דרישה/יורה דעה/שו

דרישה ‏ יורה דעה שו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכתב הרמב"ם שאינו נוהג אלא בארץ כו' ז"ל ב"י גירסא משובשת נזדמנה לרבינו כו' ועיין ברמב"ם דפוס ישן ודפוס חדש עם כ"מ שבכל אחד יש נוסחא אחרת ממ"ש רבינו בשמו וגם ממ"ש ב"י הנוסחא ולכאורה היה נראה לע"ד דגם רבינו בנוסחא שהביא להרמב"ם יתפרש ע"ד שכתב ב"י הנוסחא האמיתית ומ"ש שאינו נוהג אלא בארץ ר"ל שבארץ מקריב הבכור משא"כ בח"ל וכדמסיק דאפי' אם הובאו מח"ל לארץ לא יקריבו משמע דוקא לא יקריבו אבל אינו חולין ומ"ש שהוא חולין גמורין ר"ל בכור בארץ לאחר שחיטה מותר לזרים כחולין אלא שהוא קדוש שצריך להקריב חלב ודמו וזהו כחולין גמורין שא"צ הקרבת דם וחלב ע"ג מזבח וזהו כסברת ר"ע אבל הרמב"ן פליג עליה וס"ל כר' ישמעאל דאמר אם הובא מח"ל לארץ מקריבין אותה ע"ג מזבח וזהו שכתב שנוהג בח"ל אבל כי דייקינן שפיר לא משמע הכי ל' רבינו גם הרא"ש הביא דברי הרמב"ן ספ"ג דבכורות ומשם מוכח דס"ל דאפי' לר"ע הם קדושים אלא שאינן נקרבין ולאפוקי מהרמב"ם דסבר דהוא חולין גמורין ושהוא תמה עליו וכן תמה עליו הר"ן והרשב"א וראב"ד ואי הוו סברי כר"ע לא הוו תמהו עליו אף שהם מסתבר להו דהלכתא כר"י ומכ"ש שו"א שהלכה כר"ע מחבירו ודו"ק:

ב

אלא הבעלים מחויבים לטפל בה בדקה ל' יום ובגסה נ' יום כן הוא במשנה ריש פרק עד כמה וז"ל הגמרא שם מה"מ אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי וכן תעשה לצאנך מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך פירש"י כתיב בפ' ואלה המשפטים מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך ולצאנך ודרשינן הכי בכור בניך תתן לי כן לצאנך דכי היכי דבכור בניך מצותו לאחר ל' דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור צאנך לאחר ל'. מלאתך דהיינו בכורים כן לשורך כי היכי דבכורים לאחר חמשים שהרי בפסח התבואה מתבשלת ואין מביאין בכורים עד שיביאו שתי הלחם בעצרת כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל. ופריך איפוך אנת מסתברא דמוקדם למוקדם ודמאוחר למאוחר ופירש"י מלאתך מוקדם בפסוק ראשון דרשינן אשורך המוקדם בפסוק שני אדרבה דסמיך ליה אדסמיך ליה דהיינו בכור בניך לשורך אמר רבא אמר קרא תעשה הוסיף לך עשייה אחרת בשורך ואימא שותין פירש"י דעשייה אחרת דומיא דהך בכור בניך תתן לי בעינא. ומשני לא מסרך הכתוב אלא לחכמים תניא נמי הכי פי' לא מסרך כו' הואיל שלא גילה לך שיעור עשייה שתוסיף ודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך עכ"ל גמרא ורש"י והנה לכאורה היה נראה דלמסקנא דמסרך הכתוב לחכמים ה"ט דחכמים דתקנו לגסה נ' יום משום סמך דמלאתך דאל"כ קשה מ"ט ועוד דא"כ מ"ט דדקה ל' יום הא צאן בקרא כתיב לאחר כן תעשה לשורך ומשמע דתעשה קאי נמי אצאן אלא שעיקר תירוצו של רבא הוא שלא מצינו למימר דשורך קאי אבכור בניך תתן לי דסמיך ליה דכיון דכתיב ביה כן תעשה לשורך הוסיף לך עשייה אחרת בשורך שלא תהיה דומה לבכור בניך וממילא דרשינן שור אמלאתך דכן מסרך לחכמים וצאן אבכור ואף שבברייתא שמייתי תנ"ה לא נזכר היקש דמלאתך אלא קרא ולימוד דתעשה הוסיף לך עשייה מ"מ מדמסיק שם לא מסרך הכתוב אלא לחכמים י"ל דסמיך אהאי לימוד דמלאתך והארכתי בזה כדי לפרש דעת רש"י בחומש בפרשת ואלה המשפטים שפתם וכתב ז"ל בכור בניך תתן לי לפדותו ה' סלעים מן הכהן והלא כבר ציוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום ואח"כ נותנו לכהן עכ"ל שלכאורה קשה והלא בכור שור טיפולו נ' יום אלא שרש"י לא בא ליישב אלא למה חזר וציוה אבכור דאדם ומשני משום ללמד ממנו אבכור צאן דוגמתו אבל מה שבכור שור בעי נ' יום לא בא כאן ללמדינו אלא ליישב קושיא למה חזר וכתב צווי פדיון בכור אדם ומיהו אינו מפורש דעת רש"י מהיכן למדו טיפול שור נ' יום אם מכח היקש דמלאתך דכתבתי ואם מכח הוספה דעשייה ודו"ק:

ג

מפני שנראה כמבזה את הקדשים כו' ואפי' ספק בכור צריך לקבלו (ואיסורא איכא אם אינו מקבלו אבל אין כופין אותו על כך עיין במהרא"י סימן קס"ו וקס"ח ומהרי"ו סימן כ"ז שאם כהן עני רוצה ליתן בכור לכהן עשיר א"צ לקבלו עכ"ה) ודוקא בספק שבא מעצמו אבל במקום שפשע ישראל כגון שקנה פרה חולבת מן הנכרי או שהיה יכול למכור הבכור לנכרי ולא עשה א"צ הכהן לקבלו רמ"א וכ"כ מהרי"ו וכמ"ש לקמן בהג"ה מעשה כו'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.