גליוני הש"ס/גיטין/לז/ב

גליוני הש"ס גיטין לז ב

דף ל"ז ע"ב

בשביעית. נ"ב עמ"ש בגליון קידושין ס"א א':

צריך שיאמר לו משמט אני. נ"ב בס' יראים סי' רע"ח דלוה חייב להחזיר החוב גם לאחר שביעית אלא דמצוה על המלוה שלא לקבלו ולומר משמט אני ואם אין המלוה רוצה לומר משמט אני ב"ד כופין אותו על כך כמו שכופין על קיום כל המצוות וה"מ בא"י אבל ב"ד של חוץ לארץ אין כופין לומר משמט אני דה"ל כדיני קנסות דאין דנין בח"ל עש"ה ומהך דלעיל יתומים א"צ פרוסבול דר"ג ובית דינו כו' מוכח לכאורה איפכא דליראים הנ"ל תיפוק ליה דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אולם יש נ"מ שלא יהיו מצווין להשמיט כשיגדלו ולמ"ד יש דיחוי אצל מצוות אולי גם כשיגדלו לא יהיו מחויבים להשמיט כיון שבשעת השמיטה נפטרו ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ"ט וע"ש אריכות לעניין שמיטת כספים בזה"ז וע"ע שם ח"ג סי' ס"ד וע"ע בזה בשו"ת מהרי"ק שורש צ"ב ושו"ת חוט המשולש טור א"ח סי' כ"ב ומה שכתבו דכיון דנהגו שלא להשמיט בשביעית ממילא כל המלוה על דעת המנהג הוא מלוה וה"ל כהתנה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית דמהני, עיין מה שדן מזה בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ז' להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותו שבת דכיון דנהגו לטלטלו לכן כל המדליק על דעת המנהג הוא מדליק וה"ל כאילו התנה שכשיכבה יהי' מותר לטלטלו ותנאי כזה הא מהני במוקצה עש"ה ויש לחלק בזה בין דבר הנעשה בינו לחבירו דעושים אותו ע"ד המנהג משא"כ בדבר שעושה אותו בינו לבין עצמו וק"ל וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ל"ג ומש"ש אם הלוה יכול להחרים על המלוה הטוען פרוסבול הי' לי כו' אם אין טוען שקר ע"ש הנה ליראים הנ"ל דהלוה מצווה להשיב ורק מצות המלוה היא להשמיט א"כ מה עניין ללוה להחרים הרי הוא מחויב בלא"ה לשלם והמלוה רק מצד עצמו עובר איסור אם אין משמיט ואם לא עשה פרוסבול יחוש לעצמו אבל אין עניין ללוה לטעון ע"ז ולהחרים עליו כמו שאין לו להחרים עליו אם אין עושה איזה איסור אחר וז"פ:

אמר לא הוי ביה דעתי' בהאי צורבא מרבנן מעיקרא. נ"ב דוגמתו מועד קטן כ"ו ב' אמר כמה לית ביה דעתה להאי צורבא מרבנן:

נאמן אדם לומר פרוסבול הי' לי כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' קע"ו ועיין שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"צ וז"ל מעשה באחד שתבע מחבירו מאתים זקוקים והלה השיב איני חייב אלא ק' מנה כי הלויתני ק' בריבית קצוצה והשיב השני חלילה כו' ושלח הרב ר' יחזקי' הדין לפני ר' יחיאל מפרי"ש והשיב דהלה נאמן במה שטען שהלוה לו בהיתר דקיי"ל נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד ופיר"ת אף בלא שבועה מטעם דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ובגליון שם כתוב וז"ל בכתב יד אמשטערדאם איתא עוד בזה"ל והקשה לו הר' יחזקי' דלמא שאני גבי פרוזבול דלא מצי מכחיש ליה דלוה אינו יודע אם המלוה כתב פרוזבול אבל בנדון זה הוא מכחישו ואומר שדרך איסור הלוהו והשיב לו הר' יחיאל ז"ל על כרחך גם פרוזבול נמי איירי במכחישו דהא סתמא קאמר תלמודא דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד וקיי"ל דלא כתבינן אלא ב"ד או גדולי הדור לדברי ר"ת או ב"ד דר' אמי ור' אסי א"כ נשאל בבי דינא דר' אמי ור' אסי אם כתבו לו והיכי מצי למימר פרוזבול הי' לי אע"כ דמיירי דאמר לו קבלת עליך ג' רועי בקר במקום ב"ד דר' אמי ור' אסי והלה מכחישו ואפ"ה קאמר דנאמן לומר פרוזבול הי' לי כו' עכ"ל ז"ל ומה שהקשה דנשאל כו' י"ל דכיון דנאמן א"צ אפי' לישאל ועמ"ש על הגליון יבמות קכ"ב א' ד"ה והוחזקו להיות משיאין כו' וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ק"ח אות ט' דהובאה שם תשובה הנ"ל בלשון הגליון הנ"ל וע"ע בשו"ת הרא"ש שם אות ז' עש"ה ועיין אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' י"ד עש"ה:

כגון זה כו'. נ"ב עיין שו"ת משפטים ישרים סי' ש"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף