טורי אבן/מגילה/כג/א
ביוה"כ ז' ובשבת ו'. טעמא דר"ע לא נתברר לי. בשלמא ר"י דא' ביוה"כ ו' ובשבת ז' ה"ט כדמפ' לעיל כל דטפי לי' מילתא מחברי' טפי לי' גברא יתירא יוה"כ דעונש כרת ששה שבת דאיסו' סקילה ז' אבל ר"ע דטפי לי' יוה"כ הקל משבת החמור מ"ט. ואי משום דיוה"כ יום עינוי הוא אין זה ענין לקדושות היו' למטפי ברא יתירא מש"ה דא"כ פסח דאסור באכילת חמץ נטפי לי' גברא יתירא על שאר י"ט מש"ה וי"ל דאיכא צלותא יתירא משבת וי"ט שהוא תפילת נעילה מה"ט מטפי לי' גברא דהא בתענית אי לאו טעמא דאיכא ב"מ לעם הי' גורם מוסף תפילה שבו לגברא יתירא כדא' לעיל וביוה"כ ל"ל הכי. מיהו אכתי טעם זה אינו מספיק דהא אמר לעיל כל דטפי מילתא וכו' הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ד' בי"ט דאסור בעשיית מלאכ' ה' יוה"כ דעונש כרת [צ"ל ו'] (ו) שבת דאיכ' איסו' ז' אלמא הא דטפי חד מחבירו אינו גורם אלא חד גברא יתירא:
הכל עולין למנין ז' אפילו אשה. התוס' בפ"ד דר"ה (דף לג) כתבו שר"י בר יהודא מוכיח מכאן דנשים אף ע"פ שפטורים ממ"ע שהז"ג אם רצו מברכות עליהן מדעולת למנין ז' אע"פ שפטורת מת"ת. ר"ת דחה די"ל הא דאשה עולה היינו באמצע שלא הי' רגילין לברך כדא' בר"פ הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה ומסיימי התוס' מיהו עולין למנין ז' משמע בסוף ז' וק"ל אם איתא דעולות למנין ז' בסוף זיין מיירי ובההוא דמברך לאחריו והא דאשה עולה משום דאע"פ שפטורה מת"ת הרשות בידה לברך מ"מ קשה דהא ברכה דלפניה של פותח ולאחרי' של חותם מוציאין את כל הז' שקראו בתורה וכיון דאשה אינה חייבת בת"ת וברכותיה ה"ל א"מ בדבר והאיך מוציאות את כל הז' קרואים מברכה שלאחרי' וה"נ ק"ל מקטן דעולה למנין ז' אי בסוף ז' מיירי דמבר' לאחריה האיך קטן מוציא מברכה דלאחריה את כל הקרואי' כיון דא"מ בדבר מ"ש ממגילה לרבנן דא"מ לעיל בסוף פ"ב. ולקמן תנן קטן אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ותנן מי שהיו עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין בפ"ג דסוכה (דף ל"ח) וה"ט משום דא"מ בדבר וה"נ אמרינן בפ"ב דשבת (דף כ"ג) הדליקה חש"ו לא עשה כלום והא כל הני דרבנן נינהו ואפ"ה מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא ומ"ט מוציאות אשה וקטן לאחרים מברכה התורה לאחריה אם איתא דהא דאשה וקטן עולה למנין ז' מיירי באותו שמברך לאחריה מיהו אפי' אם נפרש להא דאשה וקטן עולה למנין ז' היינו דווקא באמצע הקרואי' ולא מן המברכין לפניה ולאחריה אכתי תקשה הא דתנן לקמן המפטיר בנביא הוא פורס ע"ש וכו' ואם היה קטן אביו או רבו עובר על ידו אלמא קטן מפטיר בנביא והא המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה כדא' בסמוך וא"כ המפטיר הוא ה"ל החותם דמברך לאחריה וכיון שקטן מפטיר בע"כ הוא מברך לאחריה ומוציא את כל הקרואי' מברכה שלאחריה ואמאי מוציא הא ה"ל אינו מחוייב בדבר. והא ל"ל דהחותם דמברך לאחרי' לאו המפטיר הוא אלא אותו שלפניו שבו נשלמה מנין ז' אבל לא המפטיר שאינו עולה למנין ז' דאכתי למ"ד עולה תקשה הא. ועוד אפי' למ"ד אינו עולה בע"כ המפטיר הוא החותם שמברך לאחריה דאי אותו שלפניו א"כ המפטיר במה נפטר מברכה שלאחרי' וכ"ת דמפטיר קיל וא"צ לברך לאחריה הואיל דא"צ לקרו' בתורה אלא משום כבוד התורה בלבד. דא"כ למה מברך המפטיר עכשיו לאחריה. דהא לעיל בר"פ אמ' והאידנא כולהו מברכין לפניה ולאחריה ה"ט דתקנו רבנן גזי' משום הנכנסי' ויוצאין פי' שיאמרו אין ברכה לאחריה בתורה וכיון דהמפטיר מדינא א"צ ברכה לאחריה אפילו לאחר התקנה נמי לא צריך דאין כאן משום גזר' אלא ע"כ המפטיר נמי צריך לברך לאחרי' ומהשתא החותם דמברך לאחריה הוא המפטיר והשתא האיך קטן המפטיר מבריך לאחריה להוציא את כל הקרואי' הא ה"ל אינו מחויב בדבר והא נמי ל"ל דאפילו קודם התקנה הי' המפטיר מברך לאחריה על קריאתו לחוד ואותו שלפניו הוא החותם דמברך להוציא את כל הז' הקרואין. דאין זה סברא שהמפטיר הקל יהא שקול ככולן קודם התקנה לקבוע ברכה לעצמו לאחריה ככל הז' א"ו החותם המברך לאחריה הוא המפטיר והשתא האיך מפטיר קטן ומברך לאחריה להוציא את כל הקרואי' הא ה"ל א"מ בדבר. ולפנינו גבי הא דתנן לקמן קטן פורס על שמע יתבאר דבר זה הטיב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |