חתם סופר על הירושלמי/ביצה/א/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
חתם סופר


חתם סופר על הירושלמי TriangleArrow-Left.png ביצה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו וכו'. שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד. עיין תוס' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דממעטינן מאך הוא לבדו אינו מפורש בהדיא במה הכתוב מדבר ומסרן לחכמים והסברא נודע שכל מלאכה שאחר גמר מלאכה נגמר האוכל נפש ומוכן לפניו אותה מלאכה יש להתיר (וכעין מ"ש תוס' ביצה ב' ד"ה והיה ביום) משא"כ מלאכת קצירה וכדומה שעושה מדאורייתא ועדיין אינו מוכן לאכול עד שיצטרפו מלאכות כגון שאח"כ צריך ללוש ולאפות טרם שיאכל אותן מלאכות נאסרו ונאסרו קצירה ודישה וטחינה מג' מיעוטים אלו. (ונראה שמלשון "לבדו" דרש דהיינו שאינו צריך אלא מלאכה אחת לבדה. המעתיק):

וקרוב לסברה זו בתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר כמ"ש כיון דמתחלת וכו' ע"ש ועיין עוד בפסחים מ"ז ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת וכו' ורש"י פי' וכו' ועיי"ש ואע"ג דאין מהתם ראיה גמורה לדהכא מ"מ סברה גדולה יש לפרש טעמי' דקרא דאך הוא לבדו מטעם הנ"ל כיון שאח"כ כשנגמר המלאכה עדיין אינו מוכן לפניו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף