דרישה/חושן משפט/יא

דרישה ‏ חושן משפט יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא בא מנדין אותו כו' עד כתב הרמב"ם כו' בפכ"ה מהלכות סנהדרין כ"כ וז"ל מי ששלחו לו ב"ד לבא ולא בא לדין מנדין אותו (פי' מיד) שכיון שקראו שיבא אליהן ולא בא הו"ל סרבנות משא"כ בבבות שאחר זה דמיירי שקבעו לו לפני זה זמן על יום פלוני ולא קבעו לו זמן קבוע באותו יום שיבא בו לכך ממתינין לו כל היום אפי' הוא בעיר וק"ל: וכותבין עליו פתיחא ונותן שכר הסופר כו' עד קבעו לו ב"ד זמן שיבא היום ולא בא כל אותו היום כותבין עליו פתיחא לערב בד"א כשהיה במדינה ומריד ולא בא אבל אם היה בכפרים ויוצא ונכנס קובעין לו זמן שני וחמישי ושני ואם שלח יום שני ולא בא אין כותבין עליו פתיחא עד למחר. וק' למה כתב במציעתא שכותבין עליו פתיחא לערב ובסיפא כ' למחר ואחר זה בדין שמזמנין ע"פ השכנים חזר וכתב דמנדין אותו לערב. ודוחק לחלק ולומר כשאין נותנין לו זמן אלא יום אחד כותבין לערב וכשנותנין לו זמן בה"ב אין כותבין עד למחר דאין טעם לדבר ואיפכא מסתברא. ועוד דשם בגמרא גבי אשה שאין נותנין לה אלא יום אחד קאמר הוה עובדא וכתבו עליה פתיחא למחר כתבתי ל' הגמרא בפרישה ע"ש. וא"ל דשאני התם דמיירי שהזמינוה בערב וכמ"ש שם דאזמינוה בפניא מש"ה המתינו לה עד למחר דז"א דע"כ צ"ל דפנינו ל"ד דא"כ למה כתבו עליה פחיחא למחר עד שלא בא בלילה הא אף אם היתה באה לא היו דנין אותה דאין דנין בלילה אלא ע"כ בפניא ר"ל לשמה ערב קודם הלינה ונ"ל דגם הרמב"ם ס"ל דבכל מקום אין כותבין עליו פתיחא עד שכלה כל היום וכמו שכתבתי בפרישה ולערב דקאמר ר"נ בלילה ואז זמנו לנדותו כיון שלא בא כל היום. ולמחר דקתני ל"ד אלא כאילו אמר עד יום שלאחריו ולא אתא לאפוקי שאין כותבין באותו יום שני עצמו. ומה ששינה בלשונו וכתב פ"א לערב ופ"א למחרתו נראה דנקט בכל דוכתא רבותא דכשאין נותנין לו זמן אלא אותו יום נקט ל' לערב דהוה רבותא כלומר אע"פ שלא היה לו זמן אלא יום אחד אפ"ה אין ממתניתין לו אלא עד ערב ולא עד יום קביעוה ב"ד שני וכשקובעין לו זמן בה"ב נקט ל' למחר דהוה רבותא כלומר אע"פ שכבר כתבו לו ומן ארוך אפ"ה ממתניתין לו כל יום ב' האחרון עד שיכלה לגמרי ומש"ה סתם רבינו ולא כתב לא בשמו ולא בשם הרמב"ם הני חילוקין דבערב ולמחרתו אלא נקט למחרתו בל' הגמרא והגמרא עצמה אפשר דנקטה למחרתו דאז הוא זמן שמודיעין אותו שהוא מנודה ומגלין אז קלונו ברבים וק"ל. וגם בש"ע לא כתב בסעיף א' בערב והא דכתבו בסעיף ג' שם ל' הרמב"ם כצורתו נקט ודו"ק. כתב הרמב"ם שגם לאיש המצוי בעיר כו' כתב ב"י ז"ל ל' רבינו בהעתקת ל' הרמב"ם אינו מכוון שכתב שגם לאיש כו' שמשמע שהרמב"ם כתב שלאשה מנדין אותה בפעם ראשון ואינו כן שהרי הרמב"ם לא חילק בין איש לאשה כלל בין אם הוא בעיר או בכפרים ויוצא ונכנס כו' עכ"ל ונראה שרבינו בכיון שינה לשונו דמאחר שהתחיל בל' גמרא שדברה בל' אורחא דמילתא שדרך האיש לצאת ולא האשה כתב גם דברי הרמב"ם בלישנא דגמרא עם חידושיו שחידש דל"ד קאמר הגמרא אלא שלפעמים מנדין אותו מיד וממילא נשמע איפכא שלפעמים אין מנדין האשה אא"כ הזמינוה ג"פ וגם כ"ש הוא מאחר דלמדנו שלאיש מנדין לפעמים בפעם הראשון דאזלינן בתר טעמא ועושין בו מעשה כ"ש דאזלינן בתר טעמא בשב ואל תעשה ואין מנדין לאשה שאינה רגילה לישב בביתה. וגם מש"ה סיים רבינו בלשון הרמב"ם ואין מזמינין ג' פעמים אלא למי שדרכו כו' דמשמע הן איש הן אשה:

ד

וסומכין עליהן שיעשו שליחותן וא"ה הא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו בשל תורה כ"א לחומרא כמ"ש בגמרא בפרק התקבל (דף ס"ז ריש ע"ב) ובפרק בכל מערבין (דף ל"ב ע"א) פליגי בזה ועיין בפוס' שם ומשמע דלרב נחמן אפי' בדבר שהוא בידו לא אמרינן שעשה שליחותו וה"ה בזה הול"ל הכי דהא קי"ל בכל ספיקא דממונא הולכין אחר קולא דנתבע וא"ל דכאן איירי באיש שהוא יוצא ונכנס ולאיש כזה מזמינין ג"פ זא"ז כנ"ל מש"ה סמכו אשכנים מאחר שיזמינו עוד זולת זה ב' פעמים וגם יש לו קול בג"פ דז"א דהא הרמב"ם כתב בפכ"ה דמנדין אותו ע"פ השכנים אפי' בפעם ראשון ע"ש וי"ל דאין כאן הוצאת ממון אלא מנדין ע"פ קאמר וק"ל:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.