גליוני הש"ס/סנהדרין/פא/ב

גליוני הש"ס סנהדרין פא ב

דף פ"א ע"ב

הכא הכא במלקיות של כריתות עסקי'. נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו ד"ה כתב עוד ואחר שנתבטל עיקר דינו כו' שכ' וז"ל דהא מי שחילל את המועד בעדים בלא התראה דלא מלקינן לי' מי לא הוי מחלל המועדות ומענישים אותו כפי ראות ב"ד ואם שנה ושלש מכניסים אותו לכיפה עכ"ל וצע"ג מגמ' דכאן וע"ע שם בתשובה ד"ה כתב עוד כתב הרב ז"ל וז"ל ואסור להחיותם דאפי' מי שלקה ושנה כו' ועוד שם ד"ה גם מה שכתב שהצדוקים לא שייך בהו לקה ושנה כו':

חכה. נ"ב הוזכר לקמן ק"ה ב':

הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם כו' כהן ששמש כו'. נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"א מש"ש בהסברת הדברים ויש שם כמה דברי חידוש ומהם דטמא ששימש דמוציאין כו' ומפציעין את מוחו כו' היינו רק אם הוא עדיין בעזרה ואית בי' משום ביאת מקדש אבל אם כבר יצא ואין עובר עוד אין רשאין להמיתו דומי' דבועל ארמית דאחרי שפירש אין קנאין פוגעין בו עוד וכן המקלל בקיסס קנאין פוגעין רק בשעה ששמעו היינו בתוך כדי דיבור אבל לאחכ"ד אין רשאין לפגוע בו רק מביאין אותו לב"ד עש"ה וע"ע נימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהרי"ו דס"ו ע"ב דכ' וז"ל דין דגואלי הדם רדפוהו עד חובה והשיגוהו כדין עשו גואלי הדם שנקמו נקמת אביהם דגברא קטילא קטלו ואין לו דמים מצינו בפנחס שהרג זימרי על שבעל ארמית והכתוב משבחו וכ"ש זה ואין להוציא לעז עליהם עכ"ל ז"ל ונ' מלשונו דהך קנאין פוגעין בו דבועל ארמית נוהג גם בכל חטא החומר מבועל ארמית דילפי' לי' מבועל ארמית בק"ו וע"ש בדיבור שלאחריו ד"ה דין אשה הרה לזנונים שלשונו שם סותר זה קצת ע"ש כל הדיבור:

ומפציעין את מוחו בגזירין. נ"ב כל' זה תענית י"ח:

מאי קסוה כו' כלי שרת. נ"ב כזה ג"כ כנים פ"ד מ"ג ושולי קוסים הצדוניים היינו מין כלים הבאים מצידן ונקראים קוסים כמו כאן קסוה ע"ש בר"ש וע"ע שם פט"ז מ"ו קסיי' של זורי גרנות וע"ש בר"ש דהביא ג"כ קרא דקשות הנסך דמייתי כאן ועש"ה בר"ש:

רש"י ד"ה התרו בו ושתק. כ' ומיהו לא התיר עצמו למלקות כו'. נ"ב ע' תוס' תמורה ז' א' ד"ה אלא וע' שו"ת חוט השני סי' י"ז דכ' אהך דמלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות דאין לומר דהוא רק כשהבע"ד מודה אבל לא במכחיש ומה שלא אמרו בגמ' חילוק זה היינו מפני שהוא פשוט שהרי אין מיתה אלא במתיר עצמו למיתה בשעת התראה וא"כ הרי מודה ממילא דהא ליתא דהתינח גבי מיתה דבעי' שיתיר עצמו למיתה כדילפי' מיומת המת אבל גבי מלקות מאי איכא למימר דהתם לא בעי' שיתיר עצמו למלקות עכ"ל ז"ל והנה כ' כן דרך פשיטות ואישתימיטו לי' במחכת"ה רש"י דכאן ותוס' תמורה הנ"ל וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ק"ט שכ' ומה שהוקשה לך אם נאמן לומר אנוס הייתי היאך נמצא לאו דשבועה מסור לב"ד שלעולם יאמר כן כו' אף אנו נקשה בהוציא פת חטין ונתכוון להוציא פת שעורים שאנו אומרים שלא חלה שבועתו ומותר בשניהם א"כ לא מצינו לאו דשבועה בשלא אוכל פת כו' ועוד כי באמת אין מלקות אלא בעדים והתראה ואם זה התרו בו ואפ"ה לא חשש לומר להם בשעת התראה וכ"ש כשאמר אעפ"כ ודאי אינו נאמן לפטור את עצמו מן המלקות לאחר מכאן כו' עכ"ל ומדכ' הרשב"א וכ"ש כשאמר כו' משמע דעתו דא"צ קבלת התראה למלקות ודלא כרש"י ותוס' הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף