יד רמ"ה/סנהדרין/נב/א

יד רמ"ה סנהדרין נב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פיסקא זו מצות הנסקלין כמו שאמרנו בפרק ראשון ודייקינן עלה מאי איריא דתאני הכא זו מצות הנסקלין ומהדרינן משום דתנא באידך פירקין נגמר הדין וכולהו מילי דסקילה וקא בעי מיתנא הכא מצות הנשרפין תנא ברישא זו מצות הנסקלין:

מתני' מצות הנשרפין משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו יש אומרים כדי שלא יתהפך אנה ואנה ותפל הפתילה על בשרו מבחוץ ולא נהירא לי מכמה אנפי חדא דאכתי מצי לאשתמוטי בגופיה ובפומיה ותו הא תינח נשרפין אלא נחנקין למה לי ותו אי מהאי טעמא נהרגין נמי נעביד להו הכי ותו מאי שנא בזבל אלא מסתברא היינו טעמא כדי שלא יתהפך לכאן ולכאן ויקלקלם ברעי אמטול הכי משקעינן ליה בזבל עד ארכובותיו כי היכי דלא ליתהפוך להכא ולהכא דאי נמי מיקלקל מיקלקל לאידך גיסא דאוקמוה מעיקרא ומזדהרי מיניה דייקא נמי דקתני בזבל ולא קתני בעפר והיינו טעמא דלא עבדינן הכי לנהרגין משום דנשרפין ונחנקין כיון דאיכא שהות במיתתן אדהכי והכי מיקלקלי אבל נהרגין דליכא שהות במיתתן לא חיישינן. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה להגן על בשרו משום דבעינא מיתה על ידי שריפה ולא על ידי דבר אחר כדיליף בגמרא לקמן דבעיא שריפת נשמה וגוף קיים לפיכך צריך ליתן קשה מבפנים להצר לגרונו כדי שיפתח את פיו לפי שהרכה אינה חזקה ונקרעת מהרה ויש אומרים מפני שהרכה אינה חונקת וצריך ליתן רכה מבחוץ להגן כדי שלא יקרע הקשה את בשרו ובעינא גוף קיים וליכא. ומדליק כלומר מתיך את הפתילה של אבר וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו מלשון חמרמרו מעי. איכא דאמרי דלהכי קרו לה פתילה לפי שהיתה עשויה ארוכה וצרה כעין פתילה כדי שתהא נוחה ליתן לתוך פיו ולאו מילתא היא שהרי פתילה של אבר היתה ואי אפשר להדליקה אלא להתיכה ועוד שהרי אי אפשר לה לירד לתוך מעיו אלא לאחר התכתה ונמצא שכשהיו נותנין אותה לתוך פיו מותכת היתה ומה לי ארוכה ומה לי קצרה מה לי צרה ומה לי עבה אלא כך נראה לנו שבית דין היו מתקנין חתיכות של אבר לנשרפין והיו עושין אותן כעין פתילות ארוכות וצרות כדי שתשלוט בהן האור מיד ויהיו נתכות מהרה ובדין הוא דלתני מתיך את הפתילה אלא כיון דנקט לישנא דפתילה נקט נמי לישנא דהדלקה דשייך גבי פתילה וסירכא בעלמא נקט. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידן כו' כלומר מפני מה אתם נותנין סודרין קשה לתוך הרכה וחונקין אותו עד שפותח פיו כדי לקיים בו מצות שריפה שאלמלא כן אי אפשר לזרוק את הפתילה לתוך פיו ואין מתקיימת בו מצות שריפה אף הוא כו' אף זה שחונקין אותו מתחלה אם מת בידן לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו וכולה פשוטה היא:

ואיבעיא לן מנא לן דשריפה דחייב רחמנא הכי הויא דילמא בחבילי זמורות אמר רב מתנה אתיא שריפה שריפה מעדת קרח כתיב הכא ישרפו אותו ואתהן וכתיב התם אשר הקריבו השרופים ר' אלעזר אומר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן דכתיב בה ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה כו' והשתא יליף בין לר' מתנה בין לר' אלעזר מה להלן שריפת נשמה מבפנים וגוף קיים מבחוץ אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים שניטלת על ידי שריפה קרי שריפת נשמה וי"ל דאנשמת חיים שצריכה לגוף קאי והיא נשרפת על הגוף מבפנים:

ודייקינן תו ומאן דיליף מעדת קרח שריפה דהתם גופה מנא לן דשריפת נשמה וגוף קיים הואי ופשיטנא מדכתיב החטאים בנפשותם כלומר שחטאו בנפשותם וגרמו שריפה לנפשותם ודווקא נקט קרא בנפשותם שנשמתן נשרפת וגופן קיים ור' אלעזר דלא יליף מינה אמר לך ההיא שריפה ממש הואי בגופן ומאי בנפשותם על עסקי הנאת נפשותם כדריש לקיש דאמר מאי דכתיב בחנפי לעגי בשביל חנופה ולעג שהחניפו לו עדתו לקרח להלעיג על משה רבינו על עסקי מעוג שהאכילם והשקם חרק עליהם שר של גיהנם שיניו מעוג לשון מאכל כדכתיב אם יש לי מעוג ופסוק זה בני קרח אמרוהו כנגד עדתם כדמשמע בספר תהלים דכוליה מזמורא לבני קרח הוא:

ודייקינן ומאן דיליף מבני אהרן מנא לן דההיא שריפה הכי הויא ומהדרינן דכתיב וימותו כעין מיתה דגוף חיים ומאן דלא יליף מינה אמר לך ההיא שריפה ממש הואי ומאי וימותו דאיתחילה בהו מגואי כעין מיתה ושריפה ואזלא עד דמטיא למשוכייהו מאבראי. ומקשינן עלה והא כתיב ותאכל אותם מדלא כתיב ותאכלם משמע מיעוטא אותם ולא דבר אחר הראוי לישרף עמהן ומאי קא ממעיט על כרחיך גופא קא ממעיט. ומפרקינן ההוא למעוטי בגדיהם שלא נשרפו כדכתיב וישאום בכתנותם:

ומקשינן לדברי הכל ומאי חזית דילפת מהנך לילף מפרים הנשרפים ומפרקינן מסתברא מאדם הו"ל למילף שכן הנדון שלפנינו דומה לו בארבעה דברים שאינן בפרים הנשרפים ואלו הן אדם חוטא בנשמת פגול עדת קרח ובני אהרן שנשרפו אדם היו ועל חטאם נשרפו ויש בהן שריפת נשמה בשריפה ואין בהן צד פיגול והנדון שלפנינו אדם חוטא ויש בו נטילת נשמה ואין בו צד פיגול דנין אדם חוטא שיש בו נטילת נשמה ואין בו צד פיגול מאדם חוטא שיש בו נטילת נשמה ואין בו צד פיגול ואל יוכיחו פרים הנשרפים שאינן אדם ולא חטאו ואין בשריפתן נטילת נשמה שכבר נשחטו קודם לכן ויש בהן צד פיגול. ומתמהינן אדרבא מפרים הנשרפים הו"ל למילף שכן דומה להן בג' דברים שאינן לא בבני אהרן ולא בעדת קרח ואלו הן חוץ מכשיר לדורות פרים הנשרפים שריפתן חוץ לעזרה שנאמר והוציאו כו' והכשר מצות המקום בכך ומצותן נוהגת לדורות והנדון שלפנינו שריפתו חוץ לעזרה שלא יטמאו את העזרה והכשר מצותו בכך ואם שינו בו לא קיימו בו מצות שריפה והוא דבר הנוהגת לדורות לאפוקי הנך דשריפתן בעזרה ואין בהן הכשר מצוה שהרי בידי שמים נשרפו והרשות היה ביד המקום לשנותן לאיזו מיתה שירצה ואינו דבר הנוהג לדורות. ומפרקינן הנך נפישן משום דהנך ארבעה והני תלתא ומההוא דדמי ליה טפי גמרינן ליה והכא ליכא למימר מכשיר ממכשיר עדיף כדאמרינן בפ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ב:) דשאני התם דכי הדדי הוו הכא ארבעה והכא ארבעה:

ומקשינן מכדי מאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן משום דסבירא ליה דההיא שריפה ממש הואי ומאן דיליף מבני אהרן מ"ט לא יליף מעדת קרח משום דקסבר ההיא שריפה ממש הואי אי הכי כל חד מינייהו מאי חזי דיליף מהאיך דהוי שריפת נשמה וגוף קיים לילף מאידך דהוי שריפה ממש דהא כי היכי דדמי להאי באדם חוטא נשמת פיגול הכי דאמי להאיך. ומפרקינן אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה מכלל מיתה שהוא חייב בה. ומקשינן אי הכי למה לי ג"ש ומפרקינן אי לאו ג"ש הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא וע"כ צריך לקיומי ביה מצות שריפה וכי כתיב ואהבת לרעך לאו למעקריה ממיתה חמורה הכתוב בו למיתה קלה שאינה כתוב בו אלא לברור לו מיתה מכלל מיתה שחייב בה ואי משום הא נפיש ליה חבילי זמורות כדי שישרף מהרה קמ"ל ג"ש דשריפת נשמה וגוף קיים שריפה היא מאי אמרת מאי חזי דיליף מהאי שריפה לילף מאידך שריפה אמר קרא ואהבת לרעך כו':

וכבר היו משה ואהרן כו' איידי דאיירי בבני אהרן נקט לה הכא אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפיש גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. הוגני גמלים קטנים כדכתיב בכרי מדין ומתרגמינן הוגני ופתרון הדברים הרבה גמלים זקנים שטעונין על גביהן עורות של גמלים קטנים שמתו כלומר שפעמים שהזקנים קוברין את הקטנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף