גבורת ארי/תענית/כו/א

גבורת ארי תענית כו א

בשלשה פרקים - פרק רביעי דף כ"ו ע"א

ובנעילת שערים פירש רש"י מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש ויש אומרים נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה. וגרסינן שם בירושלמי מתני' מסייע לר"י בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים אית לך למימר נעילת שערי שמים ביום ונראה לי דהכי פירושא דאלישנא דארבעה פעמים ביום קא קשיא ליה דאי נעילת שערי שמים הא אינו אלא בלילה ומאי ארבעה פעמים ביום דקתני הא פעם הרביעי הוי בלילה ולישנא דירושלמי הכי דייקא דמלישנא דביום מסייע לרבי יוחנן ודלא כפירוש הרא"ש בשלהי מס' יומא שכתב אית לך למימר נעילת שערי שמים הא איתקוש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום דכיון דאגופיה דמילתא פריך דבלילה אין נשיאות כפים הוה ליה למימר אית לך למימר נשיאות כפים בלילה ולמאי דפירשתי ניחא דלאו משום דאין נשיאות כפים בלילה פריך אלא אלישנא דארבעה פעמים ביום פריך אית לך למימר נעילת שערי שמים ביום הא ודאי דאינו אלא בלילה ואיך קאמר ד' פעמים ביום. ואעיקרא דמילתא דכתב הרא"ש דאין נשיאת כפים בלילה מדאיתקש לשירות קשה לי הא ודאי איכא שירות בלילה כדתנן ריש פרק קמא דברכות הקטר חלבים ואברים מצותן כל הלילה ועבודה חשובה היא וזר חייב עליהם מיתה כדאמרינן בפרק ב' דיומא ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים דחג והיין וגם ניסוך היין כשירה בלילה כדאמרינן ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה והכי נמי ניסוך המים דחג למאן דגרס בריש מכילתין מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אע"ג דעבודות חשובות הן וזר חייב עליהן מיתה אפילו הכי כשרין בלילה ואפילו למאי דשדיתי נרגא בהא דניסוך המים בריש מכילתין מ"מ כיון דאיכא שירות דכשר בלילה אע"ג דאיתקוש ברכה לשירות אי אפשר ללמוד מהקישא דברכה לשירות דאין ברכה בלילה:

וכי תימא כיון דיש נשיאות כפים בלילה אמאי לא תנא כהנים נושאין את כפיהם חמשה פעמים דהא איכא תפלת ערבית וכיון דיש נשיאות כפים בלילה תפלת ערבית נמי בעי נשיאות כפים יש לומר דס"ל לתנא דידן כמאן דאמר תפלת ערבית רשות והכי סתים לן תנא בפרק ד' דברכות (דף כו) כדתנן תפלת ערבית אין לה קבע א"נ רב דאמר נעילת שערי שמים לטעמיה דאמר בשלהי מס' יומא דף סו) תפלת נעילה פוטרת את של ערבית ולדברי האומר תפלת ערבית חובה קאמר כדאמרינן התם א"כ בזמן דאיכא תפלת נעילה ליכא תפלת ערבית ולעולם לא משכחת לה לחמשה תפלות ביום אחד:

מיהו בירושלמי ריש פרקין אמתני' דשלשה פעמים הכהנים נושאין כפיהם ד' פעמים ביום אמרינן את שמע מינה תלת את שמע מינה שמתענין במעמדות ומתפללין ארבע ואין נשיאות כפים בלילה אלא ביום ומשמע דהכי הוא מדייק מדתניא ד' פעמים ולא חמשה פעמים דהא איכא נמי ערבית שמע מינה דאין נשיאות כפים בלילה מכל מקום נראה לי דאין מזה ראיה דאפילו תימא דנשיאות כפים בלילה הא אמרינן בפרק ז' דמסכת סוטה (דף ל"ח) כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וכיון דצריך (חסר):

וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו מדנקט לישנא היאך קרבנו משמע דלאו דוקא תמיד אלא כל הקרבנות נמי והכי נמי משמע מדתנן בסמוך קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה וקשה לי מנלן דמוספין בעו מעמד וכ"ש קרבן עצים דהא האי קרא דתשמרו דמיניה נפקא ליה מעמד גבי תמיד כתיב כדיליף לה בספרי תשמרו שיהא משמרין ועומדין על קרבנן כדפירש רש"י בסוף פרק ג' דיומא (דף לג) גבי הקורא קריאת שמע עם אנשי משמר כו' וכי תימא נילף מתמיד מה לתמיד שכן תדיר וכליל דהכי פריך בריש פרק ו' דפסחים (דף סה) אהא דבעי למילף פסח שדוחה שבת מתמיד מה לתמיד שכן תדיר וכליל ומשום הכי איצטריך קרא לכל המוספין שדוחין שבת וטומאה ולא ילפינן להו מתמיד מהאי טעמא וכן בפרק קמא דיבמות בשיטה דעליה אמרינן דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ולא נפקא ליה מתמיד שדוחה שבת דמה לתמיד שכן תדיר וכליל ואע"ג דעולת המוספין נמי כליל מכל מקום אי אפשר להו למילף למעמד מתמיד דמה לתמיד שכן תדיר והרי ריש פרק כל התדיר (דף צ) לא רצה ללמד דמוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש אע"ג דגלי קרא דתמידין משום דתדירי קודמין למוספין משום דתמידין תדירי טפי כ"ש דאי אפשר ללמוד מוספין מתמידין לענין מעמד מהאי טעמא:

וכי תימא דהאי קרא את קרבני לחמי לאשי תשמרו אכולה ההוא עניינא דהאי פרשה דמיירי מתמידין ומוספין קאי והרי זה כלל ופרט דבתחילה כלל את קרבני לחמי לאשי וגו' תשמרו וגו' ואתמידין ומוספין דמיירי בהאי עניינא קאי ואחר כך פרטם ואמרת אליהם זה האשה אשר תקריבו כבשים שנים ליום דהיינו תמידין ואחר כך פורט את כל המוספין וביום השבת וגו' דאי אפשר לומר כן דהא בסוף פרק ב' דערכין (דף יג) נפקא לן דתמיד טעון ביקור ארבע ימים קודם שחיטה מפסח בגזירה שוה מהאי תשמרו דנאמר כאן תשמרו ונאמר גבי פסח והיה לכם למשמרת נפקא ליה הא ואי האי תשמרו אמוספין נמי קאי יהא מוספין נמי צריכין ביקור ארבעה ימים אלא ודאי האי תשמרו לא קאי אלא אתמיד ולא אמוספין וא"כ מעמד למוספין מנלן. ולא עוד דאפילו קרבן יחיד נמי בעי שימור דבפ"ק דסוטה (דף ח') תנן שמטהרין את היולדות ואת המצורעים פתח שער ניקנור ואמרינן בגמרא בשלמא מצורעים דכתיב והעמיד הכהן לפני ה' אלא יולדות מאי טעמא אלימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא אין קרבנו של אדם קרב אלא א"כ עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי ומשני אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט והתם נמי פירש רש"י דנפקא לן בספרי מתשמרו דגבי תמיד ותימא וכי אפשר למילף קרבן יחיד מקרבן ציבור דחמיר מיניה בהרבה דברים ומהן שדוחין את השבת וטומאה מה שאין כן בקרבן יחיד ונראה לי דודאי מן התורה אינו צריך מעמד אלא תמיד בלבד ולא שאר קרבנות ואפילו מוספין נמי לא דהאי תשמרו אתמיד לחוד קאי כדאמרינן לענין ביקור אלא דרבנן תיקנו למצוה מן המובחר למוספים וקרבן יחיד דמסכת סוטה שיהו בעלים עומדין על גבן תדע דהא אמרי' בגמ' כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן אלמא מעמד מעכב אפי' דיעבד שמע מינה הא דאמרי' במתני' אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו דיעבד נמי לא והא בפרק ג' דעירובין (דף ל"ב) תניא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר כו' ומפרש התם דהיינו טעמא חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופר אלמא אפילו לכתחלה נותנת מעות בשופר והולכת לה וסומכת על חזקה זו שיקריבו היום שלא בפניה ובע"כ ההיא דסוטה דזבין וזבות צריכין לעמוד על קרבנם אינו אלא למצוה מן המובחר בדאפשר לה להתעכב שם והשתא מ"ש מתמיד דמעמד מעכב אפילו דיעבד אלא ע"כ האי תשמרו אתמיד לחוד קאי ואי אפשר לשאר קרבנות ללמוד מתמיד מטעמא דפירשתי אלא דרבנן תיקנו בשאר קרבנות לכתחילה בדאפשר מכל מקום נראה לי לקרבנות ציבור כגון מוספין שצריך מעמד מן התורה דדריש בספרי קרבנו זה הדם לחמי אלו אימורין לאשי אלו קומצין ולבונה ריח ניחוחי אילו בזיכי לחם הפנים תשמרו שיהיו כהנים ולוים עומדין על גביו:

מ"מ אכתי קשה לי דבפרק ו' דתמורה (דף כ"ט) אמר ר"י מנין למוקצה מן התורה פירוש שמוקצה לעבודת כוכבים אסור בהקרבה שנאמר תשמרו להקריב לי ולא לאדון אחר והא מוקצה אפילו לקרבן יחיד נמי פסול כדאמרינן התם ובכמה מקומות ואיך יליף לה מהאי קרא שנאמר בתמיד ומאי שנא מביקור דלא ילפינן שאר קרבנות מתמיד:

ודע דנראה שצריך לומר אלו קומצי לבונה בלא וי"ו ולא גרסינן אלו קומצין ולבונה בוי"ו דמשמע דתרי מילי נינהו והא קומצין דהיינו קומץ מנחה בצבור לא משכחת לה ואי מקומצי דמנחת יחיד מיירי הא קרבן יחיד אין צריך שימור מן התורה כדמוכח ההיא דפרק ג' דעירובין אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן ואקומצי לבונה של לחם הפנים קאי שהוא קרבן צבור ואע"ג דקומץ אחד של מנחה משכחת לה בציבור בקומץ דמנחת העומר נקמצת ושיריו נאכל כדתנן במנחות פרק רבי ישמעאל מיהו מדנקט בספרי אלו קומצין לשון רבים אי אפשר לומר דאקומץ של עומר לחוד קאי ואי אקומצין של עומר ולחם הפנים קאי אתרווייהו מאי לבונה דנקט בתר כן הא בציבור לבונה לא משכחת לה אלא של לחם הפנים והא הוי בכלל קומצין דרישא אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן וחדא היא:

היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים. משמע שצריך מעמד מכולן לעמוד על גבי התמיד ולכאורה משמע דמן התורה צריך שיהא מעמד מכל הני דמשמע דארישא קאי דקאמר לפי שנאמר את קרבני ועלה מסיים שהיה מעמד של כהנים לוים וישראלים אבל הא ליתא כדמוכח בגמרא וכמ"ש שם:

אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום ה' קשה לי כיון דתנא שהיו מתענין מיום ב' עד יום ה' מניינא דארבעה ימים למה לי וכה"ג דייק הגמרא בפ"ג דיומא (דף ל"ד) גבי בגדי כה"ג דתנן בשחר היה לובש פלוסין של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה ופריך תנא מניינא למה לי ואין לומר דהא קמשמע לן דלא קפדינן אלא אמנין דארבעה ימים לחוד ואי רצה להתענות יום אחר במקום אחד מהני ארבעה ימים הרשות בידו ואע"ג דבערב שבת אי אפשר להתענות חילוף אחד מארבעה ימים הללו מכל מקום אפשר להחליף אחד מהם ולהתענות אחד בשבת תחתיו וכה"ג משני התם הא קמשמע לן דבבציר מהני לא נעביד הא אי בציר מהני וטפי אהני לית לן בה דהכא אי אפשר לפרש כן דהא מפרש בברייתא בגמרא דתענית כל יום מארבעה ימים הללו מרצה על מה שנברא ביומו בשני על יורדי הים וכו' א"כ להחליף ולהמיר אותו ביום אחר אי אפשר ויש לומר בשלמא התם תני הפרט ברישא שנים עשר מנה ושמונה עשר מנה והדר כללא דסך הכל שלשים מנה משום הכי פריך שפיר מניינא למה לי אבל הכא תני כללא דארבעה ימים ברישא והדר פירש דהני ארבעה ימים הן מיום ב' עד יום ה' לא שייך להקשות הכי דיש לומר תני והדר מפרש. וכה"ג מצינו בפרק ב' דסוכה (דף כ"ז) ר' אליעזר אומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ולא פריך כיון דתני אחת ביום ואחת בלילה מניינא דארבעה עשר למה לי דכיון דתני הכלל ברישא והדר הפרט יש לומר תני והדר מפרש:

קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה פירש רש"י קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד דאין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפילו מעמד דנעילה. ולפי זה קרבן מוסף לר"ע קודם חזרה דוחה ג' מעמדות של מנחה ושל נעילה וכל שכן של מוסף דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן כדאמרינן בגמרא (דף כ"ח). והשתא הא דתנן בסיפא באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים דלא כר' עקיבא דאי ר"ע קרבן עצים למה לי בהלל וקרבן מוסף לחוד סגי דהלל דחי למעמד של שחרית וקרבן מוסף דחי לשאר כל שלשה מעמדות וקרבן עצים במקום קרבן מוסף לא מעלה ולא מוריד לענין דחיית המעמדות דבלא דידיה קרבן מוסף דחי להו אלא על כרחך מתני' אתיא כחזרה דר"ע קרבן מוסף אין במנחה אבל בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה נמצא אי אפשר לדחות את כל ד' המעמדות כולן אלא על ידי שלשתן דהלל דוחה של שחרית וקרבן מוסף דידיה ושל מנחה לבד וקרבן עצים את של נעילה דכך היה ר"י שונה קרבן מוסף אין במנחה וכ"ש דדחי דידיה ומכל מקום בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה:

מ"מ מה שיש בפירוש רש"י בספרים שלנו בהא דר"ע קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד מנחה מפני קרבן עצים שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לה ושל נעילה טעות סופר הוא וצ"ל ולא של נעילה דאי קרבן עצים דוחה של מנחה ושל נעילה לר"ע א"כ מה בינו לבין קרבן מוסף לר"ע דאמר קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף כדפירש רש"י ואע"ג דאיכא בינייהו דקרבן מוסף דחי לשל מוסף נמי משא"כ קרבן עצים דלא דחי לשל מוסף מ"מ הא במתני' לא תנינן לה בהדיא דקרבן מוסף דוחה לשל מוסף אלא דרב אשי קאמר לה בגמרא השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן וכיון דבמתני' לא איירי רבי עקיבא אלא במעמד של מנחה ושל נעילה לחוד וקאמר קרבן מוסף אין בנעילה דכל שכן במנחה הסמוכה לה אם איתא הא דקאמר קרבן עצים אין במנחה דהוא הדין דאין בנעילה לערבינהו ולתנינהו קרבן מוסף קרבן עצים אין במנחה ובנעילה ועוד אם איתא דשוים הם קרבן מוסף וקרבן עצים מאי שנא דגבי קרבן מוסף נקט אין בנעילה וגבי קרבן עצים נקט אין במנחה אלא ודאי דוקא נקט אין במנחה אבל בנעילה יש ואין קרבן עצים דוחה של נעילה והיינו טעמא דבקרבן מוסף היו טרודים יותר מבקרבן עצים דאין לך מוסף פחות משתי בהמות כדפירש רש"י משום הכי דוחה של מנחה ושל נעילה אבל קרבן עצים אין בו טירדא כל כך משום הכי דוחה של מנחה הסמוך לו ולא של נעילה והיינו דפירש רש"י שאין לך מוסף פחות משתי בהמות וכו' בא ליתן טעם למה קרבן מוסף דוחה שתי מעמדות וקרבן עצים אינו דוחה אלא אחד ואילו לנוסחא שלפנינו אינו צריך לזה אלא ודאי קרבן מוסף אין בנעילה וכל שכן מנחה הסמוכה לה דליכא למימר דבנעילה איירי אבל במנחה יש דאין לזה טעם דלמה לא ידחה קרבן מוסף לשל מנחה הסמוך לו ודוחה לשל נעילה הרחוק והא האי טעמא דמאי דקרבן עצים דוחה לשל מנחה מפני שסמוכה לה וכל שכן דאין לפרש קרבן עצים אין במנחה כל שכן בנעילה דהשתא מנחה דהוי דבר תורה דחי כדאמרינן בגמרא לפירוש רש"י ותוס' וכמו שאכתוב שם כ"ש דדחי לשל נעילה שמדברי סופרים דאין סברא לומר כן דאלים קרבן עצים שהוא מדברי סופרים לדחות נמי של מנחה מקרבן מוסף שהוא של תורה שאינו דוחה אלא של נעילה לחוד אלא ודאי פירוש רש"י עיקר קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש דאין במנחה הסמוכה לו אבל קרבן עצים אין במנחה הסמוכה לו הא בנעילה הרחוקה לו יש וה"נ מוכח כן בגמרא (דף כ"ח) להדיא דתניא ר"י אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד וקאמר מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית ת"ק נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה ומדקאמר דמנחה קרבן עצים דחי והיינו כר"ע קודם חזרה ופליג ר"י עליה בקרבן מוסף שמע מינה דקרבן מוסף אליבא דר' עקיבא דוחה דמנחה ודנעילה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של מנחה לחוד:

ומיהו בדר' יהושע לא פירש רש"י מידי ונראה לי דהכי פירושא קרבן מוסף אין במנחה אבל בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה אבל במנחה יש אבל אין לפרש קרבן עצים אין בנעילה כל שכן במנחה הסמוכה דאין סברא לומר דקרבן עצים עדיפא מקרבן מוסף דדוחה ב' של מנחה ושל נעילה וקרבן מוסף של מנחה לחוד והכי נמי משמע להדיא בגמרא דקאמר מה הפרש בין זה לזה הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים וכמו שאפרש שם גם אין לפרש קרבן מוסף אין במנחה אע"ג דשל תורה היא כ"ש דאין בנעילה וקרבן עצים אין בנעילה לחוד והיינו טעמא דקרבן מוסף שהוא מן התורה דוחה מנחה של תורה משא"כ קרבן עצים של סופרים משום הכי אינו דוחה מנחה של תורה אלא של נעילה שהוא מדברי סופרים כמותה וכי תימא א"כ למה שינה בדברי רבי יהושע מדברי רבי עקיבא דבדר"ע קתני קרבן מוסף אין בנעילה והוא הדין למנחה וכדפירשתי ואילו רבי יהושע נמי הכי סבירא ליה אמאי שינה למיתני אין במנחה דיש לומר דכל חד נקט מה דלדידיה קרבן מוסף עדיף מקרבן עצים לר' עקיבא דעדיף בדנעילה דקרבן מוסף דחי לה ולא קרבן עצים נקט קרבן מוסף דעדיף מיניה דאין נמי בנעילה ולר"י דעדיף בדמנחה נקט אין במנחה ויש לומר דבנעילה נמי אינו וכ"ש הוא וכדפרישית הא ליתא דא"כ סיפא דתנן באחד בטבת לא היה בו מעמד כו' ותלי טעמא מפני שהיה בו נמי קרבן עצים תיפוק ליה משום הלל ומוסף לחוד סגי דהא לכולי עלמא מוסף דוחה שלשתן ואפילו של מוסף דהשתא דלאו דידיה דחי וכו' וכמ"ש לעיל אלא ודאי לר"י קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה ואי לאו קרבן עצים דאחד בטבת היה לו מעמד אחד של נעילה והכי נמי מוכח בגמרא דפריך וליתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלל דריש ירחא לאו דאורייתא והשתא למאי דס"ד דהלל דר"ח דאורייתא אדקשיא ליה מר"ח ניסן לחוד ומשום קרבן עצים תיקשה ליה מכל ר"ח דאיכא הלל וקרבן מוסף אלא ודאי קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה לרבי יהושע אי לאו משום קרבן עצים. קרבן עצים כו' פירוש קרבן עצים דהני משפחות דקחשיב בסיפא שקבועין להם ימים מיוחדים להביא עצים למערכה והיו מביאים עם העצים קרבן להקריב והיינו דתנן בפרק קמא דמגילה אבל זמן עצי כהנים והעם מאחרים פירוש בחל בשבת ואי אין מביאין קרבן למה מאחרין הא סידור מערכה דוחה שבת אלא ודאי שהיו מביאין עמו קרבן וכן פירש"י התם והריט'בא כתב יש מפרשים שהיו מבערין במזבח בפני עצמו מן העצים שהתנדבו וזה היה קרבן עצים וכן אמרינן במסכת תמיד ששני גזירין היו קריבין עם תמיד של בין הערבים וזה יוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאים באותו היום כדעת קצת רבותינו ואיני יודע מאי קאמר הא ב' גזרי עצים חובה הן לתמידים של שחר בכהן אחד ושל בין הערבים בשני כהנים ונפקא ליה מקרא בפרק ב' דיומא (דף כ"ו) מובער וערכו מדשני קרא בלישנא וכולה מילתא כדאיתא התם אלמא מן התורה חובה לתמיד הן באים והכי נמי מוכח להדיא בפרק י' דמנחות (דף פט) דאמר רבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמה טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו כו' מתקיף לה כו' ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזירי עצים שאם אי אתה אומר כן פסלתו וקאמר אביי אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט שמע מינה שני גזירי עצים חובה לתמידין באים מן התורה ואי נדבה בעלמא מתקנת חכמים הם מה ס"ד לפסול בלא גזירין אלא ודאי כדפירש רש"י עיקר שהיו מביאים עם העצים שהתנדבו לצורך המערכה קרבן נדבה ומ"מ לא נתברר לי איזה קרבן היו מביאים עמו אי עולה או שלמים או עולת העוף או מנחה או מנחת נסכים שבאה נדבה כדאמרינן בפרק ט' דזבחים (דף פד) או שמא אפילו עצים הביאו לנדבה דמיקרו קרבן וטעונין קמיצה והגשה וצריכין עצים כדאמרינן בפרק י"ג דמנחות (דף ק"ו) קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו':

קרבן עצים אין במנחה הקשה הריטב"א הא קרבן עצים אינן של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם א"כ מה עסק יש בזה לאנשי המעמד. ותירץ בשם הראב"ד שאין קרבן עצים דוחה מעמד לכל אנשי המעמד אלא לאותן שהיו מאותן שמתנדבין באותו היום בלבד שהיה קרבן עצים יו"ט לכל אחד ואחד ביומו וקשה לי דאי הא דקרבן עצים מדחה מעמד דתפלה אינו אלא לאותן שמביאין לקרבן עצים בו ביום. ובע"כ צריך לומר הא דתנן לקמן בחמישי באב בני פרעוש בעשירי כו' באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים והא מה' באב עד אחד בטבת הוי פחות מעשרים שבועות והמעמד היה נחלק לכ"ד חלקים כנגד המשמרות ואינו חוזר חלילה אלא לאחר עשרים וארבעה שבועות וכיון דקאמר באחד בטבת לא היה מעמד מפני קרבן עצים בע"כ אחד בטבת היה זמן המעמד של בני פרעוש דהא אינו נדחה המעמד אלא בפני אנשי המעמד והא כיון דאחד בטבת היה זמן מעמדם בע"כ אי אפשר להיות זמן מעמדם בחמשה באב ג"כ שאין בין זה לזה כ"ד שבועות ובפחות אין המעמדות חוזרין חלילה ובע"כ הא ה' באב דקתני לאו משום דקרבן עצים של אותו יום מעמדם היה ואין במנחה דהא ליתא דאין קרבן עצים שייכו מאנשי המעמד ולא נקט לה אלא דזמן עצים של חמשה באב הוא שלהם. והשתא תקשה מאי פריך בגמרא ולתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים דבני ארח בן יהודה ואמר רבא זאת אומרת הלילא דראש חודש לאו דאורייתא ומאי קושיא דילמא משום הכי לא תני באחד בניסן לא היה מעמד מפני שלא היה אותה שבוע זמן מעמד של אנשי בני ארח ואין המעמד בטל אלא לאותן שקרבן עצים של בו ביום שלהם לפירוש הראב"ד:

הלכך נראה לי לפרש דכיון דעיקר טעמא דמעדות משום דאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו ואפילו יחיד צריך לעמוד על קרבנו ומפני שבקרבן ציבור אי אפשר לכל ישראל לעמוד עליו תקנו מעמדות שיהו שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנם הכא נמי תיקנום שבאותן ט' פרקים שהוא זמן עצי כהנים והעם שיהו אנשי מעמד שחל בשבוע שלהם מאחד מט' פרקים הללו שיהיו שלוחים של אותה משפחה לעמוד על קרבן עצים שלהם וחשו חכמים מפני טורח רבים של משפחה כולה שלא לטרוח כולן לבוא לעמוד על קרבנן מטורח של יחיד ועוד חששו יותר לטורח קרבן עצים משל יחיד המתנדב קרבן דכיון דהוא מתחייב בקרבנו מחמת נדר או חובה ועובר בבל תאחר לא חיישינן דילמא אתי למפשע מפני הטורח אבל קרבן עצים דלאו מפני נדר או חובה בא אלא מפני אבותם וחל עליהם קרבן עצים אם אתה מטריחם אתו לידי פשיעה לפיכך הטילו חכמים על אנשי המעמד להיות שלוחם בזה דאין להם טורח בכך דבלאו הכי כל עסקן בשבוע זו אינו אלא בטורח המעמד ובשביל זה אין להם הפסד וטורח כלל וזה נכון:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף