חתם סופר/שבועות/כא/ב

חתם סופר שבועות כא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה היכן מצינו כו' ואף ע"ג דבמפרש כו' היינו קו' הש"ס דלקמן והרי מפרש ומשני מפרש נמי כברי' דמי. אלא דהש"ס לא נחית לשנויי רק לישנא דקאמרי היכן מצינו ובאמת מצאנוה במפרש וע"ז משני דמברי' לא מיירי מ"מ הקשו תוס' הכא מנ"ל לרבנן לפרש סתם אכילה בכזית דילמא סתם אכילה בכל שהוא כיון דמודים אי הוה מפרש כל שהוא חלה שבועתו וע"ז משני סתמא מפרשינן ככל אכילה שבתורה. ונ"ל דלא ידעינן בלשון בני אדם אי אכילה בכזית או בכל שהוא לכן אזלינן בתר לשון התורה דאל"ה קיי"ל בשבועות נדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן הקשה במשנה למלך פרק ד' מהל' שבועות ריש ה' א':

א"נ י"ל דבלשון בני אדם אין אכילה פחות מכזית וכן משמע קצת בברכות פ' ג' שאכלו מ"ט ע"ב וע"ש בתוספות ד"ה ר"מ אומר כו' ע"ש נלפע"ד דהכל מדרבנן משום דלבני אדם חשיב אכילה בכזית גזרו עליו ברכת המזון ור"מ היא דמפיק ליה מקרא אע"ג דס"ל דלא חשיב בפחות מכביצה כאשר גילה דעתו בשורפו לפני הבירה ע"ש משא"כ ר' יהודה ס"ל מדאורייתא בכביצה דאכילה שיש בה שביעה בעי מ"מ מדרבנן אפשר דמודה דגזרו אכזית משום בלשון ב"א וחוזר עליו נמי לשורפו לפני הבירה וא"ש הא דאין מדקדקין עד כזית אע"ג דהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ כמו שהקשו בתוספות הנ"ל והא"ש דמדרבנן עבדינן הכי:

כללו של דבר נ"ל דבלשון ב"א אין אכילה פחות מכזית והא דהוצרכו רבנן לומר דלא מצינן אכילה בתורה פחות מכזית משום דר"ע ס"ל אע"ג דסתם אכילה של ב"א בכזית מ"מ בשבועה דמדבר ומביא קרבן דחמיר דעתו אכל שהוא כמ"ש תוס' בדבור הסמוך ועי' מ"ש אי"ה לכן הוצרכו לומר דלא מצינו עונש בתורה בפחות מכזית ומסתמא אין דעתו לאסור יותר מאיסורו כמ"ש במשנה וא"כ לדידן דקיי"ל יש מעילה בקונמות בלא"ה ליתא לדר"ע היכן מצינו במדבר ומביא קרבן דהאיכא קונמות ומאי דמשני הש"ס לקמן אין מעילה בקונמות לאו הלכתא הוא ודוקא רבנן דסתם מתני' ר"מ והרשב"א גורס להדיא דברי ר"מ במתני' דס"ל יש מעילה בקונמות כדאפיך רבינא לקמן בשמעתין הוצרך להשיב מסתם אכילה שבתורה ולטעמיה אזיל נמי דס"ל דסתם אכילה שבתורה בכזית כמו שהבאתי לעיל ממסכת ברכות משא"כ לדידן אף אי סתם אכילה שבתורה בכל שהוא כיון דבלשון בני אדם בכזית בתרייהו אזלינן בשבועות ואי משום דחמיר דלא מצינו מדבר ומביא קרבן אשכחן קונמות דיש בהו מעילה אדיבורו ובעי שיעורא שוה פרוטה וקרבן:

ומיושב בזה קו' המשנה למלך שם אהרא"ם דס"ל סתם אכילה שבתורה בכל שהוא ואתא הילכתא ואפקי' ממשמעותיה לענין מלקות לאוקמי בכזית והקשה מסוגי' דהכא ולפי הנ"ל א"ש ודו"ק:

ד"ה היכן מצינו הילכך כיון דחמיר כו' נלפע"ד הפי' כיון דחמיר אי היה נשבע שאוכל בודאי דעתו לפטור עצמו בכל שהוא כדי להפטר מחומר השבועה וכמ"ש הר"ן לקמן גבי שאוכל עפר ועי' מה שאכתוב שם אי"ה ה"ה נמי בשלא אוכל מפרשינן דעתו אכל שהוא ובזה תבין קו' תוס' לקמן כ"ב ע"א ד"ה והרי כו' והת"ח פקפק ע"ש והא"ש ודו"ק:

ד"ה ואי ס"ד תימה דילמא שאני הכא דגלי קרא כו'. יש לישב קושית תוס' דבע"ז ס"ד ע"א ובנזיר ל"ח ע"א ובמעילה י"ח ע"א כ' בשם ר' יקיר דכל שהו למלקות לר"ש דוקא בעינא אבל ע"י תערובות מודה דבעי שנתערב כזית דאל"ה משרת לר"ש למה לי לטעם כעיקר לא צריך דיליף ליה מגעולי נכרים דלא ס"ל דחידוש הוא ולהיתר מצטרף לאיסור לא צריך דלא שייך צירוף דהא סגי בכ"ש אע"כ דבתערובות מודה. ורבים תמהו דלא מוכיח הש"ס הכא לר"ע מידי למה לי לצרף דהא בתערובות מודה. ולפע"ד דלאו מסברא קאמר ר' יקיר הכא דמ"ש בעין מתערובות כמו שהקשו באמת תוס' עליו אבל עיקר כוונתו דר"ש לא מוקמי משרת להיתר מצטרף לאיסור כ"א לטעם כעיקר דמגעולי נכרים ה"א דבתערובות נמי סגי בכ"ש ולכן אתי' משרת להורות דבעי שיעורא דהרי ילפינן מהכא דבשתי' דנזיר בעי כזית מדכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל וי"ו מוסיף על ענין הראשון במסכת נזיר אם כן מוכח דבעי שיעורא (ודע דמשרת ענבים היינו ענבים ששראן במים ושתה המים ומיניה יליף ר"ע בהיפך פת ששרה ביין) והשתא מקשה הש"ס הכא שפיר לר"ע דע"כ אין לחלק בין תערובות לבעין אי לאו דמשרת אתי' להכי ואם כן היתר מצטרף לאיסור מנ"ל:

ומיושב נמי קושית התוספות דהיכן גלי קרא דאי ס"ל כר"ש ע"כ מוקמי קרא לחלק בין תערובות לבעין ודו"ק:

ודע דיש לנו תלי"ת אריכות בישוב דברי ר' יקיר הנ"ל באנפין שונין ובסתירת רש"י דכ' דאתי' מוכל משרת ע"ש מה שמחק בעצמו הגי' הלז בפסחים סוגיא דמשרת ובחידושי למסכת חולין סמוך לסוגיא דזרוע בשלה חברתי קונטרס לסוגיא דמשרת שם תמצא הכל על נכון:

גמ' ולא הרי נמלה כו' משמע דמחייבין מלקות שקיל וטרי הכא דבנמלה ליכא קרבן ואם כן מאי דמקשה מהקדש משמע דלמלקות בהקדש נמי בעי שיעורא ועל זה סמכו תוס' בקו' ד"ה אבל כו' דפשיטא דלהקדש אפי' למלקות בעי שיעורא ועי' מ"ש שם בחידושי הרשב"א ולפע"ד הוכיחו תוס' ממ"ש ודו"ק:

וכן מוכח ממאי דמקשה והרי קונמות והיינו ע"כ למלקות דאי לקרבן מסקינן בעי שיעורא ועוד דיש לומר לשנויי אין מעילה בקונמות דהכי ס"ל לר"מ במסקנא דאיהו תנא דמתני' אלא ע"כ דבמלקות איירי ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף