הלכות קטנות/ב/רפו
|
< הקודם · הבא > |
רפ"ו רפ"ז) שאלה: מי ששדך אשה ובא חבירו ולקחה הימנו אם יש בזה משום עני המהפך בחררה:
תשובה: היה נראה דאין לו עליו אלא תרעומת אבל רשע לא איקרי מההיא (קדושין נ"ח:) דהאומר לחברו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני ואיתא בגמ' מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות. משמע הא רשע לא מיקרי (צע"ק מרמב"ם פ"ט דאישות הי"ז ועי' ב"ש אה"ע סי' ל"ה סק"כ) מיהו איכא למידחי דהתם בדלא שדיך. ולמדנו מדברי התוס' שם (דנ"ט. ד"ה עני) דבמציאה ליכא דין עני המהפך בחררה ואשה איקרי מציאה (ברכות ח') ואמרינן מותר לארס במועד שמא יקדימנו אחר ברחמים (מו"ק י"ח:) ולמה התיר לקדש יאמרו שישדך ואחר שידוכין לא יבא אחר ללקחה שלא ליקרא רשע אלא ודאי ליכא בהא דין עני המהפך בחררה ועוד דמן השמים הוא בת פ' לפ' וגדולה מזו כתבו התוס' שם דמלמד שהשכיר עצמו אצל בעל הבית יכול בעה"ב אחר לשכור אותו ולא יאמר הראשון לך ושכור מלמד אחר דנימא ליה אין רצוני אלא בזה שהרי כמדומה לי שזה ילמד בני יפה מאחר ע"כ. כ"ש הכא שיאמר איני מוצא אשה טובה מזו:
ועוד היה אפשר לומר דלא שייך עני המהפך בחררה היכא דאיכא דעת אחרת מקנה כגון הכא גבי אשה שהיא אינה חפצה בראשון וחזרה בה ורוצה להקנות עצמה לאיש האחרון ודמי להא דמייתי שם בגמר' רבין חסידא אזיל לקדושי איתתא לבריה וקדשה לעצמו והא נהג מנהג רמאות ומשני דלא רצו ליתנה לבנו. הוה ליה לאודעי. סבר אדהכי אתא איניש אחרינא מקדש לה (עי' פח"י אות ע' דף קי"ט ע"ב):
וצ"ע בתשובת דר"מ מינץ סי' צ"ח שדנו לכנ"ד דגרוע טפי מעני המהפך בחררה וכמדומה דס"ל כפירש"י שם ואם לאו י"ל דהויא לה כשגגה היוצאת מלפני השליט כי שר וגדול היה והוא מזמן מהר"י קולון והרב בעל תה"ד והר"י ווייל ומהר"י מרגלית כולם דור דעה היו גם הזכיר בשאלותיו מהר"י מינץ והר"י מינץ שקיל וטרי עם הרא"ם ז"ל תא חזי כמה גברי רברבי שהיו בימיו ז"ל וזכר כולם לברכה:
מידי עברי בדברי הרב הנז' ז"ל נפשטה לי שאלה א' קטנה והיא אם א' נתחייב נידוי לפני חכם וקלל אותו ואת אביו או אותו וזרעו מהו:
לשם ראיתי שנתרעם עם מהר"ר ליווא לנדיא שנידה מי שיעבור על גזרתו אותו ואת זרעו ואמר שהוא דבר שלא נשמע ואפשר היה לתרץ דברי מהר"ר ליוא לנדא דבאוחזין מעשה אבותיהם קאמר ועל אותם שבחיים דמסתמא מחזיקין בדברי קרוביהם מיהו קשה הדבר לקלל את מי שאינו חייבו אע"ג דלרשע בן צדיק קורין רשע ן' רשע (סנדרין נ"ב.) אבל מילט לא לייטינן ליה אע"ג דאיכא למיתלי הסרחון קצת באביו שלא לימדו ואפשר שלימדו ולא קיבל ולמה יקללוהו. והא דאמרי' ארור שזה ילד ארור שזה גידל לשון בני אדם הוא לדבר כך אבל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כ"ש שלא לקלל זרעו דאפשר דנפיק מיניה זרעא מעליא (עשו"ת ר"מ פאדווא סי' ס"ט ובס' חיים ושלום אהע"ז ח"ב סע"ג):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |