(ברכות נד:):
שנו רבותינו הרואה חומת יריחו שנבלעה צריך לברך, והא נפלה דכתיב ותפול החומה. כיון דפותיא ורומיה בה כי הדדי נינהו, משום הכי איבלעא איבלועי:
ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה (יהושע ו, כג).
(מדרש רות):
מה תלמוד לומר ואת כל משפחותיה. תני רשב"י אומר: שאם היו במשפחתה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות כלם נצולו בזכותה:
(פסיקתא):
אמר הקב"ה אני אמרתי ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם (במדבר לג נה). כי החרם תחרימם (דברים כ יז). והם לא עשו כן אלא ואת רחב הזונה ואת אביה ואת אמה החיה יהושע (יהושע ו כה). הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר דברי ירמיהו (ירמיה א א):