חתם סופר/פסחים/לו/א

חתם סופר פסחים לו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ט דר"ע פי' דהא מצות מצות ריבה אינו מיותר דאצטרי' לכהנים שיוצאים בחלה ותרומה כנ"ל ולא הו"מ הש"ס למימר דטעמי' דר"ע דאצטריך קרא לדרשא דעונין עליו דברים הרבה דלזאת הדרשא לא שייך למכתב ייתורא דהא פשיטא דקרא כתיב והגדת לבנך ביום ולקמן בפ' ע"פ במתני' מפיק לי' מואמרתם זבח פסח ושמואל דאומר שעונין עליו דברים הרבה אינו אלא מפרש שם לחם עוני מ"ט קרי לי' הכי אבל אי איכא למדרש דרשי' בודאי לכן קאמר דר"ע ס"ל יש אם למסורת ועני כתי' ומ"מ היכי שאין המקרא והמסורת סותרו' דריש תרוי' אלא דהכא ה"ל כסותרי' זא"ז שהרי לפי המסורת דלחם עני כתי' פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש א"כ ע"כ עני בעין הוא ואי נדרש המקרא ג"כ שנאכל באנינות ע"כ באלף קרינן לחם אוני וה"ל סתירה ולכן לר"ע המסורת עיקור ודוחה המקרא בשביל זה:

ר"ג אומר תשרף מיד. פרש"י בחש"מ בצל"ח תמה שהרי רש"י פי' לעיל בפ"ק דכופה עליו כלי בבטלו אבל אי לא בטלו ישרפנו אפי' בי"ט ולדידי לק"מ חדא דהא כ' מרש"א לקמן ל"ח ב' דכהנים זריזין יכולין לשמור מחמוץ נמצא שאינו חמץ ברור אלא שאין אנו סומכין אולי לא נזדרז כל צרכו וישרפנו וא"כ תינח בחש"מ אבל בי"ט לא נקל לעשות מלאכה מספיקא ועוד הא העלו בתו' בעירובין ק' א' ד"ה מתן כו' דעשה הבאה ע"י פשיעתו אינה דול"ת וה"נ ע"י פשיעתו באה שלש עיסה כזה שא"א לשמרו מחמוץ לכן אינה דוחה י"ט בשריפתו משא"כ במוצא חמץ בביתו וק"ל:

כדאמר להו ריב"ל לבני' כו'. עי' היטב בהרי"ף ורז"ה ורמב"ן וראיתי לרשום מה שיש לפקפק קצת אהרמב"ן מ"ש דע"כ ריה"ג ור"ע בתערוב' איירי דאל"ה למ"ל לחם עוני תי"ל משום שאינו יכול לבוא לידי חמוץ אעפ"י שיש במינו חמוץ כיון שהוא עצמו אינו בא לא יי"ח כמו דהוה בעי' למימר לעיל גבי עיסה שנילושה ביין שו"ד שאין חייבין עליו כרת משום שאין יוצאין בה במצה אעפ"י שיש במינה מצה יש לדחות דהיינו לפי הה"א אבל הא אתותב מהמחהו וגומעו וה"פ מדגלי רחמנא התם נפש לרבות השותה אעפ"י שאין יוצאין בו י"ח מצה משום שיש במינו מצה כשלא המחהו א"כ ה"נ ולא דרשי' הקישא אלא לאורז ודוחן שאין במינן חמץ כלל. ומ"ש עוד למ"ל לחם עני תי"ל מושמרתם את המצות והאי לא בעי שימור י"ל אה"נ אלא דא"כ לא הוה ילפי' מני' דבעי' שימור לשמה והוה מכשירין לחמי תודה אבל השתא דאמעט יין שו"ד מלחם עני אייתר ושמרתם לשימור לשמה וכה"ג כ' הצל"ח לעיל גבי אורז ודוחן ע"ש. ומ"ש עוד דע"כ ר"ע לאו דוקא יין שו"ד קאמר לענין מצה עשירה וה"ה חלב ושארי משקי' א"כ ה"ה בריתא דר"ג נמי לאו דוקא יין כו' ולפע"ד י"ל דר"ע דוקא קאמר יין שו"ד דאית בהו עכ"פ קצת חמוץ עם מים לכן אצטריך לחם עני לכשנלושה בלא מים משא"כ חלב דלא שייך חמוץ כלל לר"ע לא אצטריך לחם עני כק' הרמב"ן הנ"ל משא"כ לרבנן דיין שו"ד א"א לשמור כלל א"כ בחלב שייך שימור מיהת ולעולם צריך שימור עי' היטב בפנים ותבין דברינו:

לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר כו'. נלע"ד הא דפשיטא להש"ס דבמקום זריזין איתא היינו מסברת חוץ מטעמים שכ' תו' ופשיט לי' להש"ס הכי ולא מיית' הא דאמר מר כו' אלא משום דלא נימא דזה א"א דכל שכשר בזר כשר נמי חוץ לעזרה וזהו סברת ר"ל במנחות ט' א' קמ"ל דאמר מר וכן מייתי הש"ס התם תני' כוותי' דר"י בללה זר כשרה חוץ לחומת עזרה פסולה וזה ברור בעזה"י ומיושב ק' המרש"א וק"ל:

ומ"ש ממנחת העומר כו'. בל"ז היה יודע דעומר נקצר ונעשה בעסק גדול וזריזות הרבה יותר מכל המנחות אבל השתא דמסיק להתיר במקום זריזין מפני שהכהנים משגיחין א"כ מכ"ש שהי' להתיר מנחת כהנים שהזריזין בעצמן לותתין אפי' שלא במקום זריזין ואפ"ה אמרי' אין לותתין שום מנחה וע"כ משום דלא פלוג רבנן חוץ לעזרה וא"כ מ"ש ממנחת עומר ומשני ציבור שאני פי' יחיד ביחיד מחלף ולא פלוג רבנן ציבור ביחיד לא מחלף:

רע"א מצה ומרור כו'. הק' בתו' דלמא מרור היינו זית ולדידי צל"ע בהא דלקמן ל"ט מקשה הש"ס ואימא מרירתא דכופי' פרש"י דג ששמו כך ואמאי לא מקשה הש"ס ממרה של כל בעלי החיים ועכצ"ל דבעי' שיהי' שמו מרור ודוקא של אותו הדג שמו מרוריתא) משא"כ של שארי בע"ח (וצע"ק מישפך לארץ מררתי דקרא) ולהדי' אמרי' בפ"ק דסוכה י"ג א' ובפ' אלו טרפות דמרור דיש לו שם לווי אין אדם יוצא י"ח בפסח ואיך יעלה על הדעת להכשיר בזית מפני שהוא מר וצ"ע ועמ"ש בזה לקמן אי"ה. והנה גם במה שתי' יש לעי' מנ"ל למילף מה מצה מין זרעים איפך אנא נימא מה מצה מין בכורים אף מרור ומאי ניהו זית ואולי י"ל דזה א"א דאמרי' לקמן מרורי' לשון רבים כמה מינים ובכורים אינו אלא מין א' זית ותו לא ויש לדחות תי' זה דיש כמה מיני זיתים שופכני ובושני אגורי. א"נ י"ל דמצה גופה מנ"ל דיש במינה בכורים דלמא אה"נ דאין יי"ח מצה אלא בשבולת שועל ושיפון וכוסמים דאקרו שפיר לחם ואין מביאים בכורים אלא מחטה ושעורה ממש כמ"ש פ"י בפי' דברי תוד"ה אוציא חטין דלא כמרש"א ע"ש וא"כ כל כמה דלא ידעי' מצה ליכא למילף מרור מני' למין בכורים אע"כ ההיקש הוא בהיפוך מה מצה מין זרעים אף מרור כן. ובזה מיושב ק' תו' אהא דקאמר הש"ס אי מצות ריבה אפי' כל מילי נמי הק' תו' נימא אהני ריבוי ואהני מיעוטא והא"ש דכיון דכתיב ריבוי דיי"ח במצות מחטין ושעורין שראויים להביא מהם בכורים א"כ נילף נמי מרור מה מצה שיש במינו בכורים אף מרור כן ומביאים מרור מזית ותו לי"ל מיעוטא למעט מצות של בכורים עצמן כנ"ל ועמ"ש עוד בזה בסמוך אי"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף