חתם סופר/חולין/קלו/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א מאירי מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שחופות ולבנות הקשה רשב"א הא ר' אילעי אמר לבית הלל כל מין חטים א' הם. וי"ל דאין ראי' מחטים לגיזה אע"ג דכל מין חטה א' מ"מ אין כל מין צמר א' וכן פסק רמב"ם דכל מין חטים א'. ובצמר פסק אין מפרישין משחופות ולבנות זע"ז ולא עוד אלא שכ' כן גם בזכרים ונקבות שאין מפרישין בזה מזה על זה ונ"ל דלמסקנא לקמן קל"ז ע"א כבשים שצמר קשה פטורים מראשית הגז מפני שאין ראוי להתחמם א"כ עכ"פ יש הפרש בין דרכיך ודאשון אע"ג דאינם קשים כל כך שלא יהיו ראוי להתחמם מ"מ תרי מיני הוה. ובזה יתישב היטב דברי רמב"ם עכ"מ ועיין ת"ח מ"ש:
עצה טובה קמ"ל נ"ל מ"מ משנתינו דינא קאמרו זה נותן לעצמו דהלוקח מחוייב למכור להמוכר מצמר שלו כדי ליתן לכהן:
כר' אילעי בראשית הגז. עיין ר"ן שהסביר סברות אמנהגא שהנהיגו כר' אילעי וכיון שניתן רשות גם אני אומר יען בס' החנוך משמע דתלי' בבפני הבית ושלא בפני הבית והקשה מעין חכמה דהא בזה אין שום פלוגתא אלא בארץ ובח"ל. ולכאורה י"ל סבירא לן כיון דכתיב לעמוד לשרת בזמן דאיכא שירות אין בזמן דליכא שירות לא ועוד לפמ"ש רמב"ם דהקב"ה נתן לכהנים לחמם ויינם ושמנם בתרומת דגן תירוש ויצהר ובשר לאכול ממתנות זרוע לחיים וקיבה הזמין להם מלבושיהם מראשית הגז ומוצא כסף לשאר צרכיהם מחרמים ושדה אחוזה כיון שאין להם חלק ונחלה. וא"כ בזמן דליכא חלק ונחלה בעו"ה לכל ישראל בשלמא אותן מתנות דטבלי כגון תרומות ומעשרות ע"כ צריכים ליתן להתיר הטבל אבל אותן שאינן אלא מתנות להחיות הכהן מאי אולמי דידי' משארי ישראל. ועוד דכ' הר"י קורקס הביאו כ"מ דלפי הנ"ל שהקב"ה רצה ליתן להם בגדים ללבוש א"כ אפי' נוצה של עזים נמי ותי' דוקא באותן בגדים שרגילים בהם וחשובים בעיניהם היינו אבנט לשרת ע"ש א"כ בזה"ז ליכא כל הנ"ל היו לנו לומר שפטורים כר' אילעי אך אדרבה נילף להחמיר מתרומה או מהקישא או נתינה נתינה שנוהג גם בזה"ז ע"כ מחוייב בזה"ז במתנות וגז. אך בח"ל בזה"ז פטור ממ"נ אי משירות ילפת פטור בזה"ז אפי' בא"י אי מתרומה ילפת פטור בח"ל אפי' בזמן הבית וא"כ בח"ל בזה"ז פטור ממ"נ. ודע דברי מהר"י קורקס דאבנט הואיל ורגילים בהם הכהנים חשוב הוא בעיניהם זה נוטה לדברי רב במס' שבת יוד ע"ב מילתא אלבושיהו יקירא ועפ"י הנ"ל יש ליישב כל המאמר ההוא ובדרוש יש להאריך ופה אקצר. מיהו למ"ד ס"פ הזרוע דמתנות ניתן לפנחס בשכרו א"כ אין לחלק בין זמן לזמן ובין מקום למקום וא"כ תלי' בפלוגתא דהני תנאי הנ"ל וק"ל:
הא מני ר"ש דתני' ר"ש פוטר טריפה מראשית הגז לפמ"ש המרדכי גבי מתנות דהשוחט אצל נכרי שאם תהי' טרפה יהי' הבהמה לנכרי פטור ממתנות מפני שאינו מבורר בשעת שחיטה שהיא בהמת ישראל ואי משום רובא אין הולכין בממון אחר הרוב לא שייך הכא לומר דלפטר כל ראשית הגז דלמא טרפה הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב לפמ"ש לעיל בפ' הזרוע דדברים הללו לא נאמרו אלא במתנות דכתיב זובחי הזבח ודרש ספרי שיהיו מבורר בשעת זביחה כמ"ש פר"ח סי' ס"א וס"ל למרדכי כיון דבעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב ש"מ רובא לא הוה בירור גמור א"כ הכא לא מיקרי מבורר בשעת זביחה. אבל הכא בראשית הגז לא בעינן מבורר בשעת גיזה א"כ שפיר סמכינן ארוב בהמות כשרות ולא שייך הכא אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דאתמול אכלנו מחלבה וכבר החלטנו שהיא כשרה עמ"ש לעיל בזה להרב הגאון מה' מאיר אבדק"ק ארמוט אמר בפשיטות דלא אמרינן כן אלא בספק אם הבהמה של נכרי או של ישראל אבל בשל ישראל בוודאי וס' כשרה וס' טרפה שפיר הולכין אחר הרוב ואי משום חזקת ממונו של ישראל לומר אין הולכין בממון אחר הרוב לזה נאמר צדק משלך ותן לו דאין מועיל חזקת ממונו של בעה"ב נגד העני:
מ"ט דר"ש יליף נתינה נתינה ממתנה. צ"ל דהוה ס"ד דהגז"ש מופנה ולא מידרשא לשום דבר אלא לכך דאלת"ה ק' איך אפשר למילף ממתנות אטו התם טריפות ממועט. הלא לא כתיב אלא תתן לו הראוי לו ולא מה שאינו ראוי לו וממילא אימעט טרפה א"כ בגז נמי תתן לו ולא מה שאינו ראוי לו כגון צמר קשה וכדומה ומנ"ל למעט גז טרפה אע"כ הוה ס"ד דגז"ש מופנה רק לכך וע"כ הקישן הכתיב ועל זה פריך א"כ מ"ט נהג בח"ל אדרבא ה"ל למילף מגז"ש למיפטר ח"ל וממילא אינה מופנה למעט טרפה וע"כ חזר בו ומסיק לא קיבל כלל גז"ש דנתינה אלא גז"ש דצאן. ובזה מיושב מה שק' לי אהרמב"ם דפסק כרבנן דמחייב טרפה וק' אמאי נהי גז"ש דצאן צאן לא גמרינן מ"מ נתינה נתינה נגמור דהא רמב"ם פסק כר' אילעי דאינו נוהג בח"ל. ולהנ"ל ניחא והיא הנותנת הואיל וס"ל נתינה למעט ח"ל ולא אייתר גז"ש שוב אינו יכול למעט כקושיתינו הנ"ל. אמנם ברמב"ם פ"ט מבכורים משמע דטרפה חייב נמי במתנות וכן משמע בראב"ד שם דלא ממעט אלא נוחר ומעקר וכן הוא להדיא בתוס' רפ"ט דחולין דמ"ש רש"י תתן לו אינו פסוק אך ונתן לכהן וכן מייתי ר"ן ר"פ ראשית הגז וצ"ע בתוס' פסחים ל"ג ע"א מבואר דאיסור אכילה שמותר בהנאה נמי מיקרי נתינה רק בתרומה מיותר לו ולא לכלבו אבל הכא לכהן אינו מיותר לכן מייתי ב"י מספרי זובחי הזבח והיינו למ"ד שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה אבל למאי דראה רבי דבריו של ר"מ בכיסוי הדם דשמה שחיטה וה"ה במתנות א"כ לרבנן בין מתנות בין ראשית הגז נוהג בטריפות וש"ס דשמעתין ודנדה נ"א ע"א שקלא וטרי' בעלמא הוא עיין:
אלמה תנן ראשית הגז נוהג בארץ ובח"ל. נ"ל משו"ה אמרינן לקמן ר"פ שלוח הקן דתני בח"ל בראשית הגז לאפוקי מדר' אילעי ולא קאמר במתניתין כן משום דהכא הוה סד"א מדלא תני חומר וכו' דנוהג בטרפה והוה סד"א דיליף נתינה נתינה וממילא לא נהג בח"ל קמ"ל לאפוקי מדר' אילעי ואפ"ה אינו נוהג בטרפות מגז"ש צאן צאן ומיושב ק' מהרש"א אפירש"י ר"פ הזרוע ע"ש. וזה סותר קצת למ"ש לעיל בדבור הסמוך בדעת הרמב"ם:
פרט לטרפה שאינה עוברת לעיל ר"פ א"ט כתבתי דנחתכו רגלי' מארכובה ולמטה כיון שראוי לבילה ע"י שפופרת של קנה ותהי' עוברת מיקרי יכול לעבור תחת השבט משא"כ מארכובה ולמעלה שאינה חי' יב"ח עיין הך שפופרת של קנה לעיל נ"ז ע"ב. אך הכא בשמעתין לר"ש דדריש טעמא דקרא וראיתי בס' החנוך הסביר שהקב"ה רצה שיהיו העשירי קודש כמו ע"י גורל שיעברו זא"ז וכל היוצא באחרונה היא קודש והיינו טעמא לפע"ד בכל שאינה עוברת כהוגן היא ממילא תשאר באחרונה ולא יהי כמו גורל. וא"כ ה"ה מארכובה ולמטה ושפופרת של קנה מ"מ מתעצלת בהעברתה ושפיר כ' תוס' בשמעתין דלר"ש אה"נ דגם מן הארכובה ולמטה אינה נכנסת לדיר להתעשר. ער"פ הזרוע תוס' ד"ה תיתי וכו' ומ"ש שם בחידושינו:
השוטף את הרחלים. הרמב"ם פסק כרבנן דתולש ביד חייב בראשית הגז עכ"מ וממילא ה"ה השוטף וצע"ג א"כ ריש פרקין דפריך למה לי קרא למעט קדשים הא אסור בגיזה ועבודה ומאי קושיי' הא אצטריך למעט התולש ביד דמותר בקדשים ורמב"ם פסק פ"א ממעילה תולש לאו היינו גוזז ובראשית הגז חייב מיהו לזה י"ל מ"מ אסור לתלוש משום דכחשי טפי אבל אכתי ק' לוקמא בשטפה בנהר ואפי' תימא ש"ס בעי לשנויי אפי' לר' יוסי דפוטר שוטף מראשית הגז מ"מ ק' אהרמב"ם דמייתי אוקמתא קמייתא דר' מני בר פשיט דלעיל ולמאי דקיי"ל כרבנן לא צריך לכך וי"ל בדוחק. ולזה עוררני בני היניק המשכיל שמעון שיחי':
עשויות שמעשות בעליהן וכו' נראה אביגיל כיבדה לדוד ה' צאן עם גיזותיהן כדי לזכותו לקיים בהם מצות ראשית הגז וצ"ל שיעור זה הלכה למשה מסיני ככל שיעורין ואתו נביאים ואסמכוהו אקרא. אלא דצל"ע מאי דקאמר רבי אלמלא דבריהם דברי תורה וכו' בשלמא בית שמאי יליף משמעות צאן מדברי קבלה לזה עדיף משמעותי' מדברי תורה ד' צאן אעפ"י שהוא להקל. אך ב"ה הי' ילפי מיתורא דקרא שכך היו השיעור מקובל ממרע"ה לדהע"ה וא"כ מה יועיל זה דכתיב בתורה ד' צאן. ואולי יש לדחוק ולומר ס"ל כר"ש לעיל דפוטר טרפה מגז"ש צאן צאן וה"נ ילפינן גז"ש מקובלת מארבע צאן דקרא והוא עדיף מיתורא דעשויות וע"כ לפרש כפשוטו עשויות נגמרות ושחוטים וראוים לאכילה. אמנם רמב"ם לא פסק לעיל כר"ש בגז"ש דצאן לענין טרפה משו"ה פסק נמי הכא דלא כרבי ועדיין צ"ע. ונ"ל משו"ה דקדק ר' יוחנן למיתני רחלות ולא רחלים בלשון תורה לומר דילפי' מלשון דברי קבלה חמש צאן ולא מדברי תורה ד' צאן ודלא כר' יוסי:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |