חידושי הרי"מ/קידושין/ג/א

חידושי הרי"מ קידושין ג א

דף ג' ע"א

מנינא דרישא למעוטי מאי ואמרינן למעוטי חופה ופירש"י ז"ל שאם מסרה אבי' לחופה לשם קדושין אינה מקודשת בכך כו'. והוא תמוה למה פירש שאם מסרה אביה לחופה ולמה לא בקידשה בעצמה בחופה וכבר תמה בס' הפלאה ע"ש. ונראה לישב דהנה לקמן יליף ר"ה דחופה קונה מק"ו מכסף ושטר שאינם גומרין מכ"ש חופה שגומר ופריך מה להצד השוה שכן ישנו בע"כ ומשני ר"ה כסף מיהא באישות לא אשכחן בע"כ. והנה לכאורה קשה לפי מאי דאמרינן לעיל דלכך תני האשה ניקנית ולא תני האיש קונה משום דה"א דניקנית בע"כ ועכשיו נשאר הקושיא דהוי לי' למיתני האיש קונה ואעפ"כ הוי ידעינן דאינה נקנית בע"כ דאל"ה קשה למה לי מנינא דרישא. ואי"ל למעוטי חופה דס"ד דקונה מק"ו דר"ה. ז"א דאיכא למיפרך מה להצד השוה שכן ישנו בע"כ ואי"ל כסף באישות לא אשכחן בע"כ ז"א דעכשיו נימא דמקודשת בע"כ ושפיר אשכחן גם באישות בע"כ. אך זה טעות דאם נימא דאשה מתקדשת בע"כ בכסף ושטר וביאה ממילא נילף גם חופה שיקנה בע"כ וליכא למיפרך כלל. אך עכשיו קשה בהיפך דהנה הרא"ש ז"ל כתב דלכך לא פסקינן כר"ה משום דמה להצד השוה שישנה בע"כ ואע"ג דשני ר"ה מ"מ אמה הצד פרכינן פרכא כל דהו ע"ש. וא"כ קשה ליתני האיש קונה ואעפ"כ הוי ידעינן דאינה ניקנית בע"כ דאל"ה קשה איך תני מנינא דרישא למעוטי חופה הלא חופה באמת קונה מק"ו דר"ה וליכא למיפרך מה לצד השוה שכן ישנן בע"כ ז"א דנילף דגם חופה קונה בע"כ כמו כסף ושטר וביאה מהאי ק"ו גופי' דאמר ר"ה דהם אינם גומרין וקונין אף בע"כ חופה שגומרת אין דין שתקנה בע"כ וא"כ ממילא הוי ידעינן מדממעט חופה דאין אשה ניקנית בע"כ וא"כ קשה אמאי לא תני האיש קונה. אך לכאורה יש ליישב זה דהנה כל הטעם דס"ד דאשה נקנית בע"כ הוא משום דהוי תליוה וזבין כיון שנוטלת הכסף קדושין וא"כ בחופה ממילא דלא יהיב לה מידי הוי תלוה ויהיב וודאי אינה ניקנית בע"כ בחופה וא"כ ממילא אינה נקנית כלל בחופה אף מדעתה דשפיר איכא למיפרך מה להצד השוה שישנן בע"כ וליכא למילף דגם חופה יקנה בע"כ ז"א דהוי תליוה ויהיב וודאי אינה נקנית בע"כ וא"כ אינה נקנית כלל ולכך צריך למתני האשה נקנית. אך ז"א לפמ"ש בתוס' בב"ב פ' חזקת דגם בקדושי שטר הוי תליוה וזבין משום דנתחייב בשאר וכסות ע"י הקדושין ע"ש. וא"כ גם בחופה מקודשת אף בע"כ דהוי שפיר תלויה וזבין דנתחייב בשאר וכסות כמ"ש וא"כ הוי ילפינן שפיר מהצד השוה שנקנית בחופה ומדממעט חופה מוכח ממילא דאינה נקנית בע"כ והדרא קושיא לדוכתי' דליתני האיש קונה כמ"ש:

ולפ"ז מיושב לשון רש"י ז"ל שפירש למעוטי חופה שאם אבי' מוסר את בתה קטנה לחופה אינה מתקדשת וא"כ א"ש דאי הוי תני האיש קונה במתניתין ה"א דמקודשת בע"כ ואי"ל דמנינא למעוטי מאי י"ל למעוטי חופה וליכא למילף חופה במה הצד דאיכא למיפרך שישנה בע"כ ואי"ל דנילף גם חופה שיקנה בע"כ ז"א דהא הוי תליוה ויהיב ואי"ל דנתחייב בשאר וכסות. ז"א דכל זה היכא שמקדשת עצמה אמרינן דנתחייב בשאר וכסות והוי תליוה וזבין דמקנית עצמה לו אבל היכא שהיא קטנה והאב מקדשה והוא קידש אותה בע"כ של אב וודאי דאינה מקודשת דהוי תלוה ויהיב דמה שמתחייב בשאר וכסות נתחייב לה ולא לאב ולגבי האב הוי תלוה ויהיב ולא גמר ומקני וא"כ היכא שהאב מוסרה לחופה מדעתה ממילא ג"כ אינה מקודשת דליכא למילף ממה הצד דאיכא למיפרך מה להנך שישנן בע"כ וליכא למילף דגם הכא יקנה בע"כ ז"א דהכא הוי וודאי תלוה ויהיב כמ"ש ולכך פירש"י שהאב מוסרה וא"ש:

ובאמת יש לדחות כיון דכל הטעם דס"ד דהיא מקודשת בע"כ הוא משום דהוי תלוה וזבין ואמרינן שנתרצית אגב זוזי וא"כ שפיר ליכא ק"ו דאיכא למיפרך שכן ישנה בע"כ. וא"ל דגם חופה הוא בע"כ ז"א דהוא מטעם שמא נתרצה אבל בע"כ ליתא ואף למ"ש המהרי"ט דאף בלא אמרה רוצה אני מקודשת מספק היינו ג"כ מספק שמא נתרצית אבל אי הוי ידעינן דלא נתרצית לא הוי קדושין:

למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה למעוטי מאי ואמר למעוטי חליפין כו'. והקשה המ' אמאי אמר מקודם למעוטי חופה ואח"כ אמר לר"ה למעוטי חליפין אמאי לא אמר מיד למעוטי חליפין דהוא אף אליבא דר"ה:

אך יש לישב דהנה לקמן אמרינן דר"ה יליף דחופה קונה מהצד השוה ופרכינן מה להצד השוה שישנן בע"כ ומשני כסף באישות מיהא לא אשכחן בע"כ וכתב הרא"ש דלכך לא קי"ל כר"ה אף דאותו הפירכא דכסף באישות לא אשכחן אמר לעיל בש"ס לדידן ותירוץ דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ולעיל דילפינן מחדא שפיר לא מיקרי פירכא אבל הכא דילפינן ממה הצד פרכינן שפיר ועיין בריטב"א ותוס' רי"ד שהקשה על ר"ה זה ע"ש:

ויש לישב קושית הריטב"א די"ל לפמ"ש תוס' לקמן (דף ה' ע"א) ד"ה שכן פודין כו' והקשו אמאי לא יליף מקרקעות שאין פודין בהם הקדשות ואשה נקנית בהם ותירצו דאיכא למיפרך מה לקרקעות שכן קונין מטלטלין אגבן כו' ע"ש. והקשה בס' הפלאה הא קנין אגב אינו אלא מדרבנן ושפיר יש ללמוד מקרקע ותירץ דסבר דקנין אגב דאורייתא ע"ש וא"כ לר"ה הכא י"ל דסבר באמת דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ושפיר לא שייך האי פירכא דמה לכסף שפודין בו הקדשות דמצי למילף מקרקע כמ"ש לעיל רק דאיכא למיפרך עוד מה לכסף שכן הנאתן מרובה וגם על מה לכסף שכן ישנן בע"כ. וי"ל לפי מה דאמר לקמן (דף י"ב) דאמר שמואל קדשה בתמרה אפי' עומד כור תמרים בדינר מקודשת מספק דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי ע"ש. ופסק הרא"ש ז"ל דאף דידעינן בודאי ששוה פרוטה במדי מ"מ אינה מקודשת רק מדרבנן דאין להקדש אלא מקומו ושעתו. ובס' פ"י כ' די"ל דשפיר מקודשת בודאי מדאורייתא משום דבאמת היא מתרצית רק דהתורה הקפידה שיהי' דוקא נתינה דהיינו פרוטה. וא"כ י"ל כיון שיש שום מקום בעולם ששוה פרוטה שפיר הוי נתינה ומקודשת אף שכאן אינו שוה פרוטה אצלה ע"ש. ולפ"ז יש להקשות מאי פריך מה לכסף שכן הנאתן מרובה שיש לה הנאה שלוקחת שוה פרוטה משא"כ בחופה ז"א דשפיר איכא למילף מכסף שאינה שוה פרוטה כאן רק במדי ואין לה הנאה כלל שכאן אינה שוה פרוטה ואעפ"כ מקודשת מדאורייתא דהוי נתינה וזה אין הנאתה מרובה ושפיר יש ללמוד חופה מקדושי כסף כאלו. אך באמת אנן קי"ל דאינה מקודשת מדאורייתא אף שודאי שוה פרוטה במדי [ומזה ראי' באמת דלא כפנ"י ז"ל]:

אך על ר"ה לא קשה די"ל דסבר כדברי הפ"י הנ"ל ושפיר לא שייך האי פירכא דהנאתן מרובה ואיכא למילף מכסף לחוד רק דאיכא למיפרך מה לכסף שכן ישנן בע"כ וע"ז משני שפיר כסף באישות לא אשכחן בע"כ כיון דלא יליף כלל במה הצד רק מכסף לחוד ואמרינן הך סברא דכסף באישות כו' כמו לעיל לדידן כמ"ש ולכך סבר ר"ה דחופה קונה:

לפ"ז מיושב מ"ש איך נימא דשוה כסף לאו ככסף וקשה מנינא דרישא למעוטי מאי דליכא למימר לר"ה למעוטי חליפין דז"א דאין מטבע נעשה חליפין ולמ"ש א"ש דאם נאמר דשוה כסף לאו ככסף ממילא גם לר"ה נאמר למעוטי חופה דלא נוכל למילף חופה מכסף לחוד דאיכא למיפרך מה לכסף שכן פודין בו הקדשות וא"ל כמ"ש דילפינן מקרקע ז"א כיון ששוה כסף לא ככסף וממילא אינה מתקדשת בקרקע וליכא למילף מכסף לחוד רק במה הצד ועל מה הצד שפיר פרכינן שכן ישנן בע"כ דאמה הצד פרכינן פירכא כל דהו כמ"ש ונימא שפיר דמנינא אתיא למעוטי חופה ולכך איצטרך למתני שוה דינר:

ולפ"ז מיושב מ"ש למה מביא הש"ס קודם למעוטי חופה ואח"כ למעוטי חליפין והול"ל מיד למעוטי חליפין ולמ"ש א"ש דבאמת ליכא למימר למעוטי חליפין כמ"ש רק אחר דאיכא למימר למעוטי חופה יוכל לומר לר"ה למעוטי חליפין ולכך אמר מקודם למעוטי חופה ואח"כ אמר לר"ה למעוטי חליפין וא"ש:

מנינא כו' למעוטי חופה כו' פי' רש"י שאם מסר האב לחופה לשם קדושין. ותמוה למה לא גבי דידה שנכנסה לחופה לקדושין. ונראה פי' משום דלא הי' נ"מ כ"כ לדידן להפ' דחופה היינו יחוד הראוי לביאה וכיון דקי"ל הן הן עדי יחוד כו' וחזקה אין אדם עובב"ז כו'. ממילא אין נ"מ כ"כ לדידן אי חופה קונה או לא דע"כ ביש עדים על היחוד שיהי' קדושין וממילא גם אי חופה לא קני הא קני בביאה כיון שהי' בעדים יחוד הראוי לביאה. ולכך פי' כשהאב מסר לקדושי חופה דודאי לא מהני לקדשה בביאה בלא דעתו בקטנה או נערה למ"ד אבי' ולא היא. ויש להסתפק באמת אי חופה אינו קונה שיקנה מטעם הנ"ל. אך באמר התקדשי לי בחופה זו אפשר דלא מהני דאף דפ"ב אמר בש"ס בהתקדשי בשטר שמין את הנייר כו' דמקודשת בתורת כסף וכן בירושלמי כאן וברי"ף היינו דמה שהזכיר שטר י"ל דכמו שמזכיר שאר חפץ שמקדשה בו בטבעת זו וכה"ג. ואין זה ראי' דלא ניחא לי' בכסף רק בשטר משא"כ בחופה דהוא מעשה אחרת גלי דעתי' דבחופה ניחא לי' דליקני ולא בביאה כיון דאמר להדיא שמקדש בחופה. וכדאמר ב"מ (ד' י' ע"א) כיון דנפל גלי דעתי' כו' וגבי ש"מ שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. וכמה דוכתי:

אך מטעם חזקה אין אדם עבב"ז י"ל דסתמא דעתו שאם חופה אינו קונה יקנה בביאה. אך גם זה אינו מוכרח דהא חזינן שטועה דמקודשת בחופה. דבשלמא בפחות מש"פ וכה"ג אמר בש"ס אדם יודע. או דמסתמא חקר אח"כ קודם שיבעול כו'. משא"כ כאן דהוא בב"א ועכשיו הא טועה וסבר דחופה קני דהא פי' שמקדשה בחופה כנ"ל:

ועוד אפשר דלא אמרינן כלל הן עדי יחוד כאן. דדוקא במגרש ולנה בפונדק פ"ט דגטין וכה"ג שייך כנ"ל דאל"כ למה נתיחדו ולעשות איסור אמרינן הן כו' אבל בחופה כיון שהוא יחוד והוא סבור דחופה קונה וקדשה בחופה א"כ הוא מתיחד לשם קדושין כדין. ואין ראי' כלל על הביאה ולא אמרינן כלל הן עדי יחוד כו'. דהא קי"ל גבי יבמה דעד ל' יום מוקי אנפשי'. ואף דמחלק בש"ס יבמות (דף קי"א) לר' יוסי בין יבמה לארוסה דנסתרה אין לה טענת בתולים לאלתר. ופסקו הפוסקים כר"י היינו בנתיחדה אחר הקדושין ואין ראי' על כשהיחוד לשם קדושין ובפרט להפוסקים דנעשית רק ארוסה אי חופה קונה. עי' בפ':

עוד י"ל דברי רש"י להפ' דאי חופה קונה גומר בב"א ג"כ ונעשית נשואה בחופה זו. וא"כ הא הג' הקנינים דמתני' הן מה שנעשית ארוסה ע"י. וא"כ אינו מוכח כלל ממנינא למעט חופה שאינה מקודשת רק להיפך דממעט דוקא הנך ניקנית לאירוסין משא"כ חופה דנעשית נשואה. ולא דמי להנך להיות שייך למעוטי ממנינא. ולכך פירש"י כשמסרה האב כו' לקדושין דא"א גמור שתהי' נעשית נשואה בלי דעתי'. דזכי לי' רחמנא למימסרה לחופה מאת בתי נתתי כו' כתובות (ד' מ"ח) וכיון דמשכחת לה קדושין בחופה בלי נשואין שייך למעוטי כנ"ל:

אין להקשות למה מנינא בל"ז מאי שייר כו'. דכיון דמסיק אביי מילתא דלא כ' בהדיא לא קתני א"כ לא הי' מוכח כלל מדלא תני וצריך מנינא למעוטי ולר"ה דסבר באמת כנ"ל לא קשה על חליפין למה מנינא דכיון דמרבי לי' בתורת כסף הוי ס"ד דנכלל בכסף ומיושב דלא אמר למעוטי חזקה כמ"ש תוס' דכיון שהוא קנין אחר ממילא מוכח מדלא תני לי':

למעוטי חליפין כו' סד"א כו' מה שדה מקנייא בחליפין כו' איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה כו'. ופירש"י דבטל לה תורת חליפין כו' ואף בשוה פרוטה כו'. ותמוה מאוד ככל קושית תוס' ע"ש. ולפי' התוס' מלבד דכ' הר"ן דברוב הספרים כגרסת רש"י. אף גם לגירסת תוס' תמוה למה לי' כלל אשה בפחות מש"פ לא מקניא הא סגי כיון דחליפין איתא בפחות מש"פ ע"כ אינו מתורת כסף ושוב לא מהני באשה גם ביתר מפרוטה כנ"ל:

ונראה לענ"ד לפרש בעזה"י. דהרשב"א ז"ל תמה עוד בש"פ למה לא יועיל בתורת כסף הא במקדש בשטר קי"ל שמין הנייר אם ש"פ מקודשת בתורת כסף ולמה לא יהי' מהני אף שקדש בתורת חליפין ע"ש שנדחק שגנאי לה בקנין המועיל בפחות מש"פ, ותמוה כמ"ש תוס' הא פשטה ידה כו':

ובתוס' רי"ד מפרש בקנין סודר היינו שמקדשה במנה ונותן סודר לקיים הענין וכן נראה קצת מלשון רש"י ז"ל שפי' למעוטי חליפין ק"ס ע"ש. והטעם כמ"ש לעיל דבק"ס דיליף מלקיים כל דבר שלף כו' ונתן כו' שאינו מקנה כלל בעד הסודר רק שהתורה אמרה שזה קנין וזוכה בהסודר כדי שיתקיים המכירה או המתנה ולכך גם במתנה קנין הנ"ל. וזה לא מהני בקדושין שתקח הסודר כדי שיתקיימו הקידושין רק צריך בתורת כסף היינו כמו קנין כסף שהוא דמי החפץ או מקצת מדמי החפץ שבעד דמים אלו הוא מקנה לו כן בקדושין הש"פ דמי הקדושין ובעד זה מקנית עצמה אבל לא שתקח כדי שיהי' הקדושין קיימים דזה מיקרי שרוצית להתקדש בלא כלום רק שעושית מעשה שיהי' קיימים הקדושין ולא מהני כנ"ל. אך זה בק"ס אבל שאר חליפין הא אמר להדיא ב"מ פ' הזהב אטו בשופטני כו' כל חליפין קפדי וכל שוה בשוה שור בפרה כו' הקנין הוא בעד מה שקונה הוא חפץ זה קונה זה חליפיו. ולמה לא יועיל באשה מתורת דמים. ותוס' רי"ד כ' באמת דמהני. אך אין כן דעת כל הפוסקים:

אך נראה דהנה גם שם תמהו הפ' ב"מ פ' הזהב גבי החליף שור בפרה וכה"ג למה לי' תורת חליפין למאי דקי"ל מעות קונה מה"ת א"כ כיון דכל חפץ נעשה דמים לחבירו ממילא יקנה בתורת דמים כיון שנותן לזה חפץ שלו וזכה בו הא נתן לו דמי החפץ אחר שהחליף בו וממילא קנה זה מטעם מעות דשוה כסף ככסף וכן למ"ד פירי לא עבדי חליפין דיליף מקרא דומיא דנעל והא מה"ת בל"ז קנה דמעות קונה. ונתחבטו שם הרבה בזה ע"ש:

אמנם לע"ד פשוט דהא לר"י דמעות קונה ולא משיכה מה"ת וכ' תוס' דהא דקני במציאה ומתנה היינו משום שאין מה ליתן עבור החפץ סגי במשיכה לחוד משא"כ במכר שצריך זה ליתן דמי' תמורת החפץ עדיין אינו קנין במה שמושך החפץ כל זמן שלא נתן מה שמחויב ליתן בעדו. ולכאורה קשה היך אמרינן דמעות קונה הא איך קונה זה המעות הא נגד המעות הוי רק משיכה שלוקח המעות ולא נתן עדיין לזה תמורת המעות דהיינו החפץ שצריך ליתן לו. ואינו דומה למתנה ומציאה וכיון דמשיכה לא קני בשום דבר לא יקנה המעות ממילא עד שיתן להלוקח החפץ ג"כ ויצטרך שניהם מעות ומשיכה:

אך לא קשה דהמעות הם דמי החפץ אבל אין החפץ נקרא דמי המעות. דהחפץ הוא הדבר שזה רוצה לקנות רק שצריך לשלם שויו ודמיו אבל המוכר שמקבל המעות אינו בתורת שרוצה לקנות מעות אלו רק שרוצה לקבל תשלומי החפץ ואין חילוק בין מעות אלו לאחרים ולכך שפיר קונה המעות דמה שאמרה תורה דמשיכה אינו קונה במכר אף שקונה במתנה היינו דבמכר אין המשיכה מורה על קנין החפץ כל זמן שלא שילם דמיו אבל התשלומין שמשלם מורה יותר שקנה החפץ ומה"ט מעות קונה וא"כ לענין זה שיקנה המוכר המעות בתורת תשלומין מהחפץ שפיר מורה קבלתו המעות דכמו דמעות קונה ומורה על קנין החפץ של הלוקח ממילא מורה ג"כ על קנינו המעות בתורת תשלומי החפץ ולכך שפיר קונה המעות בתורת תשלומין וממילא קונה הלוקח החפץ מטעם מעות כנ"ל:

וממילא לא קשה בחליפין שור בפרה וכה"ג שיקנה בתורת דמים דשוה ככסף. דז"א דנהי דכל א' נעשה דמים לחבירו מ"מ הא לגבי כל א' יש כאן קנין החפץ שרוצה לקנות זה החפץ זה כמו זה וכל א' מוכר ולוקח. וממילא איך שייך שבקבלות א' החפץ יקנה האחר החפץ שני בשביל שנתן המעות. הא זה אינו קונה כלל חפץ זה במשיכתו דהא משיכה אינו קונה ולא נתן הוא עדיין דמי חפץ זה להאחר דהא חפץ הב' הוי דמי זה כמו זה דמי הב' וכיון דאין משיכה קונה רק מעות לא קנה זה כלל וממילא אין כאן קנין מעות כלל שיקנה הב' חפץ האחר ושפיר לא קני רק בתורת חליפין דגלי קרא דמהני כשזה קונה שיקנה הב' כנ"ל וברור לע"ד:

ולמ"ש ממילא מיושב קושיית רשב"א הנ"ל דבקדושין כשנותן לה חפץ בתורת חליפין שתתקדש דהיינו שבעד שהיא קונה החפץ יקנה הוא אותה וממילא כיון דקנין חליפין לא מהני שוב א"א שיועיל בתורת כסף דהא היא אינה קונה כלל החפץ דבמאי תקנה במשיכתה הא משיכה אינו קונה בלא מעות וזה הוא המעות מה שמתקדשת בעד החפץ ואיך יתחילו הקדושין הא כל זמן שאינה מתקדשת לא קנתה החפץ. ודוקא בתורת כסף דהוא להיפך שקבלתה בתורת שיוי דמי הקדושין הוי בתורת תשלומין כנ"ל וקונית כמו בשאר חפץ שקונה מוכר המעות כנ"ל וכן חפץ בתורת שוה כסף משא"כ ברוצית גוף החפץ דאינו מתחיל הקנין רק אם תתקדש ולא קנתה כלל ואינו מועיל כלל בתורת כסף כנ"ל כמו בשאר חליפין כנ"ל:

אך הי' אפשר לומר דמהני בחליפין מתורת כסף די"ל הטעם דמוכר קונה המעות דבשלמא להיפך לוקח אינו קונה החפץ כל שלא נתן המעות דאף אם יהי' הדין דקונה החפץ מ"מ לא קנה הוא המעות רק שיש חיוב על זה לשלם. ולכך שפיר מיקרי שלא נתן מעות ואינו קונה משא"כ להיפך קנין המעות כשהדין דזה קונה המעות ממילא קנה זה החפץ המיוחד ושוב הוי ככבר נתן לו החפץ שהוא תמורת דכל היכא דאיתא ברשותא דמרי' איתא כמו פקדון. וי"ל דשפיר קונה המעות במשיכה דהוי ככבר נתן החפץ כנ"ל. ולטעם זה ממילא גם בחליפין חפץ בחפץ י"ל שיקנה גם בתורת כסף דכיון שכשיקנה זה חפץ זה שפיר נקרא שכבר נתן דמיו דהא קונה זה חפץ שלו וממילא קונה במשיכה כנ"ל. ואף אם נאמר דבחפץ מטלטלין לא אמרינן זה כיון שעכ"פ לא נתן לו אף שיקנה אותו מ"מ קנין אין כאן דהא גם במעות כשנתחייב יהי' נקרא החיוב הש"כ כמו דאמר כ' לי' שטרא אדמי' היינו כסף. ואעפ"כ לא מהני כיון דבעי נתינת הכסף וכנ"ל בהנ"ל עכ"פ עדיין לא נתן לו דמיו. אבל בקרקע ודאי שייך כנ"ל דהא כשזכה זה בהחפץ ממילא זכה זה בהקרקע ושוב הוי כנתן המעות וא"כ גם בקדושין הי' מהני כיון שמקודשת אם הדין דקונה החפץ שוב כבר קיבל דמיו כנ"ל אך ז"א דבמה יתחיל הקנין כיון שא"א שיקנה החפץ כל שלא נתן דמים א"כ במה יקנה. ואין זה קנין במה שאם יהי' קונה יהי' מקרי נתינת דמים הא בלא דמים אינו קונה וממילא אין כאן דמים ולא קנין ולכך שפיר בחליפין לא מהני בתורת דמים כמ"ש לעיל:

אמנם עכשיו דיש קנין חליפין י"ל שפיר דמה שחידשה תורה קנין חליפין היינו בתורת כסף דהא כיון דהדין דחליפין קונה א"כ שפיר כשקונה זה חפץ זה ממילא קנה זה ג"כ ושוב יש כאן כסף דהא כבר נתן דמיו דקנה זה כיון דחליפין קונה דבשלמא אי חליפין לא הי' קנין לא הי' כסף כנ"ל. משא"כ עכשיו דחליפין קני ממילא יש כסף. וא"כ שוב י"ל דבכלי שאמרה תורה דחליפין קונה היינו דגלי קרא שבזה יהי' גם בכה"ג חשיב קנין כסף שאף כל שאינו קונה אין כאן כסף מ"מ כיון דאם יקנה יהי' כאן כסף שפיר קונה ויש כאן כסף ומה"ט קני חליפין. וא"כ שוב יש ללמוד דאשה תתקדש בחליפין בכלי שפיר בתורת חליפין אף דשאר קנינים שטר או חזקה לא ילפינן משום דאין קיחה אלא בכסף כמ"ש תוס' אבל בחליפין הא שפיר אי חליפין קונה יש כאן כסף וממילא שפיר תתקדש כנ"ל. וגם בשדה נימא דקנין חליפין מתורת כסף כנ"ל. וע"ז אמר הש"ס חליפין איתנהו בפחות מש"פ ושוב א"א לומר כנ"ל דגלי קרא בחליפין כיון שאם יקנה יהי' כסף כנ"ל. דהא בפחות מש"פ גם אם יקנה לא יהי' כסף וע"כ דהוא קנין מצד עצמו לא בתורת כסף ושוב אין לנו לימוד שיהי' חשיב קנין כסף באופן זה שכשיקנה יהי' כסף שיקנה מטעם זה כנ"ל. דהא חליפין אינו מטעם זה כנ"ל. ושוב באשה אינו קונה כלל גם ביותר מש"פ דחליפין לא מהני דקיחה בכסף דווקא וכסף אין כאן כיון דכל שאינה מקודשת לא קנתה החפץ שלא נתנה דמיו ובמאי תתקדש כנ"ל. והא דהוצרך לסיים ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה. הוא דהא אפשר לומר דאין להקדושין דמים כלל והאשה מתקדשת בחנם רק דגזה"כ שאינה מקודשת רק כשנותן לה כסף אבל לא שיהיה זה דמי הקדושין. וא"כ למ"ש תוס' דבמציאה ומתנה לכ"ע משיכה קונה משום דאין כאן מעות עבורו. וא"כ אי הוי אמרינן כנ"ל שפיר היה מתקדשת בחליפין בחפץ הש"פ דהא יש כאן כסף דשפיר קונית החפץ במשיכה דאינו כאן ליתן דמיו דאין הקדושין דמי החפץ והוי כמתנה ושוב היתה מקודשת כנ"ל:

אך באמת אינו כן כמ"ש תוס' ורא"ש במוחל דצריך לשלם דמים שנתן שצריך לשלם לה פרוטה שהוא דמי הקדושין כנ"ל. וע"ז אמר הש"ס הא חזינן דאשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה וא"כ רואין שיש שיוי לדמי הקידושין כמו שאר מקח ושוב אינה קונית החפץ בלא נתינת דמי' שהוא הקדושין כיון ששניהם דמים זה לזה לא הוי קדושין כלל כנ"ל ומיושבים כל הקושיות:

ליתן בעדו. ולכאורה קשה היך אמרינן דמעות קונה הא איך קונה זה המעות הא נגד המעות הוי רק משיכה שלוקח המעות ולא נתן עדיין לזה תמורת המעות דהיינו החפץ שצריך ליתן לו. ואינו דומה למתנה ומציאה וכיון דמשיכה לא קני בשום דבר לא יקנה המעות ממילא עד שיתן להלוקח החפץ ג"כ ויצטרך שניהם מעות ומשיכה:

אך לא קשה דהמעות הם דמי החפץ אבל אין החפץ נקרא דמי המעות. דהחפץ הוא הדבר שזה רוצה לקנות רק שצריך לשלם שויו ודמיו אבל המוכר שמקבל המעות אינו בתורת שרוצה לקנות מעות אלו רק שרוצה לקבל תשלומי החפץ ואין חילוק בין מעות אלו לאחרים ולכך שפיר קונה המעות דמה שאמרה תורה דמשיכה אינו קונה במכר אף שקונה במתנה היינו דבמכר אין המשיכה מורה על קנין החפץ כל זמן שלא שילם דמיו אבל התשלומין שמשלם מורה יותר שקנה החפץ ומה"ט מעות קונה וא"כ לענין זה שיקנה המוכר המעות בתורת תשלומין מהחפץ שפיר מורה קבלתו המעות דכמו דמעות קונה ומורה על קנין החפץ של הלוקח ממילא מורה ג"כ על קנינו המעות בתורת תשלומי החפץ ולכך שפיר קונה המעות בתורת תשלומין וממילא קונה הלוקח החפץ מטעם מעות כנ"ל:

וממילא לא קשה בחליפין שור בפרה וכה"ג שיקנה בתורת דמים דשוה ככסף. דז"א דנהי דכל א' נעשה דמים לחבירו מ"מ הא לגבי כל א' יש כאן קנין החפץ שרוצה לקנות זה החפץ זה כמו זה וכל א' מוכר ולוקח. וממילא איך שייך שבקבלות א' החפץ יקנה האחר החפץ שני בשביל שנתן המעות. הא זה אינו קונה כלל חפץ זה במשיכתו דהא משיכה אינו קונה ולא נתן הוא עדיין דמי חפץ זה להאחר דהא חפץ הב' הוי דמי זה כמו זה דמי הב' וכיון דאין משיכה קונה רק מעות לא קנה זה כלל וממילא אין כאן קנין מעות כלל שיקנה הב' חפץ האחר ושפיר לא קני רק בתורת חליפין דגלי קרא דמהני כשזה קונה שיקנה הב' כנ"ל וברור לע"ד:

ולמ"ש ממילא מיושב קושיית רשב"א הנ"ל דבקדושין כשנותן לה חפץ בתורת חליפין שתתקדש דהיינו שבעד שהיא קונה החפץ יקנה הוא אותה וממילא כיון דקנין חליפין לא מהני שוב א"א שיועיל בתורת כסף דהא היא אינה קונה כלל החפץ דבמאי תקנה במשיכתה הא משיכה אינו קונה בלא מעות וזה הוא המעות מה שמתקדשת בעד החפץ ואיך יתחילו הקדושין הא כל זמן שאינה מתקדשת לא קנתה החפץ. ודוקא בתורת כסף דהוא להיפך שקבלתה בתורת שיוי דמי הקדושין הוי בתורת תשלומין כנ"ל וקונית כמו בשאר חפץ שקונה מוכר המעות כנ"ל וכן חפץ בתורת שוה כסף משא"כ ברוצית גוף החפץ דאינו מתחיל הקנין רק אם תתקדש ולא קנתה כלל ואינו מועיל כלל בתורת כסף כנ"ל כמו בשאר חליפין כנ"ל:

אך הי' אפשר לומר דמהני בחליפין מתורת כסף די"ל הטעם דמוכר קונה המעות דבשלמא להיפך לוקח אינו קונה החפץ כל שלא נתן המעות דאף אם יהי' הדין דקונה החפץ מ"מ לא קנה הוא המעות רק שיש חיוב על זה לשלם. ולכך שפיר מיקרי שלא נתן מעות ואינו קונה משא"כ להיפך קנין המעות כשהדין דזה קונה המעות ממילא קנה זה החפץ המיוחד ושוב הוי ככבר נתן לו החפץ שהוא תמורת דכל היכא דאיתא ברשותא דמרי' איתא כמו פקדון. וי"ל דשפיר קונה המעות במשיכה דהוי ככבר נתן החפץ כנ"ל. ולטעם זה ממילא גם בחליפין חפץ בחפץ י"ל שיקנה גם בתורת כסף דכיון שכשיקנה זה חפץ זה שפיר נקרא שכבר נתן דמיו דהא קונה זה חפץ שלו וממילא קונה במשיכה כנ"ל. ואף אם נאמר דבחפץ מטלטלין לא אמרינן זה כיון שעכ"פ לא נתן לו אף שיקנה אותו מ"מ קנין אין כאן דהא גם במעות כשנתחייב יהי' נקרא החיוב הש"כ כמו דאמר כ' לי' שטרא אדמי' היינו כסף. ואעפ"כ לא מהני כיון דבעי נתינת הכסף וכנ"ל בהנ"ל עכ"פ עדיין לא נתן לו דמיו. אבל בקרקע ודאי שייך כנ"ל דהא כשזכה זה בהחפץ ממילא זכה זה בהקרקע ושוב הוי כנתן המעות וא"כ גם בקדושין הי' מהני כיון שמקודשת אם הדין דקונה החפץ שוב כבר קיבל דמיו כנ"ל אך ז"א דבמה יתחיל הקנין כיון שא"א שיקנה החפץ כל שלא נתן דמים א"כ במה יקנה. ואין זה קנין במה שאם יהי' קונה יהי' מקרי נתינת דמים הא בלא דמים אינו קונה וממילא אין כאן דמים ולא קנין ולכך שפיר בחליפין לא מהני בתורת דמים כמ"ש לעיל:

אמנם עכשיו דיש קנין חליפין י"ל שפיר דמה שחידשה תורה קנין חליפין היינו בתורת כסף דהא כיון דהדין דחליפין קונה א"כ שפיר כשקונה זה חפץ זה ממילא קנה זה ג"כ ושוב יש כאן כסף דהא כבר נתן דמיו דקנה זה כיון דחליפין קונה דבשלמא אי חליפין לא הי' קנין לא הי' כסף כנ"ל. משא"כ עכשיו דחליפין קני ממילא יש כסף. וא"כ שוב י"ל דבכלי שאמרה תורה דחליפין קונה היינו דגלי קרא שבזה יהי' גם בכה"ג חשיב קנין כסף שאף כל שאינו קונה אין כאן כסף מ"מ כיון דאם יקנה יהי' כאן כסף שפיר קונה ויש כאן כסף ומה"ט קני חליפין. וא"כ שוב יש ללמוד דאשה תתקדש בחליפין בכלי שפיר בתורת חליפין אף דשאר קנינים שטר או חזקה לא ילפינן משום דאין קיחה אלא בכסף כמ"ש תוס' אבל בחליפין הא שפיר אי חליפין קונה יש כאן כסף וממילא שפיר תתקדש כנ"ל. וגם בשדה נימא דקנין חליפין מתורת כסף כנ"ל. וע"ז אמר הש"ס חליפין איתנהו בפחות מש"פ ושוב א"א לומר כנ"ל דגלי קרא בחליפין כיון שאם יקנה יהי' כסף כנ"ל. דהא בפחות מש"פ גם אם יקנה לא יהי' כסף וע"כ דהוא קנין מצד עצמו לא בתורת כסף ושוב אין לנו לימוד שיהי' חשיב קנין כסף באופן זה שכשיקנה יהי' כסף שיקנה מטעם זה כנ"ל. דהא חליפין אינו מטעם זה כנ"ל. ושוב באשה אינו קונה כלל גם ביותר מש"פ דחליפין לא מהני דקיחה בכסף דווקא וכסף אין כאן כיון דכל שאינה מקודשת לא קנתה החפץ שלא נתנה דמיו ובמאי תתקדש כנ"ל. והא דהוצרך לסיים ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה. הוא דהא אפשר לומר דאין להקדושין דמים כלל והאשה מתקדשת בחנם רק דגזה"כ שאינה מקודשת רק כשנותן לה כסף אבל לא שיהיה זה דמי הקדושין. וא"כ למ"ש תוס' דבמציאה ומתנה לכ"ע משיכה קונה משום דאין כאן מעות עבורו. וא"כ אי הוי אמרינן כנ"ל שפיר היה מתקדשת בחליפין בחפץ הש"פ דהא יש כאן כסף דשפיר קונית החפץ במשיכה דאינו כאן ליתן דמיו דאין הקדושין דמי החפץ והוי כמתנה ושוב היתה מקודשת כנ"ל:

אך באמת אינו כן כמ"ש תוס' ורא"ש במוחל דצריך לשלם דמים שנתן שצריך לשלם לה פרוטה שהוא דמי הקדושין כנ"ל. וע"ז אמר הש"ס הא חזינן דאשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה וא"כ רואין שיש שיוי לדמי הקידושין כמו שאר מקח ושוב אינה קונית החפץ בלא נתינת דמי' שהוא הקדושין כיון ששניהם דמים זה לזה לא הוי קדושין כלל כנ"ל ומיושבים כל הקושיות:

לכאורה גם אם יהי' מהני לדידי שוה גם למשוי' כסף מ"מ י"ל דבקידושין לא מהני כמ"ש (תוס' גטין פ' הזורק וב"מ פ"ק) גבי גט בידה ומשיחה בידו ויכול לנתקו דאף שקפצה ידיה עד שאינו יכול לנתקו לא מהני כמו טלי גיטך מעג"ק ואף דנתינה מקרי רק דלא הוי נתינה שיש בה כריתות וע"י מעשה שלה נעשה נתינה שיש בה כריתות לא הוי נתינה ולא מהני ע"ש. וע"כ דמחלקים בין ותיזיל ותיחוד ותפתח כו' ובין עייק לה חציה ע"ש. וא"כ למהרי"ל דגם בקידושין לא מהני טלי מע"ג קרקע גם בקדושי כסף ממילא כיון דבעינן נתינת כסף השוה פרוטה ומצידו אינו נתינה הש"פ רק מחמת אמירתה לדידי שוה לי י"ל דלא הוי נתינה רק כמו טלי מעג"ק וכי תיקח ולא תלקח כו'. אך יש לדחות. וגם הר"ן ריש חולין גבי חלופי א"ה כ' דאף דלדידי' אסור בהנאה מהני מה שלדידה חשוב כסף ומייתי ראי' מיאוש וש"ר ע"ש. אך לא דמי דהתם מ"מ הוא עושה כל הנתינה הנקרא כסף לדיד' בלי מעשה שלה וכיון שמועיל מה ששוה אצלה ממילא הוא עושה הכל משא"כ הכא דרק מחמת אמירתה הוי נתינה כנ"ל. והיה אפשר לפרש ג"כ בזה הש"ס דכשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ היינו אף באומרת לדידי שוה כו' כן בקרקע ואף דלענין טלי מע"ג קרקע לא ילפינן מאשה. מ"מ לענין שיוי הכסף ילפינן דצריך שיהי' שוה מצד עצמו. וי"ל רש"י פי' הלכך בטל תורת חליפין כו' ואפי' יהיב כלי הש"פ בלשון חליפין עד דיהיב בלשון קיחה או קנין או קדושין כו' נראה מלשון רש"י ז"ל דהקפידא בל' הקנין. ונראה לע"ד הפי' דבמקח בדמים אין המוכר רוצה לקנות רק שמוכר בשביל דמים ואף שנותנין לו שוה כסף חפץ מ"מ אינו מקבלו בשביל שרוצה בחפץ מיוחד רק שרוצה תשלומין וזה שוה המעות משא"כ הלוקח רוצה בחפץ מיוחד שחפץ לקנות ומשלם בעד זה ואין כאן רק קנין א' משא"כ בחליפין כל א' רוצה בחפץ מיוחד וכל א' מהם נקרא קונה ומקנה ומה"ט מבואר ברמב"ם וש"ע ה' אונא' שאין אונאה בחליפין וכן לכך קונין בכלי אף שאינו ש"פ ופי' תוס' ב"מ פ' הזהב דכ' ונתן לרעהו כו' ונתינה אינו פמש"פ היינו היכא דכ' נתינה אכסף או תשלומין אבל הכא נתינת כלי הוא ע"ש כמו ונתן דבגט דנתינת גט הוא אף שאינו ש"פ והיינו ג"כ מטעם הנ"ל דקאי הנתינ' על אותו דבר המיוחד שנותן לזה ולא בתורת שיוי רק הכלי שרוצה זה וקנין זה לא מהני באשה כשהיא רוצה להקנות עצמה בעד שחפצה בכלי או בחפץ מיוחד אחר שנקראת קונה ג"כ כמו הבעל שיש כאן ב' קנינים ומחליפין זה בזה לא מהני. והוא מטעם הנ"ל. דהא ילפינן קיחה משדה עפרון דכ' בי' נתתי כסף השדה והיינו אותו נתינה שיש בה כסף דצריך ש"פ וילי' דקיחה דקידושין בעי נתינ' כסף. אבל נתינת חליפין שהיא רוצית בחפץ מיוחד אז אין הנתינה נתינת כסף רק נתינת החפץ או הכלי ולכך לא בעי ש"פ משום דנתינת כלי הוא כמ"ש תוס' הנ"ל וא"כ גם כששוה יותר מפרוטה מ"מ כיון שחליפין הוא אין זה נתינת כסף רק נתינת חפץ בתורת חפץ דלכך לא בעי ש"פ ושפיר כשנותן בלשון חליפין אין חילוק בין ש"פ או פחות דמ"מ אין זה נתינת כסף רק נתינת דבר שחפצה לקנות היינו הדבר מיוחד וזה לא מיקרי נתינה בקדושין דקיחה אינו אלא בנתינת כסף. וזה הוא הפי' הפשוט בש"ס לפי' התוס' דחליפין איתא בפחות מש"פ וע"כ נתינת כלי הוא ואשה לא מקני' בנתינה זו. וגם רש"י נראה שסובר כן ולכך החילוק בלשון חליפין לא מהני אף ששוה דלשון חליפין הוא שזה רוצה בחפץ זה וזה בזה רק לשון קיחה קנין וקדושין שהקנין רק האשה ותהיה נקנית בעד הכסף ולא שתהי' קונה ומקנה שיהיה ב' קנינים דברים מיוחדים כנ"ל וכן מדוקדק לשון הש"ס לקמן ד' ח' מכסף מקנתו בכסף בתורת כסף נקנה ולא בתורת תבואה וכלים כו' דקרי חליפין בתורת תבואה וכלים. היינו שזה רוצה הכלים ולא בתורת תשלומין כנ"ל וכן (בתוס' ב"מ מ"ו) ד"ה ש"מ דאע"ג דמעות אינו קונ' מ"מ דוקא בסתם אבל במפרש בתורת חליפין קני ע"ש דג"כ החילוק בלשון. וג"כ מטעם שאינו מקבלו בתורת תשלומין רק בתורת שרוצה בדבר זה או במטבע זו דוקא ושייך ביה משיכה וקני שם לס"ד כיון שאינו בתורת תשלומין ע"ש. וכן כאן לענין שלא תהיה מקודשת שפיר החילוק בלשון כנ"ל:

וכן כ' תוס' שם דכשמחזיר הסודר כמו שהדרך להחזיר בחליפין מסתמא ג"כ הוי חליפין ע"ש דג"כ הטעם כנ"ל דבע"מ להחזיר מסתמא אינו בתורת תשלומין דהא אין לו הנאה ואינו שוה למכור רק כמו שרוצה החפץ וכמו אין בו ש"פ ולכך הוי בסתם כחליפין ע"ש. מטעם זה אמר בש"ס לקמן (ד' ו') בקדושין ג"כ דלכך מע"מ להחזיר אינה מקודשת דדמי לחליפין ע"ש ולרמב"ם ז"ל מה"ת לא מהני כנ"ל דאינו נתינת כסף רק החפץ. ולתוס' דמהני מה"ת היינו משום כיון דגוף החפץ הוי שוה כסף רק מה שאינו שוה מצד התנאי לא איכפת לן דתנאי מלתא אחריתי וכשמתקיים התנאי הוי נתינה של כסף ואין חילוק בין תנאי זה לתנאי אחר. וכדאמר בש"ס פ' המגרש בין חוץ לפלוני ובין ע"מ שלא תנשא לפלוני דלא הוי שיור ע"ש ר"פ המגרש ולשטת תוס' רי"ד דוקא בק"ס לקיים לא מהני משא"כ בחליפין הש"פ. ולרש"י לא מהני כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף