חידושי הרי"מ/בבא בתרא/ה/א
השותפין - פרק ראשון
תוס' ד"ה ובא בזמנו כו'. והקשו ממה נפשך אי איירי בליכא עדים על ההלואה וקביעות הזמן אית ליה מיגו דלא לויתי או לא קבעת לי זמן וליפשוט דלא אמרינן מיגו במקום חזקה וע"כ באיכא עדים וקשה אי לסבור המלוה חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים ואם כן אף לאביי דאדם פורע תוך זמנו צריך לשלם מחמת דצריך לפרעו בעדים ותירצו דאיירי בהודה בפני עדים עיין שם. והקשו עוד אף על פי כן ליפשוט מהכא דלא אמרינן מיגו במקום חזקה דכיון דבא בזמנו אית ליה מיגו דהוי אמר דפרע ביומא דמשלם זמניה דקיימא לן עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה עיין שם:
ונראה ליישב דהנה הר"ן ז"ל כתב הטעם דמאן דאמר המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים הוא משום כיון שראית שהמלוה לא האמין לך והלוה אותך בעדים גם אתה לא הי' לך להאמין לו שמא יוציא לעז ויאמר שלא פרעת לו והיה לך גם כן לפרעו בעדים ולכך אינו נאמן אף במיגו דאמרינן דוודאי לא פרע לו ולא מהני מיגו אף דלרבי מיגו כעדים דמי מכל מקום לא מהני דגם עדים לא הי' מהני רק משום דבאמת לא האמין לו ומה הי' לו לעשות ולא מחמת הנאמנות ולכך לא מהני מיגו עיין שם. והשיטה מקובצת בכתובות בסוגיא דמודה ר"י כתב הטעם דאינו נאמן אף פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אף שאומר שבאמת לא האמין לו כתב משום דהיה לו לפרוע בפני עדים שידע שלא ילכו למדינת הים שהי' לו לחוש ללעז ולכך אינו נאמן ע"ש:
והנה לכאורה י"ל לפי מה שכתב הרמב"ם דעדים שהוזמו דהיינו שאומרים עמנו הייתם וגם המעשה שאתם מעידים הוא שקר לא הוי הזמה דהזמה בעינן שלא יהי' הכחשה בגוף המעשה כלל ואף שהוזמו מכל מקום יכול להיות שהמעשה אמת אבל אם אי ע"י ההזמה גם המעשה הוא שקר לא הוי הזמה כלל עיין שם. [ואם כן בשלמא בכל עדות הוי שפיר הזמה בלא הכחשה דיכול להיות שהמעשה אמת כמו שאומרים רק שהמה לא ראו והיה המעשה שלא בעדים כלל דזה אין סברא לומר שיש עדים אחרים דאם כן ודאי דהי' הבעל דין מביא אותן ולמה הביא עדים שקרים ודוחק לומר דחיישינן שהעדים האמתים הלכו למדינת הים או מתו לכן לקח עדים הללו דמהיכי תיתי ניחוש להכי רק דאמרינן כנ"ל דהיה בלא עדים אבל הכא אם היה בלא עדים לא נחשב לפרעון כלל כנ"ל. ואם כן ע"י הזמה גם המעשה שקר ואם כן הוי שפיר עדות שאי אתה יכול להזימו דיהיה הזמה והכחשה ולא מהני עדותן ואם כן מאי מועיל שמביא עדים שפרע הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימו. בפרט דהכא חזינן דזה ברור דשלא בעדים אינו פורע ואף כשהוא מסופק שמא ילכו העדים למדינת הים ג"כ אינו פורע כמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל ושוב הוי שפיר הכחשה ע"י הזמה ול"מ]. וא"כ כיון דאף אם פורע בפני עדים לא הוי עדים כלל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו א"כ אף אם אומר שפרע בלא עדים גם כן נאמן דלא שייך סברת הר"ן ז"ל דהיה לו לפרוע בעדים שהיה לו לירא שיוציא המלוה לעז עליו שהוא הלוהו בעדים ומה הי' מועיל אם הי' פורע בפני עדים כיון דלא מהני עדותם דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו וקשה אמאי אינו נאמן שפרע בלא עדים:
אך נראה לפי מה דקיימא לן דבממון לא בעינן עדות שאי אתה יכול להזימו ואם כן אם היה פורע בפני עדים הי' מהני עדותם אף דאינו יכול להזימו ולכך אינו נאמן שפרע בלא עדים דהיה לך לפרוע שפיר בעדים דהיה מהני עדותן. והנה הפוסקים כתבו דאף דלא בעינן בממון עדות שאי אתה יכול להזימו מכל מקום היכא שמעידין נגד חזקה או נגד רוב צריך שפיר דרישה וחקירה דהוי כדין מרומה דבעי אף בממון דרישה וחקירה עיין שם. וגם הכא כתבו דאף לאביי ורבא דסברי עביד איניש דפרע בגו זמניה מכל מקום מודים גם כן דחזקה דלא פרע ורוב אנשים אינם פורעין בתוך זמנו רק דסברי דאינו יכול להוציא ממון בחזקה זו או ברוב זה אבל חזקה ודאי יש:
ולפ"ז מיושב קושית תוספות שהקשו אי איירי ביש עדים על ההלואה אם כן הוי מלוה את חבירו בעדים וצריך לפרעו בעדים ואף לאביי ורבא חייב. ולמ"ש אתי שפיר דכל הטעם צריך לפרעו בעדים הוא כמו שכתב הר"ן ז"ל וקשה הלא אף אם יפרע בעדים יהיה עדות שאי אתה יכול להזימו ונאמן שפרע בלא עדים וצ"ל כמ"ש דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימו והיה לו שפיר לפרעו בעדים ואם כן הכא שפרע תוך זמנו שפיר נאמן דפרע בלא עדים דאף אם הי' פורע בעדים הוי עדות שאי אתה יכול להזימו דכיון דפרע תוך זמנו והוא נגד החזקה אף לאביי ורבא ונגד החזקה שפיר בעינן דרישה וחקירה כדין מרומה ולא הי' מהני עדותם אף אם הי' פורע בפני עדים ונאמן שפיר שפרע בלא עדים ולכך אמר ריש לקיש דחייב שפיר מחמת החזקה דלאביי ורבא שפיר פטור דתוך זמנו אינו צריך לפרעו בעדים כמ"ש דבעי עדות שאתה יכול להזימו תוך זמנו:
ולפ"ז מיושב קושית תוספות השני' דנאמין לו במיגו דהוי אמר דפרע ביומא דמשלם זמני' וקיימא לן דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה. ולמ"ש מיושב דאם יאמר שפרע ביומא דמשלם זמניה יהיה חייב מחמת המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים דביומא דמשלם זמניה ליכא חזקה כלל והיה לו שפיר לפרוע בעדים דאז מהני דלא בעי עדות שאתה יכול להזימו ולית ליה מיגו כלל והש"ס מבעיא ליה שפיר לקמן למאי דקיימא לן דמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אבל מר"ל אין ראיה כמ"ש ואתי שפיר. [ואמנם יש לדחות דגם אם נימא דלא מהני הפרעון בפני עדים דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו כנ"ל מכל מקום היה לו לפורעו בפני ב"ד דבזה לא שייך לומר דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו בסנהדרין ד' ע"ח ומכ"ש בתוך זמנו דהיה לו להמתין שלא לפורעו עד אחר זמנו בכדי שיהיה יוכל לפורעו בפני עדים. ועוד יש לפלפל בזה]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |