הון עשיר/כלים/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ כלים י

ב

בבעץ. תרגום בדיל (במדבר לא, כב) אבצא, ותרגום ירושלמי בעצה. וידוע כי העין והאלף הם ממוצא אחת, ומצינו משמלה שלמה. ועוד י"ל דהאי תנא ירושלמי הוה:

ו

בסינן. פי' הר"ב, קליפות דקות של סנה. והרמב"ם פי' שחיבר שני הנסרים במסמרים של עץ. והדין עמו דהכי מוכח מהברייתא דמלאכת המשכן, וכתבתיה בספרי מעשה חושב פ"ב פסקא ז' ע"ש בפירוש:

ח

לפסין. נראה דשל חרס נקראים לפסין, ושל מתכת אלפסין. והיינו דתנן בשבת פ"ג משנה ה' האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. (דכשני) [דבשני] מיני כלים דאחד מהם משמר חומו פחות מחבירו איירי, ולא זו אף זו קתני, דסתם קדרה היא של חרס ואינה משמרת חומה כמו האילפס של מתכת. ומפני שדרך הכלי חרס להיות קטן, כדי שיוכל לטלטלו בקל מפני שהוא עלול להשבר אם יפול משא"כ בכלי מתכת, נקט התנא במשנה ד' פ"ח דפאה לפס ולא אילפס, מהטעם שכתבתי שם:

השרץ בעליונה והתחתונה עודפת היא והתחתונה טמאה בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה. מה מאד תמהני מלשון זה ולא ידעתי מה אומר בו, שהרי שני המציאיות הם מציאות אחד, שהשרץ בעליונה והתחתונה עודפת, ואם כן למה לו לתנא להאריך בלשונו הל"ל הכי השרץ בעליונה וכו' והתחתונה טמאה, והאמצעית אם יש בה משקה טופח אף היא טמאה. וז"ל הרמב"ם בפ' י"ג מה' כלים (הי"ב): היה השרץ בעליונה והיתה שפת התחתונה עודפת, העליונה טמאה שהשרץ בתוכה, וכן התחתונה מפני ששפתה עודפת הרי השרץ באוירה, ושאר האלפסין שבתוך התחתונה טהורין שאין כלי חרס מטמא כלים שבתוכו, ואם היה ביניהן משקה טופח כל משקה שיש בה טמאה, שהמשקה מתטמא מאויר התחתונה העודפת וחוזר ומטמא את האלפס, ע"כ.

ויותר תמה לי על הר"ב, שכתב וה"ה דהוה מצי לאשמועינן חדוש זה של משקה טופח ברישא, כשהשרץ בעליונה והתחתונה עודפת ויש משקה טופח באמצע, ע"כ. דהא בענין זה דווקא שמעינן ליה, ומן התי"ט הקולע אל השערה ולא יחטיא, תמהני שלא הרגיש בזה, ואדרבא עשה עיקר מדברי הר"ב באמרו ומ"ש וה"ה דהוה מצי וכו' והכי נמי דהוה מצי למכתב וכו' ע"ש.

ואי לאו דמסתפינא דקא חזינא דה"ג בכל הנוסחאות וכן נראה מלשון הרמב"ם בפירושו ובחבורו, הייתי אומר דגירסא אחרת נזדמנה לר"ב במתניתין. והיא, בתחתונה והעליונה עודפת כל שיש בה וכו'. והוא דפסק הרמב"ם בפ' י"ג מה' כלים, דהמשקה טמא מטמא הכלי אפילו מגבו והוא של חרס ומשום הכי כי הוי השרץ בתחתונה אעפ"י שהעליונה עודפת כל שיש בה משקה טופח והוא על גבה טמאה, שהרי המשקה מקבל טומאה מאויר התחתונה שבה השרץ ומטמא הכלי שעומד עליו, ואם זה המשקה הוא על גבי כלי האמצעי בין שיהיה עודף על התחתון בין שאינו עודף הנה הוא נטמא מפני הטומאה שבאויר התחתון על ידי המשקה שעליו, וכן העליון העודף על כלם אם יהיה לו משקה עליו מגבו יקבל טומאה מהכלי התחתון מחמת המשקה העומד עליו ע"ד שהאמצעי קבל טומאה מהתחתון, ולא יוצל העליון במשקה טופח עליו מטומאה בהיות הטומאה באויר התחתון, אלא אם כן יהיה האמצעי עודף על התחתון אף אם יש עליו משקה טופח מגבו, אבל אם לא יהיה האמצעי עודף ויהיה לעליון העודף משקה על גבו יקבל טומאה מגבו. ובזה נחה ההרגשה דיש להרגיש מאי קמ"לן התנא בדין זה דמשקה טופח בעליונה עודפת, דיש בו רבותא דאעפ"י שמציל על האוכלין והמשקין שבתוכו בהיותו עודף על התחתון, אפשר שיקבל הוא עצמו טומאה ע"י משקה טופח שמגבו ומ"מ לא נטמא תוכו כי כן הוא הדין, ולכן אף פירוש זה דחוק, דהא כל שיש בה משקה טופח סתם תנן דמשמע מתוכו, וכן טמאה סתם תנן דמשמע דטמאה ממש היא ולא גבו לבד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.