דרישה/אורח חיים/שג

דרישה ‏ אורח חיים שג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאסור לסתור קליעת שערה ואין להקשות דילמא תשכח שאסור לסתור קליעת שערה ותסתור קליעת שערה די"ל בשלמא טלטול דמותר בבית ורגילה לטלטל איכא למיחש שמא אתי לאתויינהו. לאפוקי קליעות שערה בשבת לעולם אסור אפילו בביתה לא שייך למיגזר שמא תסתור שערות ראשה וק"ל:

ב

אפילו אם הוא עשוי להתקשט. יש להקשות דהא בגמרא קאמר למאי חזיא ופירש"י למאי חזיא לתכשיט דקתני אינה חייבת חטאת ומסיק אלא תרגמא רב אדא הואיל ואשה חולקת בה שערה כו' שמעינן בהדיא דמה שראויה לחלוק בה שערה לכך נקרא תכשיט ונראה (שוב ראיתי שבגמרא שם ד' ס' ע"א מסיק אהא דחולקת בה שערה ז"ל ובשבת למאי חזיא פירש"י שהרי בשבת אינה חולקת שערה. והתוספות כתבו שמותר לחלק אלא שפריך כיון שאינו לא מלבוש ולא תכשיט הוי משוי ע"ש אמר רבא טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה נגד פדחתה. וכתבו שם התוס' ז"ל מניחתה נגד פדחתה השתא לא היה צריך לומר שחולקת בה שערה כלל אלא האמת מפרש) דרבינו ס"ל דאע"פ שראויה לחלקת בה שערה מ"מ כיון דאינו תכשיט אלא בביתה בלבד לחלוק בה שערה אי לא הוה עשוי להתקשט גם חוץ לביתה לא נקרא תכשיט שתהא פטורה אם יצאת. וה"ה איפכא שאף אם עושה לה איזה דבר לתכשיט צריך ג"כ להיות לה ממנו איזה הנאת תשמיש להתקשט וק"ל:

ג

אבל מחט שמעמדת בו קישוריה יכולה לצאת בה כו' כתב ב"י ומשמע דהיינו דוקא באינה נקובה אבל בנקובה אסור וכ"כ ר"י בחלק י"א וכ"כ סמ"ג דמחט נקובה אסור לצאת בה לר"ה לסגור חלוקו סביב צווארו או אשה לקשור צעיפה אבל במחט שאינה נקובה מותר לצאת בענין הזה כו' ומ"ש סמ"ג וז"ל מחט שאינה נקובה וראשה א' עב וסוגרת בה וכו' כדי ליתן טעם למה כשיצאה תחובה לה בבגדיה אינה חייבת חטאת דכיון שדרכה להיות סוגרת בה מפתחי חלוקה כו' ע"ש. וקשה לי דהא המרדכי כתב ג"כ בפרק במה אשה כמ"ש הסמ"ג וז"ל גם לא תצא אשה במחט שאינה נקובה שקורין אשפילג"א וסוגרת בה מפתח החלוק סביב צווארה או בצעיף עכ"ל ושם אי אפשר לתרץ כמ"ש ב"י דהא כתב שם המרדכי וז"ל מאי כולייר אמר רב מכבנתא פי' נושקא בלע"ז א"כ נושקא דהיינו מכבנתא הוי משוי בשבת וחייב חטאת דאינה עשוי אלא להראות עושר ואין שם תכשיט עליו ואפ"ה אם הוא סוגרת בה סמוך לצוואר מפתח של חלוקה כמו אפיק"א בלע"ז מותר והוי תכשיט כו' עכ"ל. ורש"י פי' בגמרא נושקא ע"ש שמכבנת וקושרת מפתחי החלוק ע"כ הרי קמן להדיא אע"פ שדרכו לקשור בו מפתחי החלוק אפ"ה אמרינן דחייב חטאת אם אינו קושר בו מפתחי החלוק. וא"כ מ"ש נושקא ממחט שאינה נקובה. לכן נלע"ד ליישב דהא דאסרו המרדכי במחט שאינה נקובה שסוגר בה מפתח החלוק סביב צווארה או בצעיף היינו דוקא במחט שאינה צריכה כ"כ לסגור בה מפתח חלוקה כי יש לה שאר עניינים שסוגרת בה מפתח החלוק ומש"ה אסור כמ"ש ב"י בשם ר' ירוחם וז"ל ומ"מ אותם הנשים שנוהגות לתכשיט לצאת עם מחטים ביותר ממה שצריכות להעמיד קשוריהן אסור כו' וכ"כ מהרי"א ע"ש וקצת מוכח כן מתוך המשך לשון המרדכי דבמחט שאינה נקובה כתב שסוגרת בה מפתח החלוק סביב צווארה כו' ולעיל גבי נושקא כתב אם היא סוגרת בה סמוך לצואר מפתח של חלוקה כו' ונראה דלכן שינה משום דסביב צווארה אף אם נפתח שם אין קפידא כ"כ אם תראה שם בשרה יש נשים שדרכן להיות שם פרוע משא"כ מצווארה ולמטה ששם דרך הנשים להיות תמיד מכוסה ואיכא קפידא דאף שהמרדכי כתב ג"כ צעיף י"ל דוגמא סביב צווארה דהיינו שיש לה ענינים אחרים שגם זולת זה אין קפידא וע"ד זה מפרש ג"כ הסמ"ג והתרומה ודו"ק ובזה נתיישב קושיא אחרת שלכאורה יש להקשות מדברי המרדכי דלעיל אדברי הגהות מרדכי פרק ט"ז שמתיר להדיא וז"ל אבל במחט שאינה נקובה שיש להם ראש מצד אחד כעין אשפילג"א בלע"ז והיא נקראת תכשיט ע"כ. ובמה שכתבתי (גם בתירוץ ב"י הנ"ל נתיישב קושיא זו) לפי שאפשר לומר דמה שמתיר הגהות מרדכי מיירי במחט הצריכה לסגור בה מפתח חלוקה כי אין לה שום מחט זולת מחט זה וק"ל:

ד

ולא ילדה בשל זקנה כו' כך הוא לשון הברייתא ומקשה ע"ז בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה ואתיא לאתויי אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי הוא לה איידי דתנא זקנה בשל ילדה תני נמי ילדה בשל זקנה. כתב ב"י ומשמע דה"פ בשלמא זקנה בשל ילדה איצטריך לאשמועינן אע"פ ששבח הוא לה לא תצא משום דמחכו עלה ואתיא לשלופי כו' וכתב שכן פי' התוס' ופי' זה דחוק מכמה טעמים דצ"ל מ"ש ואתא לאתויי טעות סופר הוא דאף אם מגיהין ואתיא לאתויי לא יתיישב שפיר חדא דהא טעם זה ידע ג"כ המקשן דקאמר בשלמא ועוד דא"כ הל"ל קמ"ל דאפילו הכי חיישינן דילמא מחכו עלייהו ואתו לאתויי אבל לפי גירסת הספרים עיקר חסר מן הספר וגם לישנא בשלמא ואמאי גנאי כו' לא יתיישב שפיר לאפוקי לפי' הרמב"ם יתיישב כל זה וזה מבואר בקל למי שמדקדק בו. והא דהקשה ב"י דלפ"ז תני תנא שקרא משום איידי אפשר לומר שהרמב"ם היה גורס כמי במקום כדי ודו"ק:

ה

וכתב הרמב"ם ז"ל אם פרפה המטבע מאתמול כו' עיין בב"י שתמה על רבינו שלא היה צריך רבינו ללומדו מדברי הרמב"ם דהא משמע כן בהדיא בגמרא ע"ש ואפשר ליישב דהרמב"ם חידש שמותר לצאת בה בשבת וזה ודאי חידוש הוא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.