ילקוט אוצר הספרים/בבא קמא/יז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
שיטה מקובצת
מהר"ם
מהר"ם שיף
פני יהושע
רש"ש
כובע ישועה
גליוני הש"ס
אילת השחר

ילקוט אוצר הספרים
מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


ילקוט אוצר הספרים TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png יז TriangleArrow-Left.png ב

בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו[עריכה]

בב"ק דף י"ז בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו, בתר מעיקרא אזלינא וגופי' הוא, או דלמא בתר תבר מנא אזלינא וצרורות נינהו. תפשוט ליה מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דאמרינן ליה מנא תבירא תבר, ופירש"י שם מדחשיב לי' מנא תבירא אלמא דבתר מעיקרא אזלינן, והקשה אאמו"ר הגאון שליט"א [זצוק"ל] דלמה צריכינן בהך דרבה לפטורא דמנא תבירא תבר ולטעמא דבתר מעיקרא אזלינן, והרי קי"ל בב"מ דף כ"ב דאבודה ממנו ומכל אדם רחמנא שרי', וה"נ כלי זה שנזרק מראש הגג כיון שעומדת להשבר הרי אין לך אבודה גדולה מזו, וא"כ הו"ל להפטר על שבירתה גם אם בתר תבר מנא אזלינן, ולמה תלי הגמ' לפטור שבירתה בדין מנא תבירא ובתר מעיקרא אזלינן.

והנראה לומר בזה, דהנה יסוד ההיתר של אבודה ממנו ומכל אדם הוא זה מדין הפקעה, דהופקע החפץ מרשות בעליו, אם דההפקעה היא מדין יאוש וכמבואר ברמב"ם פי"א מגו"א יעו"ש, אם דהוא זה גזה"כ דהאבידה בעצמה מפקיעה רשות בעלים, אבל הא עכ"פ דיסוד הדין וההיתק של אבודה ממנו ומכל אדם הוא זה דין הפקעת רשות בעלים מגוף הדבר הנאבד, אשר לפ"ז נראה דלא שייך היתרא דאבודה, רק היכא שחל הדין דאבודה להפקיע את גוף החפץ בעצמותו מרשות בעלים, אבל אם אך גם לאחר האבידה נשאר בהחפץ קצת שיווי, שראוי לחול ע"ז דין זכות בעלים, דנמצא דלא שייך כלל להפקיע את גוף החפץ עצמו מרשות בעלים, כיון דנשאר לו בו עדיין מקצת שיווי, א"כ שוב לא שייך בזה היתרא דאבודה כלל אף על השיווי העודף, דנראה דכל חלות דין הפקעה מרשות בעלים צריך להיות רק על גוף החפץ בעצמותו אבל על שיוויים בעלמא ל"ש כלל חלות דין הפקעה, וא"כ ממילא דכל שעצם החפץ נשאר ברשות בעלים גם לאחר אבידתו, ממילא שוב ליכא כלל על מה לחול דין הפקעה דאבודה. ולפ"ז בזרק כלי מראש הגג, אם אך יש בהחרסין מקצת שיווי, הלא אם באנו לדון לענין החרסין עצמן הלא הם של בעלים, דאינהו הא לא הויין אבודין מעולם, ולא נפקעו מעולם מרשות בעלים, וא"כ הא נמצא דעצם הכלי בעצמותו לא הופקע מעולם מרשות בעלים, וע"כ ממילא דליתא הכא להיתרא דאבודה כלל אף על יתרון השיווי של כלי שלם אף דזה הוי אבוד, כמש"כ דחלות דין הפקעה מרשות בעלים לא שייך רק על גוף החפץ בעצמו, וכל דגוף החפץ הרי הוא של בעלים שוב הרי הוא ברשות בעלים בכל שיוויו, וזהו דקאמר הגמ' דפטורא דהמשבר הוא רק מטעמא דמנא תבירא תבר.

[חידושי מרן רי"ז הלוי (על הרמב"ם הל' גזילה ואבידה, דף סח. מדה"ס)]

לרבה פשיטא ליה לרבא מיבעיא ליה[עריכה]

בית שמואל אחרון - סוף שאלה ה.

מעבר לתחילת הדף