דרישה/אורח חיים/שיא

דרישה ‏ אורח חיים שיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם הוא מוטל בחמה מביא ב"י לשון רש"י שכתב ז"ל שרא רב נחמן לאפוקי לכרמלית שהיה מוטל בבזיון כו' עד ואי משום טלטול מניח עליו ככר י"מ אלשון ואי משום טלטול דכתב רש"י מאי קשה ליה לרש"י אטלטול יותר מהוצאה ונלע"ד דלק"מ דקאי אלשון הגמרא דקאמר רב נחמן לאפוקי לכרמלית מדקאמר לכרמלית שמשמעותו הוצאה ולא קאמר נמי דשרי הוצאת מוקצה משמע דלענין מוקצה לא היה צריך להתיר משום מת דזולתו נמי יש התיר ומש"ה הוצרך דהיתירו דזולתו הוא ע"י ככר ותינוק והרמב"ן דקדק וכתב דלא התיר אלא הוצאת מת בלחוד בלא ככר ומש"ה קאמר שרא לאפוקי כו' ר"ל להוציא אותו לחוד היתר ולא להוציא עמו ככר או תינוק עיין מה שכתבתי בפרישה. טעם דהרמב"ן שבכרמלית התיר בלא ככר ותינוק ובר"ה הצריך תינוק שבר"ה אף שהוצאה שלא לצורך הוא מדרבנן מ"מ יש בו צד דאורייתא וכמ"ש הר"ן וב"י הביאו ומש"ה עדיף להוציאו לשם ע"י תינוק דחי נושא את עצמו והמת טפל לתינוק החי אף שיש ג"כ לטלטלו איסור דרבנן מ"מ אין בו צד דאורייתא משא"כ לכרמלית שהוצאת המת בלחוד אין בו צד דאורייתא וגם ע"י תינוק ישאר איסור דרבנן הלכך אין טעם להרבות ההוצאה וק"ל ועיין בהגהות רא"ף שכתב אמה שהתיר הרמב"ן להוציאו לרה"ר שהוא דבר תימה ואינו משמע כן בפרק המצניע עכ"ל ואפשר דהיינו מפני שלא התיר שם אלא כרמלית אלא כבר נתבאר בהר"ן דטעמו דס"ל דהמעשה שהיה כך היה בכרמלית וכמ"ש וק"ל וכבר כתבתי זה ג"כ בפרישה:

ב

חם להם מלמטה כו' והקשו התוס' תימא בלי שום חום כו' ועיין מ"ש רמ"י שעירבב פי' רש"י ורמב"ם יחד וכבר כ' ב"י שרמב"ם לא ס"ל כרש"י בדינים אלו גם כתב הטעם כמשום כבוד המת עושין כן שאין זה כבודו לחלל את השבת בשבילו ושאנו משערים שגם אם היה חי ודאי לא היה רוצה בזה עכ"ל. ולא משמע כן מפירש"י ותוס' ורמב"ם ורבינו וצ"ע ועיין בב"י שכתב ז"ל והרמב"ם כתב דין זה פרק כ"ו ז"ל היה מוטל בחמה כו' עד ונראה מדבריו שאין שם אהל אלא מהמחצלאות בלבד וזוקף מטתו דקאמר כו' ע"ש ותראה שהב"י נדחק מאד בפי' הרמב"ם להוציאו ממשמעותו ולכאורה קשה למה פירש כן בדוחק גדול ולא פירשו שכוונתו כדפירש"י וכמ"ש רבינו ונראה דקשה להב"י בדברי הרמב"ם במ"ש זה מביא מחצלת ופורס ע"ג דל"ל דיביא כל אחד מחצלת בפני עצמו הלא בחד מחצלת סגי לתרווייהו שיכסה כל אחד קצה אחד וכו' דמשמע בהדיא בגמרא ורש"י דשניהן פורסין על גבן מחצלת אחד וא"כ ע"כ צ"ל שהרמב"ם ס"ל דהמחצלאות עצמן הן המחיצות וס"ל דבמחצלאות קשין דיכולין לעמוד בקרשים איירי ומש"ה כשסומכין זה א"ז עומדין על המת כקורה וא"צ סמיכות וק"ל. ורמ"י שערבב ל' רש"י והרמב"ם יחד לא כיון יפה ע"ש:

ג

ומקצת עליו מגולין כו' עיין בב"י שכתב ודחינן מימרא דרב נחמן מדתנן הקש שעל המטה מנענעו בגופו כו' ר"ל מדמה טילטול מוקצה בגופו לטילטול מן הצד לצורך דבר המותר וכמ"ש הב"י לעיל בשם הרא"ש ע"ש. עוד כתב שם אח"כ בשם התוס' ז"ל וא"ת האי ה"ד אי במניח מ"ט שרי ממטה למעלה ר"ל לפי המסקנא פריך דנדחה מימרא דרב נחמן ושרי אפילו ממטה למעלה ומש"ה פריך הא ממטה למעלה טילטל עפר משא"כ במלמעלה למטה שמוציא הצנון ואינו מטלטל העפר אפילו בטילטול מן הצד וכתבתי זה לאפוקי ממה שראיתי טועים שמגיהין בתוס' וגם כאן בב"י מ"ש שרי מלמעלה למטה וטעות בידם כמ"ש. ועוד דא"כ מאי מסיק מ"ט מאן דאסר הא ליכא מ"ד דאסור מלמעלה למטה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.