ידי משה על שמות רבה/א
|
מפרשי המדרש ידי משה
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ח י יב יג יז יח כ כא כד כה כז כח כט לב לג לו
א [עריכה]
מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים. וקשה להבין אריכות הלשון ומאי מדייק בלישנא והיה מצחק בו ועוד מאי מדייק כמו שראה מאחרים למאי נ"מ אומר המדרש כל זה ונ"ל לפי דאיתא בפדר"א ובסדר עולם שיצא ישמעאל לתרבות רעה כשהיה כ"ז שנים וכאן הוא אומר כשהיה בן ט"ו שנה התחיל לעבוד ע"ז וזה היה קשה למדרש לזה אמר כשהיה בן ט"ו שנה וכו' והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים פי' שלא היה עובד לעבודת כוכבים בלב שלם רק דרך צחוק וכמו שראה מאחרים ועבד רק בצינעה וזש"ה ותרא שרה פי' היא לבדה הבינה בדבר ולא אחרים שלא היה עובד עבודת כוכבים בפרהסיא עד שנעשה בן כ"ז שנה:
וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו' על שיצא לתרבות רעה. וא"ל כפשוטה שהרע לו על הגירושין דא"כ על אודות בנו ל"ל היה לו לומר סתם וירע הדבר וגו' ואנו ידעינן שהיה על הגירושין אלא מדכתיב על אודות בנו פי' שלא ילמד ח"ו בנו זה יצחק ממנו כמו שלמד ישמעאל מאחרים וק"ל:
ואומר יסר בנך. נראה דמסיפא דקרא נפקי דכתיב בסיפא דקרא ואל המיתו אל תשא נפשך ר"ל שאל תחשוב עליו אם תייסרנו יחשוב הוא עליך להמיתך כי אדרבה יאהב אותך:
לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו. פי' דנקט קרא רבותא לפי שאחז"ל ההוא צורבא מרבנן דרחים לי' בני מתא משום דלא מוכיח אותם במילי דשמיא לז"א אפי' הוכחת אותו יאהב אותך וא"ל שקאי על אביו פי' שיאהב אביו לבנו זה נשמע מרישא דקרא דמכלל לאו נשמע הן אלא ע"כ הפי' שבנו יאהב לאביו וק"ל:
ואף יעקב אבינו. מאי דנקט גבי יעקב לשון אף י"ל לפי שהיה ליעקב טורח גדול לייסר י"ב בנים ואפי' הכי לא נמנע א"נ י"ל לפי שכאן הוא סיום המאמר ורוצה לתרץ יתורא דקרא שאמר את יעקב ללא צורך ורוצה ללמוד מכאן שיעקב יסר אותם כמו אברהם ויצחק ואין זה מפורש בקרא כמו הנהו לכן אמר אף יעקב יש כאן רמז שייסר את בניו ודו"ק:
ח [עריכה]
וימת יוסף וגו' ללמדך שכ"ז שאחד מהם היה קיים וכו' ובני ישראל פרו וישרצו אע"פ שמת יוסף וכו' פרו וישרצו כל אחת ואחת ילדה ו' בכרס אחד. הנה קשה מאד להבין חיבור המדרש ואין לו שחר ונ"ל בן המחבר ליישב על פי פשוטה לפי דאיתא בפסוק והצעיר יהיה לאלף וגומר אני ה' בעתה אחישנה כשמביא הקב"ה את הגאוה קודם זמן אזי ישראל פרים ורבים שהצעיר יהיה לאלף בזה מישלם השעבוד בהיות שנקצב השעבוד דרך משל על ו' דורות אז כשישראל פרים ורבים מאד בב' דורות יהיו כך אנשים כמו ו' דורית וכן היה במצרים לפי שעיקר השעבוד לא היה רק כ"ו שנים כדאיתא לקמן החשבון ונלמד מדרש זה הואיל וכל זמן שאחד מן השבטים הים קיים לא שעבדו בהם א"כ צא וחשוב שלא היה השעבוד רק פ"ו שנים והאיך נתקיים שיהיו ת"ל שנה אלא מכח וחמושים עלו בני ישראל חמשה חלקים חמשה פעמים פ"ו הוא ת"ל ולכך נ"ל הטעם שהיו יולדות ו' כי שנים הוא טבע העולם וילדו ד' יותר כדי שיהיה החשבון חמשה פעמים פ"ו ודוק וזה כוון המדרש ללמדך שכ"ז שאחד מהם קיים וא"כ צא וחשוב שלא היה השעבוד רק פ"ו שנים וקשה מאי תקנה בדבר הלא יהיה מכל מקום ת"ל שנה ומאי נ"מ ומאי איכפת בה תחלת הזמן הלא עכ"פ מוכרחים להיות ת"ל שנה לז"א אע"פ שמת יוסף אלהיהם לא מת ולא הוצרכו להיות ת"ל שנה שהקב"ה עשה תקנה שבני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד א"כ נשלם השעבוד באותן פ"ו שנה שהיו בני ישראל ד' חלקים יותר ממה שהיו ראוים להיות ואז ה' פעמים פ"ו עולה ת"ל כנ"ל בן המחבר:
א"ר אבין. מילתא באנפי נפשי היא ורוצה לתרץ סמיכות שלא ידע את יוסף ויאמר אל עמו והוא מאמר אחד עד א"ר חייא אמר ר"ס ודו"ק:
י [עריכה]
שרי מסים. הוא דברי ראב"ש והוציא משמעות הכתוב מפשוטיה אלא שרי מסים הוא דפוס של לבנים אמר דבר שעושין עליו לבנים ולא אנשים ויהיה פי' וישימו על פרעה דפוס של לבנים הנקרא שרי מסים וכן משמעות לשון רש"י ובעל מתנות כהונה לא דק בדברי רש"י ופי' מה שפירש:
ויבן ערי מסכנות וגו' שמסכנות את בעליהן. פי' שנסתכנו מצריים לטבוע בים:
יב [עריכה]
ד' גזירות גזר פרעה. מכאן עד מע"ל כל הד' גזירות דוק ותשכח:
יג [עריכה]
ולא היה למרים אלא ה' שנים. פי' זה קושיא היא איך אתה יכול לימר שהית' מרים מילדת והלא לא הית' באותו פעם רק בת ה' שנים ומשני אמרו רז"ל הולכת היתה עם יוכבד ועושה צרכיה אבל היא לא הית' מילדת בפני עצמה וק"ל:
וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים. פירש בטל מ"כ שלמד המדרש זה שגרש אותה כשהיתה מעוברת ג' חדשים מדכתיב ולא יכלה עוד הצפינו ע"ש ואני אומר שכוונת המדרש הוא לפי שאמרו לעיל שפרעה לא הסכים לגזרה זו והורידו אותו מכסאו ג' חדשים ואחר ג' חדשים שהחכים עמהם הושיבו אותו על כסאו והמליכו אותו לכך לא פירש עמרם מן אשתו עד אחר ג' חדשים כנגד ג' חדשים שהורידו מן הכסא שסבר מכח שלא הסכים פרעה לגזרתם יתבטל הגזירה שגזרו שלב מלכים ושרים ביד ה' ומסתמא מן השמים הוא שיתבטל הגזירה משא"כ אחר ג' חדשים שהמליכוהו והסכים פרעה ג"כ עמהם אז עמד וגרשה והיא היתה מעוברת קודם הורידו אותו ודוק ובזה מיושב ג"כ דקדוק הלשון שאמר כיון שגזר פרעה פשיטא פרעה גזר ולא אחר אלא שר"ל כיון שהסכים פרעה אחר ג' חדשים שהמליכו אותו אז עמד וגירשה כנ"ל:
יז [עריכה]
שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו. וקשה והא בגמרא דתמורה (טז.) איתא שהיא נקראת עכסה על שם שכל הרואה אותה היה כועס על אשתו. מפי הגאון מהרש"ק. אך ראיתי ברש"י במס' סוטה (יב.) שפי' מוליך אתנן מפני תאות נשים וע"י זה מיושב הקושיא הנ"ל. ונ"ל שהיה קשה לרש"י ג"כ קושיא זו כן יש ליישב על פי דוחק. ולא שמעתי תירוץ אחר על קושיא זו[1]:
יח [עריכה]
השאילו וכו'. פי' לפי שהיאור היה ע"ז של פרעה וא"ל שישאלו בניהם ליאור לאלוה שלי ואלוה שלי יפרע להם הילדים ע"ד משל שאחז"ל לוו עלי ואני פורע ומסיים ומצרים לא רצו לפי שמצרים היו עובדים לטלה ופרעה לבד עבד ליאור לכך לא רצו וק"ל:
כ [עריכה]
תני ר"מ אומר טוב שמו כו' אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול רבנן אמרי בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולה אורה. ובמדרש אחרי מות איתא ר"מ אומר שנולד כשהוא מהול וקשה לי מנלי' לר"מ ללמוד שתי דרשות מתיבת אחת ועוד דאיתא במ"ת ריב"נ אומר כולהו איתנהו בי' קשה פשיטא מנלי' ונ"ל בן המחבר על פי פשוטא לפי' הרמב"ן למה לא נאמר בבריאת אדם כי טוב וי"ל לפי שלא היה בכי טוב שעדיין היה חסר מילה ודבר שאינו נגמר מלאכתו אין לומר בו כי טוב וא"כ זה כוונת ר"מ הואיל שהיה שמו טוב ע"כ מוכח שנולד מהול דאל"כ לא היה נקרא טוב רק שע"ז קשה והלא גבי מאורות שלא נגמר מלאכתה רק ביום ד' אליבא דראב"י שס"ל שויהי אור הן הן חמה ולבנה ולא נגמרו קביעתם עד יום ד' ומ"מ נאמר ביום א' כי טוב אלא ע"כ אתי כרבנן שאמרו שם אור לאו הן המאורות רק אור הגנוז ולכך אמרו רבנן הכא ג"כ שנתמלא הבית אורה פירוש אור הגנוז היה זה האור כדאיתא בזוהר וא"כ ע"כ הלכה כרבנן שהוא אור הגנוז ולאו המאורות ודו"ק וא"כ מיושב ג"כ מ"ת הנ"ל שע"כ כולהו הוה בי' כנ"ל על פי פשוט' המשך המדרש:
אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול. שמעתי פירושו מפי הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל דאית' בירושלמי וילך יפתח לארץ טוב ר' חב"פ אומר שהלך לחו"ל לפי שחו"ל פטור מן המעשר ולפיכך נקרא טוב וידוע שהמילה הוא משום מעשר וא"כ היה קשה לאחרים האיך היה משה נקרא טוב הלא לא נימול עדיין וחייב במעשר לזה אמר שנולד מהול ודו"ק ע"כ דפח"ח:
כא [עריכה]
ר"א אומר ים סוף רשב"ג אומר אגם. נ"ל דפליגי בפלוגתא דר"י ור' נחמיה בזה העמוד וז"ל ותשלח את אמתה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה ולמ"ד ידה ממש למה לא כתיב ידה בהדי' אלא אשתרבובי וכו' פי' שנעשת ידה ארוכה וסבר כר"א ים סוף ממש והיתה צריכה ליד ארוכה שדרך אניה בלב ים וחד אמר שפחתה ס"ל שהיה אגם ולא היתה צריכה ליד ארוכה וע"כ אמתה כפשוטה הואיל ולא צריכה ליד ארוכה א"כ מהיכי תיתי לומר אמתה הוא פי' ידה ודו"ק:
כד [עריכה]
בשבילי נצלתם כולכם. עיין פי' מ"כ ואני אומר שהוציאו זה מסיפא דקרא דכתיב אשר אנכי בקרבו שהוא ללא צורך לכן דרשו שבשבילי נצלתם כלכם וק"ל:
כה [עריכה]
שהעלימה את דבריה. עיין מתנות כהונה אבל אין הלשון משמע כן ואני אומר שהעלימה את דברי בת פרעה שאמרה לה היליכי וגו':
כז [עריכה]
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ראה משוי גדול על קטן. כאן משובשת הגירסא והגירסא הנכונה עיין בויקרא רבה פרשה ל"ז:
כח [עריכה]
שבא על אשתו של דתן. וקשה להבין כי מי הגיד למדרש זה שהיתה אשתו של דתן ואין זה אלא דברי נביאות ונ"ל שצ"ל תיבה אחת שלדתן פירוש לפי דת שלהן פירוש דין של ב"נ חייב הריגה ע"ז ותמהני על כל המחברים שלא שינו הגירסא ואולי הניחו לי מקום להתגדר וק"ל:
כט [עריכה]
וירא כי אין איש כו' ראה שאין תוחלת וכו'. פי' דאי כפשיטא הא הרגו בשם המפורש ומאי איכפת לי' אם יהיה שם איש או לא הלא לא ידעו ולא יבינו שהוא הרגו אלא שראה וכו' ועוד י"ל דה"פ דאי כמשמעו לא שייך למימר וירא כי אין שייך ראיה על אין ראיה שאין בו ממש ודו"ק: והנה שני אנשים נצים זה דתן ואבירם. קשה מנ"ל זה נ"ל מדקאמר שני אנשים נצים ובאמת לא היה רק אחד שא"ל רשע למה תכה אלא ע"כ שקרא אותן הכתוב נצים על שם סופן שהיו שניהם בעלי מחלוקת במעשה קרח:
לב [עריכה]
ותבאן ותדלנה מלמד שהיו מקדימות לבא מפני הפחד. פי' מסיפא דקרא נפקא מדכתיב מדוע מהרתן בא היום א"נ י"ל מדקאמר ותבאן ותדלנה ואח"כ ויבאו הרועים משמע שהיה ביאתן לבאר קודם ביאת הרועים מפני הפחד אע"פ שעדיין לא עשו להם הרועים שום דבר היו מפחדים מפני הנדוי וא"כ ע"כ ויגרשום פי' בשביל הנדוי דאל"כ על מה היו מפחדים קודם שעשו להם הרועים כלום וזה שמסיים ויגרשום מפני הנדוי ואמר שא"א לומר שיגרשו אותם הרועים בידים ממש אפשר הוא כהן מדין וכו' אלא ללמדך וכו' מפני הנידוי כאשה גרושה ומעצמה היא מגורשת כשימצא בה ערות דבר כמו כן הכא היה בלתי מעשה בידים וק"ל ואין להקשות האיך לא נתייראו לנדות אותם כקושית המדרש אפשר הוא כהן מדין וכו' וי"ל שסברו שהוא כדין הואיל ופרש עצמו מעבודת כוכבים משא"כ מעיקרא היה ה"א שבאו עליהם בעקיפן מקשה שפיר אפשר משא"כ אם אמרינן שנידוהו מחמת שמאס בעבודת כוכבים לא קשה כלום:
מלמד שישב עליהם בדין. מדקאמר ויקם מכלל שהיה יושב קודם לזה ולמאי נ"מ הורה לנו התורה זה ומאי איכפת לן בזה אלא להורות שישב בדין שצריך ישיבה בדין ואמר שהדין נוטה אחריהן כי לא די שאין אתם דולים והם ישקו אלא אפילו מה שהם דלו אתם רוצים להשקות בתמיה:
לג [עריכה]
ויואל משה רי"א שנשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו ור"נ אומר אין ויואל אלא לשון לינה. במאי קמפלגי נ"ל לפי דאית' בנדרים ויאמר ה' אל משה במדין נדרת והתיר נדרך במדין כי המשביע את חבירו אין מתירין לו בלתי דעת המשביע אמנם בי"ד סי' רכ"ח אי' שלצורך מצוה מתירין אף בלי דעת המשביע וי"א פליגי שם וסברתם הוא מכח משה שהלך למדין להתיר לו יתרו והרי לדבר מצוה היה אלא ע"כ אף לדבר מצוה אין מתירין בלתי ידיעת המשביע א"כ בהנהו שתי דעות נ"ל קמפלגי ר"י ור"נ:
לו [עריכה]
ד"א וירא אלהים פרישות שביניהן וידע אלהים ידע שקרב הזמן. פי' מ"כ פרישות זהו פרישת דרך ארץ וקשה מהיכן הוציאו זה הדרש וידע שקירב את הקץ ונ"ל ליישב ע"ד מה שכתבתי בפרשה א' אות ו' הטעם שהיו יולדות ו' בכרס אחד היה כדי למהר הזמן של ת"ל שנה כי ה' פעמים פ"ו עולה ת"ל וא"כ ה"פ ג"כ כאן וירא אלהים מה שעשו שפרשו אותם מנשותיהם וידע הקב"ה וקרב הזמן פי' שידע מה לעשות תחבולה שבפעם אחת שהיו נזקקים לנשותיהן היו יולדות הרבה וע"י זה קרב הזמן שאמר לאברהם אבינו שהוא ת"ל ומתוך שילדו הרבה היה יכול לקרב הזמן וז"פ הפסוק ג"כ כאשר יענו פי' רש"י כמו שנתנו לב לענות אותם כן הקב"ה נתן לב להפרות אותם פי' שהם היו מענים אותם בעינוי של תשמיש כדי שיהיה הזמן ת"ל שנים במלואו כן דימה הקב"ה שזממם בל תפק ובפעם אחת שהיו נזקקים לנשותיהן היו יולדות הרבה וזה וירא וידע הם בקשו לעשות ערמה והקב"ה ידע לעשות ג"כ תחבולה לדבר זה ודו"ק כנ"ל ב"ה. וזהו הפי' פן ירבה הם אמרו פן ירבה והקב"ה אמר כן ירבה לפי שהם אמרו פן ירבה ועלה מן הארץ קידם זמנם והקב"ה אמר כן ירבה וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עוד הקשו כן ולא תירצו: צמח דוד על ס' יהושע (פט"ו); מהר"ח פלאג'י בס' מי החסד על ילקוט שמעוני (דברי הימים א רמז א'); משברי ים לרמ"ש וינקלר על סוטה שם; בשולי גליוני לר"מ לייטר על סוטה שם; אבי שר שלום לר"מ בנישו (בן יצ'ו) שם. ובאהבת איתן על עין יעקב תירץ עפ"ד הי"מ בתוס' (תענית ד. ד"ה שלשה) שכועס על אשתו לא בשל יופיה של עכסה אלא משום צניעות יתרה דחזא בה. ועיין עוד מש"כ בזה בשו"ת הד"ר (סימן יב). ובספר כתבי אבא מרי לסוטה שם חילק בין יופי טבעי ליופי נרכש, שיופי טבעי אינו מוליד כעס כי מה ביד אשתו לעשות, ויופי נרכש הוא שמוליד כעס מדוע אין אשתו רוכשת חן כזה. ובאופן אחר באגרא דכלה למהרצ"א מדינוב (פרשת חיי שרה), ובשינוי מדבריו בשפע חיים מצאנז (ח"ב עמ' רעב, סעודה שלישית לפרשת בראשית) יש שתי מדרגות, אחת שמשמרתו מאיסור ומ"מ עדיין מוליך אתנן לאשתו שלא יכשל בהרהור ויש מדרגה גבוהה יותר שהיא 'חסודה' שכשמסתכל בה מתעלה בקדושה עליונה ומתפשט הגשמיות ונמאס החומר בעיניו עיי"ש. וע"ע ע"ד חסידות בס' אהבת שלום למהר"ש סופר-שרייבר פ' חיי שרה. עוד ראו מה שהעיר בזה ע"ד נסתר, ר"מ צוריאל בספרו לקט מהגיוני התורה, על סוטה שם (עמ' 854 מדה"ס).