טורי אבן/ראש השנה/לד/ב
תניא נמי הכי שמע ט' תקיעות בט' שעות. ק"ל מאי תנ"ה שייך בדבר שהוא מחלוקת תנאי דתניא בפ"ב דמגילה (ד' י"ח) קרא סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מנא א' משום ר"י אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ושמא כיון דמצא הגמ' ברייתא מפורשת סתמא גבי תקיעות כר"י מש"ה קא' תנ"ה א"נ סד"א הא דר"י דלא כחד דע"כ ל"פ אלא גבי מגילה דרבנן דקיל אבל בתקיעות של תורה אם שהה חוזר לראש מש"ה מייתי תנ"ה גבי תקיעות של תורה איכא נמי מאן דס"ל כר"י. ותי' זה עיקר:
הא דידי' והא דרבי'. משמע דבתקיעות לרבי' אם שהה כדי לגמור את כולו חוזר לראש וק"ל א"כ ט' תקיעות של ג' ג' על סדר ברכות היכי משכחת לה דהא בין תר"ת דמלכיות ותר"ת של זכרונות וכן בינם לשל שופרות איכא הפסק בעשרה פסוקים בין כל א' וא' כדתנן אין פותחין מי' וכו' וזה הוי יותר מכדי לגמור את כולו.
והניחא למ"ד א' מד"ת וב' מד"ס דבההוא א' של תורה ליכא הפסק כלל ואי משום ב' ל"ל בה דמעיקרא הכי תיקנו על סדר הברכות אבל למ"ד ב' מד"ת וכ"ש למ"ד כל הג' מה"ת קשה הא הוי הפסק בשל תורה. ונ"ל להוכיח מכאן דלמ"ד שהה חוזר אינו אלא מדרבנן אפי במצות של תורה כגון שופר. אבל מה"ת שהה לאו כלום הוא והכא מעיקרא הכי תיקנו על סדר הברכות דהן אמרו והן אמרו:
[אבני שהם] לדידי לא סבירא. פר"שי לא סבירא מה שהפסקת דאית לי' לר"י בפ"ג דברכות [דף נד] הי' קורא ק"ש ובא למבואות המטונפות מניח ידיו ע"פ וקורא וא"י למה שינה רש"י דברי ר"י דנקט שהי' קורא ק"ש קודם לכן א"צ להפסיק משמע אבל להתחיל מודה ר"י דאסו' דאפי' להתחיל שרי דהכי אר"י התם הי' מהל' במבואות המטונפות מניח ידיו ע"פ וקורא משמע אפילו להתחיל שם שרי ר"י אלא רש"י אגב רהיטא מייתי לדר"י דהתם דומיא דעובדא דר"א ול"ד. מיהו ק"ל אהאי דר"י דאמ' התם צואה עוברת אביי א' מותר לקרות ק"ש ורבא אמר אסור אמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומר תחת האילן והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור וצואה עוברת דמיי' לטמא עובר ורבא א"ל התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב מחוץ למחנה מושבו והכא והי' מחנך קדוש א"ר וליכא והשתא ר"י אפילו אי מדמה הא דצואה להא דטמא כאביי נהי דצואה עוברת שריא משום דדמי לטמא עובר מ"מ הא דהי' מהלך במבואות המטונפות דמי לטמא עומד וטהור עובר דטמא והה"נ לענין ק"ש כה"ג אסור לקרות וכ"ש אי ס"ל כרבא ואפילו בצואה עוברת דדמי לטמא עובר אפ"ה אסור כ"ש מהלך במבואות המטונפות דגרע טפי דצואה יש לה קביעות ודמי לטמא עומד דאסור לקרות ק"ש ובפ"ג דתענית יתבאר בחידושי זה. והא דקא' לדידך דס"ל אם שהה וכו' בפ"ג דברכות (דף כ"ג) כתב הרא"ש הקשה הר"ש מקוצי כיון דשאל ממנו מהו לגמור אלמא מספקא לי' ומנ"ל דס"ל צריך לחזור לראש ועוד אין זה דרך שהרב יחזיר לתלמיד לפי מה שסובר התלמיד ומחלק הר"ש דוודאי היכא דשהה בלא דיחוי ואונס א"צ לחזור לראש כי ההוא (דלר"י) [דר"ה ודהלל כצ"ל] ומגיל' אבל היכא דשהה מחמת אונס דיחוי כגון שהי' מים שותתין על ברכיו דפ"ג דברכות לכ"ע חוזר לראש בשהה והשתא ה"ק לדידי לא ס"ל להפסיק דא' התם הי' מהלך במבואות המטונפות מניח ידיו על פיו וקורא ק"ש אבל לדידך שהפסקת דס"ל שאין המקום ראוי לקרות שהה חוזר לראש וקשה לי ניהו דבפ"ג דברכות שם כ"ד ע"ב איכא מ"ד דר"י אמר להא דמניח ידיו ע"פ שייך לשנויי לדידי לא סבירא לי להפסיק לדידך דס"ל שאין המקום ראוי מאמר שהפסקת. אבל בשמעתין דלא איירי כלל מהא דמניח ידיו ע"פ אין שייך לומר לדידי דלא ס"ל להפסיק לדידך דס"ל אמאי דלא מיית' הגמ' הכא כלל ובע"כ אשהה גופי' קאי האי לדידי ולדידך אי חוזר לראש דמיני' מיירי בשמעתין ורש"י פי' לדידך דס"ל כיון דבעי מיני' שהה לגמור מכלל דס"ל סירוגין מעכבי קריי' ומ"ל בכמה הוי סירוגין ודבר תימ' הוי מנ"ל דמספקי לי' בכמה הוי סירוגין דילמא הא גופא מ"ל אי סירוגין מעכבו קריי' או לא מעכבו כלל [ע"כ אבני שהם]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |