חכמת אדם/מ

חכמת אדם ‏ מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות בשר בחלב הלכות בשר בחלב (סי' פ"ז פ"ח פ"ט)

א כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים קבלו חז"ל האחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור בישול ואחד לאיסור הנאה ועוד קבלו דאע"ג דכתיב גדי לאו דוקא אלא הוא הדין כל בשר בהמה טהורה אסור אלא שדיבר הכתוב בהווה שכן היה דרכם לבשל גדיים בחלב. והוציא הכתיב איסור אכילה בלשון בישול ללמד דאינו אסור מה"ת באכילה אלא אם כן דרך בישול אבל אם נבלע בו על ידי שנכבש בשר בחלב מעת לעת או שנמלחו יחד מותר מן התורה אלא מדרבנן אסור בכל ענין (פ"ז). אבל צלי וטיגון הוא כבישול ואסור מן התורה (פרי חדש):

ב ולפיכך בשר וחלב שנאסר ע"י בישול צריך לזרוק לבית הכסא ואסור ליתנו אפילו לכלב שאינו שלו אבל הקדירה מותר להשתמש בו פירות ודברים יבישים ולהחם בו מים לחוף ראשו דבזה אינו נהנה מן האיסור (סימן צ"ד) אבל אם אינו אסור אלא מדרבנן כגון בשר עוף בחלב או אפילו בשר בהמה על ידי כבישה ומליחה מותר בהנאה דעל הנאה לא גזרינן (ש"ך ס"ק ב'):

ג מדכתיב ג' פעמים גדי קבלו חז"ל דאתי למעוטי חיה ועוף ובהמה טמאה. ודוקא בחלב טהורה דומיא דגדי בחלב אמו שהוא טהור בחלב טהורה. אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה ואפילו לענין אכילה לא גזרו בהם חז"ל איסור של בשר וחלב דכיון שהם אסורים בלאו הכי משום טמא לא גזרינן (ונ"מ דל"א חנ"נ וגם לא הוי חתיכה הר"ל עיין ש"ך ס"ק ג') וכן בשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול והנאה ומ"מ בזה גזרו חכמים שאסור באכילה דשמא יטעה ויאמר מאי שנא בשר חיה ועיף או בשר בהמה אבל דגים וחגבים אין בהם שום איסור אפילו מדרבנן והרוצה לאכול בשר אפילו של עוף עם חלב שקידים צריך שיניח שקידים בתוך החלב משום מראית עין דאף על פי דעוף בחלב אינו אלא מדרבנן מ"מ גם באיסור דרבנן גזרו משום מראית עין (ס"ק י'):

ד אע"ג דמותר לאכול חלב אשה כדלעיל כלל ל"ז מ"מ אסור לבשל כדי לאכול בשר בחלב אשה משום מראית עין ומ"מ אם נפל חלב אשה לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור אבל אם רוצה לבשל שלא לצורך אכילה אלא שצריך להניח על מכתו וכיוצא בו וכן אם צריך לבשל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור לרפואה אפילו לחולה שאין בו סכנה מותר כיון דאינו מבשל לאכילה ליכא משום מראית עין (ס"ק ז') אבל שלא לרפואה כגון שמבשל להאכיל לנכרי אסור מפני מראית העין בין בטמאה ובין בעוף בחלב (ט"ז וש"ך):

ה ביצים הנמצאים בעופות אם הם גמורות דהיינו שיש להם גם הקליפה הקשה לכתחילה נוהגין הנשים שלא לבשלן בחלב אבל מדינא מותר ואלו שאינן נגמרים אלא בחלבון וחלמון וקליפתן רכה אסור לכתחלה ובדיעבד מותר אבל אלו שאין להם אלא החלמון לבד דינן כבשר עצמו ואסורין לאכלן בחלב. ובהפסד מרובה יש להתיר אפי' אם לא נגמר רק החלמון לבד ומעורה ג"כ בשדרה ומ"מ אם אכלם בפני עצמו מותר לאכול אחריהם גבינה וחלב (שם בש"ך):

ו המעושן והמבושל בחמי טבריה והמבשל בשר במי חלב דהיינו אחר שעושים גבינות מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים (שקורין סיראווטקי) וכן חלב של בהמה שחוטה מה שנמצא בכחל (ר"ל דדי בהמה) או חלב מתה וכן דם בחלב וחלב זכר של בהמה (דאי של אדם דינו כחלב אשה) כל אלו אסורין בבישול מדרבנן וכן האוכלן אין לוקין משום בשר וחלב מן התורה אלא מדרבנן ואם נפלו לתבשיל אוסרים התבשיל כשאר איסור דרבנן (סעיף ו' ובש"ך). ומי חלב המתמצה מקפאון גבינה (ר"ל כשעושין גבינות נוטף המי חלב) יש אומרים דאינו בכלל מי חלב ואסור מן התורה לבשלן עם בשר ושליל דינו כבשר וחייב על בישולו ואכילתו מן התורה אבל שליא ועור וגידים ועצמות ועקרי קרנים וטלפים הרכים אסורים בבישול ובאכילה מדרבנן (סעיף ז'):

ז טוב ליזהר מלחתות אש תחת קדרה של נכרי לפי שמבשלים בהם פעמים בשר ופעמים חלב ונמצא שנבלע בו בו"ח וכן הכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו שעושין בו מאפר שע"ג כירה ורגילות הוא להתערב שם בו"ח וכן טוב ליזהר שלא להשתמש מן הקדרות של תנורי בית החורף שמבשלי' בתוכו דלפעמים ניתז עליהם מהקדרות שמבשלים בתנור אבל אם הם של מתכות אין לחוש שמתלבנים וכ"ז אינו אלא זריזות וחומרות והמיקל לא הפסיד (שם):

ח חלב הנמצא בקיבה לכתחלה אסור לבשל בו בשר ואפילו בחלב הקרוש שבו משום מראית עין ובדיעבד מותר אפילו אם בישל בצלול שבו כן פסק הב"י אבל אנו נוהגין דאפילו בדיעבד אסור אפילו אם בישל בקרוש שבו (סעיף ט' ובש"ך ס"ק כ"ה) ובהפ"מ יש להתיר בקרוש:

ט עור הקבה או שאר בני מעיים שמייבשין אחר שנמלחו עד שנעשין כעץ וממלאין אותן חלב מותר דמאחר שנתייבש כ"כ הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר כלל ומ"מ לכתחלה לא יעשה כן (ס"ק ל"ג) ונ"ל דה"ה להעמיד בו גבינות דלכתחלה אסור ובדיעבד מותר:

י חלב הנמצא בקבה לכתחלה אין להניחו בקבה עד שיצטנן החלב בתוך הקבה שחלב הקבה חריף וחמוץ שהרי מעמידין בו אבל בדיעבד אין לחוש עד שנמלח בקבתה כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח ויהיה נמלח כ"כ שלא יהיה נאכל מחמת מלחו ואפילו להנמשכין אחר רמ"א דקיי"ל דאפילו נמלח מעט ולא שהה כלל אסור מחמת מליח כרותח מ"מ הכא כיון דהרבה פוסקים סבירא להו דאינו אלא כפרש בעלמא אפילו הצלול וגם הא מילתא דרבנן דאינו דרך בישול יש להתיר בדיעבד אלא א"כ נמלח שאינו נאכל ושהה כדי שיעור כבישה בציר או אפילו לא נמלח כלל אלא ששהה בתוכו מעת לעת דהוי כבוש ואסור להעמיד בו (סי' פ"ז סעיף י') ולענין אם העמיד גבינות (עיין כלל נ"ג סימן ל"ד עד סופו):

יא כיון דבו"ח מותר כל א' וא' בפני עצמו והאדם רגיל בהם תמיד חששו חכמים שאם יהיו שניהם לפניו יאכל משניהם יחד ולא עוד אלא שלפעמים יטעה מסדר השלחן שיצטרך להעלות על השלחן לזה בשר ולזה גבינה ויניח הגבינה באותו אלפס רותח שמונח בו הבשר ונמצא דנתבשלו יחד ואסור מה"ת ולכן גזרו חז"ל דאסור להעלות על השלחן בשר וגבינה כאחת ואגב בשר בהמה גזרו גם אפילו על בשר עוף אף על גב דגם אכילתו אינו אלא מדרבנן מ"מ לא פלוג רבנן בזה (ומש"כ בש"ע שלא יבא לאכלם וע"ש בט"ז תמוה שהרי בגמר' מוכח דטעמא כמו שכתבתי) וגזרו דאפי' ב' בני אדם המכירים זה את זה אפילו הם מקפידים זה על זה אסורי' לאכול על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה אא"כ עשו היכר ביניהם כגון שכ"א יאכל על מפה אחרת או שיניחו דבר המפסיק ביניהם ואפילו פת או כלי עם משקין הוי היכר אם אינן אוכלין ושותין מאותו פת ומאותו כלי דאל"כ אין כאן היכר וכן כל דבר שאין רגיל להניחו על השלחן כגון מנורה ביום הוי היכר. וכ"ש אם אוכל בפני עצמו או עם ב"ב שצריך היכר ויזהרו שלא יאכלו מפת א' ולא ישתו מכוס א' שהמאכל נדבק בהם ויבואו לידי איסור וכן צריכין ליחד כלי של מלח לכל א' כי לפעמים מטבילין מאכלם במלח וזה אפילו באינו מכירין זא"ז אסור: אבל ב' בני אדם שאינם מכירים זא"ז כגון ב' אכסנאים מותר לאכול כ"א בפ"ע זה בשר וזה חלב וכן מותר לישראל לאכול עם נכרי אף על פי שהוא אוהבו ומכירו זה בשר כשר וזה בשר טרפה כיון דישראל בדיל תמיד מטריפות לא חיישינן (סימן פ"ח):

יב עוד גזרו חז"ל שאם אכל בשר אפילו של חיה ועוף שאין איסורן אלא מדרבנן מ"מ לא פלוג באיסו' בשר וחלב ואסרו לאכול אחריו חלב עד סעודה אחרת ונחלקו הפוסקים בפירוש הדבר י"א דר"ל זמן סעודה דהיינו ששה שעות בין בקיץ בין בחורף (כו"פ דלא כפ"ח) והטעם לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן זה שאז כבר נתעכל לגמרי ולכן אפי' אין בשר בין שיניו צריך להמתין ולפ"ז הלועס לתינוק א"צ להמתין שהרי אינו מושך טעם (טור) וי"א (הרמב"ם) דהטעם לפי שכל זמן זה יש בשר בין שיניו ועדיין נקרא בשר ולפ"ז אפי' לועס לתינוק צריך להמתין וגם אפילו אם כבר המתין ו' שעות אם יש בשר בין שיניו צריך להסירו ואנו קבלנו לחומרא כשני הטעמים. ואם מצא אח"כ בשר בין השינים ומסירו א"צ להמתין דחשבינן ו' שעות מאכילתו אך צריך קינוח והדחת הפה: והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה והדחה הוא שידיח פיו במים או בשאר משקין ואין קפידא אם מקדים הקינוח או הדחה: ושומן של בשר או אפילו של עופות דינם כבשר (פ"ט) ואם אכל גבינה א"צ להמתין ומותר לאכול אחריו בשר ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ובלילה שאינו יכול לעיין היטיב צריך לרחצם במים דוקא (ש"ך ס"ק י') וגם צריך הדחה וקינוח וכן אם אוכל בשר או תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה צריך נטילה בינתים כן סתם הב"י (סימן פט):

יג וי"א דמה שאמרו בגמרא בסעודה אחרת מותר אינו ר"ל זמן סעודה אלא סגי בהמתנת שעה א' דזה הוא זמן התחלת עיכול (עיין כו"פ) ובלבד שלא יאכל בסעודה אחת קודם בהמ"ז אפי' המתין כמה שעות לא מהני אלא דוקא שיברך מקודם בהמ"ז וגם שיהיה שעה אחת לאחר שאכל הבשר בין שהמתין קודם בהמ"ז או לאחר בהמ"ז ואם אכל בשר בלא סעודה לא מקרי סילוק עד שיברך ברכה אחרונה ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך הדחה וקינוח ואם לא מצא א"צ הדחה וקינוח. והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין ששה שעות כדעת הב"י ועוד אנו נוהגין להחמיר שאפילו אם אכל גבינה קשה דהיינו שהיא מתולעת או שישנה ששה חדשים (ט"ז ס"ק ד') אין אוכלין אחריה אפילו תבשיל של בשר וכן אם אכל אפי' תבשיל של בשר אין אוכלין אחרי' מאכל של חלב אלא בהמתנת ששה שעות ולאחר בהמ"ז והמיקל בזה עובר משום בל תטוש תורת אמך ומ"מ אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשלו בקדירה של בשר אף על פי שלא הודחה יפה (ש"ך ס"ק יט) מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב מיהו יש ליטול ידיו ביניהם אפילו ביום ואפילו לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה או נגע בהם בידיו ואפילו שמש המשמש בסעודה אף על פי שאינו אוכל אלא שנוגע באוכל צריך נטילה בין מאכלי חלב למאכלי בשר (ש"ך ס"ק כ"א) ומ"מ לצורך חולה קצת נ"ל פשוט דיש להתיר אפילו אכל בשר בהמה לאחר שימתין שעה ויחטט שיניו לאחר בה"מז (שם):

יד האוכל גבינה רכה וחמאה ורוצה לאכול אח"כ בשר צריך לבער מן השולחן שיורי פת שאכל עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכל בשר וכן להיפך וכ"ש שאסור לאתוך גבינה אפילו צוננת בסכין של בשר וכן להיפך מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה מותר בשעת הדחק שאין לו סכין אחר וה"ה בסכין של איסור דינא הכי כמו שנבאר לקמן א"יה כלל מ"ז אבל לחתוך הלחם לא בעינן נעיצה אלא סגי בקינוח יפה שלא יהא שום שמנוני' דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק לח ומנהג כל ישראל להיות להם סכינים מיוחדים לב"וח ומנהג לרשום של חלב (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.