גליוני הש"ס על הירושלמי/יבמות/ד/ב

גליוני הש"ס על הירושלמי יבמות ד ב

פרק ד' ה"ב (י"ד א') הרי איפשר, נ"ב צ"ל הרי אי אפשר שם במשהו, נ"ב ט"ס וצ"ל כמי שהוא והפי' דכיון דיש חיוב על העראה כגמר ביאה ואחרי ההעראה הרי הי' יכול לפרוש מיד ואז הרי הי' מתברר הוודאי חיוב שלו דהי' אז וודאי דהעובר מן האח ולא ממנו דאין אשה מתעברת בהעראה וא"כ כיון דאז הי' יכול לעמוד על וודייו הרי מיד אז נתחייב אשם תלוי וע"כ אף שגמר הביאה אח"כ ונסתלק אפשריות הבירור מ"מ הרי כבר נתחייב ושפיר צריך להביא אשם תלוי וזהו הל' מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא כמי שהוא יכול לעמוד על וודייו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף