חתם סופר/חולין/כה/ב

חתם סופר חולין כה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכלל דכלי עצם מקבלים טומאה וכו'. הא דלא הקשה כן אמתני' דכלים דכלי עצם דמייתי תוס' משמע דאמתניתין דכלים יש לומר כל טומאתן מדרבנן דומיא דכלי זכוכית ולא דרשינן כל מעשה עזים אך ר"נ דאמר סתם כלי עצם ככלי מתכות דמי משמע לש"ס דדמי לכל מילי אף לפשוטיהן ומדרבנן הואיל ודמי לכלי מתכות לענין דמיהן יקרים ולענין גולמי גזרו טומאה על פשוטיהן כעין כלי מתכות וכמו שאמרו פ"ק דשבת גבי כלי זכוכית הואיל ודמי לכלי מתכות במקצת שווי' ככלי מתכות לענין טומאה כך ס"ל לר"נ דכלי עצם מדרבנן פשוטיהן טמאין ככלי מתכות וא"כ לפ"ז מתניתין דתנן פשוטיהן טהורים היינו מדאורייתא. וא"כ ע"כ אית להו טומאה מדאורייתא ופריך מנ"ל דאית להו טומאה כלל מן התורה. ולפ"ז מוכח שפיר משמעתי' דכלי עצם פשוטיהן טמאים מדרבנן וכפירש"י במס' שבת גבי חפי פותחת דמייתי רשב"א בשמעתין והקשה עליו גם תוס' שמה הקשו ולהנ"ל לק"מ:

החייב בשקדים וכו' ה"נ לא שייך למיפרך נילף בק"ו מהדדי. דהכא היא הנותנת הואיל וחייב מתוקים גדולים יפטרו בקטנותן שאינו גמר פרי ומרים שאינם ראוים בגדלותן א"כ גמר פריין הוא בקטנותן ולא שייך ק"ו כי היא הנותנת:

ובאמת לשיטת תוס' והיא שיטת רש"י בעירובין דזה וזה אמרים קאי וזה וזה לחיוב היינו מרים בקטנותן וגדלותן מפני שיכול למתקן ע"י האור. צ"ע ממ"נ אי נטעו אדעתי' למתקן ע"י אור בגדלותן א"כ מ"ט לחייבו בקטנותן הא לא נגמרו פרין ואי לא נטעו אדעתי' דהכי למתקן ע"י אור בגדלותן והוה קטנותן גמר פריין א"כ למה יתעשרו בגדלותן. ומיהו לרמב"ם דמעשר פירות דאורייתא לא ק' כל כך אבל להפוסקים דמעשר פירות לאו דאורי' רק משום לתא דתירוש ויצהר וכיון דלא אשכחן בכי האי גוני בתירוש ויצהר מ"ט דגזרו עליהן בין בקטנותן בין בגדלותן דהוה כעין תרתי דסתרי אהדדי ומכ"ש בתרומה בזה"ז דאפי' תירוש ויצהר דרבנן ומיהו ר"י ברבי יוסי אמר משום אביו ר' יוסי דס"ל פ' הערל תרומה בזה"ז דאורייתא וגם ר' יוחנן דאמר הכא ויכול למתקן ע"י האור ס"ל התם כר' יוסי ומיהו לא קיי"ל כוותי'. ובזה י"ל קצת סתירת רש"י בעירובין ובשמעתין אלא שלא נח דעתי בזה ע"כ לא כתבתיו. ועיי' ר"פ כיצד מברכין פלוגתא ר' יוסי ורבנן בבוסר וסמדר לענין ערלה וק"ל:

התמד עד שלא החמיץ וכו' ה"נ לא שייך ק"ו משום דהיא הנותנת הואיל ואינו פרי פוסל מקוה ואינו ניקח. ומה שהוא פרי ניקח ופוסל והוא פשוט. והנה רש"י פי' דמיירי בדחרצנים וכ' רשב"א היינו כלישנא קמא ר"פ אלו עוברין דלא מחלקי' בין פורצני ורווקני. ונ"ל דהי' לרש"י הכרח דהכא שמעתין אליבא דלישנא קמא דהתם אזל דאי ס"ד כלישנא בתרא א"כ לא הוה לי' לשנויי מתני' מסדרא דלעיל וה"ל למיתני הכי. תמד הניקח בכסף מעשר אינו פוסל מקוה היינו דשמרים והפוסל מקוה היינו דפורצני אינו ניקח ומ"ט משנה סדרו מלעיל ונקיט בחד תמד ובזמן שניקח אינו פוסל ובזמן שפוסל אינו ניקח אע"כ שמעתין ללישנא קמא אזיל מיהו ללישנא בתרא התם לא תיקשי משנתינו די"ל מוקי' לי' כר"א דשמעתין דבלא החמיץ פליגי ומשנתינו רבנן ולא ר' יהודה ולרבנן אין חילוק בין פורצני לרווקני גם ללישנא בתרא. אבל למאי דמוקי משנתינו בהחמיץ וכר' יהודה אי ס"ד כלישנא בתרא דלר' יהודה יש חילוק בין חרצנים לשמרים ק' כנ"ל אע"כ כלישנא קמא אזלא שמעתין וס"ל לרש"י דלשון החמיץ משמע טפי בדפורצני כי בשמרים לא שייך עד שלא החמיץ ומשהחמיץ כי מיד הוא מה שיהי' לבסוף ע"כ פי' בחרצנים כנלע"ד ועיי' בסמוך אי"ה:

המתמד ונתן מים במדה וכו' יען דברי תוס' צריכין ביאור ומהרש"א כ' דבריהם כאן צריכים לדבריהם בב"ב שם ועכ"פ הלשון מגומגם קצת והסברתי יישוב קו' תוס' על רשב"ם כך דבשלמא התם בב"ב הומ"ל ר' יהודה ס"ל במוצא יותר מכדי מדתו הוא דאורייתא והחמירו מדרבנן במוצא כדי מדתו אבל לא לברך עליו בפה"ג אבל בשמעתין היינו צריכין לומר דאפי' ביותר מכדי מדתו דוקא בהחמיץ אסור מדינא ור' יהודה החמיר אפי' בלא החמיץ והחילוק שבין לא החמיץ להחמיץ אינינו גזירה דרבנן דבהא לא טעי אינשי אלא משום ספיקא דאין כל אדם בקי בשיעור חימוץ ובעתיד להחמיץ ולא הי' לו לפסול את המקוה כנלע"ד ע"ש:

ונתן מים במדה פירש"י דביותר מכדי מדתו מודו רבנן דבהחמיץ חייב לעשר והוא לכאורה נגד ש"ס ב"ב. וצ"ל ס"ל לרש"י שינוי' דהתם להודיעך כחו דר' יהודה שינוי' דחיקא היא דהרי כח דהתירא עדיף ומ"ש רשב"ם שם דליכא רבותא כלל היינו לס"ד דהתם דמיירי בלא החמיץ אבל בהחמיץ יותר מכדי מדתו אי הוה פליגי רבנן הוה כחא דהתירא אע"כ אה"נ מודו רבנן ומ"מ לא ק' התם דכיון דבלא החמיץ עכ"פ פליגי והאי דאחרים ורבנן דפליגי בברכת שמרים מיירי בלא החמיץ רק בנ"ט בעלמא ע"ש. והא דלא אמרינן בשמעתין משנתינו כרבנן וביותר מכדי מדתו דמחלקי בין החמיץ ללא החמיץ דא"כ ה"ל למשנתינו למינקט בשני מיני תמד והכי ה"ל למיתני תמד שניקח בכסף היינו ביותר מכדי מדתו אינו פוסל ושניקח אינו פוסל אע"כ כר' יהודה ואפי' בכדי מדתו נמי ניקח בהחמיץ. ואין להקשות אכתי לתני כנ"ל ולוקמי ברמי תלתא ומשכח ד' ז"א דזה לא הוה בכלל תמד אלא יין מזוג ממש ואנן בתמד קיימי':

ולפ"ז לפסק ההלכה כרבנן במצא ד' אפי' לא החמיץ חייב לעשר על המדה היתירה ומכ"ש שניקח בכ"מ. ובמצא כדי מדתו אפי' החמיץ אינו ניקח ומכ"ש דלא בעי לעישורי. ובמצא יותר מכדי מדתו אך לא ד'. אזי יש חילוק בין החמיץ ללא החמיץ והן הנה דברי רמב"ם למעיי' בהלכ' מעשר שני ע"ש ותי"ט נדחק בזה והאמת כמ"ש לע"ד:

<מהדורה תנינא> מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה, אמתני' דכלים דמייתי תו' ה"ל לשיולי מכלל דמקבלי טומאה, אלא נראה דאמתני' י"ל מדרבנן בעלמא דומי' דכלי זכוכית אמנם ר"נ דאמר ככלי מתכות דמו משמע להש"ס לכל מילי קאמר אפי' לענין פשוטיהן, וס"ל מתניתין דפשוטיהן מדאורייתא מיירי ודומי' דכלי עץ כמבואר בב"ב ס"ו ע"א, וקמ"ל איהו דמדרבנן גם פשוטיהן טמאי' ככלי מתכות, וא"כ מוכח מזה דמקבליהן מיהת מדאורייתא מטמא ושאל מנה"מ, ומיושב בזה ק' תו' בשבת פ"א ע"א אפירש"י שם דכלי עצם פשוטיהם טמאים בפ"ק דחולין וכן הקשה רשב"א בשמעתין ולפי הנ"ל ניחא.

ואמרי לה זה וזה לחיוב, עיין פיר"שי במס' עירובי' כ"ח ע"ב סותר לפירושו שבכאן וצ"ע, ועיין רא"ש פ' כיצד מברכי' סי' ג', ודע דר"י בר"י שאמר משום אביו ר' יוסי, ור' יוסי ס"ל סמדר הוא פרי שם ל"ו ע"ב, וצריך לומר הכא מיירי בקטנים שלא הגיעו לסמדר:

התמר עד שלא החמיץ, פירש"י בחרצנים והתו' הקשו על זה ונראה לי הכונ' לפיר"שי דשמעתין קאי ע"כ ללישנא דר"פ אלו עוב.רין דמשני דלר' יהודה לא נחשדו ע"ה על תמד ולעולם אין חלוק בין דפורצי' לדרוקי. דאלת"ה ק' להך לישנא דמוקי מתני' כר' יהודה ולר' יהודה הא יש לחלק בין רווקי לדפורצני, א"כ ה"ל למתני' למינקט כפי סדר משניות דלעיל ולימא הכי התמד שהחמיץ, הניקח בכסף מעשר אינו פוסל המקוה והפוסל המקוה אינו ניקח בכסף מעשר, והיינו מפרש"י דרווקי ניקח ואינו פוסל ודפורצני פוסל ואינו ניקח, בשלמא לר"א לקמן דמוקי פלוגתי' בלא החמיץ ומתני כרבנן אין ק' כל כך דלא שמענו דמחלקי' בין תמד לתמד אלא הכל תלי' בהחמיץ, אך לר' נחמן דמוקי כר' יהודה והוא מחלק ע"כ בין דרווקי לדפורצני כמוכח ר"פ אלו עוברין א"כ קשה כנ"ל אע"כ דסוגי' אזלא כלישנא קמא דפסחי' דלא מחלק גם לר' יהודה, ולישנא בתרא דהתם ס"ל כר"א דמוקי פלוגתי' בלא החמיץ ומתני' כרבנן, ומיהו בין למר ובין למר מתני' אפי' בדפורצני נמי, וק"ל:

עד שלא החמיץ. הלשון משמע דמיירי מתמד שבכלי א' וחלוק בזמן שקודם שהחמיץ פוסל ואינו ניקח ומשהחמיץ ניקח ואינו פוסל, ולמאי דמוקי נמי בששייר בכוס ולא החמיץ אינו רוצה לומר שכבר נתברר שלא יחמיץ עוד לעולם. שזה איננו במשמע לשון המשנה, אלא שאפשר שעדיין יבורר שיחמיץ ומ"מ פוסל המקוה פי' שאסור לטבול בו עד שיבורר מה יהיה אם הנשאר בכוס דלמא לא יחמיץ לעולם. דנהי דאם לא נשתייר בכוס לא היה פוסל המקוה מספק דהרי ספיקא דרבנן לקולא, ועוד רובא מחמיצין, וגם איננו צריך להשאיר בכוס כדי לברר משום דאפי' היכי דאיכא לברורי אזלי' בתר רובא ומכ"ש בספק מים שאובים דרבנן, מ"מ היכי אירע ששייר בכוס ואפשר שלמחר יתגלה שאינו מחמיץ לעולם ונתברר שלא טבל כהוגן, בכה"ג לא סמכי ארובא אפי' בדרבנן, וא"ש לשון המשנה ומשהחמיץ אלא שקצת לא משמע כן מלשון רש"י ותוס' דשמעתין עיי', וק"ל:

ומצא כדי מדתו, פירש"י דביותר מכדי מדתו מודה רבנן והוא נגד מסקנת הש"ס פ' המוכר פירות דלרבנן דאחרים דקיי"ל כוותי', ס"ל דרבנן פליגי אר"י אפי' ברמא תלתא ואתי תלתא ופלגי ע"ש וי"ל דלס"ד דהשתא היה הפלוגתא יותר רחוקה דלרבנן אפי' ביותר מכדי מדתו וגם החמיץ פטור. ולר"י אפי' רק כדי מדתו וגם לא החמיץ יהיה חייב לכן פירש"י דמודו רבנן ביתר מכדי מדתו, והש"ס דב"ב אזל למסקנא דפליגי או בהחמיץ לר"נ או בלא החמיץ לר"א, ולא הוה פלוגתא רחוקה כ"כ א"ש דפליגי רבנן אפי' ביותר מכדי מדתו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף