חידושי הרי"מ/גיטין/סה/א

חידושי הרי"מ גיטין סה א

דף ס"ה ע"א

מתני' קטנה שאמרה התקבל לי גטי כו' וקשה לשטת תוס' לעיל דקטן במה דאיתא בנפשי' יכול לעשות שליח כו' וממילא תוכל לעשות שליח ג"כ דמחד קרא נפיק וכיון דבקבלת גט אותה תוכל לעשות שליח לקבלה ג"כ עיין בס' פ"י. ונראה לישב דהנה הר"ן ורא"ש ז"ל נדרים גבי כל נדרים שתדורי כו' כתבו דלכך אי בעי שמיעה לא מהני שמיעת השליח שיהי' כאלו שמע הבעל משום דלא שייך שליחות בדבר שממילא רק במעשה שמעשה השליח נחשב כמעשה המשלח אבל לא שיהי' גוף השליח כגופו כו' או שמיעתו ע"ש:

ולכאורה קשה בשליח לקבלה דהא בגט כ' ונתן בידה וגם קי"ל ושלח ולא שתשלח עצמה וגם ונתן ולא שתטול כו' וא"כ אין המעשה כלל מצדה רק מצדו כשנותן ומניח הגט בידה מתגרשת. וא"כ איך מהני השליחות קבלה הא נגדה הוי מידי דבממילא שאינה מקבלת כלל רק הבעל נותן לידה. וא"כ צריך שיהי' נעשה יד השליח כידה וזה לא מהני ואין השליח עושה מעשה כלל ואינו מקבל שתהי' מגורשת מחמת הקבלה רק הבעל נותן לידה כנ"ל. ואי נימא דילפינן מושלחה דעושית שליח ומהני דגלי קרא דא"כ נילף בכל מקום דבמידי דממילא מהני השליחות כנ"ל דאי לא מהני לא יועיל שליחות קבלה כנ"ל:

אך י"ל דהא עכ"פ נגד הקבלה דהוא מעשה נעשה שליח כנ"ל וממילא מה שהגט ביד השליח כאלו ביד האשה וא"כ נהי דלענין הנתינה לידה אינו שלוחה שיהי' נעשה ממילא כידה א"כ בא הגט מיד הבעל לידה וכמבואר פ' הזורק גבי תיזול ותיחוד ותפתח דכשבא מידו לידה מהני אף שלא ע"י נתינה רק שמחזקת ע"ש וא"כ גם בזה מהני משום דבא מידו לידה דלענין שיהי' כאלו הוא בידה מהני השליחות כנ"ל וממילא נקרא ונתן בידה כיון שאחר. שמקבל השליח מונח בידה ובא בבת אחת כנ"ל ועוד דמבואר בש"ע ובש"ס שם דערק לה חרצי' ושלפתו דכשמסייע בנטילתה מהני אף שנוטלת היא הגט מידו שהיתה פתוחה וקירב עצמו אלי' ע"ש. וא"כ שפיר נעשה שליח על הקבלה שהוא מעשה לקבל הגט ואעפ"כ מהני דהא הוא סייע בנתינה ומהני שפיר כיון דגם כשיש מעשה בנתינתה מחמתה מהני כנ"ל. נעשה שליח על המעשה כנ"ל. ועוד כמ"ש הרמ"ה ס' ק"כ דכשהנייר של הסופר בא זכיותיה שזוכה האשה בשביל הבעל וגירושי האשה כא' ע"ש. וכן כאן לענין הזכי' זוכה השליח עבורה כשאר זכי' ושפיר הוי נתינה כנ"ל:

וממילא מיושב קושי' הנ"ל דהא דמתגרשת קטנה אף דאין מעשה קטנה כלום מ"מ הא לא בעינן כלל מעשה דידה רק ונתן בידה והוי שפיר נתינה שנותן לידה וממילא מתגרשת. וא"כ לענין שליחות שפיר אינה יכולה לעשות שליח דלא שייך דאיתא בדנפשה כו'. דהא לענין מה דאיתא בנפשה לא מהני כלל השליחות דקבלתה לא מהני כלל מחמת מעשה שלה רק מחמת נתינת הבעל שנותן לידה ולענין זה הוי ממילא דלא מהני השליחות. רק השליחות הוא על המעשה שיועיל ולענין זה אינה כלל בדנפשה שאינה מגורשת כלל הקבלתה מחמת זה רק כנ"ל ושפיר לא מהני השליחות כנ"ל. עוד י"ל כמ"ש לעיל דיש ב' טעמים שאין הקטן נעשה שליח א' דאימעיט מגם אתם מה אתם בני דעת כו' ולענין זה מהני איתא בדנפשי' דלא שייך מה אתם הא אתם ג"כ מהני אף שאינו בן דעת כיון דאיתא כנ"ל ולא שייך המיעוט כנ"ל:

עוד יש טעם מסברא דהא בקנין וכל הדברים בעינן כונה וא"כ נהי דבדעת אחרת מקנה יכול לזכות בעצמו ולא בעי כוונה. אבל מ"מ הא כל שליח צריך שיכוין לזכות בשביל המשלח וקטן אין לו כוונה כמבואר חולין י"ב דמחשבה לית לי' אפילו מדרבנן. ולענין זה מה מהני דעת אחרת. ולא מהני איתא בדנפשי' דהא דאיתא ויכול לזכות הוי רק משום שאין צריך כלל דעתו משא"כ לזכות לאחר שצריך דעת לא מהני כנ"ל:

אמנם הא לענין כתיבה לשמה מבואר דהכל כשרין לכתוב הגט אפילו חשו"ק בגדול עומד ע"ג יש להם דעת לכתוב לשם המגרש ע"ש. וכ' הר"ן ז"ל דהא דלא מהני בשאר קנין גדול עע"ג משום דלענין קנין אין לו רצון ודעת לקנות או להקנות רק לענין לשמה לעשות הדבר בשביל האחר מהני ע"ש. וא"כ כ' תוס' שפיר דמהני בזכי' לזכות בשביל האחר דהא הגדול המזכה אומר לו לזכות בשביל פלוני א"כ הוי גדול עע"ג ומלמדו רק לענין קנין לא מהני. וכ' תוס' שפיר כיון דאיתא בדנפשי' ואין צריך דעת כיון דדעת אחרת מקנה. רק שצריך דעת לכוין לעשות הקנין בשביל האחר ולענין זה מהני גדול עע"ג כמו בכתיבה לשמה כנ"ל דזה הוא רק על המעשה בשביל פלוני כנ"ל. וא"כ כאן שתעשה שליח שייך ג"כ ב' הטעמים מגם אתם ונהי דזה לא שייך כיון דאיתא בדנפשי' אבל טעם הב' דהא צריך שיכוין לעשות לזה שליח ועשיות השליח צריך דעת וכוונה כשאר דברים וזה לית לה וכאן אין גדול עומד ע"ג לענין זה וממילא לא מהני דאף. דאית' בדנפשי' הוא רק משום שא"צ דעתה בגט משא"כ לענין השליח שצריך דעת כנ"ל ועוד דהא אמר התם בחולין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אית לי' לקטן מחשבה גרידא דהיינו דיבור לית לי' ע"ש. וא"כ לענין שיוכל לזכות בשביל האחר ומקבל בשבילו זה הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ואית לי כנ"ל. משא"כ עשיית שליח שזה אינו אלא דיבור ודיבור לית לי' כנ"ל ולא מהני מצד עצמו וא"ש:

והנה הרמב"ם ז"ל כ' הטעם דאין קטנה עושה שליח קבלה מפני שצריך עדים ואין מעידין על הקטן ע"ש ותמוה מאוד מ"ש שאין מעידין לפי שאינו בן דעת גמורה ע"ש. הא בקבלת הגט שא"צ דעתה למה אין מעידין ע"ש. ונראה בפשיטות דהא קי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד. וגם על הקטן הוי שלא בפני בע"ד כמבואר בח"מ. וא"כ לכאורה כשמגרש קטנה דמתגרשת ע"י עצמה לכאורה למה מהני הא מגרש בלא עדים לא הוי גט. וא"כ הא אינן ראוין להעיד דהא אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכשמעידין שנתגרשה לא יהי' מהני דהוי שלא בפני בע"ד. וא"כ בגט דבעי עדים בשעת מעשה ואז לא מהני כשיעידו כנ"ל. ואף דיכולין להעיד אחר שתגדיל מ"מ כמו דבעינן תחלתו וסופו בכשרות משום דכ' והוא עד או ראה כו' אם לא יגיד כו' דצריך בשעת ראי' שיהי' ראוי להגיד בפני ב"ד שיהי' מועיל כו'. וממילא גם בהנ"ל אינם ראוין להגיד בשעת ראי' ואף דלא דמי לתחלתו בפסול דכאן אין הפסול בהעדים רק שאין כאן בע"ד להעיד עליו. מ"מ כיון דבגט בעי עדים בשעת מעשה ואז אינם ראוים להגיד שלא יהי' מועיל כלום. י"ל דהוי בלא עדים ולא מהני מה שיוכלו להעיד כשתגדיל כנ"ל. וי"ל שסובר הרמב"ם ז"ל כנ"ל. אך לא קשה דהא דאין מקבלין כו' הוא במה שצריכין להעיד על הקטן אבל בקטנה המתגרשת אין המעשה כלל מצידה רק שהוא נותן לה הגט בע"כ ומתגרשת ממילא. כיון שהיא בפני הבעל שפיר הוי בפני בעל דין. וכמ"ש הרשב"א ז"ל דלכך בגט נתינה בע"כ הוי נתינה משום דהוי כפוטר עצמו מקנינו דלפטור הוי נתינה בע"כ נתינה ע"ש. וממילא כמו דקי"ל דלפטור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ובזה שגרשה הוי נגד הבעל כמו לפטור כמ"ש הרשב"א כנ"ל. וכיון שהוא גדול הוי בפני בע"ד כיון שאין צריך כלל למעשה שלה ולכך מהני כנ"ל. אמנם בקטנה שעשתה שליח לקבלה דזה הוי רק ע"י מעשה שלה שעשיית השליח הוא רק מדעתה ממילא שייך ע"ז שוב אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכיון ששליחות קבלה צריך עדים לא מהני שאין כאן עדים על השליחות שאין ראוין להעיד שהוא שלא בפני בע"ד כיון שהשליחות הוא ע"י מעשה שלה. וממילא הוי בלא עדים כנ"ל. כיון דילפינן דבר מממון שיהי' בשעת מעשה עדות שיועיל בממון היכא שחב לאחרים כמ"ש הרשב"א וכאן לא יהי' מועיל אז להעיד בפני ב"ד והוי בלא עדים. וכ' הרמב"ם ז"ל ששליחות קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן והיינו כנ"ל. ומה שלא כ' שאינן בני דעת. היינו משום שסובר דהיכא דאיתא בדנפשי' לא אימעיט ומצי משוי שליח כמ"ש תוס' וכאן כיון שמתגרשת בקבלה היתה משוי שליח ג"כ רק מטעם הנ"ל דאין מעידין כו' או דהי' מהני גדול עומד על גביו כמ"ש לעיל רק מטעם הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף