גליוני הש"ס/ראש השנה/כח/א
גליוני הש"ס 
ראש השנה כח א
בשופר של עולה לא יתקע כו'. נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ח ע"ש כל התשובה:
מלל"נ. נ"ב מה שנסתפק המגיה במל"מ אי לכתחלה מיהת אסור הארכתי בחידושי וכעת ראיתי עוד ברהיטת לישן שו"ת מהרי"ל סי' נ"ה משמע דפשוט דמותר גם לכתחלה ובגוף עניין מלל"נ ע' יומא י' ב' הפלוגתא אי דירת כ"ג בלשכת פרהדרין שמה דירה לחייב במזוזה ע"ש דפליגי אי דירה בעל כרחו שמה דירה או לא ואע"ג דהמצוה הוא כך שידור שם צ"ל דמאן דס"ל דלאו שמה דירה דאף דמצווה בזה מ"מ גם המצוה לעול על צואריהם ניתנו ולא מיחשב דירה מחמתה אף דוודאי רוצה הוא בקיום המצוה ולאידך מ"ד ס"ד דכיון דהוא מצוה שפיר שמה דירה ודע דיש לעיין קצת בעניין מלל"נ בדברי שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות י"ז במש"ש וכן ס"ת לשמיעה קיימא ואיכא הנאה מינה וכן עטרה ומנורה אדם קונה מצות אלו להתנאות בהם ועל שמו נקראין ואיכא בהו הנאה וכן תכריכי עניים אם לא הי' ההקדש היו בני העיר קונין להם תכריכים עכ"ל ויש לדון בכל דבריו וממ"ש אדם קונה מצות אלו להתנאות כו' יש לדון דא"כ שופר נמי דמתנאה בקול תקיעתו ע' תוס' לעיל כ"ו א' ד"ה חוטא יוחשב ג"כ הנאה וכן ממ"ש וכן תכריכי כו' יש לדון דה"ה בשופר של איסורי הנאה וכדומה אילו לא הי' צריך לקנות אחר וצ"ל דנהי דכל הני לא מיקרי הנאה לגבי איסורי הנאה מ"מ לנידון דידי' שם שפיר מיחשבי הנאת הדיוט לעניין שיקרא אחיך ויהי' בו איסור ריבית וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג ונ' דמספקא לי' אי מצוות דרבנן נמי לל"נ ולא הביא כלל דברי הרז"ה דכאן וע"ש דמתבארת הערה מתוך דבריו בהך דנדרים מ"ח א' דהנודרים הנאה זה מזה אסורים בדבר של אותה העיר ומינייהו ביהכ"נ ותיבה וספרים ואמאי הרי נדרו רק הנאה ובבואו לביהכ"נ להתפלל או כשקורא בס"ת של ציבור הרי אין נהנה מחבירו כלל דמלל"נ עש"ה דאין מובן מדבריו יישוב לזה ולענ"ד כיון דרשאין ליקח שכר עבור השאלת ספר ובקריאת בספר גזול וודאי הא אין יוצאין וא"כ נמצא כל אחד היוצא בחלק של חבירו שבספר שמרשהו לקרות בו בלי שכר נהנה בהרוחת השכר דמשתרשי לי' וכן בביהכ"נ כיון דרשאין ליקח שכר מבית שנותנין לציבור להתפלל בו א"כ יש ג"כ הנאה הנ"ל וה"ל כמקרא וביקור חולים במקום שנוטלין שכר דאסור גם במודר הנאה ע' נדרים ל"ו ג' ול"ט א':
שלחו לי' לאבוה דשמואל. נ"ב יבמות ק"ד ב' וק"ה א' לעיל כ"ז ב' וחולין י"ז א' אבוה דשמואל פגם ושדר כו' שלחו לי' כו':
שכפאוהו פרסיים. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ל"ד דכ' דנדה שאנסתה חברתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעליותא היא ולא מיבעי' היכא דיודעת היא דאונסין אותה לטבול דהא איכא כוונה דידה אלא שהיא על כרחה עכ"ל וצ"ע דהא כאן מוכח דבכפאוהו לא חשיב כוונה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |