ספר המקנה/קידושין/לח/ב

ספר המקנה קידושין לח ב

דף ל"ח ע"ב

בתוס' ד"ה השמטות כספי' וכו' ועוד קשה וכו'. הקשה המהרש"א ז"ל ולא ידענו מאי קושי' דאימא דהתם שמיטת קרקע ועוד מאי אולמי ע"ש והנה קושי' הראשונה אינו מובן דהא אמרינן שם גבי יובל ק"ג ק"ד הוי ומשני קסבר יובל מתחלתו משמט ופי' רש"י ז"ל אבל שביעית אינו משמטתו אלא בסופה דכתיב מקץ שבע שני' וגו' כל שנה שביעית במנין ס"א ע"ש ופשוט דהיינו שמיטת כספי' אבל שמיטת קרקע נוהג מתחילת שנה שביעית וא"כ הא דקאמר דקדמו לשמיטה ס"א היינו לשמיטת כספי' אך קושי' שני' קשה דע"כ הא דקאמר שם דלא נהג שמיטות קרקע עד לאחר ירושה וישיבה מקרא אחרינא אתי' כמו שיבואר לקמן מ"מ הא דקאמר שם דשמיטות כספי' לא נהגו היינו מקרא דהכא דאיתקוש שמיטות כספי' לשמיטות קרקע והמקשן דלא ידע מקרא דהכא באמת הוי קשה לי' גם אברייתא דלקמן ולפי ענ"ד נראה דהא דקאמר התם בשמיטות קרקע ויובל לא נהגו אלא לאחר ירושה וישיבה הוא מוכח מקרא דיחזקאל כדאיתא בערכין דף י"ב וכבר כתבנו לעיל דבספרי יליף לה משש שני' תזרע שדך כמ"ש הרמב"ם ז"ל א"כ ניהי דהוי אפשר לומר דשמיטות כספי' נהג כשנכסו לארץ מיד דנשלמו שני שמיטות בתוך י"ד שני' שכיבשו וחילקו ואח"כ התחילו שמיטות קרקעות אבל איך אפשר לומר דאף במדבר נצטוו על השמטת כספי' והיינו ע"כ משעת מתן תורה א"כ בארבעים שנה אם תחלקם לשמיטות תהי' שנת השמיטה בשנה שני' משבאה לארץ שהיה שנת מ"ב ליציאת מצרים א"כ כשהתחילה שמיטת הקרקעות עדיין לא נשלם שנת השמיטה של כספי' וא"כ לא יהי' שמיטות קרקע ושמיטות כספי' בשנה אחת לעולם וכן מ"ש בסמוך גבי שילוח עבדים ולא ניחא לפרש כמו שפי' בקונטרס גבי השמטת כספי' וכו' היינו נמי מטעם זה שלא יגיע שנת היובל של שילוח עבדים עם שנת היובל של השמטות קרקע בשנה אחת ועוד נראה לענ"ד דהא ע"כ צ"ל כן בפי' רש"י ז"ל דפי' במועד קטן דף ב' ע"ב אהא דמייתי שם לענין חרישה וזריעה בזמן הזה הך דרבי בשני שמיטות הכתוב מדבר ופי' רש"י שם דמדמקיש רבי שמיטות כספי' לשמיטת קרקע ש"מ דס"ל דיש זמן שאינו נוהג וקשה דילמא הא דמקיש היינו לענין שלא נהג שמיטות כספי' עד לאחר ירושה וישיבה כמו שמיטת קרקע דילפינן מקרא דשש שנים תזרע שדך וכ"ש דלא נהג במדבר דשמיטת קרקע וודאי לא נהג במדבר דהא כתיב בפ' בהר כי תבאו לארץ ושבתה הארץ שבת לה' ומנ"ל דס"ל לרבי דאין שמיטות קרקע בזמן הזה אע"כ צ"ל דאין צריך קרא על שמיטות כספי' במדבר דא"כ לא יבוא זמן שמיט' קרק' בזמן שמיטת כספי' כמ"ש לעיל ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל דאי לאו הקישא דשמטת קרקע ליובל א"א לפרש דברי רבי דמקיש לענין מדבר דכיון דלא פסיקא דלא נהג במדבר שמיטות קרקע דאף דעדיין לא הי' בארץ מ"מ הי' יכולין למנות שמיטי' ואף דכתיב והי' כי תבואו היינו יכולין לומר קבלו עליכם מצוה זו שיתחילו למנות שמיטים ואע"ג דשמיטת קרקע הוי לי' חובת קרקע ואינו נוהג אלא בארץ מ"מ כיון דהשמטות כספי' הוי חובת הגוף מאי חזית דאקשית לקולא נקיש לחומרא כדאשכחן לקמן גבי כלאים דדרשינן מה בהמתך אפי' בח"ל אף הרכבה בח"ל ונראה דדחיק רש"י ז"ל לפרש כן משו' דכב' כתבנו דמשמ' לעיל באיבעי' דר"א דדשא"נ בא"י אלא לאח' ירוש' כ"ש שאינו נוהג בח"ל וא"כ אי נימא דהוי פשיטא לי' דאינו נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה דין הוא שלא ינהג בח"ל אע"כ דהפי' הוא דהא גופא מנלן דלא נהגו במדבר עד אחר ירושה וישיבה ואפשר לומר דס"ל להתוס' דחובת הגוף דין הוא שנוהג בח"ל אף דלא נהג אלא לאחר ירושה וישיבה והוא לפמ"ש לעיל דף ל"ז בעיקר ילפותא דחובת הגוף נוהג בח"ל מקרא דכל הימים אשר אתם חיים וגו' והיינו דמצות שריפת ע"ז שמצאו בא"י דלא הועיל גידוע ופיסול ואיתא בעבודה זרה דף מ"ה ע"ב דמצוה זו לא נהג מיד בכניסתן ולא הוזהרו בכניסתן אלא על עקירת ע"ז אבל הביעור שריפה הי' לאחר ירושה הרי מוכח דנוהג בח"ל אף דלא נהג אלא לאחר ירושה וישיבה ודו"ק:

בא"ד. ושמיטת כספי' קרי שביעית וכו'. לכאורה קשה מי דחקו לר"ת בזה והוי לי' לפרש דשני השמיטות דקרא היינו מה שנשמט כגון חזרת יובל שמיטות כספי' בשביעית ולא מיירי כלל משמיטת קרקע בשביעית ובזה הוי אתי שפיר טפי הלשון דקאמר ואימא במקום שאתה משמט קרקע וכו' דע"כ קאי אהשמטות כספי' לחוד דהא שמיטת קרקע דחרישה וזריעה באמת אינו נוהג בח"ל וצ"ל דעיקר הדוחק הוא מחמת הקושי' שהקשו בתוספות שם בגיטין מהך דמועד קטן דמייתי שם הך דרבי לענין חרישה וזריעה בשביעית אך הוי אפשר לומר דממילא ילפינן חרישה וזריעה בשביעית בזמן הזה דשרי מק"ו מהשמטות כספים מה שמטות כספי' דנוהג בח"ל מקרא כי קרא שמיטה לה' ואפ"ה אינו נוהג בזמן הזה כ"ש שמיטת קרקע דאינו נוהג בח"ל כדכתיב ושבתה הארץ שבת לה' כ"ש שלא ינהוג בזמן הזה ונראה דס"ל לר"ת ז"ל דאיכא למיפרך תרומות ומעשרות יוכיח דאינו נוהג בח"ל ואפ"ה נוהג בזמן הזה למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא וס"ל לדוחק לאוקמי אליבא דמ"ד דתרומה בזמן הזה דרבנן ותו דלמ"ד כלאים בח"ל מדרבנן אפ"ה נוהג בארץ בזמן הזה מדאורייתא ועוד דאיכא למיפרך מה להשמטות כספי' שכן אינו נוהג ביובל תאמר בחרישה וזריעה דנוהג אף ביובל י"ל דנוהג אף בזמן הזה ועי"ל דקשה לי' לר"ת ז"ל הא דמשני הכא ת"ל כי קרא שמיט' ולא מקשה מה ראית דנימא איפכא דמהקישא ממעטינן ח"ל כי קרא שמיטה לרבות בזמן הזה דהא בחובת הגוף דנפקא לעיל מקרא דאשר אתם חיים מקרא מלא הוא אפי' בח"ל ושלא בפני הבית ומה ראית ועוד דהא מצינו בתרומות ומעשרות ובכלאים וכיוצא בהן דנוהגי' בזמן הזה ואינם נוהגים בח"ל ולפי' ר"ת יש ליישב כיון דבהאי קרא איכא נמי הקישא דחרישה וזריעה בשביעית ליובל דליכא למימר לענין ח"ל לחוד דהא פשיטא דשמיטות קרקע אינו נוהגת אלא בארץ חדא דחובת קרקע הוא ותו הא כתיב ושבתה הארץ שבת לה' וע"כ דהקישא הוא לענין דאינו נוהג בזמן הזה א"כ אינו במשמע לחלק בין הקישא דשמיטת כספי' ליובל כיון דחד קרא הוא וע"כ דגם הקישא דשמיטות כספי' הוא לענין זמן הזה אבל אי הוי אמרינן דשמיטת קרקע לא נרמז בהאי קרא אלא שמיטת כספי' לחוד הוא דאיתקש קשה דנימא איפכא ובהא מתרצי טפי דלפמ"ש דהטעם הוא משום דאיכא למיפרך כנ"ל אכתי לא מתרצי דמנא לי' לסוגי' עצמה לפרש מילתא דרבי בהשמטות קרקע דשביעית כלל דילמא לא יליף אלא שמיטות כספי' מיובל אלא דא"כ קשה על רבי מה ראית דילמא איפכא ודו"ק:

בגמ' שהדרור נוהג בארץ וכו'. מלשון זה משמע דבארץ פשיטא טפי דאין שילוח עבדים אלא בזמן שכל יושבי' עלי' אבל בח"ל ה"א כיון דריבתה התורה ח"ל אין חילוק בין בזמן הבית ובין שלא בזמן הבית אבל אין לפרש דה"א דלאחר שגלו ישראל מא"י לח"ל ח"ל עדיף טפי מא"י לענין שילוח עבדים כין שרובם הם בח"ל זה אינו דא"כ קשה דלמה לא נימא איפכא דמבארץ ממעטינן ח"ל בזמן שכל יושבי' על הארץ ומיובל הוא מרבינן חוץ לארץ לאחר שגלו אלא ע"כ דאין זה סברא שיהא עדיף לאחר שגלו מקודם שגלו מיהא הא קשה לי דמשמע דאין הדרור נוהג בח"ל בזמן החורבן היינו בעבדי' שקנו בזמן הבית דאח"כ אינו נימכר א"כ קשה על מ"ש התוס' בגיטין דף ל"ו בד"ה בזמן שאתה וכו' דהוכיח ר"ת דיובל הי' נוהג בזמן הבית שני מהא דאמר שכולן שפחה חרופה בעלו דהא משכחת בעבדי' הנרצעים בזמן בית ראשון דלא יצאו עדיין ביובל בזמן החורבן כיון דבהכי מיירי קרא וצ"ע וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף