ידי משה על במדבר רבה/ד

ידי משה על במדבר רבה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ידי משה על במדבר רבה - פרשה ד

פיסקא: ד  ח  ט  י  יד  יז  כ  

ד  [עריכה]

יש פקידה לבנים דכתיב כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד ג' בנים וב' בנות. מה שלא מביא מן התורה וה' פקד את שרה נ"ל שרצון המדרש להביא פקידה שהוא לשון מספר לכן מביא מחנה דכתיב גבה פקידה ג' בנים וב' בנות משא"כ בשרה אבל לא ידעתי מה יעשה בפקידה של שלום ושמירה ואפשר לומר שגם הם לשון מספר כי רש"י פי' על פקודתך שמרה רוחי הוא המצות שמרה רוחי והוא דבר מנין וגם על פקודתך שלום פי' ת"י ושמת פרנסייך שלום והוא ג"כ לשון מנין כמו אין ממנין פרנס על ציבור וכו':

ח  [עריכה]

אדה"ר היה בכורו של עולם וכו'. ולבש בגדי כה"ג שנאמר ויעש אלהים לאדם וגו'. עי' בזוהר שבפסוק זה שמונה תיבות כנגד ח' בגדים של כה"ג ושמעתי בשם הגאון מהור"ר ישראל דרשן ז"ל פי' המדרש בתורתו של ר"מ היה כתוב כתנות אור כאל"ף לפי שר"מ ס"ל במס' מגילה שאף כה"ג מרובה בגדים מביא פר על חטאו וא"כ אדה"ר שהביא פר היה לו כפרה שהוא היה רק מרובה בגדים ואיתא שכתונת עור היה מחמת שחטא ונתגשם משא"כ לר"מ שהיה לו תיקון נשאר באל"ף ודו"ק:

ט  [עריכה]

ודבר אחד לחש לי לומר. פי' שאמר ר"י להגמון דבר אחד תתן לי רשות לומר לך שמתיירא היה ר"י שלא יקניט להגמון כשא"ל ואין אתה יודע לדרוש לפיכך א"ל שיתיר לו לומר א"ל ההגמון אמור והוא כמו לשון אם לחשך אדם לומר וכו' ועי' פי' מ"כ:

י  [עריכה]

ועל רע"ג חמשה סלעים. וא"ת למה לא הניח אותן חלק וי"ל לפי שמ"מ היו אומרים מאן יאמר שאתן ה' סלעים ולפי שהיה ע"פ נס פי' שהיה לו ג"כ ליקח קלפי של לוי אם היה זוכה וא"כ אם היה משה כותב ה' סלעים מה שלא צוה אותו אלהים לא היה הקב"ה עושה זה הנס שיצאו אותן הקלפות כי יתירין היו ודו"ק היטב:

יד  [עריכה]

ולכך הפריש כליו וכו'. פי' שצוה הקב"ה לכסות את השולחן טרם נתינת הכלים עליו לפי שנחלקה המלכות מבניו לכך היה הפסק בין הכלים ובין השלחן וק"ל:

והלולים מקבלים טומאה היו. פי' לפי דאיתא בגמ' שלחן הטהור מכלל שהוא טמא והא כלי עץ העשוי לנחת הוא אלא שהיו מראין לעולי רגל וכו' והיה מטלטל וא"כ מדהקפידה התורה שיהיה הכל דבר שראוי להיות מקבל טומאה א"כ ע"כ חלולים היו דאל"כ לא היו ראוים לקבל טומאה:

הסניפין וכו'. בפלוגתא היא שנויה אם מסגרתו למעלה או למטה והיא בסוגיא דמנחות ע"ש:

יז  [עריכה]

דברי ר"י ור"ש. לר"י היה מניח על האש בשעת מסעות פסכתר ולר"ש היו מדשנים. נ"ל ששנויה בפלוגתא דת"כ דכתיב על עצים אשר על האש נלמד מכאן שאין מביאין עצים של גפן וזית לפי שנעשה אפר ודשן והתורה אמרה עצים על האש שלא יהיה מפסיק דבר אחר בין האש לעצים ורבנין סברי דאתא להורות שלא יביא אש של הדיוט בפ"ע רק יערב אותו עם אש של מעלה וא"כ בהא פלוגתא קמפלגי ודו"ק היטב שלמ"ד שלא יפסיק ד"א א"כ לא היה רשאי לדשנו בדשן כדי שלא יהיה מפסיק אח"כ כשיתנו עליו עצים ור"י יליף מן העצים אשר על האש שיערב האש וכו' אבל זה אינו מעכב אם יהיה הדשן קצת מפסיק ודו"ק:

כ  [עריכה]

מפני מה נענש דוד שנתעלם ממנו מקרא זה ולבני קהת וגו' מפני שקרא לדברי תורה זמירות אמר הקב"ה ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך וכו' הריני מכשילך וכו'. והנה כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה וקשה להבין שקשה וכי תצא מלפני הקב"ה להכשיל ב"א. ועוד למה דוקא בדבר זה. ונ"ל לישב לפי דאית' בפי' רש"י תורה דכתיב בה התעיף עיניך בו וגו' פי' כשאתה מעליה עיניך ממנה ללמוד בע"פ אתה שוכח וא"כ ע"כ היה לדוד לימוד אחר ע"ז הפסוק כדאיתא בגמ' דחגיגה דמקשה קראי אהדדי כתיב ו' כנפים לא' וכתיב ד' כנפים ומשני נתמעטו כנפי חיות ואותן שאומרים בהם שירה נתמעטו דכתיב התעיף עיניך וגו' וכתיב בשתים יעופף ובתוספות במסכתא חולין פג"ה אית' גבי ברוך אופנים הוא דאמרי לה ואם תאמר מאי מקשה שם גמרא קראי אהדדי והא זה בשרפים וזה באופנים וי"ל מסתמא אינם משונים זה מזה בכנפים ומסתמא אין אתה רשאי לחלוק הואיל ומ"מ יש להם שם אחד שנקראים מלאכים עכ"פ והראייה מגמרא דיומא דמקשה קראי אהדדי כתיב ועשית ארון וגו' וכתיב ועשו ובירושלמי אית' שהיו ב' ארונות א' שהיו בו לוחות שלימות וא' שהיו בו שברי לוחות אלא ע"כ הואיל ושמותיהן שוים אין לחלק ואית' במראות הצובאות שארון זה שהטעין דוד על העגלה היה הארון עם שברי לוחות וסבר שאין בו קדושה כ"כ לשאת אותו בכתף והשתא א"ש וה"ק בשביל שקראת לתורה זמירות ע"כ אתה לומד שהתעיף עיניך קאי על שנתמעטו הכנפים וקשה דילמא חדא קאי על שרפים וכו' ודילמא משונים הם בכנפים אלא ע"כ שאין אתה רשאי לחלוק וא"כ בארון ע"כ גם כן אין לחלק וא"כ אתה תהיה נכשל פי' שאפילו תנוקת של בית רבן יראו שדבריך סותרים זה את זה ודוק היטיב וזה כיון הפסוק ג"כ שאמר אשר נקרא עליו שם שם ה' צבאות פי' שהכתוב בא לומר שלא יפה עשה דוד שטען את הארון על העגלה כי אף שהיה רק ארון של שברי לוחות מ"מ הואיל והיה נקרא עליו שם שה ה' צבאות פי' הואיל והיה לו שם אחד עם ארון של לוחות שלימות:

וישלח עוזא וגו' א"ל הקב"ה הארון נושאיו נשא וכו'. אני בן המחבר לא אחריש בדיו ליתן טעם לשבח על שהיה הארון נושא את נושאיו ואין הקב"ה עושה נס בחנם ונ"ל לפי דאי' בירושלמי והובא במ"ר בפ' וישלח וז"ל מי גדול הנושא או הנישא מן מאי דכתיב על כפים ישאונך פי' יפ"מ שהמלאך נושא את הצדיק א"כ ע"כ הנישא עדיף שהרי קיי"ל שצדיק עדיף מן המלאך ואי' הרבה דעות שס"ל שמלאכים עדיפין א"כ האיך היו רשאים לשאת את הארון לכך היה צריך לנס זה שהיה הארון נושא את נושאיו כדי שיהיה הארון נושא ונישא א"כ תיתי מהי תיתי הוא עדיף ודוק היטב:

על השל מהו על השל על עסקי שלו. שמעתי פי' מן הגאון בעל מטה אהרן ז"ל דה"פ לפי שהלוים היו הולכין יחפין ואמר הוא הטעם לפי שהיה ארון נושא את נושאיו וגנאי כלפי שכינה לשאת את מנעליהם וא"כ ה"פ על עסקי שלו פי' מנעלו שהיה לו ראיה מחמת שהיה הולך יחף בלי מנעלים ע"כ שהארון נושא את נושאיו ולמה שלח ידו לאחוז בארון ודוק ולי נראה דה"פ שהטעם שהלוים היו הולכין יחפין לפי דאי' בירושלמי פ' מי שמתו שנושאי המטה לא היה להם סנדלים ברגליהם לפי שכדי שלא יבטלו מן המצוה פי' שמא ישמט סנדלו מעל גבי רגליו ויתבטל וזה היה הטעם בארון ג"כ רק שעוזא זה היה לו מנעלים א"כ ע"כ למד לפי שארון נושא את נושאיו וסמך עצמו על נס זה והיה לובש מנעלים ולא חש שמא ישמוט וכו' ויתבטל מן המצוה באמרו שאף שנשמט מנעלו הרי הארון נושא את נושאיו ולא יתבטל מ"מ מן המצות וז"ש על עסקי שלו פי' מכח שהיה לובש מנעלים נענש דע"כ למד שהארון נושא את נושאיו ודוק היטב:

ויחר לדוד שנשתנה פניו כחררה. פי' לפי לימוד שלו שהוא סבר שהארון עם שברי לוחות אינו נושא את נושאיו לא היה לעוזא לענוש ואם נענש עוזא ע"כ לא יפה עשה הוא ודו"ק:

מיד נתיירא דוד להביאו אצלו. ובמדרש שמואל אמר דוד ארון זה של פורענות הוא שהיה מכלה במדבר את הלוים וכאן הרג לעוזא וקשה להבין וכי לא היה לו די בכליון הלוים ומדוע מתחלה רצה להחזיקו אצלו ולבסוף מכח עוזא נתיירא ונ"ל שהוא הדבר שכתבנו לעיל לפי שהיה ארון זה שבו רק שברי לוחות והיה דוד סבר שארון זה אין בו קדושה כ"כ ומותר לטעון אותו על עגלה והנה הארון היה מכלה הלוים מתוך רוב קדושתו היה אש יוצא ממנו ולהטה ושורפת בלוים וא"כ בלא מעשה דעוזא היה דוד סבר שאינו שוה בקדושתו כ"כ כמו הארון עם הלוחות שלימות וא"כ לא יכלה משא"כ כשראה שהוא ג"כ נושא את נושאיו הואיל ונענש עוזא א"כ יכלה ג"כ כמו ארון עם הלוחות שלימות ע"כ נתיירא ודו"ק כנ"ל ב"ה:

ר"י עבד לה אפטרה ומה אם ארון שלא אכל ושהה וכו' ובגמרא אי' ג"כ הכי שר"י הגלילי דרש לכבוד אכסניא ומה ארון וכו' המארת ת"ח בביתו ומה היא הברכה דאמר ר"ח בר ביזנא שהיה חמותה וח' כלותיה יולדת ששה בכרס אחד וכו' וצ"ע בראשונה למה היה זה השכר דוקא ועוד קשה מאי מקשה הגמ' ומאי היה הברכה תיתי מהי תיתי עכ"פ היה הברכה ושפיר יליף הק"ו ונ"ל דה"פ לפי דאי' להלן פרשה ה' משפחת קהת אתה מוצא שמונה אותם ב' פעמים ובפעם ב' היו חסרים שני שלישי וקי"ז לפי שהיה הארון מכלה בהם והיה רצונו ליטול שלחן ומנורה והיה הקב"ה כועס עליהם ושוב היה מתכלי' א"ל הקב"ה למשה עשה להם תקנה יבוא אהרן וישימו איש על עבודתו דברי ראב"פ. רשב"נ אמר ח"ו אדרבה אלא אע"פ שהיה הארון מכלה היו מוסרים נפשם וכולם רצו לארון ששכרו מרובה אף שהוא מכלה ומתוך שהיו מריבים זה אמר אני נוטל וכו' היו נוהגין בקלות ראש לפיכך אמר יבא אהרן וגו' וא"כ לפום רהיטא יש כאן קושיא גדולה על ק"ו של ר"י דהאיך יליף מן הארון בשלמא הארון היה מכלה וא"כ היה עובד מעמיד נפשו ונפש ב"ב בסכנה אמנם לראב"פ לא קשה כלום כי אם לא היה עובד עושה זה היה מכילה יותר לפי דאיתא שהיה עובד אדום לוי ונקרא אדום שהאדים פני דוד אמנם לרשב"נ קשה קושיא זו והנה נ"ל שהיה השכר מדה כנגד מדה שהיו יולדות ששה בכרס אחד לפי שהיה עובד עם ח' בניו לוים סך תשעה נפשות והעמידו עצמם בסכנה שיכלה ח"ו מהם ששה נפשות לפי שהארון מכלה ב' שלישית לכך שילם הקב"ה במדה כנגד מדה שהיו יולדות ששה בכרס א' והנה נ"מ בין לראב"פ לבין רשב"נ לפי שמצינו שגדול העושה מאהבה יותר מן העושה מהיראה שזה כתיב בו לאלף והעושה מאהבה כתיב בו אלפיים אם כן שכרו כפול ואם כן לרשב"נ שהיו עושים מאהבה היה ראוי להיות להם י"ב בכרס אחד כמו שהיה במצרים אלא ע"כ אתי' כראב"פ והשתא א"ש וה"פ שיליף ר"י ק"ו רק שקשה קושי' שהקשיתי דילמא שאני בעובד שהעמיד נפשו בסכנה אלא ע"כ מוכרח אתה לומר כראב"פ ואז שפיר נלמד הק"ו רק שקשה מנליה דילמא כרשב"נ לז"א ומאי היא הברכה פי' מכח הברכה אתה תראה ע"כ שהלכה כראב"פ דאמר ר"ח ב"ב שהיו יולדות ששה בכרס אחד ע"כ הואיל ועשה מיראה דאם כדברי רשב"נ היה להם לילד י"ב בכרס אחד ודו"ק:

שגעתה כעגלה ומתה. פי' שהיתה צועקת כעגלה מחמת צער לידה ומשני היינו דכתיב וגו' פי' שהי' לה ולד ביום מותה וק"ל:

שאיני מתבייש ללמוד תורה אפילו מקטני ישראל א"ל הקב"ה אתה שוית עצמך לגמול חייך כשם שאין לתינוק עונות וכו' פי' לפי שנכשל בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו ולפי שהודה דוד ואמר שאינו מתבייש ללמוד תורה אפילו מקטני ישראל וכל המתבייש בדבר עבירה שעשה מוחלין לו עון זה כדאיתא גבי שאול לפי שלא הזכיר ששאל באורים ותומים שנתבייש לומר זה לפי שהרג לנוב עיר הכהנים נמחל לו שאמר לו שמואל למחר אתה עמי עמי. במחיצתי וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף