יד אפרים/יורה דעה/צד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png צד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


אם תחב הכף כו' ב"פ. עבה"ט ועי' בשו"ת בית יהודה סימן מ"א בכף חולבת ב"י שניערו בה קדירה של בשר יום א' ויום ב' ואח"כ נודע ולפי שהתבשיל כבר נאכל היה ספק אם היה ס' ולפי מה שהראתה האשה בעה"ב עד איזה מקום היה התבשיל שיערו שהיה ס' והשיב דלפי מ"ש בהג"ה סימן קכ"ז בספק איסור שיש בו צדדין להקל אין אשה נאמנת שדעתה קלה להקל גם כאן אינה נאמנת ואף דאיכא אומדנא דמוכח שהיה ס' כיון דבני בית מרובים מ"מ אין להקל באיסור דאורייתא ועוד דבנ"ד שתחבה הכף שתי פעמים ולא נודע פסק בסימן צ"ד דבעי ב' פעמים ס' ע"ש וצ"ל דמיירי שנודע הדבר מתחיבת הכף ההוא שלא מפיה של בעה"ב דאל"כ פשיטא דנאמנת משום מיגו דאי הוה בעינן היתה מעלמת הענין לגמרי אך אפילו אם היו אחרים רואין כשאירע הספק הוא תמוה שנאמר שלא נאמין להאשה ומעשים בכל יום שהאשה בעה"ב או המשרתת באה להמורה לשאל וסומכין על אמירתה אם אומרת שהיה בענין שהוא מותר ואין מדקדקין כלל אם הוא בענין שיש צדדים להקל או ספק איסור ולכן נלע"ד דהנה מה שכתב הרמ"א דביש צדדים להקל אינה נאמנת מקורו מהד"מ שכתב שם וז"ל כתב הר"ן בקדושין פ' האומר דף תרנ"ב וריש חולין דאף נשים נאמנות אף באיסור דאורייתא רק באיסור שיש צדדים להקל אינה נאמנת אבל שאר איסורין אף שיש בהם טירחא מרובה נאמנת ובסמ"ג והביאו באו"ה כתב דכל דבר שהוא ודאי איסור כגון ניקור חלב וגיד נאמנת אבל ספק איסור כגון לראות אם יש דגים טמאים בין טהורים אינה נאמנת דאשה דעתה קלה ולא בדקה שפיר עכ"ל ומזה כתב בהג"ה דבספק שמא אין כאן איסור כגון שצריכה לברר כו' זהו ע"פ דברי האו"ה ושוב כתב או איסור שיש בו צדדים להקל והוא ע"פ הר"ן שהביא בד"מ וכן ציינו המדפיסים בהג"ה בש"ע שם והנה הר"ן בריש חולין כתב וז"ל דהא דאמרינן גבי בדיקת חמץ הימנוהו רבנן בדרבנן אלמא דבדאורייתא לא מהימני הא אמרינן התם טעמא בירושלמי מתוך שהנשים עצלניות הם בודקות בכל שהוא כלומר מתוך שאין שם חמץ ידוע תולות לומר שאין שם חמץ ומקילות ואי דאורייתא לא מהימני אבל בשאר מילי מהימני אפילו בדאורייתא ומעשים בכל יום כו' ולא אמרו בודקות כל שהוא אלא במה שאין שם האיסור ידוע ויכולות לתלות כמ"ש עכ"ל הנה הר"ן לא הזכיר כלל מ"ש הד"מ בשמו באיסור שיש בו צדדים להקל כלל רק כתב במה שאין האיסור ידוע ויכולות לתלות לומר שאין שם חמץ ואם נפשך לומר שמ"ש הרמ"א שיש צדדים להקל הכוונה ג"כ דהיינו לפי שאין שם איסור ידוע היא מצדדת להקל ולומר שאין שם איסור א"כ למה פלגינהו הרמ"א בתרתי ספק שאין כאן איסור כו' או שיש צדדים להקל שהוא ג"כ בענין זה שיש ספק והיא תתלה להקל ומדפלגינהו בתרתי משמע דיש צדדים להקל אינו מצד הענין רק מצד הדין וכן מבואר במנחת יעקב כלל מ"ו ס"ק ל"ב שכתב על דברי הת"ח שם שכתב דהא דסמכינן אבדיקת נשים קטניות ופירות לפי שיש הרבה צדדים להקל וכ"כ הש"ך סי' פ"ד וע"ז הקשה דבסימן קכ"ז כתב בהג"ה דכל דאיכא צדדים להקל יותר אין להאמין לנשים ואפשר לחלק בין צדדים להרבה צדדים ע"ש מבואר דמפרש רמ"א דאין להאמין בצדדים להקל היינו שיש צדדים עפ"י הדין וכדמשמע ממה דפלגינהו לספק וצדדים בתרתי ולפענ"ד זה תמוה מאד אטו נשי דינא גמירי לחוש דשמא מחמת שיודעת צדדים להקל היא משקרת ואומרת מותר וכבר כתבתי שלא נראה כלל לשון זה בר"ן דחולין ומ"ש בד"מ שכן הוא בר"ן דקדושין פרק האומר חפשתי ולא מצאתי מענין נאמנות הנשים כלל רק בריש פסחים כתב הר"ן בהא דקאמר הימנוהו רבנן בדרבנן דהא בכתובות דף ע"ב גבי מאכילתו שאינו מעושר אמרינן אי דלא ידע נסמוך עלה משמע דאפילו בדאורייתא סמכינן כו' ונ"ל שמתוך דבדיקת חמץ צריך דקדוק גדול ונשים עצלניות הן אי לאו דמדרבנן לא הוי סמכינן עלייהו כו' ע"ש ונראה שר"ל כמ"ש בחולין דמחמת עצלות שבהם הם מקילין לעצמם אף שעדיין הספק במקומו ולא נתברר להם כלל אבל בענין צדדים להקל לא נזכר בדבריו כלל ויש לתמוה גם על הד"מ בזה שהעתיק בשם הר"ן מה שלא נמצא בדבריו כלל וכלל ולולי דמיסתפינא הוה אמינא שהרמ"א ז"ל לא העתיק זה מדברי הר"ן בעצמו רק העתיק דברים אלו מן לוח הסימנים מדינים הנמצאים בהל' הר"ן אשר חיבר הגאון מוה' יוסף אוטילנג שנדפס אצל המרדכי הגדול בעיר ריווא דיטראנא בשנת שי"ט לפ"ק כנזכר בשפתי ישינים אות מ"ם וזכרוני שזה כביר אשר ראיתי הספר הזה ואינו עתה בידי ואם כדברי כן הוא קרוב בעיני שהגאון הנ"ל העתיק המכוון מדברי הר"ן וחסר תיבה אחת בדפוס וצריך להיות או איסור שיש בו צדדים לתלות להקל והיינו מ"ש הר"ן דמתוך שאין שם חמץ ידוע תולות לומר שאין שם חמץ ומקילות בזה ובד"מ העתיק הדברים כהווייתן בדפוס ומזה נמשך מ"ש בהג"ה לפלוגי ספק וצדדים בתרתי וע"כ לפרש דהיינו צדדים שיש לצדד להקל אפילו במקום שאין ספק בגוף הענין וז"א וכמ"ש ולדינא נלע"ד ברור דדייקא לענין בדיקה איתמר דכל שאין האיסור בודאי והיא יש לה לתלות שאין כאן איסור כלל דמיונה כוזב לומר שמסתמא אין כאן איסור ואינה חוששת לבדוק יפה במקום שהוא טורח גדול וכמ"ש הר"ן בפסחים גבי בדיקת חמץ ומחמת עצלות שבה היא בודקת כ"ש וסומכת ע"ז ואומרת שבדקה יפה אבל בענין שאלה בעניני איסור והיתר פשיטא שסומכין על האשה שאומרת שהענין היה כך ואין לחוש כלל כשאומרת שהיה בענין המותר לומר שמא היה בענין האיסור ואף היכא דאיתיילד ריעותא כגון עובדא דלעיל שנתחב כף ולפי דבריה היתה הקדירה מליאה בענין שיש ס' היא נאמנת ומתירין על פיה דהא עיקר דע"א נאמן באיסורין מוספרה לה ילפינן וסמכינן עלה בכל מילי ופסקינן לדינא אפומא דידה ובאמת שצ"ע לענ"ד דהא לפעמים סומכין עליה אף בבדיקה שיש בה טורח:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.